אמרי אש חלק ב יא

לבעל ולכך נהי דמספק לא תצא מבעל מכל מקום מן הנטען דהוי קלא דקמי נשואין ראוי להוציא בזה שייך לומר כיון דשניהם אומרים ברי הנטען והאשה אומרים לא פעלנו און א"א לכוף להוציא רק דהדין דתצא וכמו שהוא לדעת רי"ו בקינוי וסתירה ולפי"ז ניחא הא דלא מייתי ביבמות תנאי דגיטין ר"מ ור"ע דכיון דהתם מיירי בניסת אח"כ לכהן וכמ"ש התוספות דשפיר איכא לאוקמי בקלא דקמי נשואין ולכך אף למ"ד התם תצא אין ראיה דס"ל כאן בנטען דתצא ממנו דהתם אין כאן ברי מן הבעל רק מן האשה וכאן שניהם אומרים ברי לא פעלנו און ועכ"פ א"א לכוף לגרש מפני האיסור בעצמו וגם מעכ"ת לא מפני כך רצה לכופו אלא מפני שהתרה בו דהוי כלכתחילה וכבר הריב"ש בסימן רמ"ב כתב דתליא בגירסת הירושלמי דלפי גירסת הרמב"ן בירושלמי קדש אין אומרים לו יכנוס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו דלפי גירסא זו גם אם עבר על ההתראה אינו מוציא וכ"כ הב"ש סוף סימן י"א ונראה מבואר מדברי הריב"ש דלגירסא זו אפילו התרה בו קודם שקידש אפ"ה אין כופין אותו להוציא ואני מסתפק עוד גם לגרסת הרשב"א דגרס אומרים לו שלא יכנוס מוציאים או כופים בשוטים. לפמ"ש התוספות ריש פרק המדיר בשם הירושלמי והוא ס"פ המגרש על הא דקאמר אין מעשין אלא לפסולות ופריך ממתניתין דהמדיר ומשני שמענו שמוציא שמענו שכופין ומן הירושלמי הזה למד ר"ח דאין כופין רק היכא דשנינו בהדיא כופין וסיים הרא"ש ס"פ הבע"י ביבמות דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין לכוף בשוטים וכ"כ התוספות בכתובות שם בסוף דף ה' יוציא והא וודאי דאין זה שעבר על ההתראה בכלל מעשין לפסולות דהרי אם לא התרה בו לא היה מוציא ואם כן אף לגירסת הרשב"א א"א להוציא בשוטים וע"י ערכאות ואולי אפשר לחלק בין היכא דתנן יוציא דמשמע שיש חיוב עליו להוציא ואם עובר הוא רק עבריין ולא שיכפוהו ובין היכא דקתני מוציאין דמשמע שהב"ד מוציאין מידו בע"כ רק דקשה קצת מהך דס"פ המדיר דפריך לרב אמאי לא קתני במתניתין נשא אשה ושהה עמה יו"ד שנים וקאמר בשלמא לר' אסי דרבנן קתני דאורייתא לא קתני והקשו שם הראשונים דאמאי לא תני שניות דרבנן. וכתב הרא"ש ס"פ המדיר דהכוונה דלא קתני רק זה שכופין לטובת אשה לא מה שכופין מפני איסור ושניות בכלל דאורייתא היא ולדידי' צריך לדחוק מאי פריך מנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דהתם כופין מפני פריה ורביה וכמ"ש רש"י שם דהרי אע"ג דאמר דיירני בהדה כא שבקינן ומבואר דאין זה בכלל תירוץ הגמ' והרמב"ן והריטב"א כתבו דלא קתני כל הכי שביארן באיסור כגון שניות רק היכא שאין ביאתן באיסור אלא היכא דליכא איסור ואמרו רבנן יוציא משום ממון עיין בש"מ סוף פרק המדיר ולדבריהם יקשה אמאי לא קתני התרה שלא יכנוס וכנס אע"כ דאין כופין עכ"פ בשוטים אם לא שנאמר דהאי פשיטא הוא ודוחק. ולפמ"ש התוספות בריש פרק המדיר בסוף הדיבור דאע"ג דלהירושלמי אין כופין בשוטים כל היכא דלא קתני אלא יוציא מ"מ אולי הירושלמי ס"ל דיש כפייה בדברים אבל לתלמודן דאין כפייה בדברים כל היכא דקתני יוציא כופין בשוטים גם לפ"ז כיון דזה דמוציאין היכא דהתרו בו לא למדנו רק מגירסת הרשב"א בירושלמי ולהירושלמי אין כופין בשוטים שוב אין לנו לכפות בהא. והנה הטור לא הביא בסימן י' במוציא משום ש"ר או משום נדר דהדין דלא יחזיר לעולם דאם החזיר דלא יוצא וכבר העיר בזה הב"ח והח"מ וראיתי בספר אבני מלואים שכתב כי הטור אחרי שהביא בסימן קמ"א דעת הרא"ש דאם התרו בו ועבר על ההתראה יוציא והרי במוציא אשתו משום ש"ר או משום נדר אומרים לו הוי יודע שהמוציא משום ש"ר לא יחזור אם עבר והחזיר הרי עבר על ההתראה ומוציא וכתב עוד הרי"ף והרמב"ם שהביאו דלא תצא סוברים דאפילו עבר על ההתראה אין מוציאין אבל להטור א"א לומר דלא יוציא כיון דעבר על ההתראה וכתב דהש"ע אפשר שסובר כדעת התוספות דא"צ לומר בשעת הגט דווקא אבל לרש"י והרמב"ם צ"ל בשעת הגט דווקא לא משכחת לומר דלא תצא. והנה לדבריו גם הרמב"ם סובר דאף אם עבר על ההתראה אינו מוציא ולא עוד כיון דלדידיה צריך לומר דהסוגיא ביבמות קאי ללישנא בתרא וא"כ אף להטור אין הכרת דמוציא אם עבר על ההתראה דאיכא למימר כדעת הראב"ד בס' הזכות דללישנא משום קלקולא אמרינן תצא דאם לא תצא אכתי איכא למיחש לקלקולא וע"ש ואף הראב"ד לא קאמר מפני ההתראה רק משום קלקולא וז"ל שם שכתב ומסתברא לחומרא מדאמר ר"א ברננא לא מפקינן הא אי לאו משום רננא מפקינן וללישנא בתרא דר"נ הוא דהוי רננא בעלמא אבל לל"ק משום תקנתא הוא מפקינן לה וכן המוציא אשתו משום איילונית אם כנס יוצא דחיישינן לקלקולא ואחרי שהגאון בעל אבני מלואים א חש לקושית הח"מ במה שהקשה על הב"ח שהדחיק לומר דהסוגיא קאי לל"ק א"כ א"ל הטור סובר כהראב"ד ועל כ"פ לדבריו מוכח דגם הראב"ד סובר דאם כנס אף אחרי ההתראה לא יוציא רק במוציא אשתו משום שם רע או משום איילונית משום קלקולא הוציא הראב"ד אם כנס וכדאמרן

הן אמת שלבי מהסס אם מקרי זה התראה מה שמודיעין אותו דהמוציא אשתו משום שם רע לא יחזור דא"כ בכל הכי דאמרינן אם כנס לא יוציא ולכתחלה לא תנשא אם הוא יודע הדין כגון חכם שאסר אשה בנדר וגרשה בעלה דלא ישאנה ואם כנס אינה מוציא הא וודאי משמע אעפ"י שהוא חכם ויודע הדין אפ"ה אינו מוציא אף זה אין אומרים לו רק שידע כי כך הוא הדין אבל אין דברים אלו הכרח לדחות דברי הגאן בעל אבני מלואים לדבריו מצינו הרמב"ם והראב"ד סוברים כגירסת הרמב"ן בירושלמי דאף אחר ההתראה לא תצא

וראיתי להרב המבי"ט ח"א סימן קפ"ז שכ' ג"כ דלגירסת הרמב"ן אין מוציאין אם עבר על ההתראה ודקדק גם לשון הרמב"ם שכתב סתם וכולן אם עברו ונשאו אין מוציאין דמשמע אעפ"י שעברו על ההתראה אפ"ה אין מוציאין והב"י בתשובותיו בדין מים שאין להם סוף חלק עליו וכתב דמ"ש המבי"ט דלפי גירסת הרמב"ן בירושלמי אין מוציאין אפילו לאחר ההתראה ושכ"כ הריב"ש כתב הב"י שלא נמצא כן בדברי הריב"ש היא תמוה שכ"כ הריב"ש להדיא בסימן רמ"ב ומצאתי שגם הרח"ש בק"ע ובתשובה סימן מ"ב תמה על הרב"י בזה ועכ"פ כיון דלדעת כונה גדולים לחוש לגירסת הרמב"ן בירושלמי דאפילו כנס אחרי ההתראה לא תצא מי ימלאנו לבו לכוף פן יהיה ח"ו ט מעושה שלא כדין. והנה בנידון השאלה של הרא"ש גזרו חכמי קוסטאנטינא בחרם שלא יכנוס ואפ"ה לא רצה מהרח"ש לומר דתצא מפני זה וראיתי גם הוא ז"ל כתב דלשיטת הסוברים דאין כופין בשוטים רק במקום שאמרו חז"ל אף לגירסת הרשב"א אין כופין בשוטים וכמ"ש למעלה ולא חלק בין יוציא ובין מוציאין כונו שרציתי לחלק למעלה. ואולם בזה דבריו ז"ל צ"ע דהרי הרא"ש גם הוא ז"ל כתב בפרק הבע"י דכיון דנחלקו רבוותא אין לכוף רק היכא דאמרו חז"ל כופין ואפ"ה כתב הטור באה"ע בשמו בסימן קמ"א דמפקינן מיניה ומשמע שם בשוטים ועיין שם ועלה בדעתי לעשות אל הנבל הזה ההרחקה שכתבו הפוסקים בסימן קנ"ד וראיתי שם במהרח"ש כי גם זה לא מלאו לבו לפסוק כן האמנם בנידון זה דבלא"ה יש כמה פוסקים דס"ל בקלא דל"פ תצא מהנטען וא"כ בצירוף זה שעבר על ההתראה היא ראוי לעשות כן רק כי קשה שיהיה הדבר עומד בזמנו כי יהיה חלילה ריב ומצה תמיד בעיר מ"מ אם אפשר לעשות כן ויסכימו מורי הוראה לזה אז אפשר לסמוך על כמה פוסקים לחקור על עדים כבר כתב מהרי"ק שאין בזה כבוד ד' והוא בחסדו יסיר לב האבן מבשרינו ויכלה קוצים מכרמו ויטעהו שורק בב"א

סימן ד

שלום וכ"ט לכבוד י"נ הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה כקש"ת מוהרר מנשה ליב ני' דיין בק"ק יארמוט יע"א

מכתבו הגיעני ואודות האיש אשר בגד באשת נעוריו והניחה עגונה כמה שנים ועתה נשא אשה על אשתו הראשונה בעירכם ושוב בא מכתב ממקום אשתו לכופו ליתן גט לגרש אשתו הראשונה ורצונו לגרשה אבל לא נמצא שליח