אמרי אש חלק ב קי

לערות ולמשוך מתחתונה לשורה עליונה וכמו שהביא מעכ"ת ני' וכך הוא המנהג בכל הגיטין שראיתי והנה יש שני טעמים על מה צריך בדעת הרמ"א מעורה א' משום ספר א'. ובזה וודאי יש כמה סתירות מתלמוד דאין צריך להיות מעורה וכמ"ש הב"ח. ואולם הב"ש כ' הטעם משום שיכול להזדייף ולהוסיף שיטה בין השיטות ובזה וישב דעם הרמ"א שלא הכשיר אלא במקום עיגון והיה מקום לומד הנ"מ בין שני הטעמים אם האות יורד למטה מן השורה עליונה סמוך כל כך שא"א להוסיף שיטה שם בכה"ג כל שאין עולה מן התחתונה לעליונה. ולפ"ז יש מקום לומר דעד כאן לא החמיר הרמ"א אלא במקום דאפשר להוסיף אז אין מתירין לדעתו רק במקום עיגון. אבל במקום דא"א להוסיף מודה הרמ"א דכשר. גם שלא במקום עיגון אלא שלא מצאתי מי שחולק בזה וכ"ש שהט"ז תופס טעם דספר א' בעינן ואפ"ה אינו מכשיר אלא במקום עיגון

גם מה שנקרע בשין של בנפשיכי בראש השמאלי שלפי ראות ענים אינו נשאר מן הראש לצד השין מאומה רק לפי מה שראו אחרים יאמרו שנשאר קצת לצד השין כבר ראה מעכ"ת ני' מה שכתב הב"ש בסי' קכ"ה סעיף קטן ל"ו דלמעשה אין להקל שלא במקום הדחק וכ"ש שלא ביאר אם נעשה קרע זה אחר הכתיבה או בתחילה היה הנייר קרוע שם גם ממנה שכתב בזמן וארבעה תחת וארבע אף דכשר בדיעבד מכל מקום לכתחלה וודאי ראוי לכתוב כמשפט הלשון וכמו שדקדקו רבותינו בזה ומעכ"ת ני' כתב שהמסדר ידיו רב לו בפוסקים ורק שלא דקדק בגט הזה ומה יועילנו זה אחרי שלא דקדק באלו אולי גם בדברים אחרים לא דקדק ואם אינו במקוה עיגון לא ידעתי מדוע נזקק מעכ"ת ני' לסדרו מעתה אם מקום עיגון הוא אין לעגן אותה. אבל אם אינו מקום עיגון אין אני מורה היתר מבלי גט שני ואם יש מי שמורה לו היתר יורה כרצונו. דברי ידידו הקטן מאיר א"ש

סימן עט

אודות הגט אשר סידר מעלת כת"ר ני' וכתב שם האשה רייזיל וערערו תחילה על מה לא כתב רייזא מפני שכך קורין אותה סימא רייזא ומעכ"ת השיב להם שהוא שם שעשוע בלבד ומאחר דלא נודע כלל איך היה שמה מהעריסה יש לכתוב עיקר השם הנה באמת איניני בקי בשמות מדינתכם אשר נתקדשו יום יום ולא נמצאו בב"ש ובג"פ כלל. אך ראיתי בתשובת בית אפרים באשה שנקראת מעריסה בשם אסתר רוזא ושוב נקראת בפי כל עניא רוזא והורה לכתוב אסתר רוזא דמתקריא עטיא רוזא נראה מזה דאינו שם שעשועי בלבד ובאמת לא ידעתי מדוע יהיה רייזל עיקר ורייזא שעשוע. ואולם אחרי החקירות שעשה מעכ"ת ני' ושאל ודרש היטיב על שום מה נקראת האשם בשם זה ונודע כי על שם קרובתה נקראת כן והיא היתה שמה רייזל בלמ"ד ובפרט כי גם בכתובתה נכתב כן יש בזה לבטל הערעור הנ"ל

ועל מה שכתב בשני יודי"ן והשם נקרא בציר"י ומבואר בב"ש וכן בספר טיב גיטין שכל שם שנקרא בציר"י כותבין ביו"ד אחד ורק כשכותבין בפת"ח חריף כותבין ב' יודי"ן ומעכ"ת כתב שסמך על עמודי עולם שהמנהג פשוט לכתוב כן בכתובות ושטרות כל כה"ג בשני יודי"ן בזה לא אוכל לדבר מאומה כי הדבר זר מה ראו לסור מחדש ממנהג הראשונים והנה בשם הירש וכדומה שאין כותבין בעי"ן ותמה מעלתו על זה נראה ברור דתחלת שם זה היה באמת נוטה לחירו"ק או לציר"י ולזה אף שאח"כ מפני שינוי המבטא נשמע כמו סגו"ל ומ"מ לא זזו מכל אשר מצאו לרבותינו הקודמים וסמכו על זה שכתבו הגדולים שם זה ביו"ד. ועוד שאין השינוי ניכר כל כך וכמו שכתב הצ"צ בשם מערקיל דלא ניכר כל כך אם נקרא בפת"ח או בסגו"ל והודה לו בזה חתנו בעל. עבודת הגרשוני אולי וע"ז לא השיג הב"ש בשם מערקיל דאין משנין כמו שכתב. בשם נעכא דדווקא בשם מערקיל דעיקר קריאתה בחט"ף פת"ח או סגו"ל. וכמו שגם בלשון הקודש ישן הפרש בין כשיש כ"ח נראה בסוף או נ"ח נסתר אף שאין למדין בשמות מדקדוק לה"ק זכר לדבר מיהא הוי והחוש יעיד לכן בשם מערקיל ההברה ניפלת על סוף השם ותחילתו נחטף לכן אין ניכר אם קורין בפת"ח או בסגו"ל. אבל בשם נעכא עיקר ההברה על האות השני וניכר היטב איך קורין לזה אין משנין

ומכל מקום כיון דשני יודי"ן מורין לפי מה שכתוב בכל מקום על פת"ח חריף או במקום שמדגישין היו"ד השניה חיים וכדומה אם כן מה ראו לעשות שני יוד"ן סימן לציר"י: (חסר

) סימן פ

שאלה להגאון חת"ס וע"ל

ולמדנו רבינו מה משפט שליח אחד שהביא הגט לאשה שפירש בעלה ממנה זה שנתים ימים ובהיות השליח בדרך יצא קול שהאשה הרה לזנונים מן השליח ובבוא השליח עם הגט חקרוהו ב"ר על ככה ויען כי הרשיעה ממנו ואם יתן לו אבי האשה שני מאות זהובים יקח אותה לאשה. ויענו המסדרים ההמה אליו כי בהיות כן אסורה עליו עולמית וכשמע הנ"ל את דבריהם חזר בו ואמר שהכל שוא וכזב שהאשה אינה מעוברת ממנו ולא מעוברת כלל ורק למען הוציא ממון מן אבי האשה אמר כן ובדקו האשה על ידי מילדת אחת והעידה כדבריהם שאינה מעוברת כלל וכמשלש חדשים אחרי כן נגלה חרפתם והוכר עוברה ומענה בפי האשה כי אחרי שהגיע גט לידה זנתה עם השליח וכן הגיד הנבל ההוא גם כן ובא לקחת אותה לאשה ושאל השואל אם מותרת לו

ולכאורה זה פשוט שאף אם לא היה קול ענות הנ"ל והודאת פי רשע שהיתה אסורה לו שהרי משנה שלימה שנינו המביא גט ממ"ה ואמר בפ"נ לא ישא את אשתו וכתב הב"ש בסימן י"ב דאף דמשמע דבא"י אף אם אמר בפ"נ מ"מ מותר לישאנה. והנראה שלא ראה הגאון ב"ש את דברי הרשב"א בחידושיו ביבמות שכתב להדיא דאסור אף בא"י כי לא נתפשטו בימיו. מ"מ האידנא דאף בא"י צריך לומר בפ"נ לא ישא את אשתו וממילא לדידן דאף אם הביא הרשאה מקויימת צריך לומר בפ"נ מטעמים שכתב הריב"ש בסימן שי"ח וכמ"ש הרמ"א בסימן קמ"ב שכן המנהג ממילא אסור לישא את הגרושה ולכך כתב בסדר הגט שמודיעים כשליח שאסור לישא את הגרושה

ואולם גם אם יתקיים הגט אח"כ מדברי מהרש"ל ביש"ש יבמות פ"ב סימן כ' שמותר לישאנה לכאורה יש לאוסרה מפני הודאת פיו בפני המסדרים שבא עליה בעודה א"א ובדיקה זו לא ידעתי מה טיבה וכי ההריון אסורה ומאין ידע הבליעל אם היא הרה או לאו והגדתו אחרי כן כי שקר ענה בנפשו אינו כדאי להיות מבטל דבריו הראשונים. שהרי באומרת טמאה אני אף שמהני אמתלא מכל מקום לא מהכי אם אומרת טהורה אני ולשחוק אמרתי לך תחילה. וכמבואר בי"ד בסימן קפ"ה וע"כ היינו מפני שאין דרך בנות ישראל לשחק בכיוצא בזה וכן כאן וכי דרך בני ישראל שיאמר על עצמו שעבר ובעל אשת איש מפני נדן שני מאות זהובים והרי אם אמר שלא נאף עמה ועם כל זאת רוצה לישאנה כ"ש שיתן לו אביה נדן כרצונו. והצמח צדק בסימן י"ד הוסיף לומר שכל שיש לומר שהאמתלא אינה אמת ורק לסיבה מה אמר כן אינה אמתלא ולכך הורה באחד שבתחילה כיחש שלא נתעברה ממנו ואחרי שהוציאו אותו מבית האסורין והבטיחו לתת לו כדן חזר בו ונתן אמתלא כי ירא אם יודה יהיה מוכרח לקחתה באפס דמים והורה הגאן שאסור לישאנה תוך כ"ד חודש דהרי איכא למתלי