אמרי אש חלק ב קלח

וכיוצא בזה כתב הרשב"א במשמרת הבית (דפוס ברלין דף ה' ע"א מסופו) דלכך חוששין בהלך בעלה וצרתה למד"ה דאסורה לשוק אף לרבנן לדעת הרי"ף וסיעתו דמיעוט אינו מתעברות ומאותן דמתעברות איכא מיעוט דמפילות ולכך אף לרבנן חוששין כיון דנגרע בבירור מן הרוב וזה לא שייך במיעוטא דלאו אבוה ומיעוט דסריס דאין שייך לצרפן כיון דאיכא לנגד כל אחד רוב גמור ואין בירור שיש שני המיעוטין יחד לעולם אף על פי שיכול להיות אבל אינו ברור כמו בבצים דוודאי יש במיעוט טהורים מיעוט טריפות ומהך דברכות לר' יוסי במהלך חוץ לעיר אינו ראיה למקום אחד דלענין ספק ברכות מקילין מאד שלא לברך והכריח בעל מכתם לדוד בריש ספרו בראיות דאפי' יש ס"ס לחייב לברך אין מברכין. הנה הוצעתי לפני הדר"ג ני' את אשר עם לבבי בזה ואת אשר יבחר יקרב: דברי ידידו אוה"נ דש"ת הקטן מאיר א"ש

סימן צח

שלום וכל טוב לאהובי בכי ה"ה התירני והרבני המופלא והמופלג חרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. לפני שמש שמו ינון. כש"ת מהו"רר מנחם א"ש ני' בק"ק ליטקא יע"א

אשר הקשית אהובי בני על דברי התוס' יבמות דף ב' ע"ב ד"ה או שכתבו דההוא דקטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין איירי בדקבלה עלוי' וקשה מאי הקשה הגמרא לקמן דף ס"א ע"ב דהאיך יסבור ר"א כר"מ דקטנה אינה מתייבמת הא תניא ר"א אומר קטנה מתייבמת ולא חולצות דלמא מיירי בדלא קבלה עלוי' ומתייבמת ממה נפשך יש להשיב ולומר מדפסיק ותני מתייבמת משמע בכל ענין אפילו בדקבלו עלוי' (אב"ה קושיא זאת הקשתי בלמדי מסכתא יבמות אחר זה נדפס ספר אהל דוד מן אאזמ"ו הגאון זצ"ל והקשה קושיא זאת לקמן דף ס"א יעש) או דאם מיירי דלא קבל עליה א"כ אמאי קתני כלל מתייבמת פשיטא דאם מיירי בדקבלה קמ"ל דלא חיישינן למיעוטא אבל השתא לא קמ"ל מידי ואם אע"ג דלא ראוי להקמת שם בזה לא מצינו פלוגתא גם אפשר דדייק מדקתני מתיבמת משמע ככל תורת יבמה דהיינו אפילו בעל כרחה ואם חייש ר"א למיעוטא ורק משום דלא קבלה מתיבמת ממ"נ לא היה קונה אותה בע"כ וקושית התוס' הוא מדקתני לא תתייבם משמע וודאי דלא תתייבם כלל וקצת היה נראה לומר דאת"ל דחוששין למיעוטא ונמצא מיעוטא כמאן דאיתא דמי א"כ עכ"פ אם בעל היה ראוי לומר דבעל לשם קידושין שלא יעשה בעילתו בעילת זכות דהרי כל עיקר שכתבו התוס' דאין לחוש שבעל לשם קידושין יותר מקדשה על תנאי דבשאר דברים אסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין משא"כ באיילונית דהוי מיעוטא וזה לדידן דלא חיישינן למיעוטא אבל למ"ד דחיישינן למיעוטא א"כ ראוי לו לחוש ולבעול לשם קידושין ומתניתין דלא כר"מ דחייש למיעוטא ועיקר קושית התוס' מדקתני ר"מ לא תתיבם משמע אפי' מן האירוסין ודיוקא דלקמן להיפך מדקתני מתיבמת משמע אפילו מן הנשואין כך עלה בדעתי אבל באמת נראה דדעת התוס' דגם לר"מ אין איילנות צריכה גט אפילו בבעל שהרי הוכיחו כן ממתניתין דהמוציא אשתו משום איילונית ומשמע התם דת"ק דמתניתין דהתם הוי ר"מ וצ"ע (אב"ה הנה הא דמוקי שם הגמ' בגיטין היינו לשמואל דמתרץ איפוך ות"ק דר"י הוא ר"מ אמנם לאביי ורבא דאמרו לא תיפוך וחכמים היינו ר"א ואם כן שפיר הקשו התוס' ולר"מ באמת י"ל כמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל)

ומה שהקשית על הב"ש סימן קנ"ה סעיף קטן כ"ג דס"ל דאם היה לקטנה שערות קודם הזמן ואחר הזמן בדקנוה ולא היה לה רק אלו השערות לא חיישינן שמא נשרו וקשה לדבריו מיבמות דף י"ג ע"א דאמר שם רב זביד דמשו"ה לא מצינו חמותו ממאנת משום דאין בנים בלא סימנים ובדיקה לא מהני דחיישינן שמא כשרו ולדברי הב"ש הא איכא למשכח חמותו ממאנת דבדקהו קודם ומצאו שערות ואחר הלידה בדקו ומצאו רק אלו השערות ואז לא חיישינן שמא נשרו. היא קושיא ראוי ואף שיש לדחוק ולומר רבנים עדיפא דחיישינן אף בכה"ג שמא נשרו הדבר דחוק מאוד ויותר יתכן לומר דתליא בחקירה זו איך כוונת ר"ז באומרו אין בנים בלא סימנים דלדעת רש"י דס"ל תוך זמן כלאחר זמן והתוס' כתבו דאף אם תוך זמן בעלמא כלפני זמן מ"מ הבנים ראיה שהיא גדולה והנה לדעת התוספות יתכן לומר דאף קודם שנת י"ב אפשר שתתעבר ותלד ותהא גדולה וקודם זמן דרבה בר ליואי היינו קודם שנה שלפני גדלות וכמ"ש מהרש"א (אף שדבריו תמוהים לפע"ד במ"ש דזה שתתעבר ותלד ותהיה גדולה דא"כ קשה קושית הראשונים הרמב"ן וסיעתו איך לא חיישינן בכל קטנה אולי אם היתה נשואה היתה יולדת ותירצו דהוי מיעוטא דמיעוטא ולדברי מהרש"א צ"ע) ולפ"ז איכא למימר דאין השערות שקדמו ראיה מדלא נשרו בעודה קטנה אדרבה הלידה ראי' שהיתה גדולה מזמן בוא שערות ראשונות אא"כ תאמר שבאו לה השערות בעודה קטנה מאוד שא"א להסתפק עליה כלל שהיא גדולה ועל שערות כאלו לא אמר הב"ש שהם כאחד מחלקי גופה ולדעת רש"י נראה שאין בנים כלל בלא סימנים וכדעת הי"מ שהביא הרמב"ן דאל"כ הרי יקשה לדעתו מ"ש התוס' דהיא גופא מנין לו להמקשן להקשות ותירוצם דאם לא כן לא היה כ"מ בין ר"ס לר"ז לא שייך לרש"י דהרי יש נפקא מיניה גדולה ביניהם לקודם י"ב וכן אם תוך זמן כלאחר זמן

והנה הה"מ הקשה לדעת הרמב"ם דס"ל דמיד שהוכר עוברה אם אמר אם ילדה אשתו נקבה תהיה מקודשת הרי זה מקודשת והקשה הה"מ דאם כן מצאנו חמותו ממאנת דהרי הוא ז"ל ע"כ ס"ל דיכולה להתעבר בקטנותה מדקאמר בהלכות אישות בת ממאנת רק דס"ל דמשעת לידה הוי גדולה וא"כ אכתי משכחת לה שנתקדש העובר יע"ש בפ"א שנדחק דאכתי בשעת מיאון לא הוי חמותו וודאי. ולפענ"ד נראה עפי"מ שפסק הרמב"ם בפרק ז' מהלכות עבדים הלכה ז' דהאומר לשפחה מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין ואם אמר הרי את שפחה וולדך בני חורין לא אמר כלום שזה כמו ששיחרר חצי. והראב"ד השיג עליו ממ"נ דאם עובר ירך עמו רישא אמאי מועיל ואם לאו ירך אמו בסיפא אמאי הוי כשיחרר חציה והלח"מ והש"ך בהלכות עבדים כתבו דדעת הרמב"ם דהאם אין נגררת אחר העובר לומר שאם שיחרר אותה מבלי העובר שתהיה כמשחרר חצי עבדו אבל העובר נגרר אחר אמו שאם שיחרר את העובר בלבד הרי הוא כמו ששיחרר חציו והנה כל עיקר דהמשחרר חצי עבדו לא קנה מאשה ילפינן מה אשה חצי לא אף עבד חצי לא מעתה תקשה על הרמב"ם דאם א"א לשחרר העובר במעי אמו מפני שהוא כמשחרר חציו איך אפשר לקדש העובר במעיה ולא הוי כמקדש חצי אשה וא"א לחלק כיון דמהדדי ילפינן אע"כ דהרמב"ם לא קאמר שיחולו הקידושין מעתה בעוד הוולד בבטן כ"א לכשתלד חיילא הקידושין מכאן ולהבא וזה שייך בקידושין דהאב יכול לקבל הקידושין שיחולו לאח"ז כמו המקדש אשה לאחר למ"ד יום אבל בשיחרור א"א דהרי באמת אין העבד יכול לקבל גט לחברו מרבו שלו ומ"ד דיכול לשחרר עובר במעי אמו אוקמינן בפ"ב דגיטין מטעם דעובר ירך אמו והמשחרר חצי עבדו קנה וכיון דקי"ל דלא קנה א"כ איך אפשר לשחרר דעכשיו הוי חצי עבד ולכשתלד אינו ירך אמו ולפי"ז א"א כלל להיות בשעת מיאון חמותו

דף ט"ו ע"ב תוס' ד"ה למאי נ"מ הקשו ק"ק דאמאי נקט וולד מחזיר גרושתו דהוי ליה למיפשט וולד יבמה גמורה לשוק לב"ה דקאי בה. ויתכן לתרץ קושייתם עפי"מ שנסתפק הרי"ף לקמן בפרק החולץ אם נכרי ועבד הבא על בת ישראל לדידן דקי"ל דהוולד כשר אם פגום לכהונה והראב"ד והרא"ש כתבו דאין כאן ספק דוודאי פסול דהרי יש כאן ק"ו מאלמנה לכהן גדול מבלי פירכא דהרי היא עצמה מתחללת וכמבואר בסוגיא והרמב"ן בספר הזכות כתב דאיכא למימר