אמרי אש חלק ב קכו

בב"מ ונ"ל לפמ"ש התורת גיטין לתרץ קושית הפני דהקשה אמאי לא ניחוש שמא גט זה מוקדם לגט שלה ותבא לטרוף לקוחות שלא כדין ותירץ הגאון הנ"ל דמשום זה לא היינו יכולין להחזיר בהוחזקו שני יב"ש דהרי שני יב"ש בעיר אחת אינם יכולים להוציא שטר חוב על אחרים והנה לפי"ז לרבה אין קושיא דהרי הוא ס"ל דבלא שכיחא שיירתא לבד מחזירין ויכולין לומר דהמשנה איירי בהוחזקו ולא שכיחא שיירתא ואם כן אין חשש טריפת לקוחות ולר"ז דהמתניתין איירי לאלתר בוודאי יכולין כומר דמיירי בהוחזקו. אמנם קושית הגמ' הוא לכ"ב דר"ז דהברייתא איירי בלא הוחזקו גם כן ושפיר הקשה הגמרא דיש חשש טריפת לקוחות. והנה התוס' הקשו לפי' קמא אמאי לא אמר ר"ז דהברייתא אתי להשמיענו למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה דלא חיישינן לשמא כתב ליתן בכיסן וכו' ותירצו דאם איירי הברייתא לאלתר איירי גם בו ביום ובאותו יום אין חשש טריפת לקוחות וקשה לכאורה לפי מה שפירש רש"י דלכך אין מחזירין לבעל משום דיפסיד אותה הכתובה שיאמר דניתן לו הגט לראיה שפרע הכתובה והקשה המהרמ"ש דהרי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ותירץ דאם יקדים הזמן לא יחתמו העדים ואם יכתוב באותו יום יכירו עדי המסירה שאין זה הגט את"ד יעויין שם. והכה מזה מוכח לכאורה דלא מיירי בו ביום דאי מיירי בו ביום הדרא הקושיא לדוכתא דאמאי לא יחזיר להבעל דהרי כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו דהרי עדי חתימה יכתבו לו הגט בזמן אותו יום והעדי מסירה לא ידעו כיון שהזמן נכתב כמו שהיה בגט הראשון

ויש לומר דבאמת מחמת זה פירש"י בב"מ דלכך לא מוקי ר"ז הבריותא דמיירי דמצאו לאלתר דא"כ הו"ל לפלוגי בין מצאו לאלתר למצאו לזמן מרובה. והנה בגיטין פירש"י דלכך לא מוקי הברייתא במצאו לאלתר דא"כ פשיטא ולזה י"ל דרש"י בגיטין דפירש דא"כ פשיטא ולא יקשה קושית התוס' דלמא אתי להשמיענו דלא ניחוש שמא כתב ליתן בניסן די"ל דבאמת ר"ז סובר כמ"ד משעה שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות וכמו שתירצו התוס' בב"מ. אמנם שם בב"מ דהגמרא הקשה שם הקושי' על הך ברייתא ולפי מה שכתבנו הקושיא הוא לר"ז וא"כ רצה הגמרא לתרץ אף אם ר"ז סובר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואם כן אין לומר פשיטא דיקשה דלמא אתי להשמיענו דאין חוששין לשמא כתב כו' ולכך כתב רש"י דא"כ הו"ל לאפלוגי

אמנם על תירוץ זה של רש"י דהו"ל לאפלוגי בדידה הקשה המהרמ"ש דא"כ לפי תירוץ ר"ז ג"כ יקשה דהו"ל לאפלוגי בדידה בין שיירות מצוייות לשאין שיירות מצוייות והנ"ל לפי שיטת הרמב"ן ביבמות גבי יצחק ריש גלותא דלכך אמר רבא דלא חיישינן לתרי יצחק משום דאמרינן כאן נמצא וכאן היה וכן גבי גט אם נמצא בהעיר שנכתב בה הגט אמרינן כנכ"ה והקשה הפנ"י א"כ מאי מקשה ר"ז מתני' אברייתא דהרי במתני' קתני המביא גט דמיירי באבדו בדרך. אמנם בברייתא דקתני מצא בשוק דלמא מיירי במצאו במקום שנכתב. והנה לרמב"ן באמת צריך לומר דמצאו בשוק לאו דווקא אמנם דנאמר דנמצא דווקא במקום שלא נכתב זה וודאי אין לומר ודיינו אם נאמר דנמצא בין במקום שנכתב ובין במקים שלא נכתב. והנה לפי"ז יש לומר דלא מצי הברייתא לאפלוגי בין שיירות מצוייות לאין שיירות מצוייות דכיון דקתני נמצא בשוק ומיירי גם אם נמצא בשוק ומיירי גם אם נמצא במקום שנכתב ואם נמצא במקום שנכתב אף בשיירות מצוייות מחזירין

עוד יש לתרץ קושית המהרמ"ש הנ"ל דהנה התוס' בגיטין כתבו דהך סוגיא אתיא דלא כר"מ דלר"מ אינו יכול לגרשה אפילו הוא שלו כיון דהוחזקו ולא הוי מוכח מתוכו. הנה לפי דברי התוס' אלו דלמאן דבעי הוחזקו ושיירות מצוייות ובחדא לטיבותא מחזירין וא"כ לר"מ דלא משכחת הוחזקו בכל ענין מחזירין דהרי שיירות מצוייות לחודא לא הוי ריעותא והוחזקו לא משכחת לה דאם יש כאן שני יב"ש אין הגט כשר אף אם הוא שלו ואם הוא גט כשר על כרחך לא הוחזקו וא"כ קשה לכאורה להך ברייתא דתני איזהו לאלתר אחרים אומרים כדי לכתוב את הגט ואחרים היינו ר"מ (ועיין תוס' סוטה דף י"ב ד"ה אחרים) ואם כן לר"מ מאי נ"מ בין לאלתר או שלא לאלתר דממ"נ אם הוחזקו הרי אף אם מצאו לאלתר פסול דהרי אינו מוכח מתוכו ואם לא הוחזקו אף שלא לאלתר מחזירין דהרי שיירות מצוייות לחודא אין ריעותא. והנה אם נאמר כדברי התוס' בב"מ דכתבו וז"ל על מאי דאמר ר"ה חיישינן לשני שוירי וא"ת א"כ לר"ה האיך יגרש אדם את אשתו לר"מ דאינו מוכיח מתוכו כיון דחיישינן לשני שוירי וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכח מתוכו ומ"מ כשנפל חיישינן ואם כך לפי"ז י"ל לרבה ולל"ק דר"ז דבלא הוחזקו מהדרינן אף דש"ש היינו לדידן דלא בעי מוכח מתוכו. אמנם לר"מ דבעי מוכח מתוכו ואם כן כי לא הוחזקו הוי מוכח מתוכו והיינו דווקא כשלא כפל אמנם כשנפל ואתרע שוב לא הוי מוכח מתוכו והיינו כשנפל במקום דשיירות מצוויות ואם כן לר' מאיר בשיירות מצוייות לחודא אין מחזירין והיינו דכיון שנפל במקום שהשיירות מצוייות ממילא לא הוי מוכח מתוכו ומיושב בזה קושית הראשונים שהקשו אמאי תירצו כאן בשיירות מצוייות וכאן בשאין שיירות מצוייות לשני כאן שהוחזקו וכאן שלא הוחזקו ולזה יש' לומר דאם המתניתין איידי בשהשיירות מצויית אזי גם לר"מ משכחת לה להאי דינא וכמ"ש אמנם אם המשנה איירי בהוחזקו: אם כן מתניתין דלא כר"מ ויקשה האיך יפרש ר"א המשנה מה' דלא שייך אליביה כלל. והנה אם לא נאמר כסברא הנ"ל י"ל: דבאמת רבה ור"ז סוברים דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו וכדעת הר"ן ריש פרק כל הגט ואם כן אין קשיא כלל מאחרים ובזה י"ל דפליגי הני תרי לישנא דל"ק דר"ז סובר דלא בעינן מוכח מתוכו וא"כ לא קשיא מאחרים ולכך סובר בחדא לגריעותא מחזירין. אמנם ל"ב דר"ז י"ל דס"ל דבעינן מוכח מתוכו אליבא דר"מ וא"כ על כרחך בחדא לגריעותא גם כן אין מחזירין דהיינו או בהוחזקו או בשיירות מצוייות וא"כ גם לר"מ אף דלא שייך הוחזקו מ"מ משכחת לה דאין מחזירין משום ריעותא דשיירות מצוייות

והנה אם נאמר דלכ"ע במינן לר"מ מוכח מתוכו וסוגין דלא כר"מ וכדעת התוס' ואחרים ג"כ לא הוי ר"מ (ודלא כתוס' סוטה דאם יש הוכחה דר"מ לא ס"ל כאחרים אין צ"ל דאחרים הוי ר"מ) יתיישב קושית המהרמ"ש הנ"ל ויתיישב גם כן קושית השעה"מ שהקשה על הל"מ דמפרש דברי הרמב"ם דלא מהדרינן במקום שהשיירות מצוייות ומכ"ש היכא דהוחזקו והיה קשה להרמב"ם קושית הרשב"א אמאי לא משני ר"ז כאן שהוחזקו כאן שלא הוחזקו לכך מפרש הרמב"ם מתניתין לאלתר דמתניתין בשלא שהה אדם שם ובהוחזקו אבל לאלתר דלא עבר אדם שם אין מחזירין ולכך לא היה יכול לאוקמי מתניתין בשהוחזקו דאם כן לאלתר אמאי כשר והקשה השעה"מ דאכתי יקשה לל"ק דר"ז אמאי לא מתרץ כאן בשהוחזקו וכאן בשלא הוחזקו ונ"ל דהנה כבר התעורר המהרמ"ש ותירץ דלדעת התוס' דסוגין אתי דלא כר"מ ולכך לא תירצו דהמתניתין איירי בהוחזקו דאם כן אתי מתניתין דלא כר"ע וא"כ י"ל דר"ז בעי לאוקמי גם הברייתא אליבא דכ"ע. והנה אם מוקינן באין שיירות מצוייות א"כ לכ"ע מחזירין דלר"מ הרי לא שייך לדידיה הוחזקו ולרבנן אף דהוחזקו מכל מקום מחזירין דהרי אין שיירות מצוייות וא"כ בהקושיא דעדיין לא ידענו שום חילוק רק בין לאלתר ובין לזמן מרובה ושפיר הקשה הגמרא דאין לומר דמיירי לאלתר דא"כ הו"ל לאפלוגי בין לאלתר ובין לזמן מרובה, אמנם בהתירוץ לא שייך להקשות דהו"ל לאפלוגי בין שיירות מצוייות לאין שיירות מצוייות דהרי רוצה לאוקמי הברייתא גם כר"ע ולר"מ בהוחזקו אין מחזירין ובשיירות מצוייות לחודא לכ"ע מחזירין. ומיושב קושית המהרמ"ש וממילא מיושב גם כן קושית שעה"מ דאם יאמר דהברייתא איירי בלא הוחזקו ובהוחזקו