אמרי אש חלק ב קיג

דעיקר התקנה מפני שסמכו על כך שיגמור ויגרש כדי שלא יפקיעו חכמים קידושין ויהיה בעילתו בעילת זנות ואולי יש לומר לדעתו דוודאי היכא דאין שם רק קידושי כסף או שטר כיון דהפקר ב"ד הפקר בזה וודאי יש לחכמים להפקיע קידושין אף מבלי הסמך שיגמור ויגרש דכיון דמפקרי רבנן הממון ממילא אין כאן קידושן וכדאמר רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא מהאי טעמא אבל היכא שקידש בביאה או בנשואה דאמרינן דשויא רבנן לבעילתו בעילת זנות בזה אם לא היה סמיכת חז"ל על שיגמור לא הפקיעו רבנן מפני תקנת עגונות ועשו בעילת זנות אם לא שסמכו על זה שיגמר ויגרש וכיון דלא מצי לתקנה בנשואה ובקידש בביאה השוו מידותיה ולא הפקיעו אף בקידושי כסף ושטר וכל זה לענין התקנה. אבל על תירוצו של ר"ש שפיר הקשה תינח ארוסה דאיכא שמא יחפה כמובן כן נראה לפענ"ד ליישב דברי הרש"בא ז"ל

סימן פב

אשר נועץ מעכ"ת ני' אודות גט אחד אשר נהיה בסביבותיו והבעל מערער ומוציא קול כי הטעהו לגרש והוא הדבר כי מתחלה עמדו למשפט לפני מעכ"ת ני' וב"ד ויטען הבעל שהיא מצערת אותו זה זמן רב ומורדת מתשמיש כמה פעמים ושעיני' נתנה באחר ע"כ חפץ לגרשה והאשה השיבה כי שנוא הוא לה ומאיס בעיני' גם אין לאל ידו להביא טרף לביתו וכלה קרן ע"כ תחפוץ להתגרש ואחי האשה קצתם נראו כאוהבים להבעל ומסכימים לדבריו ומקצתם היו כאויבים לו ומכחישים אותו ויבינו הב"ד כי יש מרמה בדבר. ויבקשו לשום שלום בין הזוג ולא עלה בידם לזאת נזדקקו להם עוד והלכו אח"כ למקום אחר וסידר הרב וב"ד גט ויגרש אותה ובשוב הבעל מדרכו מצאו אביו וירע בעיניו הדבר אשר עשה בנו והנה מעתה מערער הבעל כי אחי ואשה הערימו עליו שיחשיד את אשתו אחותם להטעותו ולהפקיעו ומתחרט על הגירושין

ומעכ"ת ני' פלפל בחכמה אם יש לחוש לדעת רש"י בגיטין דף ע"ז דס"ל לל"ק אם לא אמרו כמוציא משום שם רע דלא יחזור לעולם לא בלבד לעז יש אבל גם מעיקר הדין יש לחוש דהגט בטל וכתב כת"ר ני' דרש"י ס"ל דהוי' גילוי מלתא בעלמא כמו זבין ולא איצטריך לזוזי ומה שהקשה התוס' אמאי בעי ר"מ ת"כ כתב ר"מ לשיטתיה דס"ל דגם במעכשיו צריך ת"כ וה"ה במתנה על מה שעבר ולכן אף כאן צריך כפול למלתא אבל לדידן דלא פסקינן כר"מ בהא באמת ל"צ כפלי הנה לדידן בהך דזבין אדעתא למיסק לא"י ואח"כ שהביאו התוס' כאן ובכתובות הוי מידי דלהבא בכה"ג לדידן צריך ת"כ ואפ"ה סגי בבה"ג בגילוי דעתו בלבד ולא צריך כפול א"כ מ"ש דלר"מ צריך כפול. ועוד נראה דרש"י לל"ק דבמעכשיו א"צ כפילא דהרי עמדו הראשונים אם א"צ כפילא במעכשיו א"כ אמאי תיקון שמואל בגט שכמ"ר אם לא מתי וכו' והה"מ תירץ לדעת הרמב"ם דמיירי בלא מעכשיו והא דאמרינן באם מת דהוי כלאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה היינו באם אומר אם מת גרידא דהוי כקובע זמן לחול בו הגט אבל אם כפל הנאו מוכח דהוי תנאי ולא קביעת זמן והב"ש בסימן קמ"ה לדעת הרי"ף והרשב"ם מעיקר דין א"צ ת"כ כלל אפילו בלא מעכשיו רק דשמואל חייש דילמא איכא מאן דס"ל כר"מ ואם לא יכפול תנאו יתירו אותו גם אם לא יתקיים התנאי ושרי א"א לעלמא. והרי רש"י פירש לקמן דף ע"ה ע"ב על הא דשמואל דלכך בעי כפילא דאי לא כפליה הוד גט מיד ואי כהן הוא פסולה לו הרי דלא ס"ל כהה"מ דלדידיה אי לא כפליה לא הוי גט כלל דומיא בלא מעכשיו וגם הסברא דמשום חומרא התקן שמואל כן לא משמע דס"ל לרש"י דא"כ לא היה לו לומר דאי כהן הוא פסולה לו והיה לו לפרש עיקר הטעם שחשש שמא לא ימית ויתירו אותו שלא כדין (וזה ראיה להרא"ם דרש"י ס"ל כר"מ ולא בשעה"מ שכתב דאיכא למימר דרש"י כרחב"ג ס"ל) מיהו לפמ"ש הה"מ לדעת הרמב"ם באיילנות בלא אמר כלום נמי לא יחזיר משום דסתמא כפירש"י ותמהו עליו דהרי להדיא אמר רבא דבעינן כפילא והנכון דדעתו כדעת המאור בביצה דגרע יותר אם לא אמר כלום בדבר שיש בו אומדנא דמוכח מהיכא דאמר והוציא בפיו ולא אמר כמשפטו שוב ראיתי שכתב השעה"מ כן בשם הפר"ח במים חיים מעתה לרש"י הן מתני' דמוציא שם רע והן מתני' דאיילנות שוים דלא כפליה מילתא רק באיילנות דלא היה צריך לפרש כלום אם פירוש ולא הותנה כמשפטו איכו כלום ומגרע גרע אבל במוציא משום שם רע דעכ"פ צריך גילוי דעת לא צריך כפילא כלל וכן בהך דמייתי תוס' עכ"פ צריך לגילוי דעת אין הגילוי מגרע כלום

ובש"מ בכתובות הביא בשם תוס' הרא"ש להקשות על רש"י דא"ל דמשום גילוי דעת יכול לקלקלה דבאיסור לא אזלינן בתר אומדנא דבמתנת ש"מ אם עמד אחר ובגט אם עמד אינו חוזר (והיא נפלאה בעיני דלפמ"ש רש"י שם וכ"ה ברא"ש עצמו בגיטין דף ע"ב ע"ב מוכח לכאורה להיפך וצ"ל דאליבא דר"ת קאי הרא"ש שם ושוב ראיתי גם זה בשעה"מ) ועוד כתב דאם היה חשש קלקל ממש מה הועילו חכמים במה שאמרו לא יחזיר יע"ש. והנה התוס' וכל המפורשים לא הקשו כן על רש"י ופשוט דס"ל דאחרי שיאמרו לו דלא יחזיר אם עודנו מגרש שוב אין כאן גילוי דעת כתנאי ממש לא היה מועיל מה שאמרו לא יחזיר יש להקשות תירוץ ב"י על הרמב"ם והרמ"ה שלא הצריכו כפילא לא במוציא שם רע ולא באיילנות והיינו משום דסברא זו כתב הרא"ש דבאיסור אין אומדנא היינו לאביי דס"ל דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא אבל לרבא דס"ל דמילתא הוא וודאי אין לחלק מעתה לאביי מדלא קשיא ליה דרבנן אדרבנן היינו משום דס"ל דגילוי דעתה דהכא הוי גילוי דעתא דזבין ולא איצטריך רק דבכאן באיסור אין אומדנא מזיק וכיון שכן א"א לתרץ דרבנן אדרבנן כרבא דכיון דתנאי ממש וודאי אין כאן בגילוי דעת וודאי אין חילוק בין כפלי' ללא כפלי' דאם בלא כפלי' בכה"ג בממון מהני ואף בכפלי' בכה"ג באיסור מדינא לא מהני ורק ללעז חיישינן ואם כן אין הפרש בין כפלי' ללא כפלי' ע"כ צריך לשנויי רבנן כאן באמר כאן בלא אמר וכמ"ש הב"י אבל לרבא דס"ל גילוי דעתא בגיטא מילתא א"כ ע"כ ס"ל דגילוי דעת דרבא כא הוי כמו זבין דא"כ לא הוי מועיל הא דלא יחזיר וכמ"ש הרא"ם בתוספותיו וכיון דלא הוי גילוי דעת ולכך צריך כפילא וכיוןן דרבא לא אמר הכא רק משום דס"ל גילוי דעתא מלתא היא אף באיסורין והרי אנן לא פסקינן כוותיה דרבא בהא. ואולם דעת רש"י משמע וודאי דאף בגט מהני גילוי דעת דהר לדידיה הא דאמר רב הונא גיטא כמתנתו היינו בגט ש"מ דאם עמד חוזר מוכרח דמהני בגט גילוי דעת ואף לדידן דלקימ"ל כרב הונא היינו משום גזירה שמא יאמרו וכו' ואף דאיכא למימר דהתוס' אליבא דרבא קאמרי הך גזירה לא משמע שיהיה כל הסוגיא שם שלא אליבא דהלכתא ומ"מ הכא מהני דלא יחזיר לבטל הקלקל דשוב ליכא גילוי דעת מעתה בנידון זה לדעת רש"י אם היה מגלה דעת בשעת הנתינה שהוא מוציא משום שם רע וודאי היה לחוש הרבה אבל כיון שבעת כתיבת הגט ונתינתו לא אמר כלום אע"ג דבימים שלפני הנתינה היה נראה כי חפץ להוציאה מפני כך מ"מ כל שלא אמר בשעת הכתיבה והנתינה אין בכך כלום לכ"ע והוא פשוט דהרי תנן במתניתין המוציא אשתו משום ש"ר ומשום נדר כא יחזיר ואמר ר"נ לל"ק והוא דאמר לה וכו' ואי לא אמר לא מצי מקלקל מבואר דאע"ג דאמר שלא בשעת גירושין שבדעתו לגרשה משום ש"ר או נדר דהרי מתניתין מיירי דידעינן שהוא מוציאה משום ש"ר ואפ"ה אמר ר"נ צריך שיאמר וכ"כ מהר"ם אלשי"ך בתשובתו ועיקר ערעור של מהר"ם לובלין היה שכולם אמרו לבעל לפני הכתיבה כי בעמדו יחזירנה ואף בזה נחלקו עליו וכ"ש שהמנהג עתה לומר בפירוש שהוא מגרש מבלי תנאי ומה שהקשה מהרמ"פ דהוי לחז"ל לתקן שיגרש בפירוש בלי תנאי דאינה קושיא דנהי דלל"ק לא היינו מתקנין משום שלא יהיה ב"י פרוצות שלא יחזור אבל זה שאמר שהוא מוציא משום שם רע או נדר למה