אמרי אש חלק ב קכז

בוודאי לר"מ אין מחזירין א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דליפלוג בדידה בין הוחזקו ללא הוחזקו

עוד יש ליישב במאי פליגי הני תרי לישנא דהנה הרשב"א כתב. דלישנא דרבה בעצמו הוקשה לל"ב דר"ז דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש לא חיישינן ואפילו הוחזק אחד במקום שאין השיירות מצוייות משום דלנפילה דיחיד לא חיישינן וכו' אלא הכל תלוי בנפילה דרבים וכל שכן כל שנמצא במקום שהשיירות מצוייות אנו חוששין ליב"ש טובא והקשה הרשב"א אם כן מאי טעמא דרבה ונלפע"ד ליישב על פי דרכו דהנה הגאון בעל בית אפרים בתשובותיו הביא מחלוקת האחרונים אם יש להתיר גבי עגונה מצד קורבה דמוכח דעת הגאון נודע ביהודה ז"ל סובר דאין סומכים על היתר מצד קורבה דמוכח ובשם הגאון פנ"י ז"ל הביא דסומכין גם בעגונה היכא דאיכא קורבה דמוכח והנה האריך הגאון בית אפרים בתשובת אה"ע סימן ל"א דלמה לא נתיר כאן אם העיר הזאת הכתובה בגט היא קרובה ומעיר אחרת אין ידוע לנו למה ניחוש לרובא דעלמא כיון דידענו דבעיר הזאת נכתב הגט ולמה לא נתיר מצד קורבה דמוכח דעדיף מרובא שאינו מוכח. אמנם אם בעיר שאנו מסופקים עליה הוחזקו בה שני יב"ש. הנה הקורבה גם כן אינו מוכח וקורבה דאינו מוכח ורובא דאינו מוכח בוודאי רובא עדיף. ולזה י"ל כמו שתירץ הרשב"א ז"ל דאף דלנפילה דיחיד לא חיישינן מ"מ כיון דהוחזקו ואנו רואין שיש אחד ששמו כך אנו חוששין שיש אחרים הרבה ומהם נפל עכ"ל. והנה יש לנו לומר דאם אין בעיר זאת עוד אחר ששמו כך והוי קורבא דמוכח והרוב אינו מוכח ואין קפידא בשיירות. מצוייות. אמנם אם הוחזקו והוי ג"כ קורבא דלא מוכח וממילא אזלינן בתר רובא דעלמא אם השיירות מצוייות. והנה בב"ב דף כ' אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מתקיף לה ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל אף על גב דאיכא רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים והנה הרמב"ם לא הביא הך דיושבת בין ההרים וכתבו האחרונים דהרמב"ם ס"ל דבקורב' דמוכח אזלינן בתר קורבא (ויעויין בפלתי סימן ס"ג שהאריך בזה) הנה ר"ז דהקשה לכאורה אינו מחלק בין קורבה דמוכח או לא אמנם אם ר"ז לא הקשה קושיא השניה וליזול בתר רובא דעלמא י"ל דגם ר"ז מחלק בון קורבה דמוכח דבאיכא אחריתא דנפישא מינה לא הוי קורבה דמוכח אמנם לגבי רובא דעלמא הוי קורבא דמוכח והנה יש לומר דבזה פליגי הני תרי לישנא דלישנא קעא דר' זירא סובר דר"ז אזיל בתר קורבה דמוכח ואם כן היינו דרבה די"ל הסברא שאמרנו כיון דאין בעיר מי ששמו כשם הנכתב בהגט ואם כן אף דש"ש מ"מ אזלינן בתר קורבה דהוי קורבה דמוכח. אמנם אם הוחזקו דהוי קורבה דלא מוכח וממילא בשכיחא שיירות לא מהדרינן דאימא מרובא דעלמא נפל אמנם כ"ב דר"ז י"ל דסובר הר"ז לא אזיל בתר קורבה כלל וא"כ אף דלא הוחזקו לא והדרינן דכיון דשכיחא שיירות לא אזלינן בתר קורבא אף בקורבא דמוכח מ"מ רובא דעלמא עדיף

והנה הך ברייתא דאיתא בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה כתב הש"מ בשם הראב"ד דבוודאי מיירי הנמצא במקום שנכתב הגט. והנה בגט הבא על ידי שליח לא שייך כלל הך סברא דקורבא וא"כ לא קשה מתני' אברייתא דמתניתין מיירי בגט הבא על ידי שליח ולכך לא יחזיר. אמנם הברייתא דאיירי שנמצא במקום שנכתב ולכך יחזיר משום דהוי קורבא דמוכח. אמנם ר' זירא יש לומר דסבירא ליה כמ"ש דלית ליה כלל דאזלינן בתר קורבא אפילו בקורבא דמוכח ולכך שפיר הקשה מתניתין וברייתא אהדדי. אמנם הרמב"ם דסובר דאזלינן בתר קורבה דמוכח. והנה לכך במצא גט אשה בשוק דבזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אף דהוחזק ושיירות מצויית משום דאחרי דנמצא במקום שנכתב אם כן הוי קורבה דמוכח והך סברא דכיון דהוחזקו הוי קורבא דלא מוכח ל"ל וגם סברת הרשב"א לא סבירא ליה להרמב"ם ולכך אף בהוחזקו ושיירות מצוייות מ"מ מחזירין כשנמצא בשוק בזמן שהבעל מודה. והנה אף דרומיא דמתניתין וברייתא לא קשה מ"מ רומיא דתרתי מתניתין קשה ופסק כל"ב דר"ז דבשליח המביא הגט דבהוחזקו או בשיירות מצוייות אין מחזירין

סימן צ

ישאו הרים שלום. חיים וברכה עד עולם. לכבוד הרב הגאון המאור הגדול. מעוז ומגדול. חריף ובקי. זך ונקי. סיני ועוקר הרים. נודע בשערים. כקש"ת מוהר"ר יחזקאל ני' אבד"ק או"ד

באתי להשתעשע באמרותיו הטהורות במה שעמד בדברי הב"ש שכתב בסימן קנ"ו סעיף קטן י"א שלא: מצינו חולק על דברי הטור וסיעתו דהרי הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום כתב דנאמן עד אחד לומר ניתן בן לבעלה להתירה לזר והתם משמע מהרמב"ם דמיירי ביבם ידוע והה"מ כתב דלדעתו אף בבעל אין הדין פשוט דאי אמר יש לי בנים אע"פ שמוחזק, באחין נאמן. ואי כדברי הב"ש מה הקשה המ"מ הרי התם איירי במוחזק בלבד והרמב"ם ביבם ידוע ולכך הוצרך רשב"א לטעמיה אע"כ דלא כדעת הב"ש. וכן מבואר להדיא בחידושי הרשב"א בקידושין דף ס"ד גם דברי המ"מ לא זכו בעיני חכמתו דמאי הקשה על הרשב"א דאף הבעל נאמן כו' דהרי, בב"ב דף קל"ד מבואר הטעם הואיל ובידו לגרשה ואם כן בעד אחד דלא שייך ה"ט ואפ"ה נאמן וזהו כוונת הרשב"א דל"ד לבעל דצריך לטעמא הואיל ובידו לגרשה וכתב לחלק דבעד אחד דייק מה שאין כן בבעל כי לא ניחא ליה להרשב"א במה שנדחק הרמב"ן בחידושי בזה את"ד

ואחר אחרון אני בא במ"ש להקשות על הרה"מ. הנהו נראה שדברי הרשב"א לקחם הראב"ד מתשובתו אלף רנ"ב וכן הוא בחידושיו שכתב וז"ל ומה שהביא הראב"ד מהוחזק באחים ולא בבנים שאינו נאמן לומר יש לי בנים כו' נ"ל דטפי עדיף עד אחד בהא מבעל כו'. הנה משמע דלא קשיא להו ז"ל מהא דאינו נאמן לומר אין לי בנים אבל הא דקאמר מגו בסוגיא דב"ב לא קשיא ליה כלל. ולפענ"ד נראה דה"ט דלא קשיא ליה כקושית הרמב"ן אמאי צריך לטעמא דהואיל ובידו לגרשה דיש נ"מ גדולה בטעמא דמגו כי אף אם נאמר דעד אחד נאמן ביבמה כונו שנאמן לומר מת בעלה מ"מ הא צריכה ליטול רשות מב"ד ולדעת הרמ"א וב"ש צריכה דווקא היתר ב"ד וכן באם עד אחד מכחישו דאז לא היה נאמן מה שאין כן אם הבעל אומר דיש לו בנים דנאמן מדאורייתא מצד מגו נראה דאינה צריכה היתר ב"ד וגם אין עד אחד יכול להכחישה מכ"ש אחרי אמירתו אם יבוא עד אחד ויכחישנו דלא יכול להכחישו לכך מפרש שמואל טעמא דמתניתין משום מגו

ולדעת החלקת מחוקק בסימן טו"ב דס"ל דעד אחד המעיד מת בעלה אין צריך ב"ד וסיים דיש תועלת אם נתקבל העדות בפני ב"ד לענין שלא יכול לחזור בו דאם נתקבל עדות חוץ לבית דין יכול לחזור בו והביא ראי: מתשובת הר"ן יעויין שם. והוא בסימן מ"ז שנסתפק שם הר"ן מתחילה דאולי כיון שא"צ לעדות מיתה שיעיד בב"ד אולי אף בחוץ לב"ד אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד או דלמא כל שלא העיד בב"ד יכול הוא לחזור להגיד אף על פי שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאין אדם מדקדק בדבריו במה שאומר חוץ לב"ד והכריע הר"ן דיכול לחזור אף על פי שמכחיש דבריו הראשונים מאותה ששנינו בתוספתא דסנהדרין העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לאסור בין להתיר וכו' אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין אנו הרי אלו נאמנין כו' הרי שכללו כל מיני עדות אפילו אותן שאין צריכין ב"ד כדקתני בין לאסור בין להתיר אלו תורף דברי הר"ן

והנה יש לעיין על דבריו מהא דאמר ר"י בב"ב דף קכ"ז אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אין נאמן כו'