אמרי אש חלק ב קמג

רשעים גמורים ה"ה אם אין כאן שום צד חמור לא כולל ולא מוסיף אפ"ה נקבר וא"כ ע"כ דלא כרב אשי קאי

והרמב"ן כתב דאת"ל דר"י אית ליה איסור כולל מוקי הך דאשת איש ונעשית חמותו דנידון משום א"א לר"י באשה דליכא קרובות שיאסרו עמה והתוס' שמיאנו בזה ואם נאמר משום דאכתי קשה מאי פריך נשא מת ואח"כ נשא חי איסור כולל דדלמא ס"ל לר"י גם איסור כולל כקושייתם ואין לתרץ כתירוץ התוס' דא"כ אשת איש ונעשית חמותו גם כן כולל היא דלמא מיירי דל"ל קרובות שיאסרו עמה אלא דא"כ היא גופא קשיא מאי פריך איסור כולל הוא דלמא אית ליה ואשת איש ונעשית חמותו מיירי בדליכא קרובות וכן הקשה מו"ח הגאון זצ"ל בספרו אהל דוד. ולכאורה יש לדחות דא"כ אמאי מפליג בין אשת איש ונעשית חמותו ובין חמותו ונעשית אשת איש שכתבו התוס' בלא"ה דאינו מטעם זיקה ראשונה לפלוג באשת אח ונעשית חמותו בין יש לה קרובות נידון בחמותו ואם אין לה נידון באשת אשי. ובזה יש ליישב הגירסא דגרסי ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף שרש"י מוחק אותו והתוס' כתבו דאיכא למימר דטעה כמו שטעה ראב"א בסנהדרין דנידון בחמו תו משום דלא חייל איסור א"א והמהרש"א כתב דלפי גירסת התוס' בסנהדרין ופירושם אין כאן טעות ונדחקו אמאי לא תירץ המתרץ קושיתו משום דלא חש לתרץ וכו' וכמ"ש התוס' וזה דוחק ומכ"ש למהרש"א שאין טעות בקושייתו ולהנ"ל יש לומר דהמקשין בא לחזק קושייתו הראשונה שהקשה נשא מת ואח"כ נשא חי כולל ור"י ע"כ ל"ל כולל מדקאמר א"א ונעשית חמותו נידון בא"א דא"ל דמיירי באין לה קרובות א"כ אדמפליג בין א"א ונעשית חמותו לחמותו ונעשית א"א לפלוג באשת איש ונעשית חמותו עצמה בין יש לה לבין אין לה. ולכאורה היה מקום לומר דרבותא קמ"ל דחמותו ונעשית א"א נידון משום חמותו בלבד ולא משום א"א אע"ג דלא התרו בו משום חמותו אין נידון משום א"א ולזה פריך דחמותו ונעשית א"א איסור מוסיף הוא וא"כ ליכא למימר דאם לא התרה בו משום חמותו שלא יהא נידון משום א"א כיון דהוי איסור מוסיף וע"כ מיירי בדאתרו ביה ואין כאן רבותא כלל דהוא זיקה ראשונה ובלא"ה מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וקשיא קושיא ראשונה ומשני שפיר לקוברו בין רשעים גמורים ולא הוצרך כלל לתרץ קושיא דחמותו ונעשית א"א איסור מוסיף השלא הקשה רק להוסיף על קושיא הראשונה

ולכאורה יש לומר דקושית הגמ' נשא מת ואח"כ נשא חי כולל הוא באופן זה על פי מה שהקשו התוס' לקמן דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר' יוסי על סברתם דאיסור כולל בקל על חמור לא חייל דהרי לקמן משמע דאיסור אחות אשה חייל על א"א ותירצו דא"א יש לה היתר בחיי אוסרה. והקשה המהרש"א דעדיין קשה איך יחול איסור אחות אשה על אשת אח שהרי כתבו התוס' דלכך לר"ש בבת אחת אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד משום דחמור אשת אח (ומ"ש בשם גאון במהדורא בתרא דאחות אשתו יש חומרא משום דבידו לרבות אינו מספיק לכאורה דהרי ראיית מהרש"א אלים דע"כ אשת אח חמור מאחות אשה מדמחייב על אשת אח בבת אחת) ולכאורה לפמ"ש התוס' בחולין דף ל"ז ע"ב בשם רבינו גרשון לפרש מה שאיתא שם השתא טרפה דמחיים דהיינו דליכא מגו למימר מגו דחייל אהאי איסור אתי חייל כמי אהאי וכו' למדנו דיש לומר מגו דחייל אהאי איסור חייל כמי אהאי. ואם כן גם כאן דכיון דאחות אשה חייל על אשת איש חייל כמי על אשת אח מה שאין כן בנשא מת ואח"כ נשא חי משמע ליה דמיירי אפילו בנשא חי אחר מותו של אחיו אפילו הכי חייב שתים לר"י וכה"ג הרי אחות אשה קל ולא ליחול על איסור אשת אח אלא דזה אינו שאם נשא חי אחר מיתתו של מת לכאורה איסור בת אחת היא אשת אחיו היתה מותרת לו קודם שנשא ועיין לעיל דלחד תירוצא בגמרא עיקר קרא דעליה אתי בכה"ג אתי לנשא מת ואח"כ נשא חי) אם לא שנאמר דמיירי שלא במקום מצוה דיש לו בנים

והנה לפי דברי הרמב"ן דאיכא לאוקמי אשת איש ונעשית חמותו באין בה קרובות וכתבנו דהתוס' ס"ל דע"כ מיירי באין לה קרובות מדלא מפליג בא"א ונעשית חמותו לולא זאת היה אפשר לומר דמיירי באין לה קרובות מעתה הנך שתי ברייתות לפי מאי דמוקי רבא ור"י לקוברו בין רשעים גמורים וס"ל להרמב"ן דא"כ אפ לו בלא שום צד חמור לא כולל ולא מוסיף אפ"ה קוברין אותו בין רשעים גמורים ואם כן איכא לאוקמיה שני הברייתות בדלית ליה אחין ולא לה אחיות דאין כאן לא כולל ולא מוסיף אפ"ה לר"י כקבר בין רשעים גמורים ולפמ"ש הריטב"א בשם רש"י עדיפא לן לאוקומי שתי הברייתות בשווה לקוברו ולא למוקים חדא לחייב שתים ממש וחדא לקוברו רק דלפ"ז קשה מאי מקשה רבא בקידושין דף ע"ז ע"ב ובכריתות מהך דר"ש דאמר האוכל נבלה ביוה"כ פטור דמוכח דל"ל איסור חע"א והקשו התוס' הא נותר הוי איסור מוסיף ותירצו דסמיך אהנך ברייתות דמוכח דר"ש כ"ל מוסיף פירש מדקאמר ר"ש אינו חייב אלא משום אחות אשה לבד דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת ולהנ"ל קשה דלמא מיירי באין לו אחין דליכא מוסיף ופליגא רק לקוברו וצ"ע

והנה התוספות הקשו על רש"י שפירש אהא דאמר ר"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור דפטור משום יה"כ בין נתנבלה לפני יוה"כ ובין נתנבלה ביה"כ לא אתי איסור יה"ש וחייל ותמהו התוס' דאם נתנבלה ביה"כ אמאי לא חייב משום יה"כ בין למ"ד אברים עומדת כשמתה הוי איסור בת אחת ואם לאו לאברים עומדת יה"כ קדים וכתב הריטב"א דעיקר הגירסא אינו חייב אלא אחת דאם נתנבלה לפני יה"כ איכו חייב משום יה"כ ואם נתנבלה ביה"כ אינו חייב משום נבלה מעתה אם כאמר נבלה הוא איסור מוסיף משום דנאסר לגבוה א"כ וודאי מוכרח דר"ש דפוטר גם באיסור מוסיף וז"פ

אבל התוס' בסוגין שהקשו אמאי יחול נבלה על חלב הא הוי קל על חמור ס"ל דנבלה הוי איסור כולל והשער המלך כתב דהתוס' סברו דמשום דנאסר לגבוה לא הוי איסור מוסיף משום דסתם לאו למזבח קיימא וזה רחוק והיה מקום לומר דהתוס' ס"ל דאפילו בבעלת מום מחייב באוכל חלב והיא נבלה ומשום נבלה דהרי קרא אף בבעלי מומין משתעי וכדאיתא ריש פרק אלו עוברין ויותר נראה לומר דכיון דמוכח בחולין דף ל"ז ע"ב דכל נבלה הוי מסוכנת ואפילו בעשאה גיסטרא אמרינן דא"א דלא הוי מסוכנת פורתא ואף אם יהיה משכחת בגיסטרא נבלה בלא מסוכנת מ"מ א"א למצוא נבלה מכח גיסטרא שלא תהיה בעלת מום קודם שתעשה נבלה וא"כ כל נבלה או היא מסוכנת או בעלת מום והרי זקן וחולה וכו' פסולים למזבח וממעטינן להו מקראי ואם כן אין איסור נבלה מוביף מפני שאסורה לגבוה כי כבר קודם שהיתה נבלה נפסלה מעל גבי מזבח שהרי היתה מסוכנת ולפ"ז קשה קושיא הנ"ל מנ"ל דלא ס"ל לר"ש אחע"א במוסיף דהא מהך דנבלה ביה"כ אין ראיה דלא הוי רק איסור כולל ומהנך ברייתות דסוגין גם כן אין ראיה דדלמא מיירי דאין לו אחין ופליגא לקוברו כדמוקי רבא עצמו

ולכאורה יש ליישב עד"ז דהרי הא דאיתותב בר קפרא והך ברייתא דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דפליגא ר"י ור"ש ואלו זר שאכל מליקה שיירי דמוכרח דר"ש מודה בבת אחת הרי הקשו תוס' דלמא לעולם לר' יוסי שייריה משום דלא חשיב אלא הנך דהוא רק לקוברו ובבת אחת חייב שתים ממש אף לעונש ותירצו כיון דבעל מום ששימש בטומאה חייב שתים ממש א"כ היה לתנא לשנות גם זר שאכל מליקה דהרי באיסור כולל חייב לר"מ שתים פי' דבריהם דהרי עכ"פ לר"ח וודאי חייב שתים באיסור כולל דהרי הוא אומר דרבי לב"ק שנה איסור כולל לפטור אליבא דר"ש ולא לר' יוסי כמ"ש התוס' לעיל וכיון דלא נחלקו ר"ח וב"ק רק בב" ואליבא דר"ש מכלל דאליבא דר"י לא פליגי וסובר גם בר קפרא