אמרי אש חלק ב קיח

ישאו הרים שלום לכבוד ידידי מחו' הגאון הגדול החריף ובקי. סיני ועוקר הרים. כ"ש מפארים מהור"ר דוד דייטש ני'

במכתבו העבר כתבתי למעכת"ר ליקח מועד ולבלתי מהר לחות דעתי העניה ואחר שובי לקרות את מכתבו נחמתי ואמרתי בלבבי לכתוב למעכ"ת ני' היום אשר תלך הפאסט ראשונה כרצון מעכת"ר ני'. הנה במה שלא אמר הבעל לשליח ופיו כפי ודבורו כדיבורי וכתב מעכ"ת ני' דאע"ג דנוהגין לומר בשעת מסירה הרי זה גיטיך מ"מ אין אמירה זו צריכה פה בעל דווקא אפילו אם הבעל נותן לה סתם והעדים אומרים לה אח"כ כמבואר בש"ע וגם היה עסוקין באותו ענין וכו'. הנה מה שכתב מעכ"ת שהית עסוקין באותו ענין לא ידעתי כונתו כי לפי מכתבו נראה כי ציוה הבעל בלילה וביום שלאחריו היה הכתיבה והנתינה (וכן היה הכותב) ליד השליח ואפילו מענין לענין באותו ענין קיי"ל לרוב הפוסקים דלא מהני בקידושין וגירושין ואם רצונו דהבעל היה עסוק בענין הגירושין לפני אשר מינה השליח ויהיה מה שאמר אח"כ הולך גט לאשתי כאלו אמר שיאמר לה הרי זה גיטך זה אינו מבואר בודאי אם נחליט שאין צריך אמירת הבעל כלל היה מקום לומר כן אבל דעת בעהמ"א לכאורה אינו כן וז"ל שכתב ריש פרק הזורק אחר שהקשה ממתניתין דכנסי שט"ח דאינו גט על הא דרבא בפרק הניזקין וכתב שם הרז"ה וז"ל ניהו דלא בעי דעתה אבל בעי שיוציא הבעל השלוחין מפיו לאחר כתיבת הגט בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה וכיון שפירש הדבר לעדים א"צ דעת האשה בגירושין וכו' גבי גירושין כתיב ושלחה ולא שישלח לעצמה עכ"ל. והנה מה שכתב הרז"ה דבעינן שיוציא הבעל השלוחין לאחר כתיבת הגט הוא תימא לכאורה דכמה משניות מוכיחות דהבעל יוכל לצות על כתיבת הגט ועל נתינתו והוא ילך לדרכו ומפרש בים ויוצא בשיירא אם אמר כתבו כותבין ונותנין (ולשון התוס' בנזיר דף י"ב צע"ק במה שכתבו שיכולים לעשות שליח להפריש חלה מפני שעתה יכול להביא עיסה מגולגלת ולהפריש חלה ע"ז כשתהיה מגולגלת ותיפוק ליה כיון שבידו לעשות עיסה ולהפריש חלה. כמו עושה שליח להוליך גט לאשתו אע"פ שלא נכתב הגט עדיין ומרן הגאון בעל חת"ס האריך בתשובתו ואין עתה הפנאי לשום עיון על דבריו זצ"ל) ועכ"פ נראה מדברי הרז"ה שיש קפידא וצריך להוציא הדברי שלוחין מפיו וצ"ל הא עושה שליח להוליך גט לאשתו לפני הכתיבה והנתינה תהיה לאחר ימים רבים והרי בענין עסוקין באותו ענין אלא כיון שהוא ממנה שליח להוליך גט לאשתו אם אומר הולך גט לאשתי או כתבו ותנו הרי הוא כאשר מינהו על כל מה שצריך להיות בדין הגירושין אבל זה אם אמר סתם תנו אבל אם אומר הרי ידך כידו ועשייתי כעשייתי כיון שהזכיר לו על המעשה בפירוש ידו כידי כו' ולא הזכיר בפיו ודבורו (והרמ"א בסדר הגט שכתב הב"י בש"ע אחר סימן קכ"א בסעיף למ"ד שכתב הב"י ופיו כפי הקפיד להגיה ודיבורו כדיבורי) אם כן יש לעיין דאולי מגרע גרע ולאשר לא פירש לא מינהו ואין כאן אמירה בשעת נתינה לא לעדים ולא לאשה כיוצא בזה זכר לדבר דעת הרז"ה לענין תנאי בני גד ובני ראובן דגרע יותר אם אומר התנאי שלא כמשפטו מאשר לא פירש התנאי ויש אומדנא שדעתו לזה. בענין שלא הגיע העשרים זהובים כסף ליד הבעל אחר הגירושין נראין הדברים כאשר כתב מעכ"ת ני' כיון שהגיד להבעל כי א"א כמסור בידו מי שיוכל לקחם בלכתו והוא לא ענה מאומה א"כ כראה שעומד בדעתו לגרש ולהניח הכסף ביד מעכת"ר ני' ולענין שלא היה נייר כדי צרכו וקנו נייר אחר אם קנו מן המעות שנתן לו הבעל לכך כנראה מדברי מעכת"ר ני' הרי הנייר של הבעל והנה מפני החסרון האמירה פיו כפי אין הדין ברור אצלי לזאת ישקול מעכ"ת במאזני שכלו ועם לומדים מופלגים אשר רמז עליהם מעכ"ת ני' וגם יכתוב למחו' הגאון מזבארוב וכאשר תסכימו כן יקום. דברי ידידו אוה"נ

הקטן מאיר א"ש

[ויעויין בתשובת מהר"ם מינץ תשובה קי"ד

] סימן פו

בעזרת השם יתברך יום ב' י"א אלול תריו"ד לפ"ק אונגוואר יע"א

אין הפנאי מסכים לשאת וליתן בדברי תורה אשר כתב רק אומר אליו מה שתמה על הב"ש וכן על הב"י דהא בם לפני רבי היו כותבין גט ואפ"ה אסור לטלטלו. נראה דס"ל להב"י והב"ש דאיסור כתיבת תורה שבעל פה לא על הכתיבה לבד נאמר כי גם על הלימוד האיסור ומי שנסתפק לו דבר שלא נמצא מפורש בתורה שבכתב אין לו ללמדו מתוך הכתב רק ילך אצל חכם ורב ללמוד וכן משמע הלשון בגיטין דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בעל פה. ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב והיינו הלימוד מאליו מן הכתב ואח"כ אמרו דבי ר"י האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות והיינו איסור הכתיבה ונראה זה ג"כ הטעם שמצינו בשבת ויבמות מצאתי מגילת סתרים ופירש רש"י מפני שלא היו כותבין הלכות כאשר היו שומעין דברי חכם שלא נשנה בבית המדרש היו כותבין אותו ומסתירין אותם. ולמה יסתירום אחרי אשר התירו לנפשם הכתיבה מפני חשש השכחה למה לא יגלום. אלא וודאי דאסור ג"כ ללמוד מתוך הכתב ואם נסתפק לו דבר בהלכות גיטין לא היה אדם רשאי לפשוט ספיקו בשומו לבו על הגט רק אל רב ומורה ילך לבקש תורה מפיו וזה היה קודם שהותר בימי רבי לכתוב תורה שבעל פה אבל אחרי שהותר בימי רבי לכתוב תורה שבעל פה משום עת לעשות וגו' וודאי מותרים ללמוד מה שיסתפק לאדם מתוך הגט. וכן משמע דאסור ללמוד מתוך הכתב הלכות אף שכבר יכתבו מתמורה דף י"ד ע"ב עיין שם. ואולם רבינו הב"י נמשך אחרי הרמב"ם שדעתו דבימי רבי התירו לכתוב המשניות וכן כל תורה שבעל פה. אבל מהר"י חביב בעל עץ חיים בהקדמתו לפירושו האריך להוכיח מדברי רש"י וכן מסוגית הש"ס דתמורה הנ"ל דלא נכתבה המשנה כלל בימי רבי ולא הגמרא בימי ר' אשי רק בדורות אחרונים ואני מצאתי כן מפורש בהקדמת הסמ"ג וכן נראה מדברי בעל המאור והרמב"ן בשבת ריש פרק כל כתבי ובזה וודאי סרה קושית הב"י על המרדכי וכבר כתבתי כן אל החכם מוהר"ר שלמה מאהר ז"ל כאשר שלח לי את אשר הדפיס נגד האומר דמתני' לא ככתבה וכתב הוא ז"ל שלא נשמע כזה מעולם. וכתבתי אליו כי כבר היה לעולמים. ואולם הגאון הר"ש הנגיד במבוא התלמוד גם הוא סובר שנכתב המשנה בימי רבי והוא היה בימי רב האי גאון כנראה בספר הקבלה לראב"ד. יסלח נא על כי לא השבתי אליו מה שכתב לי עוד בדין מיניקת כי אחרי שאהיה צועק על מה שעבר אין זה רק חילול השם בפני המון עם ה' ויד למלעיגים. וה' יבער קוצי כרמו ויטעהו שורק בב"א. מה שהקשה שם על רבה איך אומר חוששין לדרוסה הא כל מילי כרב ס"ל. אישתמיטתיה מה דאיתא שבת דף מ' ע"א כחומרי דרב עביד ולא כקוליה. ישמע ה' קולו ויהיה למשען לו. ויחזו עיניו במהרה בשוב ישראל לגבולו. ומלך ישראל וגואלו. בתוכם ישכון בהיכלו. במהרה בימינו אמן: ידידו דש"ת הקטן מאיר א"ש

סימן פז

שפעת שלום טובה וברכה לכבוד ידיד ה' וי"נ הרב המאור הגדול האב"ד

נעימות ימינו הגיעני והנה הוא נועץ על דבר אשר קרה בגלילות שלו שאיש אחד שלח גט לאשתו ע"י שליח וכאשר הוגד לו שהגיע הג"פ לאשתו נשא אשה אחרת ועתה הכהו מביא עדים שמסר מודעא בזה"ל איך שהג"פ שנתתי לאשתי המגורשת הנ"ל שאם יחזיר לי אבי המגורשת הנ"ל את החפציה אשר נשארו לי בידו יהיה הגט כשר למפרע עכ"ל: