אמרי אש חלק ב קלט

דווקא דומיא דאלמנה ככה ג שקידושין תופסין וזרעו מתייחס אחריו הוולד פגום לא בנכרי ועבד שאין קידושין תופסין ואין זרעו מתייחס אחריו כראה ביאור דבריו כמו דלענין ממזירות אמרינן דבעינן דומיא דאשת אב שקידושין תופסין ויש גורסין שזרעו מתייחס אחריו כמבואר ברשב"א לא בנכרי ועבד דהוולד כשר אפילו מא"א אפשר דה"ה לענין פגום לכהונה בעינן דומיא דאלמנה. ולפי"ז קשה לכאורה לפמ"ש התוס' בדף מ"ט ע"ב בראשו בשם ר"ת דיתכן דיבמה לשוק אע"ג שאין קידושין תופסין הוי כמו נכרי ועבד דהוולד כשר מפני שאין לה קידושין בשום אדם דאף ליבם אין לה רק ביאה, ולפי"ז איך אפשר כאן לפשוט וולד מחזיר גרושתו מיבמה לשוק דאף את"ל דוולד יבמה לשוק כשר היינו משום שאין לה קידושין לשום אדם והוי כמו נכרי ועבד דהוולד אפשר דאינו פגום לכהונה משום דאין להן קידושין לשום אדם ולא דמי לאלמנה לכהן גדול משא"כ במחזיר גרושתו אפשר דהוולד פגום לכהונה כיון דהוי דומיא דאלמנה לכה"ג דקידושין תופסין בה. ונראה דשפיר איכא למיפשט דהרי ב"ש ס"ל דמאמר קונה מדאורייתא ביבמה ליבם וכמ"ש התוס' בדף כ"ט נמצא דלב"ש הוי יבמה בת תפיסת קידושין דהרי כל עיקרו של ר"ת דאמר דיבמה לשוק דומיא לנכרי משום דגם ליבם אין לה אלא ביאה וזה אינו לב"ש ולפי"ז ניחא דהוצרך לומר בסוגין דנ"מ למיפשט וולד מחזיר גרושתו דוולד יבמה לשוק לדידן ליכא למיפשט מוולד יבמה לשוק לב"ש דאף אם לב"ש הוולד פגום מק"ו דאלמנה מ"מ לדידן אפשר דהוולד כשר כיון שאין לה קידושין לשום אדם לדידן דקי"ל כב"ה דמאמר אינו קונה אבל וולד מחזיר גרושתו שפיר איכא למיפשט ומתורץ קושית התוספות

על קושית הראשונים ביבמות דף כ' ע"א שהקשו על הא דפריך הגמרא קפסיק ותני מאלמנה לכהן גדול ולא פריך משאר ח"ל אמרתי דאפשר ליישב עפי"מ שכתב הרשב"א ליישב קושית התוס' דאמאי ניחא ליה אלמנה מן הנישואין דאם מד"ת אינו עולה לייבום אף חליצה נמי לא תבעי ותירץ הרשב"א דגזרינן משום שאר ח"ל אבל ח"כ בח"ל לא מחליף יע"ש. והנה התוס' הקשו לעיל לר"ע אמאי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ותירץ הרשב"א ומו"ח ני' הביא כן בשם תוספי הרא"ש די"מ דקים ליה דר"ע סובר כרבי דיליף מן ולקח ולקחה ולזה אף ח"ל דלא תפסי קידושין אינו עולה ליבום. והנה רש"י פי' במתניתין על גרושה שעבר אחיו ולקחה וצ"ע קצת אמאי פירש כן ולא פי' שלקחה בהיתר וכגון שהיה חלל וכההיא מתני' דאסורות ליבמיהם ומותרות לבעליהן. ורציתי לומר משום דקשיא ליה כל הני דחשיב ל"ל. וכבר עמד על זה בתבואות שור בליקוטיו וניחא ליה דתנא בעי למיסתם אגב אורחיה דלא כר"ע דאמר קידושין תופסין בח"ל מן אלמנה לכהן גדול אין כאן הכרח כלל דאת"ל דילפינן מן עליה ולא כרבי איכא למימר דאף לר"ע זקוקה לייבום משום דאתי עשה ודחי לא תעשה לכך תני משנה יתירא דמן הסתם איירי באחוותא דהיתירא ושניהם כהנים וישראלים מיוחסים איש כאחיו ואפ"ה זקוקה לחליצה ויבום ומוכרח דלא כר"ע דלר"ע לא היה קידושי אחיו תופסים ולא רמיא קמיה. ואולם אם נתרץ הא דחשיב מתני' כל הני באופן אחר או כדברי הת"ש או משום דאורחי דתנא למינקט תרי ותלתי גוונא ומצינו כי"ב א"כ שפיר איכא לאוקמיה מתניתין כר"ע ומיירי באופן דמותרות לבעלה ואסורה ליבמה כולה מתני' מעתה את"ל דר"ע כרבי ס"ל ואין ח"ל זקוקים ליבום מ"מ לפי הס"ד דאלמנה מן הנשואין אע"ג דמד"ת פטורה מן החליצה מ"מ צריכה חליצה משום גזירה אטו שאר ח"ל אף את"ל לר"ע אם היה בנמצא ח"ל שצריכה חליצה ראוי היה להצריך כל ח"ל חליצה משום גזירה זו מ"מ ח"ל אטו ח"ע ליכא למיגזר כמו דלא גזרינן ח"כ אטו ח"ל. והנה ריש פרק א"נ מבואר לר' סימאי לר"ע מן הכל עושה ממזר חוץ מן אלמנה לכהן גדול יע"ש. ולפי"ז ניחא דאם לא קפסיק ותני והוי מצינן לאוקמיה מתני' באלמנה מן הנשואין בלבד צא הוי קשיא כלל דהוי מוקמינן מתני' כר"ע דאמר אין קידולא תופסין בח"ל ומיירי מתני' באופן דהיו מותרות בבעליהן ונמשין ניחא כונה מתני' דאלמנה מן הנשואין אע"ג דקידושין תופסין הרי אין עשה דוחה לא תעשה ושאר ח"ל אין קידושין תופסין ומ"מ צריכות חליצה משום דגזרינן אטו אלמנה מן האירוסין דהוי ח"ל אבל השתא דפסיק ותני קשיא ממ"נ אי ר"ע ואי רבנן דא"ל רבי ישבב הוא וטעמיה דנפשיה קאמר א"כ אף חליצה לא תבעי

דף כ' עמוד ב' תוספות ד"ה מיתבי תימא דרבא גופא: מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה. ונראה על פי מה שכתבו התוס' ביבמות דף ד' ע"ב בסופו בד"ה אפילו צמר לפשתן ופשתן לצמר כתבו דאפילו חוטי לבן של פשתן פוטר בשל צמר משום מגו דמגו כראה כוונת דבריהם שבאו לדחות וכו בזה סברת הי"מ שהביא הרשב"א בחידושיו דתנא דבר"י ע"כ מדפטר פשתן בשל צמר ע"כ לית ליה דר"ל דאמר כל שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה את לא תעשה והוא סברת הרמב"ן בחידושיו באמת והתוס' כתבו הטעם משום מגו אבל בעלמא כל שאפשר לקיים שניהם אינה דוחה. והנה סברא זו דמגו אינה פשוטה כ"כ דהרי איבעי לן במנחות דף ל"ט ע"ב אם חוטי פשתן פוטר בשל צמר מעתה את"ל דאין זו סברא ולא אמרינן מגו ע"כ תכא דבר"י לית ליה דר"ל וכדברי הרמב"ן ולפי"ז איכא למימר דרבא לא הוי ס"ל סברא זו דמגו ומוקי לברייתא כתנא דבר"י ואיהו הא ס"ל כרבנן שם במנחות יע"ש אבל סתם תלמודן סובר דאמרינן מגו וסברת ר"ל דהיכא דאפשר לקיים שניהם אתיא ככ"ע ולכך מותיב שפיר תיובתא לרבא

וביותר י"ל על פי הסוגיא בנזיר דף נ"ח ע"א דבעי למימר דמאן דמוקי ראשו לסתם מצורע ומאן דמוקי בנזיר מצורע פליגי אם הקפת כל הראש שמה הקפה ודחי רבא דכ"ע הקפת כל הראש לא שמה הקפה והכא בהקיף ולבסוף גילח. ונראה מבואר דרבא דס"ל דמאן דמוקי קרא לסתם מצורע ס"ל דקרא אתי להתיר אע"ג דמקיף ולבסוף גילח אע"פי שאפשר לקיים שניהם ומאן דמוקי לה בנזיר מצורע ס"ל דיותר איכא לאוקמי קרא בנזיר ומצורע מאשר נאמר דאתי לגילח ולבסוף הקיף ושם ג"כ פריך תלמודן מדר"ל דא"א לאוקמי קרא להיכא דא"א לומר דאתי קרא להתיר היכא דאפשר לקיים שניהם עכ"פ לרבא חזינן דמוקי תנא דס"ל דמתיר הקיף ולבסוף גילח אע"ג דאפשר לקיים שניהם וא"כ איהו מוקי הך ברייתא דאם בעלו קנו כהאי תנא דמוקי ראשו להכי ואיהו ס"ל כאידך תנא באמת כי יש לתמוה קצת על שלא תירצו התוס' כן ואולי היו סוברים דאף להך תנא דמוקי ראשו להקיף ולבסוף גילח אינו מוכרח מראשו רק בלאו שאינו שוה בכל ולא בלאו השוה בכל אבל אין זה קושיא כ"כ. ועוד בזה י"ל לפמ"ש בסוגיא דעלי' דתליא אם אשה מקיף את הקטן עוברת אעפ"י שאין הניקף עובר נמצא דלאו דלא תקיפו ג"כ שוה בכל ויש אריכות בזה

עוד אמרתי ליישב קושית התוס' הלזו עפ"י מה שנסתפק הפ"ד באלמנה מן הנישואין לכהן גדול ועבר ובא עליה אם חייב כרת. והשעה"מ האריך בזה וכתב דתליא במחלוקת והקשה לדעת הסוברים דאין בה כרת א"כ מאי פריך מהא דאם בעלו קנו דהרי לפ"ד המהרש"א לגבי עצמה מועיל הקידושין וצריכה גט ולא פליגי אלא בצרתה ולפ"ד שם במה שתירץ וכן מדברי המהרש"א משמע קצת כן דס"ל דאם זקוקה אליו ח"ל ועשה דמועיל מצד קידושין. ולפע"ד היה נראה פשוט דביבמה קודם חליצה כל שהיא זקוקה אין בה ענין כלל לקידושין דביאה גומר בה וכדמשמע בדברי התוס' סוף פרק החולץ כן אמרתי בלמדינו בחודש שבט סוגיא זו ועתה הגיע לידי ספר אבני מילואים וראיתי שגם הוא ז"ל כ"כ מהך ראיה. ועוד דקדק כן מדברי הנימוקי יוסף יע"ש בסימן קע"ד ולפי"ז צדקו דברי רש"י שכתב דאם מה"ת אין עשה דוחה את הלא תעשה היא עצמה ג"כ אינה צריכה גט כיון דאין קידושין שייך ביבמה ואע"ג דאית בה כרת אלא דיש לעיין כיון דעכ"פ פקע איסור כרת אם נאמר כן וכצד הא של הפ"ד אם נהי דעבד איסורא מ"מ מפני מה לא קנאה אם פקע איסור א"א אבל נראה דיתכן עפ"י מה שכתב