אמרי אש חלק ב קכה

דברייתא מיירי לזמן מרובה מיירי' שפיר בראינו ביד הבעל כמבואר לעיל והנה יש לקיים תירוץ הנ"ל באופן זה דהרי יש להקשות לדעת הרהמ"ג דשמ"צ חמיר מהוחזקו א"כ אי סבר ר"ז דבעינן שמ"צ והוחזקו. אמאי ברייתא באין שיירות מצוייות והוחזקו עדיפא מיני' הו"ל לאוקמי בשמ"צ ולא הוחזקו ואפ"ה יחזיר לדידי' ונראה דע"כ לא קאמר הרהמ"ג דשמ"צ עדיף מהוחזקו רק אם ראינו הגט ביד השליח אזי אין ספק רק אם נאבד גם מאחר אזי יותר יש כחוש אם שמ"צ דאיכא רובא מהוחזקו אבל אם לא ידענו שהי' הגט בידו כלל דבכה"ג בשליח באמת אינו נאמן אזי הוי רבותא טפי אם הוחזקו וסמכינן על אמירת הבעל אע"ג דאיכא עוד יב"ש אחר ולא ידענו אם נאבד כלל גט זה ממנו אפ"ה מהימנין לבעל (והרי כתבנו דלדעת רש"י באמת למ"ד בעל שאמר גרשתי אינו נאמן אף כאן לא מהימן הבעל) זה רבותא טפי משמ"צ בלבד והא קמן דהתוס' לעיל סד"ה כאן במקום לא הקשו רק על הוחזקו ולפ"ז ניחא קושי' הרשב"א דבהא פליגי הני תרי לישני דל"ק ס"ל בעל שאמר גרשתי נאמן וא"כ איכא למימר דר"ז ס"ל כרבה דמהי תיתי לאפושי פלוגתא והא דמוקי ברייתא באין שמ"צ והוחזקו ולא מוקי בלא החזוקו ושמ"צ דהוה רבותא טפי דז"א דאיכא למימר בלא ראינו בידו הוי רבותא: טפי הוחזקו משמ"צ אבל ל"ב ס"ל בעל שאמר גרשתי אינו א"כ אי הוה איירי ברייתא בהוחזקו ע"כ הוה אוקמינן לה בראינו בידה והוה קשה על ר"ז למה לא מוקי ברייתא בשמ"צ ולא הוחזקו דהוי רבוחא טפי אע"כ דפליג על רבה וזה נכון לפע"ד וכ"ז לדעת רש"י לקמן שכ' דבעינן שיעידו שמעולם לא חתמו אלא ליב"ש זה וא"ל דהיא גופא מנ"ל דהרי אמרנו דהא דצריך שיאמרו ליב"ש זה היינו אי בעל שאמר גרשתי אינו נאמן אבל למ"ד נאמן מנ"ל דאינו צריך זה וממילא לדברינו הנ"ל לא יקשה קושי' מאי למימרא דהיא גופא קמ"ל דנאמן. דזה אינו קושי' דכיון דקי"ל אינו נאמן רצה ליישב דברי ר"י לדינא וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה הא אמר תנו השני בסופו

סימן פט

בעזה"י בסוגי' הנ"ל בשם בן המחבר הרב מוהר"מ ני'

הרמב"ם פרק מהל' גו"א פסק וז"ל מצא גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה וכו' והשיג הראב"ד וז"ל א"א תמה אני היכי פסקא למילתא דהא עי לאלתר אי כמי שלא הוחזקו ב' יב"ש ומקום שהשיירות מצויות עכ"ל ונ"ל דהנה הרשב"א הקשה על הך לישנא דר"ז דס"ל דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחא שיירתא דכיון דר"ז אמר בהך לישנא גופא דרבה מנ"ל דפליגי יעויין שם דאכתי תקשי במאי פליגי הני תרי לישנא

ונלפע"ד דהנה הש"מ בב"מ הקשה מאי הקשה ר"ז מברייתא דקתני בה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דהרי איכא תרתי ספיקא להתירא ספק שמא כבר גירשה ויחזיר לה אפילו אינו שלה ואפילו לא גרשה כבר שמא זהו הגט שאבד ותתגרש עתה בחזרה זו. והכה המהרמ"ש בגיטין הקשה גם כן קושיא זו ותירץ לדעת התוס' אין זה ספק שמא כבר גירשה דהא אין מאמינים במה שאמר שכבר גירשה וכמ"ש התוס' בגיטין והנה הש"מ בתירץ השני תירץ דזה לא הוי ספק שמא גירשה דהעמד אשה בחזקת א"א והנה לכאורה זה תליא אם הך חששא דשני יוסף בן שמעון הוי חששא דאורייתא או לא דאם הוא חשש תורה אזי שפיר תירץ הש"מ דכיון דהאשה בחזקת אשת איש עומדת לא הוי ס"ס אמנם אם החשש דשני וב"ש אינו אלא חששא דרבנן ובחשש דרבנן לדעת כמה פוסקים דאף באתחזק איסורא אמרינן סד"ר להקל וא"כ הדרא הקושיא דהא הוי ס"ס וצ"ל כתירוץ המהרמ"ש. והנה אי אמרינן דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא ש"ש אז דווקא מחזירין או בדאיכא רק חדא לטיבותא מחזירין כראה לכאורה ג"כ אי הך חששא דשני יב"ש אם הוא חשש תורה או לא דאם הוא חשש תורה אזי אין החששא מסתלקת עד דאיכא תרתי לטיבתא. אמכם אם אין אלא רק חששא דרבנן אזי כראה מסברא כי גם בחדא לטיבותא מסתלק החשש והנה י"ל דבזה פליגי הני תרי לישנא דהך לישנא דאמר דר"ז היינו דדבה ס"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן אף דאיכא גט בירה ולא קשה קושית הש"מ דהרי לא הוי ס"ס ואם כן אין אנו צריכים לומר דהוה חשש תורה. אמנם הל"ב ס"ל דהבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ולכה"פ כשהגט בידה וכדברי התורת חיים. יעויין שם. ואם כן קשה מאי הקשה ר"ז מברייתא דהא הוי ס"ס וצ"ל כתירוץ הש"מ דהעמד אשה על חזקת אשת איש וע"כ דהוי חשש תורה ואם כן על כרחך פליגי אדרבה ודווקא לא הוחזקו ולא ש"ש אז מחזירין דחשש תורה אינו מסתלק רק בדאיכא תרתי לטיבותא

עוד תירוץ הש"מ דבאיסור אשת איש אין הולכין אחר הרוב כמו במים שאין להם סוף וזה כדעת הפ"י בקו"א דחולק על חכמי הספרדיים המתירים גבי גירושין וגבי עגונה היכא דאיכא ס"ס והנה כראה דגם זה תליא אם החשש דשני יב"ש הוא חשש תורה או לא דאם הוא חשש תורה לא מהני ס"ס אמנם אם הוא חשש דרבנן מהני ס"ס וכמו דאיתא בתשובת האחרונים לענין סימנים והנה הנוב"י תנינא סי' ס' חידש דזה תליא אי סמנים דאורייתא או דרבנן דאי אמרינן סימנים דאורייתא ולא חיישינן מהתורה דילמא אתרמי עוד אחד בסימנים כאלו ה"ה כמי לא חיישינן דלמא אתרמי עוד אחר בשם כזה אמנם אם סימנים דרבנן ומדאורייתא חיישינן דלמא אתרמי עוד אחד בסימנים כאלו הכא נמי חיישינן מדאורייתא דילמא איכא עוד אחר ששמו כשם הזה יעויין שם בסוף התשובה. והנה הגאון נוב"י הביא בתשובה הנ"ל בשם חתנו הגאון זצ"ל כי גם הוא הקשה גבי גיטין שנאבדו דלחזור משום ס"ס יעויי"ש והנה הש"מ דלא הקשה רק על הברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה ולא תיכף על המשנה וצ"ל דס"ל דבגט שנאבד לא שייך ס"ס ורק אם הבעל מודה בזה יש להקשות דיחזיר משום ס"ס וטעמא י"ל דבגט הנאבד מן השליח דהס"ס הוא שמא לא כתב יב"ש האחר גט כלל ואת"ל כתב גט שמא לא נאבד כדאיתא בנוב"י יעויי"ש וא"כ אין הספק אחד מתיר יותר מחבירו והוי שם אונס חד דלא הוי ס"ס אמנם בהברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה דהוי ס"ס שמא כבר גרשה הבעל ויוחזר לה הגט אף אם אינו שלה דהרי כבר היא מגורשת ואת"ל דלא גירשה מכבר דילמא זהו הגט שלה ותתגרש עתה בקבלה זו דיש כמה ענינים להקל ולהחמיר בין אם היא מגורשת מכבר או כי עתה תתגרש והוי ס"ס. והכה ר"ז יש לומר דסובר סימנים דרבנן ואם כן החשש דשני יב"ש הוא חשש תורה וא"כ אין להתיר מכח ס"ס ולכך הקשה מהברייתא הגם דקתני בברייתא בזמן שהבעל מודה והוי ספק ספיקא מ"מ קשה אמאי יחזיר דבחשש תורה לא מהני ספק ספיקא ולכך הוצרך לתרץ תירוצו אמנם הרמב"ם דלפי דעת הרבה אחרונים סובר סימכים דאורייתא (ויעויין באמרי אש לאאמ"ו הגאון זצ"ל הכ"מ חא"ח סימן מ"ו) ורק גבי א"א אין סומכים על הסימנים והכה למאן דסובר סימנים דאורייתא זה החשש דשני יב"ש הוא דרבנן ואם כן היכא דאיכא ספק ספיקא מותר. ולכן פסק שפיר בזמן שהבעל מודה דיחזור לאשה משום דהוי ספק ספיקא. אמנם בשליח שאבד הגט דאין כאן ספק ספיקא וכמו שכתבנו ולכך פסק דבהוחזקו או ש"ש אין מחזירין

והנה לפי הדברים האלו צריך לומר דאף אי החשש דשני יוסף בן שמעון הוא דרבנן מכל מקום צריך תרתי לטיבותא לסלק החשש ולא יתכנו הדברים אשר אמרנו ליישב קושית הרשב"א ונראה לומר עוד בישוב קושית הרשב"א דהנה התוס' ד"ה הא הקשו אמאי לא פריך אמתניתין וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי כדפריך אברייתא לקמן