אמרי אש חלק ב קטז

משום דהוי מפי כתבם ולכך נראה וודאי דאם מביא המוכר עדים שהיה אנוס מהני המודעה אבל הב"י שפסק בסימן כ"ח כרש"י והרמב"ם דעדות בכתב אינו מועיל כלל לדידי אין דינו מוכרח כאמור דמדברי רבינו ירוחם אין ראיה

ויש לעיין לסברת רבינו יונה הנ"ל איך הדין בקידושין אם שייך בהו ולא מפי כתבם דהרי לכאורה הוי דומיאן דשטר מכר ואיך כתב ר"י דלא הוי מפי כתבם והא דאמרינן ביבמות לגבי שטר בקדושין דהוי מפי כתבם היינו משום שאי השטר הזה ראוי למסור לא להאיש ולא להאשה וכמ"ש הרמב"ן בספר הזכות שם דגם דעת הרי"ף כן ויתכן לומר דלא אמר רבינו יונה רק דומיא דשטר מכר ואינך דאם היינו יודעין הנעשה המכר בבירור או המחאה והמודעה היה הענין ההוא מועיל אף מבלי עדים ולא ייחדו עדים לדבר רק למען יעידו ויעמוד הדבר ימים רבים אבל קידושין הן בכסף והן בשטר צריך עדים לקיום הדבר ואף אם שניהם מודים לא מהני איכא למימר דהוי דומיא דהלואה בפניהם דלא מהני מפי כתבם

ועכ"פ להסוברים לחלק בין שטר הנכתב מדעת המתחייב דהוי דאורייתא ובין כתבו מדעת עצמם דפסול משום מפי כתבם לדידהו אין הכרע כמאן ס"ל הרי"ף ור"ח והתוס' כל הייכי דאייתי דעת ר"ח הביאו גם כן דעת ר"ת ומעתה הרי רש"י והרמב"ם והרמב"ן והרז"ה והרשב"א ס"ל דעדות בכתב לא מהני ובתראי נינהו והב"י בשלחנו הטהור כוותיה ס"ל וסתם כמותם לא נוכל לומר כדברי מעכ"ת ני' דהפוסקים רובם כר"ת והנימוקי יוסף בב"ב על הא דמחאה בפני שנים ואין צ"ל כתבו הילכך אם כתבו שליחות פלוני העדנו על עצמו לכתוב עליו שמיחה אבל כתבו שמענו פלוני שמיחה כה"ג לאו עדות היא דמפיהם ולא מפי כתבם. וזה כעין תירוץ השני שכתבו התוס' בכתובות לדידי גם כן נראה שנידון זה מקרי מפי כתבם ודברי הרמ"א באה"ע סימן מ"ז כבר הביא מעלתו ני' דברי הב"ש ונודע ביהודה דמיירי במקום שיש לומר שנעשה מדעת המתחייב ואף לדעת ר"ת דמועיל עדות בכתב כבר כתב הרמ"א בתשובה סימן י"ב דאם חזר בו העד קודם שהביאו כתב לב"ד הוי חזרה דלא עדיף מהגדה דלא מהני חוץ לב"ד וזה פשוט וברור וכבר הזכיר מעלתו זה ואפילו בשטר דעת הגדול במהרי"ק דלא חשיב נחקרו עדותן קודם שיביא לב"ד ואף שדחה מעלתו ני' דבריו בשני ידים הנה בה"ג והרמב"ם והמחבר שכתבו דאם שכחו העדות לא מהכי כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נראה וודאי כן דלא חשיב כנחקרה עדותן משעת חתימתן ואין אחריות דברי התשב"ץ עליהם ופשיטא דסוגיא בפד"א הכי משמע וכמ"ש הש"ך רק דיש לעיין דהרי בשליח אומר בפנ"כ ובפנ"ח אי אתי בעל ומערער לא משגיחינן ביה ואמרינן דנתנו לה בפני שנים דבדרבנן עד כעשה דיין ואפילו למ"ד בפני שלשה לא פליג רק משום דזמנין מייתי ליה איתתא ואנן קי"ל בפני שנים ואמאי מהני שנים הא כל כמה דלא מתחזי בב"ד לא הוי כמו שנחקרה עדותן ויהיה הבעל יכול לערער ולפסול ולדעת בעה"מ בפד"א יש ליישב כמובן. אבל להחולקים וכפי הנראה מדברי הש"ך ל"ל להרמב"ם דברי בעה"מ קשה. ועכ"פ בעדות בעלמא בוודאי כל זמן שלא נקרא כתב ידם בב"ד לא מיקרי הגדה וכמ"ש הרמ"א ויכול לחזור בו. גם בענין דרישה וחקירה יש גדולים שמצריכים בעדי קידושין כיון שבאו לאוסרה דו"ח וכבר הביא הב"י בח"מ בסימן ל"ו ובתשובות סימן ד' בהלכות קידושין פסק כן וכ"פ מהרי"ט בח"ב סימן ל"ח גם בתשובת מהרח"ש הביא דעת הפוסקים כן ובדין מרומה אע"ג דכתב הריב"ש דא"צ דו"ח ממש כמו בד"נ רק לעמוד על בוריו הרי בתשובת מוהר"ר בצלאל אשכנזי הביא כמה פוסקים דלית להו דברי הריב"ש וגם יש סניף קצת במה שאמר העד החוזר שעשה סימן בכתבו להורות שיש דברים בגו. וזה דומה קצת למ"ש הריב"ש בענין העד שאמר בגמר עדותו שכא יאמינו לו עד כי יראה להם מה שכתוב אצלו והביא אח"כ שהכל שקר אף שאינו דומה להתם מ"מ קצת סניף יש שיעשה סימן שלא גמר עדותו ויש בכל פרטים האלו אריכות אבל אין הזמן מסכים להאריך רק זאת להגיד למעלתו כי א"א להרעיש הארץ על המתיר כי יש צדדים רבים להתיר. גם אם היה הדבר בא לידי ח"ו הייתי מחמיץ הדין והייתי מחזיר בכל עוז ליתן גט ובפרט מפני הקול והלעז וכמו שמצינו לרבותינו הר"י בסנהדרין במרדכי פרק אד"מ ור"ת בתוס' סוף גיטין ובמרדכי שם מ"מ מי שאין עושה כן אין בידינו בפרט בדורינו אשר בעו"ה אפס עצור ועזוב. כל עוד שיש מקום לשתוק המשכיל ידום ויחיל לתשועת ה' והרי הוא קלא דלא איתחזיק בב"ד וגם כי סברתו נכונה מ"מ אינה מוכרחת. ה' בחסדו יזכנו להעמיד הדת על תלה ולהשיב שופטינו ויועצנו כבתחלה דברי ידידו שוחר טובתו: הקטן מאיר א"ש

סימן פד

להרב הגאון הגדול החריף והבקי. סיני ועוקר הרים מחו' כקש"ת מהור"ר יוסף הכוי אבדק"ק זבארוב

ראיתי את אשר העמיק הרחיב מחותני הגאון ני' בד ין שבא לפניו על אודות אשה אשר יושבת גלמודה והבעל רחוק ממקום האשה וא"א לו לבוא למקום האשה לגרשה ולא לשלוח לה גט ע"י שליח מפני עוניו וכתבו אל הדר"ג ני' מווארשא שיעשה הבעל במקומו כאן שליח בווארשא שלא בפניו וישלח הגט על הב"ד והדר"ג ני' אחרי אשר זיקק ברוח מבינתו הרחבה לומר כי אין סתירה לדעת הסוברים דגם בשליח להולכה בעינן שימסור לו הגט ולא מהני אם יאמר לו שיטלנו מע"ג קרקע והביא מתניתא דהגאון תשב"ץ בח"ג סימן שכ"ו שכתב דאף שפשט המנהג להתיר לשלוח ע"י גוי שימסרנו לישראל להוליכו לאשתו וכדעת ר"ת וסיעתו מ"מ גם לר"ת בעינן גם בשליח להולכה שימסרנו לידו ולא יאמר לו טלי הגט מע"ג קרקע וה"ט דמותר לשלחו ע"י גוי דאע"ג דלאו בר שליחות הוא מ"מ לא הוי כטלי גט מע"ג קרקע שהרי לא נתמעטו אלא מגזה"כ ואם נעשה אמצעי בין הבעל לאשה לא הוי טלי ג' גיטך מע"ג קרקע שהרי מסרו לבן דעת והוסיף עוד דאפילו ע"י פיל או קוף כשר כמו דאמרינן גבי עירוב שאם שלחי ע"י פיל וקוף כשר וצידד עוד דעדיף פיל מנכרי. וכתב הדר"ג ני' כיון דבל או הכי גאונים קדמונים אסרו לשליח על ידי גוי אף על פי שמסרו להנכרי לתנו ליד שליח ונהי דבמקום עיגון יש לסמוך על ר"ת מ"מ היינו דווקא אם הנכרי קיבל הגט מן הבעל ומוסרו וליד השליח אבל על הב"ד שידוע שנמסר ממקום למקום והגט מנח בתוך שאר הכתבים ולוקחים אותו ממקום שיהיה מונח על העגלה בתוך שאר הכתבים אם כן הוי כמו טלי גיטך מעלנבי קרקע

מטיבותא דמר אמינא כי יפלא בעיני דברי התשב"ץ ן ובעל מכתב מאלי' דס"ל דבשליח להולכה פוסל טלי גט מעל גבי קרקע מנין נלמוד פסול בזה שימסור המשלח לשליח הגט בידו דווקא דבשלמא לענין נתינה ליד האשה ושלוחה למדנו מן ונתן בידה ולא שתטול היא או שלוחה מעל גבי קרקע אבל שיתן הבעל ליד השליח ולא יאמר לו שיטול מעל גבי קרקע מהי תיתי כיון דרבי רחמנא ששלוחו כמותו בדיבור בלבד כנו שהאשה עושה שליח כן גם הבעל אם יעשנו שליח בפיו ויאמר לו תהא ידך כידי ופיך כפי למה יפסלו ולא יקרא ונתן בידה ואם נאמר דבאשה כיון דאין שם רק ציווי נעשה שליח באמירה בלבד אבל בבעל כיון שיש גט ליתן כל כמה שלא מסרו לידו אינו עומד במקומו אם כן אף לענין קנין ומתנה נמי נאמר כן דאם יאמר בריא תן מנה לפלוני כיון דתן לאו כזכי צריך שימסרנו מידו ליד שלוחו ולא מהני אם יאמר טול מנה זו מעל גבי קרקע ותן לפלוני וכמו דלענין מילי דלמד דלא מימסרן לשליח אף במתנה אמרינן דלא מימסרן בשכיח ואם כן אם בגט זה שמצווה הבעל לשלוחו אע"ג דמשוי שליח מ"מ אינו עומד במקומו אם אינו מוסרו מידו ליד השליח א"כ אף במתנה