אמרי אש חלק ב קמד

אליבא דר"י דמחייב בכולל שתים ואם כן בעל מום ששימש בטומאה חייב שתים ממש ולכך איתותב בר קפרא מדלא שנה בברייתא זר שאכל מליקה אבל לר' יוחנן ורבא דס"ל דר' יוסי ל"ל איסור כולל וע"כ לא פליגי אלא לענין לקוברו וכו' א"כ אין ראיה מברייתא דר"ש מודה באיסור בת אחת מדשייריה דאיכא למימר דשיירי' משום דחייב שתים ממש ולא קתני רק מה דחייב לקוברו בלבד כקושית התוספות

ואחרי שאין כאן הכרח דר"ש ס"ל דאיסור ב"א חל א"כ איכא למימר דרבא הוי קשיא ליה דאיך יאמר ר"ש האוכל נבלה ביה"כ אינו חייב אלא אחת ופירש הריטב"א דלא מסיימי דאם נתנבלה לפני יה"כ פטור משום יה"כ דאינו חל על נבלה ואם נתנבלה ביה"כ אינו חייב משום נבלה דאין יכול לחול על איסור יה"כ דזה יתכן את"ל דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת אבל אם בהמה בחייה לאברים עומדת א"כ איך יחול יה"כ על איסור אבר וא"כ כשמתה הרי הוי איסור בת אחת וכמו שהקשו התוס' בשבועות ולפמ"ש הפלתי אליבא דהרמב"ם וס"ל לרבא בהמה בחייה לאברים עומדת ורק בתולש אבר וטרפה בה בזה ס"ל דלאו לאברים עומדת ועוד דהרי ר"א בר"ש ס"ל לאברים עומדת ומן הסתם לית לן למימר דפליג אדאבוה ר"ש אע"כ דר"ש ס"ל דאיסור ב"א לא חייל וכיון דאסור ב"א לא חייל כ"ש איסור מוסיף ופריך רבא שפיר ודווקא ב"ק איתותב דאיהו לא מצי לאתויי ראיה דר"ש ל"ל איסור בת אחת מהך דהאוכל נבלה דהא לדידיה דס"ל דאיסור כולל חל מוכרח מן ברייתא דשיירי' דאית ליה לר"ש איסור בת אחת והרי הוא נשבע דרבי אמר לו כן והרי רבי ס"ל לאו לאברים עומדת וא"כ אין ראיה כלל מהך דאוכל נבילה דכיון דלאו לאברים עומדת איסור יה"כ חל אבל רבא שפיר קא מותיב דאיהו ס"ל דלאברים עומדת דמן הסתם ליכא למימר דפליג ראבר"ש על ר"ש והרי אליביה דאפילו אאיסור בת אחת ל"ל לר"ש וכ"ש איסור מוסיף (ובזה ניחא ג"כ דעת רש"י בחולין שכתב דהא דפריך לר' יוסי הגלילי דע"כ ס"ל איסור כולל מדמחייב על איסור בת אחת וכתב רש"י דס"ל דמאן דל"ל איסור כולל אף איסור בת אחת אינו חייל. ולדבריו הרי ס"ל לר' יוסי ב"ח דמהפך דריה"ג ור"ע ואמאי לא מותבינן לריב"ח ומסיק בתיובתא כדקא מותיב לב"ק בסוגין דדוקא ב"ק איתותב משום דס"ל איסור כולל אליבא דר' יוסי אבל מאן דלית ליה איסור כולל לר"י לא איתותב כלל מהך אלא דאכ"ק הרי ר' יוסי לית ליה כולל ואית ליה מוסיף ובת אחת ועיין בשאגת אריה מה שכתב לדעת רש"י יע"ש)

והרמב"ן בשבועות הביא ירושלמי ר"ש אומר תענו נפשותיכם מן המותר לכם וכא מן האסור לכם וכתב הרמב"ן וז"ל ולאו למימרא דמהכא לא קמה כה משום דדריש הכי מה מלאכה שבחול מותרת אף עינוי שבחול מותרת אוציא נבלה שאף בחול חייבין עליה וסבירא ליה דלא עדיף כולל ממוסיף עכ"ל הלשון מגומגם קצת בתחלה ולפי הנראה צריך להיות דאיכא למימר דמהכא קמה לה והיינו דמכאן יליף ר"ש דאין אחע"א כיון דחזינן דלא חייב רחמנא ביה"כ רק באוכלי היתר ולא בנבלה מוכרח דאין אחע"א וכיון דגלי בכולל ה"ה במוסיף אלא שצ"ע דאם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ איסור יה"כ קדים וע"כ חייב משום יה"כ ואיך נאמר דמקשינן עינוי למלאכה דאינו נוהג אלא בדבר היתר הרי אם נתנבלה ביה"כ חייב משום יוה"כ אע"ג דאסור בחול מכלל דלא מקשינן עינוי למלאכה וצריך לומר דכיון דאיסור יה"כ קדים א"א לאוקמי קרא אלא בנתנבלה לפני יה"כ אבל לדברינו איכא למימר דהיינו דס"ל דר"ש ס"ל לאברים עומדת וגלי רחמנא כאן דאף איסור בת אחת לא חייל וכ"ש איסור מוסיף ולכך מותיב רבא מהך דר"ש באוכל נבלה דמוכח דפטור אפי' בבת אחת

ולפי"ז יקשה קושיא אחרת כאשר נאמר הנה עלה בדעתי ליישב גירסא ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף עד"ז הנה אם נאמר דאיסור בת אחת אינו חייב שתים ע"כ אינו משום דאיסור אחר חל כבר וא"א לאיסור שני לחול דהרי כונו בכולל ומוסיף שהראשון מעכב את השני לחול דהרי בבת אחת באו שניהם וע"כ הטעם או משום דס"ל דהתורה לא חייבה על מעשה אחד שני עונשין בין בשוגג בין במזיד ובריש מ"ק פליגא רבה ור"י במנכש ומשקה לזרעים משום מאי מתרינן אם משום חורש אם משום זורע והקשה אביי דלחייב תרתי משום חורש וזורע וקאמר וכ"ת כל היכא דאיכא תרתי לא מחייב אלא חדא והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים קשיא וכתבו התוס' דלא שייך כאן לומר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות דה"מ כגון מיתה ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן דדמיין להדדי בשני מלקות תרווייהו חד רשעה נינהו וכו' ואע"ג דרב כהנא אמורא הוא מקשינן מיניה משום דגברא רבא הוא ומ"מ כיון דלאו תנא איכא למימר דפליגי עלה ול"ג קשיא נראה מדבריהם דאיכא דסבירא ליה לרבה ור"י דלא מחייבינן תרתי מיהא כראה דהיינו במזיד אבל בשוגג לא וכסברת התוס' משום רשעה אחת אבל בשוגג ודאי לא פליגי על משנתינו דיש אוכל אכילה אחת וכן יש בא ביאה אחת ואפשר דאפילו במזיד מחייבו שתים בשאר איסורין דאיכא תרתי ורק לענין שבת וכן שביעית ס"ל דליכא למימר שיהיה במלאכה אחת שני אבות ויתחייב שתים ועכ"פ את"ל דבבת אחת אינו חייב רק אחת ע"כ הטעם או משום דאינו חייב שתים על מעשה אחד וזה כראה לפענ"ד דעת רש"י שכתב איסור בת אחת בהך דיש אוכל אכילה אחת היינו הוצאת שבת ואיסור אכילה דיה"כ ותמהו הראשונים דמה ענין זה לאיסור חל על איסור דאפילו יחולו בזא"ז אמאי לא יחייב משום הוצאה ומשום מלאכה ולהנ"ל יתכן דכיון דתלמודן בעי לאשכוחי תנא דס"ל איסור בת אחת בכלל דבעי למשר שלא נאמר דעל מעשה אחד אין לחייב שתים כי שיגרום איסור אחד לבטל את חבירו אין לומר כלל ורק שיש מקום לומר דעל מעשה אחד אין לחייבו שתים ולפ"ז אין חילוק בין שיהיה שניהה איסורין שווין או אחת משום אכילה ואחת משום הוצאה דעכ"פ כיון דבבת אחת ועל מעשה אחת באנו לחייבו את"ל דבאיסורים שווין אין חייב אלא אחת ה"ה באין שווין מעתה יתכן דהמקשין לעיל ס"ל דאין סברא כלל לומר דאין איסור ב"א חל מטעמא דאין לחייב על מעשה אחד שני חיובין ורק שלא תאמר דהיכא דיש שני איסורין ואחד חמור מחברו יבטל וידחה החמור את הקל מלחול וא"כ הוי מצינו למימר דהך ברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אשת אח באיסור בת אחת ולכך לר' יוסי חייב שתים ור"ש ס"ל כיון דאיסור אשת אח חמור גורם שלא יחול אחות אשה אפילו בבת אחת רק דא"כ איסור דוחה ומבטל איסור א"כ חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף וא"א ונעשית חמותו הוי רק כולל ולר' יוסי איסור מוסיף אית ליה וכולל לית ליה א"כ גם חמותי ונעשית א"א ידחה איסור א"א איסור חמותו וע"כ דלא אמרינן איסור דוחה איסור א"כ גם לר"ש אין לומר כן וע"כ לא מיירי בבת אחת

ואולם לפי מה שהעלנו לתרץ הא דמוכיח רבא דלא ס"ל איסור מוסיף ואמרנו דרבא ס"ל דלר"ש ל"ל איסור ב"א אכ"ק אמאי הוצרך רבא לקוברו בין רשעים גמורים לוקמי הך דאינו חייב אלא משום אשת אח בלבד באיסור ב"א ולכך ר"י מחייב שתים ור"ש לשיטתו דס"ל דאף איסור בת אחת לא חייל ונראה דרבא ס"ל דע"כ לא מיירי באיסור בת אחת דא"כ אמאי אמר ר"ש דאינו חייב אלא משום אשת אח ולא ס"ל דאשת אח חמיר דמאי חזית דאשת אח חמיר דאין לה היתר דלמא אחות אשה חמור שכן יש בידו לרבות ואסירי במקום מצוה גם כן. ולכאורה מוכרח לומר כן מדאמרינן במתניתין דלקמן דשני אחים כו' דאיסור אחות אשה חל על איסור אשת אח וכקושי' מהרש"א ומה שתירץ בגליון דאחות אשה יש בה חומרא שכן בידו לרבות לכאורה אינו מתורץ בזה כיון דחזינן דאם באו בבת אחת איסור אשת אח ואחות אשה אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד למ"ד דבבת אחת אינו חייב שתים מכלל דאשת אח חמיר אע"ג דאחות אשה יש בידו לרבות וכקושית מהרש"א. ואולם יש לומר דבאמת כדבעי למימר דפליגי בב"א ואליבא דר"י והוי מוקמינן