אמרי אש חלק ב קכד

הכרח דאשה תבעה את הגט וזה שינו פירושו של רש"י מגיטין וב"מ דו"ק

תוס' ד"ה הא אמר תנו תימא מנ"ל כו' וכבר הבאנו לעיל קושיות המהרמ"ש ושתירץ דבכל ענין כיון שנפל יאמרו לקוחות אייתי ראי' ואמנם יתכן זה לדעת הסמ"ע בח"מ סי' ס"ה סעיף י"ג אבל לדעת הש"ך שם ס"ק ל"ה דאם אביא ראי' שהי' השטר בידו קודם הנפילה שוב גובה מזמן הכתוב בו נסתר זה כמובן ולדעת הפ"י שכ' דבממון לא חיישי' לשני יב"ש ניחא ואולם מ"ש הפ"י דבזה מיושב קושי' הגליון בב"מ אם על הגליון שלפנינו קאמר לא ידעתי להולמו דהרי הגליון לא הקשה רק דאינו פשיטא דדלמא קמ"ל דלא חיישי' שאינו גנו שנאבד וזמנו קודם והטעם באמת משום דלא חיישינן בזמן לשני יב"ש אמנם קושי' מהרש"ל שם מיושב במישור כמובן

בא"ד וא"ת מנ"ל אפי' לזמן מרובה כו' ואור"י וכו' ור"ז סבר דהא דקתני ונמלך אורחא דמלתא כו' ולא לדקדק הא אמר תכו וכו' ועיין מהרש"א דתוס' בב"מ כתבו בענין אחר ועל פי דבריהם בכאן מיושב קושי' התוס' בב"מ דף י"ט ע"ב ד"ה והא אידי ואידי ולפי דבריהם דדיוקא דנמלך במחלוקת שנוי דרבה דייק ור"ז לא דייק וקושי' רש"י ותוס' בב"מ שם ה"ד למאן דל"ל עדיו בחתומיו זכין דלמ"ד עבז"ל איכא למימר הא והא בברי' וכמבואר בש"מ בשם הראשונים וכ"כ המהרמ"ש והקושי' רק למאן דל"ל עבז"ל וע"ז תי' רש"י שפיר דלא דייק ונמלך והיינו כר"ז ולפ"ז רבה דדייק ונמלך ע"כ ס"ל עבז"ל וזה כדעת הרי"ף בב"מ בסוגי' דעבז"ל דגריס אמר רבא ש"מ איתא לדשמואל

בא"ד ועוד אמר רי' דדייק כו' ור"ז לא מוקים לי' דומיא דסיפא כו' איכא למימר דאית לי' לפמ"ש הריב"ש בתשובה דלכך לא תקנו זמן בשטר חליצה משום דעל פירות אין לתקן כיון שהחליצה מתרת ולא השטר ומשום בת אחותו אין לתקן דאינ' חייבת עד שתתקדש ותבעל דכתיב לא יהי' וכו' ויתכן זה לשמואל אבל לרב דס"ל אין קידושין תופסין ביבמה לשוק באמת יש בו זמן וא"כ ממילא מאוחר פסול משום בת אחותו ואפי' לדעת הר"י בגיטין דף י"ז ע"ה ד"ה ור"ל סברתו לא שייך בחליצה א"כ איכא למימר משטר חליצה אין ראי' לר"ז דהזמן מוכיח שנכתב בו ביום ועדיין לא עברה שיירא מה שא"כ בגט אין הזמן ראי' דדלמא אחרוהו ודו"ק

בד"ה הא אמר תנו השני בסופו וכי פריך לקמן מאי למימרא המ"ל כו' דעת התוס' כדעת הרשב"א אבל לפי מ"ש הרמב"ן וסיעתו דר"י ור"א ע"כ כל"ב דר"ז ס"ל דאל"כ לא הוה מדחקי לשנויי כאן בשאין השמ"צ אע"כ כר"ז ס"ל ולא מצי לשנויי שאין השמ"צ דא"כ מאי למימרא ופריך שפיר דאכתי מאי למימרא דאם אתי לא שמעונן דלא חיישי' לשמא כתב וכו' ה"ל לאוקמא בלא שמ"צ ולא הוחזקו וק"ל

ובגוף קושי' התוס' שהקשו דאמאי לא פריך על מתני' י"ל קצת דעל ומתני' אין קושיא דדלמא לכך קאמר הטעם משום כתובים הי' דלא נהדר גם גט ארוסה דליכא למיחש לפירי ואפ"ה לא מהדרינן משום דחיישינן שמא לא נתנן עדיין אבל מברייתא פריך שפיר משום דמלבד דהתם בהדיא קתני יחזור לאשה ודוחק לאוקומי בארוסה דווקא מלבד זה לדעת רש"י א"א לומר כן דהרי פרש"י דהא דבסיפא לא יחזור לבעל משום הכתובה וארוסה לית לה כתובה לדעת הרי"ף והר"ם

גם י"ל לפי מה שבארנו בסוגיא דנכתב ביום דהרשב"א לא גריס שם בב"מ הניחא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת חתימה והוא הביא שם ראי' מדפריך סתם גמ' למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ מוכח דהלכתא הכי. ולפענ"ד איכא למימר לפי מה שכתב הרשב"א שם בסוגיא דשמא פייס דהיינו דלמא ביטל את הגט ואע"ג דחוזר ומגרש בו מ"מ לא הפסיד הבעל פירות רק משעת נתינה וא"כ קושית הגמ' בב"מ וליחוש שמא כתבו ליתן בניסן בין כך פייס וביטל את הגט דכיון דנפל אתרע וחיישי' לשמא פייס אף לאחר חתימה ולא נתן עד תשרי ולא חש תלמודן לפרושי משום דלמ"ד יש לבעל פירות עד הנתינה אף מבלי ביטול הגט יש לחוש להכי אבל מ"מ קושי' הגמ' קשה למ"ד יש דבעל פירות עד החתימה

ולפי"ז ממילא מיושב קושי' התוס' דממתני' לא קשיא רק למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה אבל למ"ד דאין לבעל פירות משעת חתימה איכא למימר דה"נ קאמר דלכך אף אם אמר תכו אין נותנין משום דחיישי' שמא כתובין היו ונמלך שלא ליתנן ולזה כיון דנמלך וביטל הגט לא הפסיד הפירות עד שעת נתינה ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ולכך קתני נמלך דווקא ודו"ק: ובדברינו דלעיל מיושב מאי פריך בב"מ מברייתא דדלמא אתי כר"ש דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לה פירות. ולהנ"ל ניחא דאף לר"ש קשה דליחוש שמא פייס וביטל הגט

תוס' ד"ה כאן במקום הד"מ כתב בשם הרא"ש דאם כתב שם העיר אין לחוש לשמ"צ דלא חיישי' לשני שוירי וכן הוא בש"מ פ' כל הגט ע"כ וכ' הב"ש בסי' קל"ב ס"ק ד' וז"ל ודבריו תמוהים דהא אוקמי בסוגיא מה דקאמר רבה דלא חיישי' לשני שוירי משום דס"ל דדוקא בתרתי לריעותא אין מחזירין ובהוחזק ושכיח שיירות ולדידן דקי"ל בחדא לריעותא אין מחזירין חיישי' לשני שוירי אע"ג דלא הוחזק אם שכיח שיירוה עכ"ל ואני מצאתי לשיטה מקובצת שכ' בשם תוספות שאנץ דתירצו דאביי דחייש התם לתרי יצחק מוקי מתני' דכל שיש מעשה ב"ד הר"ז יחזיר בשבדקו כל העיר דלתרי יצחק בעיר אחת חייש אבל לשני שוירי לא חייש והקשו לעצמם דא"כ מאי קאמר דאי לא תימא הכי קשי' דרבה אדרבה דלמא לשני שוירא לא חיישי' ולשני יב"ש חיישי' אע"ג דלא הוחזקו. וי"ל דרבה ע"כ לא מפליג מדלא משני ההיא דאמר תנו נותבנין בשבדקו כל העיר כולה עכ"ל כוונתם דאיהו ס"ל דאם הוחזקו לחוד מחזירין ה"ה או כ"ש בשיירות מצוייות מעתה רבה דמשני באן במקום שהשמ"צ וכאן במקום שאין השיירות מצוייות לא ידענו אם משני אידי ואידי בהוחזקו וממילא ס"ל דבעינן תרתי לריעותא או אידי ואידי בלא הוחזקו וממילא כשהשמ"צ אע"ג דלא הוחזקו לשני שוירי חיישי' ע"כ דאל"כ אמאי לא מוקי הא דאמר תנו נותנין בשהשמ"צ ובדקו כל העיר והוה רבותא טפי ממאי דמוקי לה באין שמ"צ ולא הוחזקו ומדחזינן דרבה פשיט דלא חיישי' לשני שוירי אע"ג דשמ"צ א"כ שוב ליכא למימר דרבה ס"ל דהיכא דשמ"צ חיישי' לשני שוירי וא"כ ע"כ הא דמשני כאן במקום שהשמ"צ כאן במקום שאין השמ"צ היינו אידי ואידי בהוחזקו ובעי לאשמעונין חידוש דאפיי בהוחזקו מהדרי' כתי' התוס' וממילא מוכח דס"ל דבעי' תרתי לריעותא ובזה יש ליישב קצת הא דמסיים הד"מ כדאיתא בש"ס פ' כל הגט ולכאורה נהי דאין קושי' מש"ס מ"מ אין ראי' מכאן אמנם יש לומר דמסוגין מוכח סברא זו דבב"מ קאמר תלמודן דר"ז סב דכל מעשה ב"ד היינו דאשתכח אבראי ואמאי לא קאמר בסוגין דעיקר מסכתין מדיני גט דבהא פליגי רבה ור"ז אע"כ דסוגין סובר דאפי' לר"ז איכא לאוקמי כל מעשה ב"ד דאשתכח בב"ד משום דאע"ג דחייש לשני יב"ש אפי' לא הוחזקו היכא דשמ"צ ס"ל דאיכא לאוקמי' דבדקו כל העיר ולשני שוירי לא חייש

ע"ב גמ' וא"ד אע"ג דלא הוחזקו לא ליהדר ע' מה שכתבתי לעיל באופן השני ליישב קושי' הרשב"א עפ"י דברי מהרש"א שכ' דאם הברייתא מיירי בהוחזקו ע"כ הבעל נאמן ואמרתי דלשיטת רש"י דס"ל דעדים צריכים שיאמרו לבעל זה חתמנו א"כ ע"כ ס"ל דאין הבעל נאמן ואמנם נראה דה"ד למ"ד בעל שאמר גרשתי את אשתי אין נאמן וא"כ איכא למימר דל"ק סבירא ליה בעל שאמר גרשתי נאמן ואיכא למימר דמיירי בהוחזקו ול"ב ס"ל דבעל שאמר גרשתי אינו נאמן ושוב אמרנו דדברי מהרש"א אינו מוכרחים דאיכא למימר דלפי האמת