אמרי אש חלק ב קכח

וחלופיה אבית המכס ופירש שם הרשב"ם דכיון דאמר בני הוא והתורה האמינתו שוב אינו חוזר ומגיד והרי התם משמע דמיירי חוץ לב"ד ואפ"ה קאמר דאינו חוזר ומגיד ואולם שם פירש רש"י הטעם שאין אדם קורא לעבדו בנו מפני חובה וכן בבית המכס יש סברא אלימתא דוודאי לא היה אומר עבדו ולשלם בעדו המכס שלא כדין. ואמנם הרשב"א שפירש הטעם מפני שאינו חוזר ומגיד כיון שהאמינתו תורה לא משמע כן רק דכיון שנאמן אינו חוזר ומגיד ומכ"ש לפי מה שהשיג הרמב"ן שם על מה שפירש הרשב"ם על הא שהיו מוחזקין בו שהוא בכיר פי' בקלא בעלמא וכגון שאמרנו למעלה דהוה קרי ליה אבוה בוכרא וכתב והרמב"ן דאם היה אביו רגיל לומר שהוא בכור כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מבואר בדבריו דאפילו חוץ לב"ד אינו חוזר ומגיד ובקידושין על הא דאמר שם לדעת רש"י דגם לע"נ אם אמר בשעת קידושין יש לי בנים או אין לי אחים ולא חזר בו נאמן. וכתב הרמב"ן במלחמות שלא מצינו בתלמוד נאמן ושיכול ולחזור בו אלא כל שנאמן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולדעת הר"ן מלבד דמצינו דלדידיה עד אחד נאמן באיסורין ופשוט דהיינו אפילו חוץ לב"ד ולפמ"ש הר"ן דפסיק ותני בין לאסור ובין להתיר אף גם זאת הא התם לא משמע דהוה אמירה זו בב"ד ואמאי לא יהיה יוכל לחזור (וכ"מ במסקנא דהרמב"ן לאו בב"ד מיירי ואפ"ה קאמר דאינו יכול לחזור) מיהו מהך דהכרת בן אולי יש לדחות ולומר דדווקא בכל דבר דבעי עכ"פ הוראת חכם נהי שהעד נאמן אפילו חוץ לב"ד מ"מ כל עוד שלא אמר הדבר לפני הב"ד או החכם עביד אינש דמקרי ואמר אבל גבי בכור כל עיקר הדבר באב תליא ומיד שאמר כי הוא הבכור זכה ואולם דברי הרמב"ן בקידושין אינם מסכימים לזה כמובן ועכ"פ אם כדברינו הוא הנה נכון הא דאצרך שמואל לומר מפני שבידו לגרשה דס"ל דמצד המגו הרי הוחזקה האשה בחזקת היתר שיש לו בנים. ונראה דמודה הר"ן שאין יכול לחזור בו ולאסרה ולהסוברים דלא כשנויי דאביי בקידושין התם דווקא דסותר החזקה דמוחזק לן דאית ליה אחי והוא אומר בשעת קידושין דאין לו אחי אבל כשאינו סותר החזקה לגמרי דמוחזק באחי ואומר שיש לו בנים כגון זה נאמן וכיון דמה לו לשקר כעדים דמי הוחזקה אשה זו בחזקת היתר ושוב אינו יכול בדבריו האחרונים לסתור החזקה אבל אם לא היה מצד מגו דבידו לגרשה רק מפני עדות העד בעצמו כיון שהוא יכול לחזור בו באמרו חוץ לב"ד שלא נתקבל עדותו עדיין הרי יכול לחזור בו ואם כן טובא אשמעינן שמואל במה דאמר דלכך זה בני נאמן מפני שבידו לגרשה

מכל הלין נאמר דהראב"ד והרשב"א והה"מ שלא הזכירו בדבריהם רק דאף הבעל אינו נאמן ואיך יהיה עד אחד דעלמא נאמן ולא הוקשו דלמה צריך טעמא דהואיל ובידו לגרשה היינו משום דלא קשיא להו כלל קושיא זו כאמור רק דעיקר קושית הראב"ד דאיך היה יפה כחו של עד דאין לו מגו מבעל דיש לו מגו ואינו נאמן ועל זה שפיר כתב המגיד דאף הבעל נאמן לומר דיש לו בנים ולק"מ קושית הראב"ד

ואולם במה שכתב הב"ש דאין חילוק דאם יש עדים שיש לו אחין אינו נאמן לומר שים לו בנים לכ"ע ולית מאן דפליג בזה וודאי דברי מעכת"ר ני' נבונים וצדוקים דהרשב"א בחידושיו בקידושין חולק בפירוש וכ"כ השעה"מ גם דברי המגיד פשוטים מורים על זה וכמ"ש מעלתו רק דאולי היה דעת הב"ש לפמ"ש ליישב מה שהעתיק הטור דעת הרמב"ם ולקמן הביא דעת הרא"ש דאין עד אחד נאמן ביבמה וכן הב"י וד"מ הוצרכו להביא ראיה דהרא"ש חולק מתשובותיו היינו משום דפה מיירי שהלך הוא וצרתה למ"ה ולכך כיון דרובא מסייע לעד אחד נאמן דרוב נשים מתעברות ויולדות ואם כן אולי ייחס הב"ש גם להרה"מ סברא זו דמוקי לדברי הרמב"ם בהכי ואפ"ה תמה הראב"ד דמ"מ כיון דאין הבעל נאמן נגד חזקה לחודא אף שיש לו מגו איך יהיה עד אחד נאמן שאין לו מגו ויש אח ידוע מפני הרוב ועל זה כתב הרה"מ את דבריו כן יתכן לפרש דברי הב"ש אחרי שהיה לפניו דברי המגיד ודיבר בו בס"ק ההוא ואולם האמת יראה כפי מ"ש מעכ"ת

ואני מסתפק עוד במה שסתמו ולא חלקו דהטור כתב סתם דאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים וכתב הב"י שדקדק כן מדברי הרשב"ם ומשמע דאפילו לומר זה בני אינו נאמן. והנה וודאי לדעת הרשב"ם שכתב שם בד"ה ליורשו פשיטא דאין האב נאמן מכח הכיר רק על בן בין הבנים לומר שהוא בכור ולא על מי שאינו מוחזק כלל בבנו אינו נאמן אבל לפי מש"כ הרא"ש והטור בח"מ סימן רע"ט דאף באינו מוחזק כלל בבנו נאמן וכתב הסמ"ע בחד צד דאף זה ילפינן מיכיר ואם כן כיון שהאמינו תורה את האב לומר שהוא בנו אפילו לעומת החזקה לדידן דקייל כר"י אם כן אמאי לא יהיה נאמן גם כן לפטור את אשתו ע"י כן והתשב"ץ חלק ג' סימן ק"ב כתב דאם האב אומר על זרעו שהוא ממזר ממילא אשתו זקוקה ליבם ומשמע מדבריו שמתיבמת שכתב שכיון שהתרנו לאו דממזרות על פיו ה"ה שמותר איסור אשת אח אף על גב דהיא בכרת דכל בדאורייתא מ"ל איסור לאו או איסור כרת ולדבריו כ"ש שראוי שיהיה נאמן לומר זה בני לפטור דהוא ג"כ איסור לאו בלבד והא דהוצרך שמואל לומר דלכך נאמן הואיל ובידו לגרשה היינו משום דאזיל לטעמא דמספקא ליה אי הלכה כר"י או כרבנן דאינו נאמן לומר זה בני לסתור החזקה וקאמר דלכך נאמן משום הואיל כו' אבל לדידן דקי"ל כר"י לכאורה בלא"ה נאמן וראוי להאמינו אפילו היכא דמוחזק כן דלית ליה בנים ואינו דומה לאומר יש לו בנים ולא קאמר אלו הם דהאי וודאי ליכא למילף מיכיר אבל זה בני צ"ע אמאי לא יהיה נאמן ודברי הלבוש באה"ע סימן קנ"ו סעיף ו' צ"ע יע"ש: דברי ידידו דש"ת הקטן מאיר א"ש

סימן צא

בעזרת הש"י יום ב' ג' שבט תר"א לפ"ק

ישאו הרים שלום. חיים וברכה עד עולם. לכבוד הרבנים המופלאים חריפים ובקיאים מפז מסולאים. תמימי דעים. חכמה וענוה בלבותם יחד מתרועעים. שבתם יחד מה טוב ומה נעים. הנה הנם היקרים. מוהר"ר אנשיל כ"ץ ני' ומהו' יואל סג"ל ני' ומהו' משה ווינדען ני' דיינא דק"ק מ"ד

מחמדי לב ועין. הגיעני נועם מכתבכם. ואבין בנועם אמרותיכם. וארא כי כל יקר ראתה עיניכם. ולמלאות רצון חכמי לב ויראי ד' כי"ב אשתשע באמרותיכם ומדברכם נאוה ה' יאיר עינינו בחסדו בתו"הק ולא נכשל בדבר ה' לעולם

נשאתם ונתתם באמונה והשכל בדבר האחים אשר אחד מהם שבק לנו חיים והניח אשתו מעוברת וילדה לתשעה ויחי הילד כרבע שעה ויגוע אח"כ (ולפי דעת הרופא אפשר נהיה מפני שלא נקשר הטבור נגוע) ושני אחים הנשארים אחד מהם קטן והשני משודך ונקשר עם אחות האלמנה הזקוקה וחקרתם אם יש להתיר לכנוס את משודכתו. והנה העירותם במישור מל מ"ש המרדכי בשם ר"ג לאסור אחות ספק חליצתו והביא ראיה וימצינו לפעמים החמירו בספק דרבנן י ואמאי לא הביא ממתניתין דיבבמות דף כ"ג ע"ב במי שקידש אחת מב' אחיות דמוכח שם דאפילו בדיעבד יוצא וכמ"ש הנ"מ שם וכ"ש לכתחלה. ותירצו דבמתניתין ליכא חזקת היתר מה שאין כן בעובדא דמרדכי איכא חזקת היתר. והקשה הרב מהר"א ני' דאיכא לאוקמי להבעל בחזקת חי לפ"ד הגאון בעל ט"ז. ותירץ מעכ"ת בי' דהרי מת לפנינו וכדברי ט"ז והנה ידעתם כי רבו החולקים על הט"ז ובפרט בנהרג שכתב הט"ז גם כן לומר חזקת חי וכדמוכח מן הראיות שם שהביא וודאי תמוה וכמ"ש הנודע ביתודה דבשלמא על מיתה בידי שמים שייך