אמרי אש חלק ב קה

כתב על בארות בורות כשר והביאו ראי' מן התלמוד (ועיקר הראיה כמ"ש הג"פ בעצמו הוא בסוף פ' משילין דף ל"ט סוף ע"א דקתני בור. והמקשן היה סובר דמיירי בנובעים) ומה שהקשה הג"פ על זה דהרי ריש עושין פסין דף י"ח כתבו התוס' דגם המקשן היה יודע שיש חילוק בין באר לבור אלמא משמע להו דאפילו בס"ד באר לא מקרי בור עכ"ל ומכח זה דחה דברי התוס'

לפענ"ד אין קושיא דוודאי בעירובין כיון דבהדיא קפיד התנא שם אח"כ והביא מחלוקת התנאים למר באר דווקא וכמר ה"ה בור הרי שלא שנה כאן באר בלשון בור וא"כ איך עלה על דעתו להקשות. וא"כ הקושיא מפני שלא שנה ופסין לבאר וכמ"ש התוס' משא"כ בהך דסוף ביצה שלא חילק שם בין באר לבור בשום מקום איכא למימר דס"ד דרבא דהתנא כולל גם באר בלשון בור ועכ"פ חזינין דהפוסקים והג"פ עצמו הביא ראיה מלשון חכמים דאם כתב על באר בור כשר

מעתה אם באר שאנו כותבין בגיטין אינו רק אם יש בנין על פיו והרי כבר כתבנו דבלשון חכמים נקרא באר אעפ"י שאין בנין על פיו כדמוכח הך דעושין פסין וע"כ רק בלשון בני אדם הוא כן. וא"כ מאי ראי' יש מהך דמשילין. וכי מפני שלא חלקו חכמים וקראו באר החפור שיש בו מעין ג"כ בלשון בור נוכיח במה שלשון בני אדם נקרא באר דהיינו כשיש בנין על פיו דווקא יקרא ג"כ בור. הלא יש מקום לבעל הריב לומר דדווקא בלשון חכמים שכינוי באר לחפורה בעלמא ולכך כינו אותו לפעמים בור. אבל בלשון בני אדם שאינו נקרא באר רק אם יש בנין על פיו מניין לנו שהוא בכלל בור וצריך לדחוק בזה דפסיקא להו לרבותינו הפוסקים דאין הפרש בין בור לבאר רק שבור מימיו מכונסים ובאר מימיו נובעים. ולכך אף בלשון בני אדם אין הבנין מפריש בין בור לבאר. וזה רחוק בעיני. ומזה נראה דעיקר כסדר הגט שלנו דאין הדבר תלוי בבנין רק בחפירה מקרי באר וכדהוכחנו ג"כ מלשון מוהרי"ק וכיון דמעין מבלי בנין רק ע"י חפירת אדם מקרי ג"כ באר נהי דיש הפרש בין לשון תורה וחכמים ולשון ב"א לענין באר ומעין

(חסר סוף התשובה

) סימן עב

בעזרת השם יתברך יום ה' כ"ג למב"י לפ"ק תר"ה לפ"ק אונגוואר יע"א

החיים והשלום וברכות טוב עד עולם. לאהובי בני הרב המאור הגדול החרוץ ושנון. יפרח כתמר וישגה כארז בלבנון. לפני שמש שמו ינון. כקש"ת מוהר"ר מנחם ני' לנצח האב"ד דק"ק חוסט והגלילות יע"א

מכתבך הגיעני וכו' גם אתנו בחסד ה' וכו' אודות כתיבת הגיטין בגלילות ההמה. הנה בעירך באמת יש כונה גימגומים בענין הנהרות הגם שבנהר טהייס אין ספק שאין צורך לכותבו אחרי שהוא חוץ לעיבורה של עיר וגם אין מסתפקין ממנו כלל. אבל בנהר נאדיאג שיש שם בית מכס ובית אכסניא והמה בכלל העיר היה ראוי לכותבו וכן הנהר חוסטיץ שהזכרת. והנהרות אשר בימות הקיץ יחרבו ויבשו לפי מה שנראה מדברי ג"פ בסימן קכ"ח סעיף קטן ל"ז כשיש שם נהר אחר אין צריך לכותבו ובאין שם נהר אחר יש לכתוב אותו וכמ"ש משפטי שמואל בשם מהרי"ק שכתב דאם יש מים בנהר בשעת כתיבת הגט יש לכותבו אף על גב דלעתים רחוקים הם מכזבים. ובזוהר פרשת בלק דף קצ"ג ע"א כתיב וישלח וכו' אשר על הנהר. על הנהרים מבעיא ליה וכו' ודאי הכי הוא דעל חד נהרא קיימא חזיר דמשמע דכשהו פוסק אין צריך לכתבו. ולזה כתב הגאון על ג"פ לחלק בין אין שם אלא הנהר הפוסק בלבד כותבין אותו. אבל כשיש שם נהר אחר אזי אין כותבין אותו כלל. ואח"כ כתב הג"פ דלפי שנראה מלשון מהרי"ק אין לכתוב שם הנהר הפוסק רק בשעה שיש שם מים אבל אם כותבין הגט בשעה שאין שם מים אין כותבין אותו כלל. ולפי"ז לכאורה אין צורך לחילוקו שכתב בין יש שם נהר אחר ובין אין שם נהר אחר רק דהשולח ממקום אחר כמו ששלח בלק אחרי בלעם לא היה יכול לומר ששלח מפתור על נהריים דמניין ידע דהנהר אז לא יחרב ולא ייבש ע"כ לא נאמר רק על הנהר משום דעל חד נהרא יתבא תדיר. אבל היושב בתוך העיר ורואה שם הנהרות מלאים אין ראיה מדברי הזוהר שאין לכתוב. ואיך שיהיה מחמת זה עצמו שצריך לראות בנהר אם יש שם מים אם אין. וכן מפני שאר הגימגומים אם אפשר למנוע מה טוב ומה נעים למנוע מתת שם גיטין בעיר עצמה. והנה במהר"ם פדווי סימן ה' נמצא שנמנעו באייזענשטאדט (אינינו אייזענשטאדט שבמדינה) מפני ספק שיש בנהרות ע"ש (וזה ימים רבים כתבתי על הטור בסימן קכ"ח דלפי מ"ש הג"פ דהב"י מפרש בתשובת הרשב"א בענין כתיבת הנהרות כפי' של מהרמ"פ אם כן צריך להגיה בב"י נוסח התשובה כמו שהוא בתשובה הנ"ל. אבל לפי הגירסא שלפנינו בב"י א"א כלל לפרש פירושו של מהרמ"פ. ואולם עוד כתב הג"פ לפרש בד"א ואז מגיה הג"פ בדברי הב"י א"ם "הין מסתפקין תמורת אם ה"ם מסתפקין). ואולם בכפר איזא לכאורה אין גימגום כלל דגם לפי המדברים בלשון קלילא אם כותבין א' לבסוף לא משתבש שבהרבה שמות נשים ואנשים אנו כותבין אל"ף לבסוף אשר לפי המדברים אין נרגש הברת קמ"ץ ורק בלשון קלילא כמ"ש נהר נאדיאג כמדומני כי הג"ע והאיפסילא"ן נקרא קרוב לדי"ע כמו שכותבין בגט דיארמוט ואם כן יתכן לכתוב נאדיאג כאשר כתבת

זולת זה אשר כתבת כי החלשת מפני הטורח. הכה יש לאדם למוד כחות גופו לבלתי העמיד על נפשו משא כבד אשר לא יוכל לעשות וע"ז נאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים ואמרו חז"ל דשם אורחותיו. והלל בלכתו למרחץ אמר לתלמידיו כי ילך לגמול חסד עם אכסניא דילי' ה' בחסדו ישמח לבבינו וישלח במהרה מבשר טוב משמיע ישועה והשיב לב אבות על בנים כו'. דברי אביך המעתיר בעדך

הקטן מאיר א"ש

סימן עג

להרב הגאון המפורסים אברהם וועכסלר אב"ד דק"ק שוואבאך והמדינה יע"א

אודות החקירה אשר חקר הדר"ג נ"י בשם זנוויל שכתב הב"ש לכתוב חסר א' והמגרש חותם עצמו באל"ף ודעת עמיתי הרב ני' לבלתי שנות חתימתו וכמ"ש הט"ז לענין שם יהודא באל"ף דאין משנין אם חותם עצמו כן ודעת הב"ש לנהוג לכתחלה כמ"ש הט"ז והדר"ג ני' אמר שאין להשגיח בחתימתו כי יש לחוש שנקרא בקמץ וכ"כ הנ"ש בשם צארט וכ"כ הב"ש בשם באני ובשם שבתי וכ"כ בספר ג"פ בשם שבתי. ידיד ה' בשמות הנמצאים בתלמוד וכ"ש בתנ"ך וודאי אין יכול לשנות ועם כל זה כתב הט"ז דאין משנין חתימתו ואפילו דיעבד פסול והב"ש באות מ"ם גבי שם מתתי' בסופו כתב דלכתחלה עושין כט"ז (ויש שם קצת טעות הדפוס שכתב ואם נכתב באל"ף כשר וצ"ל ואם נכתב בה' לאפוקי הט"ז דפוסל דיעבד וכן הגיה בעל טיב גיטין הוא הגאון מהור"ר זלמן מרגליות ז"ל המוזכר בספר חת"ס למו' הגאון ז"ל) וכ"כ הב"ש בשם פנחס ומ"ש הדר"ג ני' דיש לחוש שיקרא הקורא בקמ"ץ כמו בצארט. הנה אחרי שלא שמענו שם זנוויל בקמ"ץ אין לחוש לכך ולענין לחלק בין כתב משיטא לכתב הקודש שכתב מעכ"ת ני' דאף דרגילין לכתוב האות המורה על הניקוד בכתב משיטא מ"מ בכתב אשורית אין כותבין בן רק התנועות והניקוד מורים על קריאתו. אין נראה כן מדברי מהר"י בן לב בח"ג סימן ט' שכתב בשם פאלומבא