אמרי אש חלק ב קכג

ויתיישב ג"כ במאי פליגי הנהו לישני דאמרין דלרבה פליגי אם פוסל בהוחזקו בעיר שנאבד ונמצא דהנה דברי הראב"ד שכתב דלמ"ד שלא שהה או שכא עבר מוכח דכא בעינן רק הוחזקו בלבד ולא שיירות מצוייות וכו' ה"ד אם כל החשש מחמת השיירות שעברו אחר שאבד זה הגט אזי דברי הראב"ד שרירין וקיימין דמחמת ששהא אדם עדיין לא מקרי שמ"צ אבל הרשב"א בחידושיו סובר דהחשש הוא ג"כ מחמת השיירות שעברו לפניו רק דבעינן שלא שהה או שלא עבר דאל"כ גיטו של זה היכן הוא אבל אם שהה או עבר אמרי' אולי גט משיירות שעברו וגיטו של זה לקחו מי ששהה ועבר שם ולדבריו פשוט דאין הכרח ממ"ד שלא שהה דפליג ארבה אך הרשב"א בעצמו הביא דאיכא סברא בירושלמי דלא חייש לשיירות שעברו קודם שעבר השליח מדבעי לאכשורי נכרי שעבר אחרי השליח ולפ"ז להך סברא דברי הראב"ד אמיתים ומוכרח דלא כרבה אבל אם אמרי' דרבה מודה בהוחזקו בעיר שנאבד ונמצא איכא למימר דברייתא מיירי בהוחזקו במקום שנמצא הגט (ואפי' מיירי ברייתא ע"י שליח משכחת לה או שאין שם עיר בגט או ששם שתי העיירות שוות) מעתה בהא פליגי הנהו לישנא מאן דפוסל לרבה בהוחזקו ס"ל כמ"ד בירושלמי דלא חיישינן לשיירות שעברו קודם השליח וא"כ איך אפשר לו' דבעי' שמ"צ הרי פסקי' שלא שהה וכו' וכדברי הראב"ד וע"כ דרבה מודה בהוחזקו בעיר שנמצא ומוקי להו כה"ג אבל מאן דמכשיר ס"ל כמ"ד בירושלמי דהחשש בשמ"צ הוא ג"כ על השיירות שעברו לפני השליח וכדברי הרשב"א וא"כ איכא למימר דרבה מכשיר בהוחזקו בעיר נמצאו והא דפסלינן בשהה היינו מפני השיירות שעברו קודם שעבר השליח. ואולם לפ"ז נסתרו דברינו בישוב דברי הרי"ף והרמב"ם. דהרי לפ"ז אין הכרח לל"ב דר"ז דבשיירות מצוייות מקילין כל שלא עבר אדם שם דדלמא מתני' מיירי בהוחזקו שנכתב הגט ובא ע"י שליח לכאן ונאבד ועיין

ויש לתרץ קושי' הרשבא הנ"ל עד"ז דהנה התוס' בפ' אלו מציאות הכריחו דרבנן פליגי על רשב"א דס"ל כלי אנפוריא אין חייב להכריז ורבנן פליגי דס"ל אפי' אנפוריא חייב להכריז חדא מדקאמר ומודה רשב"א וכו' ועוד משמעתין דאהדרו לרבה בב"ח גיטא וסתם גט לא שבעתו עין דלא משהי אינש גיטא. ותמה הלח"מ פי"ג מהל' אבידה על הר"ם שפסק כרשב"א ובאמת בהא דכתבו התוס' מדקאמר ומודה רשב"א מכלל דרבנן פליגי כבר כ' הש"מ בשם הריטב"א שאין זה הכרח ומצינו כי"ב מודה לנפשי' דלא פליגי רבנן עלי' (וכשאני לעצמי הייתי אומר דאף דלא משהי אינש גיטא היינו הבעל משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' אבל השליח משכחת לי' ששבעתו העין דמשהי גיטא בידי' אם הדרך רב. ועוד אם צריך שיאמר בפ"נ. ובזה יובן דברי רש"י שכ' דרבב"ח שליח הוה שעמד מהרמ"ש בדבריו. ולהנ"ל ניחא) ואפשר לומר דאין מדברי רבב"ח הכרח אף לדעת התוס' דנפסוק דלא כרשב"א או דפליג עלי' שום חכם דהרי הרמב"ם פסק דאם מצאו בחפיסה ומכירו להגט בטב"ע הר"ז יחזיר ותמהו פליו הרשב"א והר"ן בעצמם בפ' ג"ה דהא דאין מחזירין כלי אנפוריא אין הטעם משום דלא משקר רק משום דאמר בדדמי וסובר שמכיר ואינו מכיר ולפ"ז קשה לדעת התוס' שסוברים דסתם תגט לא שבעתו עין ומשמע מדברי' אפי' ע"י שליח. דאל"כ לא הוכיחו כלום וא"כ אמאי מהני במתני' מכירו אע"ג דאית לי' מגו כמ"ש התוס' הא הוי מגו בדדמי ומגו בדדמי לא אמרי' אמנם אין קושיא על התוס' דדילמא מתני' כרבנן דהרי לדידהו פסקי' כרבנן וא"ל א"כ אמאי לא הוכיחו ממתני' דאיכא תנא דפליג על רשב"א ז"א דהתוס' סוברים דאיכא למימר ומכירו לחפיסה וכמו שפי' לחד תי' בגיטין דף כ"ח ד"ה מצאו בחפיסה אבל הר"ם סובר דליכא מאן דפליג על רשב"א ולכ"ע כלי אנפוריא אינו חייב להכריז וס"ל דמכירו לא משמע אחפיסה רק על הגט ולכך באמת בהיכר הגט לחוד לא סגי דדלמא אמר בדדמי וסימן החפיסה ג"כ לא מהני דסימנין דרבנן אבל בצירוף שניהן סגי וכי"ב כתבו התוס' להדיא ביבמות וכן כתבו התוס' להדיא ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים מעתה אין ראי' מרבב"ח דפסיק דלא כרשב"א דלעולם כרשב"א ס"ל וה"ק לא ידענא אם משום סימנא בלבד וס"ל סידא"ו או משום טביעות עינא ג"כ ודווקא צ"מ דלא משקר אבל ע"ה חשדינן לי' דמשקר ואין הט"ע ראי' וסימנים לבד אין לסמוך דסימנים דרבנן ובמתני' מיירי שהוא בעצמו מצאו ולכך כל אדם נאמן שמצאו בתביסה ומכירו אבל בעובדא דרבב"ח אחר מצאו ולכך אם סימנים דרבנן ובעי ט"ע ג"כ לא מהדרינן לע"ה ודו"ק

אמנם אם הפי' במתני' דדוקא תרתי בעי דמכירו לחוד לא מהני רק בצירוף סימנים א"כ קשה תפשוט ממתני' דסימנים דרבנן דאם סימנים דאורייתא אמאי בעי מכירו לגט כיון שמצאו בחפיסה ובדלוסקמא ואין לומר דאו או קתני דהרי מכירו לחוד לא מהני ואפשר לומר דכמו שכתבו תוס' דאע"ג דסימני' דרבנן ולא סמכינין עליי' בלחוד מ"מ בצירוף ט"ע מהני אע"ג דעל הטביעות עין בלבד ג"כ לא הוה סמכינן מ"מ בצירוף תרווייהו סמכינן אף אנו נאמר (על צד הפלפול בלבד) דאע"ג דחיישי' לשאלה היינו שלא לסמוך על סימני כלי בלבד מ"מ עם צירוף ט"ע אע"ג דאינו ט"ע גמור' דאיכא למיחוש דאמר בדדמי מ"מ בצירוף תרווייהו מהני דהרי לענין ממון כתב הרא"ש בב"מ ספ"ק דלא חיישי' לשאלה ממיל' לא חמיר חשש שאלה מחשש דלמא אתרמי סימנין כסימנין למ"ד סימנין דרבנן והא קמן דכמה גדולים ס"ל לדינא דלא חיישי' לשאלה עיין ש"ך ח"מ סי' ס"ה א"כ אף הסובר דחיישינן לשאלה מ"מ איכא למימר דמודה דמצרפינן לט"ע שאינו גמור וא"כ לכך בעי מתני' תרווייהו כמובן

רק דלפ"ז מוכח דלמ"ד סימנים דאורייתא הוחזקו לחוד ג"כ חיישי' דאם נאמר דלא חיישינן רק בדאיכא ג"כ שמ"צ קשה עדיין אמאי בעי מכירו ג"כ ואם משום דאם אינו מכירו איכא למיחש לשאלה זה אינו דכיון דבהוחזקו לחוד לא חיישינן משום דהוה נפילה דיחיד וכמ"ש הרשב"א רק בצירוף שיירות מצוייות דאז הוי נפילה דרבים וזה שייך בלא נמצא אלא הגט בלבד אבל זה שנמצא בחפיסה שבריא לכו שהוא של השליח כיון דסימנים דאורייתא ואין לכו לחוש רק לשמא השאילו לאחר וממנו כפל ואין ספק רק אם משליח נפל או מזה שהשאיל לו ושוב אע"ג דשיירות מצוייות מ"מ לא הוה אלא נפילה דיחיד אע"כ דבהוחזקו בלחוד לא יחזיר ולכך בעי מתני' מכירו וא"כ לפ"ז איכא למימר דבהא פליגי רבה ול"ק דר' זירא ס"ל סימנים דרבנן ואיכא למימר דדוקא בהוחזקו לחוד לא יחזיר ול"ב דר"ז ס"ל סימנין דאורייתא א"כ בהוחזקו לחוד לא יחזיר וממילא מוכח דבשמ"צ לבד ג"כ לא יחזיר כמובן ודו"ק

ולדברינו אלה אין צורך לומר דרבה ול"ב דר"ז פליגי בדוקיא דמתני' אם כל מעשה ב"ד יחזיר פירושו דאשתכח בב"ד או דאשתכח חוץ לב"ד רק איכא למימר כמ"ש הש"מ בב"מ בשם שיטה דודאי רבה מודה דממתני' דכל מעשה ב"ד אין הכרח כלל לומר דאשתכח בב"ד רק מסברא אית לי' דלא חיישינן רק בדאיכא תרתי לריעותא והא דנפק דק ואשכח היינו משום דלא נאמר שמא כתב ליתן ולא נתן יע"ש מ"ש בשם השיטה ולדבריו ע"כ מוכרח דגיטא דאשתכח בב"ד דר"ה מקויים הי' ולא ע"י השליח בא רק האשה תובעתו. ול"ב דר"ז הוכיח דלא כסברת רבה דבעי תרתי לריעותא ממתני' דבעי מכירו וס"ל סימנים דאו' ומוכח דבחדא לריעותא ג"כ לא יחזיר והכי ס"ל סוגיא דגיטין ולכך לא דייק מלשון נמלך וגם לא קאמר דפליגי בלישנא דמתני' אם משמע דאשתכח בב"ד דלכ"ע לא משמע כן אבל סוגיא דב"מ ס"ל דמאי דנפק רבה ודק היינו משום דהוה בעי למשכח לאפוקי מחששא דר"ה דהוה חייש לשני שוירי וע"כ רבה לא מסברה קאמר דבעינן תרתי לריעותא רק מדוקיא דמתני' ולכך קאמר דרבה ור"ז ע"כ בדוקיא דמתני' ולכך קאמר דרבה ור"ז ע"כ בדוקיא דמתני' פליגי וצ"ל דרבה דייק ג"כ לשנא נמלך דאל"כ מנ"ל דבעינן תרתי דלמא דווקא בשמ"צ מחזירין אבל לא בהוחזקו וע"כ מיתורא דמתני' וכמ"ש הפ"י מעתה אין