אמרי אש חלק ב יג

ואי ס"ד דלר"ח ליתא דינא דמינקת הכא דלא אפשר נעביד כר"ח ואולי אפשר לדחות דדוקא כרבנן עבדינן היכא דלא אפשר אבל כיחידאי לא עבדינן ולכאורה מוכרח כן דהרי מבואר בדברי הפוסקים דבכל כ"ד חודש לא עבדינן תקנתא לכהן ואף בחודש העיבור פלפלו והרי מכ"א חודש ואילך איכא כמה תנאי דמותרת לר"י כבר מי"ח חדשים ולרשב"ג לכל הפחות מכ"א חודש ואילך לכ"ע מותרת. וא"כ בכהן דלא אפשר נעביד כוותיה אע"כ דדוקא כרבנן עבדינן ולשון הגמרא לא משמע כן אף גוף הדבר תמוה לפענ"ד שיחלוק ר"ח על דין מינקת וכדלעיל אבל ראיתי מקשים על הר"ש דהרי ב"ש פטרו מלהניק ואפ"ה אמרו כ"ד חודש וא"ל דמיתשיל לענין אם פירש עד מתי מותר לחזור ולהניק כתב הגאון בעל ההפלאה דא"כ הוי מקולי ב"ש וליתני בעדיות. ולפענ"ד איכא למימר דמיתשול לענין מגרש אשתו ע"מ שתיניק את בנו דלב"יש צריך שתיניקנו כ"ד חודש לרבא בפרק מי שאחזו ואפילו רב אשי שם נראה דמודה אם אמר בפירוש על מנת שתיניקנו כל זמן הנקה דצריכה להניק אותו לב"ש כ"ד חודש ולב"ה די בי"ח חודש ובזה אהי שפיר הא דקאמר רשב"ג אני אכריע כו' דלא פליג אבית שמאי ובית הלל גם יקשה לאנשי יהודא ורב דפסק כוותיה דהברירה ביד היורשים רצו זנין אותה רצו נותנין לה כתובתה וכתבו התוספות ר"פ א"נ דלדידהו לפי המסקנא אין מעשה ידי' ליורשין והב"ש בסימן צ"ה כתב דאף הרי"ף וכל הפוסקים לבד הרמ"ה מודים לדינא להתוספת מעתה האם יחלקו על דינא דמינקת וראיתי שהרגיש בזה בהפלאה זצ"ל ותי' בחידושי פוסקים עפ"י דברי הריב"ש שכ' דאף דיוכלו לתקן דהרשות ביד היורשים לסלק להאלמנה מכל מקום בג"ח דהבחנה חייבים לזונה וא"כ לאנשי יהודא נמי דינא הכי ולפענ"ד דעת הרי"ף והרא"ש והמאור ומלחמת סוף פרק נערה שנתפתתה לא משמע כן שהב"י הביא שם ראיה לפסוק כאנשי גליל ולדחותם ובפרט במלחמת להרמב"ן ז"ל ואם בכ"ד חודש דהנקה ניזונת בע"כ דיורשין אף לאנשי יהודא יפלו איזה ראיות שם ועוד דיותר יש ליתן לה מזונות היכא דמותרת לינשא ואינה נשאת מפני כבוד בעלה מהיכא דאסורה לינשא דהרי אלמנה נזנות לאנשי גליל וזקוקה ליבם אפילו לקטן אינה נזונת וצ"ל דזה מקרי מחמתו והיכא דאגידא מחמתו עדיף טפי מהיכא דמותרת לישא ואינה נשאת מפני כבוד הבעל עכ"פ נראה שאין דעת גדולי הראשונים הנ"ל כן לזאת נלפע"ד לומר דהר"ש ה"ק פ"נ אין כאן דהרי יש להולד אב דממסמס ליה ורק אם היתה משועבדת עכ"פ היתה אסורה משום דלא תגרום לבטל שיעבודה כך היה מקום לבעל הדין לומר על זה הביא הר"ש ראיה דלא משתעבד ור"ת ס"ל דאף ע"ג דיש לו אב לוולד לא עדיפא מיורשים דג"כ חייבים למסמס את הוולד ואם נתיר בגרושה ה"ה באלמנה היכא דלא משעבדה ולפ"ז שתי הטעמים שהביאו הראשונים אליבא דהר"ש יהיו לאחדים בידינו אבל היכא שאין שם אב גם הר"ש מודה דאסורה וזה דלא כאמוכת שמואל שהביא הג"ש

ובנידון זה שאין שם אב להוולד ואף ע"ג דאינה מחויבת להניק מ"מ אסורה לכ"ע ואם באנו להתירה משום דקרוביה ממסמסי' ליה מ"מ הא איכא למיחש דלמא הדרי בהו כמו במינקת ואע"ג דעתה פסק חלבה מ"מ קודם שפסק חלבה היתה אסורה ושוב אסורה לעולם ואע"ג שיתחייבו בחיוב גמור באופן דליכא למיחש דלמא הדרי בהו מכל מקום לענ"ד לא עדיף ממניקה שנשבעת על דעת הרבים שכתב הרא"ש וסיעתי' דאסורה ואף על גב דהתירו בצימוק שדים ולא ס"ל דלא פליג בתקנתא מ"מ בנשבעת אסורה. וכתב הרא"ש הטעם דאם נתיר בנשבעת דליכא למיחש דהדרי אתי לאחלופי ולהתיר אף בלא נשבעת דאיכא למיחש דהדרי מובן מזה דס"ל להרא"ש דדוקא שאינה ראוי אטו ראוי כמו בהבחנה הוא דלא גזרינן אבל בראוי' עצמה גזרינן וא"כ כיון שאשה זו ראויה להניק נראה דגזרינן אף דליכא למיחש דלמא הדרי אטו היכא דאיכא למיחש ומכל שכן לשיטת הר"ן בכתובות וכ"מ במרדכי ריש החולץ דהיכא דליכא קלא לגמרי מדמינן מניקה והבחנה וכדעת רש"י והריב"ש ואם גרסינן בברייתא כמו שהיא לפנינו בכתובות וביבמות דהמפלת אחר מיתת בעלה גם כן אסורה בג"ח דהבחנה א"כ מוכח דאף דהיכא דאיכא קלא אסורה ודלא כר"נ שהרי הרב פסק בפ"ב מה"ש שכל המפלת יש לה קול ומוכרח כן לשיטת רש"י דאם לא כן ניחוש שמא הפילה ור"נ דהתיר לדבי' ר"ג אפשר דס"ל כמ"ד דאמרינן אימור בצינעה אפילה וזה הכלל אתי לאתויי עולת יולדת ובלא ידעינן דאית ליה אשה אבל לדידן דס"ל דכל המפלת יש לו קול מוכח דאף במקום דיש לו קול גזרינן ולכך לא הביא התם הא דריש גלותא. ומשמע עוד מדברי הר"ם דלא סמכינן על מה שיש שם להאכיל להולד רק בשיש שם להניקו שכ"כ ומניקה שמא יתעכר החלב ובעל זה אינו מקפיד לרפאות החלב נראה דמפרש דידי' ממסמס לי' דהיינו באם יתעכר ויתיבש החלב ממסמס ליה לחלב (שחלב לשון זכר בע"ז וסוף מכשירין) (ומסמוס מלשון ונמס נתמסמס המוח) ומ"ש מהך דתה"ד דלא מחמרינן בלא פליג כמו בגוף התקנה אינו ענין לכאן כלל דהתם בשיש צד להתיר רק בגוף האיסור מחמירים בלא פליג איכא למימר דמקילין נט"ל במשהו דקאי עלה התם אבל הכא א"א לא פליג איזה צד להתיר יש לנו וגם מטעם אחר של הריב"ש כיון דחל עליה תקנת חכמים בעודה מעוברת שוב לא פקע יש לאסרו אלא דבזה יש לעיין להרמב"ם ושמא דמפרשי טעמא דמעוברת משום דחסי. ולא אטריח עוד את אדמ"ו הגאון ני'

אכן באחת אשר כמדומני היתה עיקר מגמתו של השואל לקיים פסקו של הב"ח דגרושה אם אינה רוצה להניק מותרת בשאין הולד ומכירה והט"ז משיג דאטו בדעתה תלי גזירת חכמים וכתב החכם דר"ת ל"ק אלא דאסור לכל העולם להשתדל להשיאנה ובה דקדק ר"ת מדקתני סתמא לא ישא אדם מעוברת חבירו אבל כשהיא אינה חוששת לתקנת הוולד מותרת להנשא. ובעיני הם דברים זרים דא"כ אם כבר נשאת אמאי יוציא לכל הפחות לרבנן הרי חזינן שאינה חוששת לתקנת הולד והרי לרבנן קנסא כלל כמו שכתב הרב מר"ב הביאו הש"ג ר"פ החולץ. ועוד דקדוק של ר"ת מדקתני סתמא יש לדייק גם במתניתין דסוטה והתם לא קתני דווקא על הבעל רק סתמא קתני מעוברת חבירו והא דקתני שנית בעלה בברייתא דכתובות אפשר דרבותא לר"י קתני דאפילו באלמנה מתיר ר"י לאחר י"ח חדש וכה"ג כתבו התוספת בהחולץ לתרץ הא דקתני לא תנשא ויותר אין לי להטריח את רבינו הגאון ני' ותפלתי יום יום לאלהי שמים יוסיף לו אורך ימים ושנות חיים: ה"ק מאיר א"ש

סימן ו

שלום וכל טוב לכבוד ידיד עליון הרב המאה"ג המפורסים ונודע בשערים. סיני ועוקר הרים. אמרותיו טהורות צרופות וברורות עינים מאירות כקש"ת מוהר"ר איציק ני' האב"ד ק"ק מאאר יע"א

מכתבו היקר הגיעני אשר בו חקר ודרש כת"ר ני' אודות עלמה הרה אשר הסתירה הריונה עד בוא עת לידתה ותלד ותתן למילדת א"י את הילד אשר המליטה להניחו ברחובות קריה שם ותשם אצל הילד מכתב יום לידתה למען דעת יום השמיני וגם ספר תפלות והמילדת הניחה ברחוב את הילד וימצא ולוקח לבית א"י ומשם לבית תפלתם ויתנצר ובהשמע הדבר בין בני עמנו טרחו להביא את הילד לחיק אמו ולא יכולו והנה הזונה תבקש להנשא בתוך כ"ד חודש ולפ"ד קרובים יש לחוש לה שתצא לת"ר אם לא יתירו כי נכמרו רחמי' על הילד ופלפל מעלתו נ"י בחכמה בזה

הנה כבר ראו עיניו סברת האוסרים מהרי"ו וצ"צ וגם האחרונים המתירים ועתה ידיד ד' מה מני יהלוך מה ימריצהו דברי אם אסייע דבריהם לא יתחזקו יען אינם צריכים לחיזוק. ואם אערער עליהם לא יתרפו ויוכל המורה אשר לבבו