אמרי אש חלק ב קיז

נאמר כן וכא אישתמיט מאן דאמר הכי לקוצר ידיעתי ועכ"פ ר"ת דגורס במתניתין תן גט ולא גרס זה משום דלא מסרו מיד ליד ואפ"ה מחיים נותנין וודאי ס"ל בשליח להולכה טול מעל גבי קרקע וכמ"ש הדר"ג ורחוק הוא שיחלוק הרא"ש על ר"ת כלאחר יד ולא יזכיר כלל הטעם שחולק עליו וסברתו. והנה התשב"ץ בסימן הנ"ל הביא ראיה דאע"ג דגם גבי שליח להולכה פוסלין עול מעל גבי קרקע מ"מ ע"י ככרי דלא פסול רק מגזה"כ כיון שמסרו לבן דעת ושוב כתב דאפילו ע"י ב"ח פיל וקוף ושאר ב"ח כמו בעירוב דמשלחי ע"י קוף כדאיתא בעירובין דף ל"א ע"ב ועל זה נאמר לו רב"י מטונ"ך דהרי בעירוב מהני אפילו אמר לשליח טול מעל גבי קרקע דהרי בגיטין דף ס"ה ע"ב רמי אהדדי דתני חדא האומר לחברו ערב לי גרוגרת ועירב לו בתמרים תני חדא ערובו עירוב ותני אידך אין עירובו עירוב ושני ר' יוסף הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חברו ובין לפי' רש"י ובין לפירוש התוס' מוכח דשליח לקח מעצמו מן הפירות ולא מסר המעות לידו דאל"כ וודאי ליכא קפידא ואפ"ה הוי עירובו עירוב ואם יש חילוק בין עירוב לגט אם כן אמאי מייתי משם להכשיר פיל וקוף

עוד יש ראיה דשליח להולכה כשר אפילו טול מע"ג קרקע דהרי כתב להוכיח דגם לר"א בעינן עדי מסירה דאם לא כן איך סומכין על עדי חתימה כשאין ע"מ לפנינו אטו כ"ע ידעי דהלכה כר"א. והנה להרי"ף וסיעתו גם הם ס"ל וודאי הכי דליכא למסמך בדבר שאינו ברור דמן הסתם כעשה כדיניה וכהוגן אלא דאינהו ס"ל דלר"א אף ע"מ כרתי וגם ע"ח ואם כן יש לסמוך לכ"ע על עדי חתימה בלבד והנה קי"ל כותבין גנו לאיש אע"פ שאין אשתו וכמעט לכולם שליח להולכה אין צריך לעשותו בפני עדים בגט ואיך סומכין על השליח המביא גט בא"י או בח"ל ואומר בפני וכו' אולי לא מסרו לו מיד ליד וכי כ"ע ידעי בשליח להולכה פסול טול גט מעל גבי קרקע והיה לנו לחוש שמא לא מסרו לו מיד ליד אלא דלא קפדינן על זה בשליח להולכה. והנה את"ל כדעת התשב"ץ דקפדינן בשליח להולכה שלא יאמר לו טול הגט מע"ג קרקע צ"ל דכיון דעשאוי שליח שוב אין קפידא אם יניחנו על גבי קרקע ויחזור ויטלנו דמעתה ידו כיד הבעל וכן שליח שלוחו ע"ע אבל אם שלחו ביד נכרי לדעת הרשב"ץ דפוסל טלי גיטיך מעל גבי קרקע בש"ה וע"מ מצי לשלוח על ידי נכרי ולעשות שליח הלכה במקום אחר דאע"ג דנכרי אינו בר שליחות מ"מ חשיב נתינה אפילו ע"י פיל וקוף ושאר ב"ח כיון שלא מצד שליחות אפשר להכשירו משום דידו כיד הבעל ואם כן אם הניחו הנכרי להגט פעם אחת על הקרקע אין ראוי לו להיות רשאי לחזור ולטלנו דהוי טול הגט מעל גבי קרקע ואיך אפשר לשלוח ע"י נכרי ממ"ה וכי אין לחוש ששם הגט בכסות ופשט כסותו בלילה ופסק מסירת הבעל והנהו נוטלו מעל גבי קרקע ורחוק לומר גם על נכרי וכן בפיל וקוף שאף על פי שיניחנו על גבי קרקע ויחזור ויטלנו מ"מ מכח הבעל בא לידו כמו בשליח ישראל אם כן אף מנכרי לנכרי אחר אולי יש כומר כן לדעת הרשב"ץ

ובגוף המחלוקת שבין הגאונים לר"ת אמרתי זה יונים ראיה לגאונים מן הירושלמי שהביא הרשב"א בסוגיא דשיירות מצויות דבעי בירושלמי למ"ד שלא עבר אדם אם עבר נכרי מהו ופירוש הרשב"א דהיו סוברים דהטעם דחיישינן בעבר אדם שם משום שמא ממנו נפל ולכך רצו להכשיר בעבר נכרי משום שאינו בהבאת גיטין. וזה כדעת הגאונים דעכ"פ אין לשלוח ביד ככרי אף למוסרו ליד שלוחו שם ואף דדחי שם בירושלמי היינו כמ"ש הרשב"א בחידושיו אבל רחוק לומר דהמקשה סובר דבגוי אין לחוש משום דאינו בתורת גיטין שנחוש לו שהיה גט והמדחה סובר כדעת ר"ת ויש לחוש זה דוחק גדול ואולי לא חשו לכך שהיה הנכרי מביא הגט בידו במקום שאין עדים מצויין לקיימו כיון דלא מצי למימר בפ"נ ובפ"נ ולסייע לדעת ר"ת וסייעתו מר"פ התקבל דבעי אשה להולכה ופשיט ר"מ ממתניתין דתנן אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה והתם הולכה היא רב אשי אמר מסיפא נמי ש"מ האשה עצמה מביאה גיטה ואוקימנא בהולכה והסוגיא תמוה מה הוסיף רב אשי כיון דשמענו כה מרישא דמפורש דהולכה היא ובסיפא היינו מדאוקימנא בהולכה. ואולם לדעת ר"ת ניחא דהרי רישא מתני' לא קתני רק דלא חיישינן בחמש נשים ששונאות זא"ז במביאות גט מפני שהכתב מוכיח ואם כן איכא למימר דלעולם אין אשה נעשית שליח להולכה ומתני' מיירי שעשה הבעל שליח להולכה במקום האשה מיהא רב מרי דפשיט מרישא ס"ל כאביי דת"כ דדווקא בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן מהימני ואם כן ע"כ איירי בשהן שלוחין לגרש ולא למסור ליד אחר דא"כ הוי שליח שלא ניתן לגירושין ואין נאמנות לומר בפ"נ וכדכתב הב"י בשם הרשב"ץ והוא בחלק ראשון בסימן כ"ה בסופו יע"ש וא"כ ר' מרי שפיר פשיט מרישא אליבא דאביי דקי"ל כוותיה אבל לר' יוסף דמוקי רישא בא"י אם כן אין לפשוט מרישא כלום אבל מסיפא דקתני בהדיא ובלבד וכו' בפ"נ ע"כ היא עצמה שליח פשיט שפיר וזה סיוע לדברי ר"ת וסיעתו

ואיך שיהיה קשה לעשות מעשה נגד דברי הגאונים וכמ"ש הרמ"א שלא ראה מעולם לעשות מעשה בזה וכ"ש אחר דברי הרשב"ץ אע"פ שבעני' לא עמדתי על דעתו ואולם בפירוש דברי הגאונים וטעם פסולתם נבוכו החכמים וראיתי במכתב מאליהו שכתב תחלה דטעם הגאונים משום דס"ל דאין לעשות שליח שלא בפניו ואם שולחו ע"י נכרי להוליכו לפלוני הרי הוא עושה שליח שלא בפניו והחולקים סוברים דיכול לעשות שליח שלא בפניו ולכך התירו לשלוח ע"י ככרי דהוא מעשה קוף בעלמא והקשה אח"כ על הגדולים שהביא בשם ה"ג דיכול לעשות שליח שלא בפניו אם כן אמאי פסלי להביא נכרי למסור הגט לשליח הבעל ומזה הוליד דין זה דלדעת הרשב"א וסייעתו טעם הגאונים משום דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע ואולם מפני שלא ידענו טעם הגאונים אין לחדש דין זה שלא מצאנו לראשונים והנה הפ"י בגיטין דף כ"ט ע"ב ד"ה שליח שלא ניתן לגירושין כתב כמה טעמים לדעת הגאונים. (ואולם נראה מדבריו שם שנעלם ממנו לשעתו דברי התשב"ץ שהביא הב"י דשליח שלא ניתן לגירושין אינו נאמן לומר בפני וכו' אף אם מצא לאבא ב"מ ולדידיה רש"י שפירוש שאינו יכול לעשות שליח אחר כלל היינו שיהא אחר מוסרו ליד אשתו ולכך אינו נאמן לומר בפני וכו' אבל שיהי' מוסרו ליד גוי אחר אין קפידא וכ"ש אם הבעל עצמו ציוהו ליתן לגוי אחר עד שיבוא לשלוחו) לטעם הראשון שכתב לדעת הגאונים כתב בעל ממ"א שכן דעת מ"כ שהביא המרדכי והג"א ולפ"ז התיר לשלוח בב"ד שיעשו שליח אשר הוא במקום האשה וישלחנו ביד גוי לידו ויאמר שליח ב"ד אני וא"כ לפ"ז אף הגאונים מודים בזה מעתה כיון שמצאנו מקום לצאת גם נגד דעת הגאונים הנה וודאי כל שיש צד אפשר לתקן שיסע עד הגבול ומשם תבוא האשה אליו לקבל גט ממנו או מיד שלוחו או להמתין עוד אולי יזדמן עובר אורח שיסע לשם בוודאי אין לדחות דברי התשב"ץ שהב"י מלקט דבריו כמרגליות וכמ"ש בהקדמת ספר התשב"ץ אבל אם א"א לעשות כלל אם דעת מחו' הגאון ני' נוטה לעשות כדברי הג"א והמרדכי שיבוא שליח ישראל לפני ב"ד ויאמר בפ"נ וכו' ויעש הב"ד שליח בווארשא ויאמר שליח ב"ד אני וישלחו הב"ד הגט על הבי דואר ליד שלוחם אם דעתו הרחבה נוטה כן הנני סניף אליו ואם לאו בטלו דברי והיו כלא היו. והנה עם לבבי לכתוב בקרוב להגאון אב"ד דק"ק פרעסבורג אם ידע מזה שמורי הגאון בעל חת"ס עשה מעשה לשלוח גט על ב"ד ואם נמצא מזה בתשובותיו דברי ידידו מחותנו דוש"ת באהבה

הקטן מאיר א"ש

סימן פה

בעזרת השם יתברך יום ג' ערב ראש חודש תמוז תר"ט לפ"ק אונגוואר יע"א: