אמרי אש חלק ב יב

ורוצה הוא ליסע שם ולגרש אבל אשתו שניה תפחד פן יניחנה ג"כ צרורה אלמנה חיה ודרש מעכ"ת אם יש לכופו בשוטים לגרש את השניה

הנה מדברי האחרונים אשר בש"ע אה"ע רמ"א והח"מ והב"ש משמע בפשיטות דכופין אותו לגרש השניה אם הראשונה חפצה להיות עמו אבל ראיתי בנוב"י תנינא באה"ע סי' צ' שכתב בשם הכנה"ג דהרבה פוסקים ס"ל דרגמ"ה לא החרים רק שלא לישא ואם נשא לא תצא כאשר מצינו כיוצא בזה בדרבנן וכן דעת הב"י בתשובה וכנראה שם דעת המבי"ט ג"כ ונראה מדבריו של הנוב"י שיש לחוש לדעתם לבל יכופו אותו ושלא יהיה גט מעושה שלא כדין. ואולם לכאורה כיון דעכ"פ דעת רבותינו הרמ"א וסיעתו סוברים דכופין אותו לגרש נהי שיש לחוש לדעתו של החולק שם שלא לכופו על הגט מ"מ מחויבים הב"ד להפרישו מאשתו השנייה לחוש לדעת הרמ"א ומהרש"ל וממילא היא תובעת בדין גט ממנו אחרי שאין יכול לקיים כנגדה מצות עונה המוטלת עליו. והתוספות בריש זבחים על הא דאיתא התם דלכך גט שנכתב סתם פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא כתבו דאפילו זינתה תחתיו מ"מ לאו להיגרש בגט זה קיימ' וגם אם ירצה הבעל לא יגרשנה רק שלא תשמשנה התם וודאי אינה יכולה לכופו לגרשה מפני עונה כי מעשיה גרמו לה לאסור על בעלה. מיהו גם בשאר פסולות דאיתא בסוף המדיר דמעשין ומבואר שם בהירושלמי דאפילו בשניות מעשין וודאי דכופין על הגט וצ"ל דלא מהאנינין להו ולא סגי בהפרשה בלבד אלא שהתוספות בזבחים היה להם לעורר מכל פסולות דכופין על הגט ולא הוי מצי לתרוצי רק משום דלאו להתגרש בגט זה עומדת ולא תירוצם השני ובוודאי בכל גט סתמא פסול ועיין בנוב"י תנינא באה"ע סימן י"ב מ"ש על דברי התוס' בזבחים. אבל בנידון זה שהראשונה רוצה בגירושין והוא גם הוא חפץ לגרשה רק שהוא צריך לילך לשם והשנייה יראה שתשאר עגונה לכאורה ה"ז תשובת הרא"ש אשר הובא בש"ע באה"ע סי' קנ"ד סעיף ה' באשה שבעלה רוצה לילך לארץ אחרת ופסק הרא"ש שם שישביעוהו שלא ילך או יכפוהו קודם שילך לגרש אותה לזמן ועכשיו אין אנו מגרשין על תנאי ולא לזמן ומ"מ לענין להשביעהו נהי דאי אפשר להשביע אותו שלא ילך מ"מ הלא אפשר להשביעו שישוב ואם לא ישוב ישלח לה גט ולא יעגן אותה וכן להדירו מכל הנשים אם לא יגרש אותה וכההוא דתניא נודר ועובד יורד ומגרש דמהמנינין ליה שלא לעבור על נדרו. ומה לדעת הסוברים שכבר כלה הזמן שקבע הרגמ"ה על איסור שתי נשים לכאורה וודאי דא"ל שהוא חשוד על החרם ועל השבועה מפני שנשא שתי נשים אלא אפילו לדעת מהרש"ל בתשובה סי' י"ד דהחרם לא כלה והיה מקום לומר כיון שראינו שעבר על החרם שוב לא מהמנינין ליה בשבועה (יעויין בי"ד סימן ב' סעיף ג' ובמ"ש הט"ז והש"ך שם וראיתי בתבואות שור שם שהביא הך דנושא נשים בעבירה דסמכינן על נדרו ואין פנאי להאריך בזה) ועכ"פ כאן אין להחזיקו בפסול לשבועה האחד מפני דקילא להו למקצת אנשים איסור זה דשתי נשים ומבואר בי"ד סי' ק"י דהחשוד על דבר שהוא קל בעיני הבריות אינו חשוד על דבר חמור בעיניהם. ועוד כיון דעל כ"פ דעת גדולים ורבים דהחרם של רגמ"ה כבר כלה א"כ אין לומר שהוא חשוד על השבועה דהוא ג"כ היה יכול לומר ראיתי שאין כאן חרם ואיסור כלל רק תקנה בלבד ולא נחשד על השבועה: וראיתי בצ"צ סימן ל"ח שנשאל על ריבה אחת שאחר נשיאיה הלך בעלה עם אנשי חיל למלחמה להספיק להם מזון וצדה ושהה זמן רב משך חמשה שנים עד כי נסעה אחריו ותמצאהו ובקשה ממנו או ישאר אצלה או יגרשנה והבעל נבהל להון לא רצה להשאר ולגרש ג"כ לא היה רוצה כי היא לו אשת כעורים ומחשש עיגון רוצה לעשות עפי' מורים וזה שיועיל רק באופן שאם יחזור בתוך שנתים תשוב אליו והורה הצ"צ בהסכמת גדולים שיגרשנה לחלוטין רק קודם שיגרשנה יתקשרו זה עם זה בחרם ובשבועה ובבטחונות שאם יבוא בתוך שנתים ימים יחזרו וינשאו זה א"ז בחופה וקידושין. ואין להביא ראיה מכאן דדעת הצ"צ דאין לסמוך על שבועתו מדלא השביעוהו שיחזור לאחר שנתים אלא ע"כ דלא סמכינן אשבועתו מפני שכבר עיגן אותה חמש שנים דאיכא למימר דהאי גברא דהוי אץ להעשיר לא היה רוצה לשבוע לשוב למספר שנים כי אולי לא יעשיר עוד ולא ימצא הון לו. ועוד כי לא היה בזה תקנה להאשה אם ימות שם במלחמה ולא יוודע מיתתו רק שיש לעיין מדוע לא כפאו אותו לגרש כמ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל ופסקוהו הטוש"ע ודוחק לומר שלא היה בידם לכופו. ומזה נראה דכל שאפשר לחזור שלא לכוף צריך לחזור וכיון דבאופן הזה שכתב הצ"צ גירש ברצון טוב אף על גב דהאשה הוצרכה להתעגן עוד שנתים מ"מ נוח לעשות כן ובפרט דהרא"ש כתב לגרש בגט לזמן ורק אם מחמירים לבלתי לגרש על תנאי ולזמן ע"כ אין לכוף כל עוד שאפשר בתקנה זו ומעתה בנידון זה אם האיש מוחזק בירא שמים שאפשר לסמוך על שבועתו אזי ישבע שילך בדרך ישר למקום האשה ויגרשנה ובשובו יביא עדות ברור שגירש את אשתו הראשונה. ואם לפי הבנתכם אין לסמוך על שבועתו אזי עכ"פ תעשו כדברי הצ"צ והסכמת הגדולים שם

סימן ה

שאלה להגאון בעל חת"ס ז"ל

אשה אשר בחיי בעלה ילדה והניקה. ועתה בעודה הרה הניח בעלה חיים לרבינו ולכל ישראל, וכאשר ילדה לקחו אחי הבעל ואמו את הולד שלא ברצונה וישלחו אותה ריקם לביתה וכאשר צעקה העלובה הבטיחות לגדל את הולד עד י"ג שנים. עתה נמצא איש אחד אשר יחפוץ לקחת את האומללה הזאת רק מפני חורבן ביתו אינו רוצה להמתין כ"ד חודש. ילמדנו רבינו אם מותרת להנשא בתוך הזמן

והנה השואל פתח בזכות כאשר יראה רבינו תוכן דבריו דהרי הר"ש מתיר בגרושה משום דלא משתעבדא להניק. ע"כ אין הפירוש דמש"ה לא מעגני לה לתקנת הולד. דאטו לא יוכלו חז"ל לתקן משום פ"נ דהרי התירו לר"מ לשמש במוך אע"כ הפירוש דמשום דלאו משתעבדא לא יועיל אם נאסרנה להנשא דאפ"ה לא תניק למען לא תכחוש יפיה. ותוס' דחו דא"כ אלמנה נמי באמרה איני נזונית לא משתעבדא אע"כ משום דסתם נשים חסות על ילדיהן ואם כן אפילו גרושה כמי עכ"פ אם אין תקנה לוולד לכ"ע לא מעגנינן לה חנם מעתה בנידון זה שהולד ברשות זקנתה וממסמסא ליה ובפרט אם יתחייבו קרובי הולד לגדלו נגד כל אחד ואחד לכ"ע מותרת. ולענ"ד אין הפירוש בדברי הר"ש כדבריו דאם משום פ"נ יוכלו חכמים לתקן שלא תנשא אף דשאינו משועבדת אם כן מדוע לא יוכלו לתקן ג"כ בקיצור שתינקנו משום פ"נ כמו שתיקנו אם מכירה שצריכה להניק בשכר אף דלא משעבדא. רק כוונת הר"ש דכיון דלא משעבדא מדוע חכמים יתקנו לעגנה יותר מכל שאר בנות ישראל ודוקא באלמנה דמשעבדא תקנו שלא תנשא אבל אם אינה משועבדת אין טעם שיתקנו עליה יותר מעל אחרות ותוס' דחו דאם כן אף באלמנה נמי משכחת לה דלא משעבדה ואפילו הכי אסורה

אולם כל זה לפי מאי דמשמע מדברי תוספות אמנם אם יכולתי לבחור הייתי אומר דאין הטעם של התוספות דמתיר בגרושה משום דלא משתעבדא לבד דא"כ יקשה לר' חייא דס"ל אין אשה אלא לבנים ופטורה להניק. ומשמע וודאי ה"ה לאלמנה דאינה חייבת ליורשים יותר מלבעלה האם יחלוק ר"ח אכולא תנאי ואמוראי דאסרו מינקת ולא ישתמיט ביבמות ובכתובות וסוטה דאיירי במינקת דליתני ור"ח מתיר וכה"ג דייקינין בפסחים דף י"ט וקצת משמע דר"ח מודה דאסור דאם לא כן בהחולץ דף ל"ז דאמרינן דאע"ג דבמת תוך למ"ד עבדינן תקנתא לכהן היינו משום דכיון דלא אפשר עבדינן כרבנן אבל במעוברת ומיניקת כמאן ניעבד אי לר"מ יוציא ואי לרבנן יוציא