אמרי אש חלק ב קמא

סימן ק

שלום לכבוד אהובי מחו' הגאון מהו' אברהם פ"ש אב"ד דק"ק קאמאהרן

באתי להשתעשע באמרות מעכ"ת מחותני הרב המאור הגדול ני'. הנה על קושית מו"ח הגאון ני' מהך דהתוס' ביבמות על הא דהר"ם פרק ד' מהלכות שגגות דנתי גם אני קצת ומטעם אחר. דאם מיירי ר"י דווקא באין לה קרובות שיאסרו עמה. אבל ביש לה קרובות מודה דחייל חמותו על א"א. א"כ אדמפליג בברייתא בין א"א ונעשית חמותו. לחמותו ונעשית א"א. לפלוג בא"א ונעשית חמותו גופא. ועוד דאם לא היה כה קרובות מאי טעמא דת"ק דקאמר נידון בחמורה כי אף שר' יהודא ס"ל בחולין ק"א דגיד נוהג בטמאה משום דהוי איסור חמור מ"מ לא בעי למימר דהת"ק יסבור כן מאחר שסתם תכא כוותיה. והרי בכריתות ונשמע ממתני' דאין איסור חל איסור כי אם או בכולל או במסיף או בב"א. וכמ"ש הרה"מ דמהאי טעמא פסק הרמב"ם הכי יעויין בפ"ח מהא"ב הלכה ח' וכיוצא בו קצת כתבו התוס' ריש פרק ג"ה

והנה הר"ם בפי' המשנה לסנהדרין פי' הך דנידון בדיקה ראשונה באופן אחר דהיינו אם היתה חמותו ונעשית אשת אביו נידון בשרפה ואם היתה אשת אב ונעשית חמותו נידון בסקילה. ומלבד שיש להפליא מדוע עזב ציור התלמוד דא"א ונעשית חמותו עוד לא הבנתי כלל דהרי חמותו ונעשית אשת אב איסור מוסיף ומודה ר"י באיסור מוסיף. ואם לא היה לאב לא בנים ולא אחים. א"כ אין כאן לא כולל ולא מוסיף. יקשה מ"ט דת"ק. וא"ל דסובר דאף איסור חמור מבלי כולל ולא מוסיף חייל. א"כ איך פסק שם דאין הלכה כר"י

ואולי בזה נמצא מזור לקושית מחותני הרב כי' על הך דפ"ד מהלכות שגגות דצריך שיהיו הנאסרים בעולם דא"כ איך אמרינן בקידושין דזונה איסור מוסיף משום דשם זכות פוסל בישראל. והרי אין שם נאסרים כלל בתוספות הזה ובאמת שהדבר מתמיה ואולי בזה יתיישב קצת. הנה התוס' שם ביבמות דף ל"ג כתבו דלהך לישנא דס"ל דר"י אית ליה איסור כולל צ"ל דחמותו לאו כולל הוא מפני שהם שני שמות (וכבר כתב המהרש"א דלפי האמת צ"ל כן לר"ח ולב"ק רק דרבא ור' יוחנן דתירצו דר' יוסי אמר רק לקוברו בין רשעים גמורים ס"ל דר' יוסי ל"ל א"כ וזה כוונת רש"י לפענ"ד שכתב בכריתות דחמותו לאו כולל ולא מוסיף היינו מפני שהם שני שמות ואף דהתם בסוגיא מוזכר רבא ור' יוחנן דלא מחלקי בין שם אחד לשני שמות מ"מ כיון דכתב רש"י לאו כולל מכלל דבא לפרש לר"ח וב"ק. דס"ל דמודה ר"י גם באיסור כולל ולדידהו וודאי חמותו לאו כולל וקושית התוס' בחולין דף ק"א ע"א ד"ה איסור כולל הוא דרבא לשיטתו דמשני ביבמות אליבא דר"י לקוברו בין רשעים גמורים וע"כ פשיטא לי' דאין לחלק בין שם אחד לשני שמות והוכיח מהך דא"א ונעשית חמותו דל"ל כר"י כולל וכמ"ש התוס' ביבמות א"כ לדידי' יותר הוי' לי' לאוקמי כר' יוסי) ואולם כ' התוס' דהיינו דווקא בכולל אבל איסור מוסיף חל וודאי גם בשני שמות כדמוכח ממתני' דכריתות וכו' וכן כתבו עוד שם דף ל"ג ע"ב דא"כ אינו חל בקל על חמור ואיסור מוסיף חל מכח מתני' דכריתות וזה סותר קצת לדברי רבא בשבועות דאמר מאן דאית ליה באיסור כולל. ס"ל דמידי דהוה אא"מ ולהתוס' הרי חולקים בתרתי. ומכ"ש שיקשה לדעת הר"ן בחידושיו לחולין והריטב"א בשם י"א שכתב לתרץ הא דפריך בחולין דף קי"ג ע"ב שמואל אדשמואל לדעת רש"י דאיסור הנאה הוי מוסיף. וכתבו דסוגיא זו סברי דמאן דל"ל כולל ל"ל מוסיף ודלא כרבא ואיך אפשר לומר כן דהרי ע"כ צריך לחלק לר"י בשום דבר בין כולל למוסיף מדפטר בא"א ונעשית חמותו ומחייב בהנך דכריתות וקשיא לסוגיא ההיא דר' יוסי אדר' יוסי

גם בהא דבעינן שיהיו הנאסרים בעולם כתב הכ"מ דיליף מהא דאמרינן בכריתות דאית ליה ברא לסבא ויקשה א"כ איך לא התנה הר"ם שיהיה בן לסבא וכתב אחים. וכבר התעורר בזה התוי"ט שם. וכתב דהרמב"ם סמך במקצת על הך גירסא דברא זעירא לסבא והוא דחוק. ולפענ"ד דא ודא אחת היא. הנה התוספות ישנים בכריתות שם כתבו בפשיטות דרבי יוסי ל"ל איסור מוסיף בקל על חמור ולכך כתבו דר"י לא מחייב רק משום שלש. משום בת בתו וכלתו ואשת אב. דאינם קלים אבל אינך דהוי קלים לא חיילא. והתוס' שלנו חשבו לזה דוחק. אבל מ"מ לפענ"ד ירווח לנו לאמר לפמ"ש התיו"ט שם בכריתות דהר"ם דגרס אחות אשתו במתניתין ס"ל חשיב התנא בתחלה שש ואח"כ שבע. והוא כתב דר' יוסי מוסיף דמשכחת שמונה. ולדידי יתכן לומר דר"י הכי קאמר לא משכחת שבע אלא בעבר זקן ונשאה (והיינו לר"ח וב"ק אבל לרבא ור"י באמת שמונה הן) והיינו דהוא ס"ל דכולל ומוסיף שוים. וכמו שמוסיף חל קל על חמור ה"ה דכולל חל. וכמו שהכריח השעה"מ מן התוספתא שהביא התוס' בשבועות דף כ"ד ע"א ד"ה אלא. וכן יש לעיין בהך. דנטולה אני מן היהודים שכתבו דחל על א"א בכולל ופירש דבריהם בשעה"מ על נכון דלא הוי מוסיף. ודלא כתוס' יו"ט שם דנדר קל לעומת א"א. דגם נדר יש לו שאלה. וכ"מ קצת דעת הרשב"א בחידושיו ביבמות דתירץ קושית התוס' באופן אחר דהבערה ללאו יצאת. משמע דס"ל ג"כ דכולל חל בקל על חמור והיינו כמו מוסיף. וכן להיפך. אם כולל אינו חל בשני שמות כמ"ש התוס' כר"ח ולב"ק ה"ה דמוסיף אינו חל משני שמות. והנה כל האיסורים דחשיב במתניתין מלבד כלתו הם משם אחד. ולכך ר' יוסי דבעי למשכח גוונא דמחייב שבע. הוצרך לומר אם עבר זקן ונשאה הוא דאיכא שבע. ואם היה התוספות באשת אב מפני אחי האב עדיין היו שני שמות. ולכך הוצרך לומר דאית ליה ברא זעירא לסבא. ודווקא ברא זעירא דאם היה הבן גדול לפני יבום אביו גם עליו לא היה חל איסור אשת אב על איסור אשת אחי האב. אבל אם נתגדל אחרי יבום האב באו עליו איסור א"א האב ואשת האב בהדדי. ומגו דחייל עליו חייל ג"כ על הבעל. וכ"ז היינו לר' יוסי לא משכחת אלא שבע וגם בזה רק בברא זעירא לסבא משום דס"ל דבעינן משם אחד. אבל לרבנן דפליגי עלי' דר"י וס"ל דלא בעינן משם אחד והנה לר"י אליבא דרבא ור' יוחנן לא הוצרך הר"ם בפ"ד להזכיר דאית ליה ברא דבלא"ה כמו אינך דחלים מגו דחייל עלי אחים וכמש"כ התוספות יום טוב שם

מעתה מיושב גם הפי' המשניות שפירש דלר' יוסי דאמר נידון בזיקה ראשונה חמותו ונעשית אשת אב אז נידון בשריפה והוקשה לן ממ"נ כמש"ל. ולזה י"ל דמיירי ביש אחים להאב ובן אין לו דלר' יוסי דאמר בעינן משם אחד נידון בשריפה משום חמותו דאי אפשר לאשת אב לחול במגו דחייל על אחים איסור אשת אחיו דהוי שני שמות. ורבנן דלא מחלקי בין שם אחד לשני שמות. אמרו נידון בחמורה והלכה כמותם. וגם השער המלך כתב דהרמב"ם פוסק כרבנן דכא מחלקי בין שם אחד לשני שמות. ואולי מפני שבא הרמב"ם לפרש פלוגתתן דר' יוסי ורבנן כמו דמפרשי ר"ח ובר קפרא. לזאת שכל את ידיו לפרש וצייר המחלוקת בחמותו ונעשית אשת אב דהוי איסור מוסיף. דאם היה מפרש באשת איש ונעשית חמותו. עדיין הדבר שקול אם טעמא דר' יוסי משום שני שמות כרב חייא ובר קפרא. ומודה רב יוסי באיסור כולל או טעמיה משום איסור כולל כרבא ור"י אליבא דר' יוסי. ואולם עתה על כרחיך פליגי בשני שמות דאיסור מוסיף וודאי אית ליה לר"י מהך דאמר אם עבר זקן ונשאה

ועתה ישמעני אדוני. ואולי ישית לבו הטהור לדעתי. הנה הריטב"א בחולין דף קי"ג כתב עוד דרך אחר לתרץ קושית התוס' על רש"י דס"ל דאיסור הנאה הוי מוסיף. ותמהו דא"כ מאי פריך שמואל אדשמואל דהרי בב"ח איסור מוסיף ומאן דל"ל כולל מודה במוסיף. וכתב הריטב"א דתרי