אמרי אש חלק ב קג

בלילה למסקנת א"ז דלאו מטעם כתובה הוי דין. ואולם קשיא לי לדעת הא"ז מהא דאיתא בקדושין דף ס"ב דמקשה לר"י דאמר כל שבידו לאו מחוסר מעשה דא"כ אמאי לאחר שאתגייר אינה מקודשת ומשני כיון דגר צריך שלשה מי יימר דמזדקקו כו תלתא ופריך תו מהא דאמר רב אושעי' הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ דלר"י הוי קידושין והיינו משום דבידו לגרשה ואי ס"ד דלר' אבוה ורבא בד"מ מדאורייתא בעי ג' אף גט צריך ג' ודווקא לרב אחא א"צ ב"ד אם כן מאי פריך דלמא ר"י כוותיה ס"ל ואם כן אף גט אינו בידו כמו גירות דמי יימר דמזדקקו ליה תלתא ובשלמא אם הטעם משום כתובה יש לדון דלא בעי כומר דרב אושעי' מיירי דווקא בנשואה דומיא מאי דבעי אח"כ בנותן לאשה שתי פרוטות דאיירי בארוסה אבל למסקנת או"ז דלאו מטעם כתובה הוי גט דין רק מטעם היתר איסור קשה. ויש לומר דהמקשין הוכיח מדאמר רבי יוחנן בגיטין דף ס"ד ובב"ב דף קכ"ג בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה מוכח דר"י ס"ל כרב אחא דד"מ מדאורייתא סגי בחד דאם היה צריך ג' הא אמרינן דלא הוי בידו דמי יימר דמזדקקו ליה תלתא ובזה יהיה סיוע לדעת הרמב"ם דאף לרב אחא איכא למימר דשנים שדנו דיניהן דין דהרי לפי הנ"ל מוכח דר"י סובר כרב אחא מן התורה חד כשר ואפ"ה קאמר בירושלמי דשנים שדנו אין דיניהן דין

והנה בספר ג"פ פקפק על האו"ז דכתב דגט דין הוא והא דלא בעי תלתא היינו משום דאף דין מדאוריי' בשר בחד דמכל מקום כיון דתקנו חכז"ל בכל ד"מ דליבעי תלתא אמאי כא תקנו ג"כ בגט תלתא. ולפענ"ד אין זה קושיא דהרי כתב הר"ן בפרק הזורק דלכך בגט כשר קרוב לה כל שיכולה לשמרו אפילו מאה אמה דתקנו רבנן כן משום עיגונא. ואם כן אין תימה אם לא החמירו חכמים על דין תורה להצריך בגט שלשה. ואולי לכאורה לדעת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם דס"ל דעיקר מחלוקת ר"מ ור"א בע"מ וע"ח כרתי היינו דלר"מ בעינן דווקא ע"ח ולר"א בחדא סגי. או בע"ח או בע"מ אם כן וודאי גט לאו דין הוא דהרי בגט החתום בע"ח אינו צריך ליתן כלל בפני עדים. ואולם גם לדעת ר"ת והרא"ש דס"ל להיפך קשה ג"כ דהא לדעתייהו הא דאמרינן דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דהיינו היכא דמתו העדים או אזלו למדה"י וכבר תמה הרמב"ן איך אפשר לסמוך על זה ומניין ידענו שהיה אצל המסירה עדים. וכי כ"ע יודעים דהלכה כר"א בגיטין. וכתב הרא"ש בפרק המגרש משום דהכל יודעין דאין דבר שבערוה פחות משנים והיינו לשיטתו דס"ל דגם לר"מ בעינן עדים בשטת נתינת הגט. אבל אם גנו דין הוא ולרבי אבהו ורבא צריך שלשה א"כ איך יפרשו מתניתן דסמכינן על עדים שחותמין על הגט וכדתנן העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. והאיך אפשר לסמוך על העדים שחותמין על הגט ומניין ידענו שניתן הגט בפני שלשה וכי כל העולם יודעין שגט דין הוא ושדין צריך שלשה דכא כשמואל עיין תוס' גיטין דף נ"ה ע"א ד"ה מודי. ונראה לומר על פי מה שכתב הר"ן סוף פרק המגרש דגם להסוברים דר"א מכשיר בעידי חתימה בלבד בלא שום עדים בשעת מסירה מ"מ אין עידי החתימה כורתים מצד חתימתם רק דר"א סובר דכל שיש עדים על המסירה עצמה או שמעידים על עיקר הדבר. וז"ל הר"ן דהוי להו עידי חתימה כעידי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסר לה ונמצאו כאלו הן עצמם מעידים על המסירה עכ"ל וסברא זו וודאי שייכא גם לר"מ דאית ליה עידי חתימה כרתי. אלא דלר"מ כורתים מפני חתימתם. ולר"א רק מפני שמעידים על המסירה בחתימתם. וכמ"ש הר"ן כי בידוע שהבעל מסרה לה. והנה דאמרינן ביבמות דאמר ריב"ל מי לא טבל לקריו. וכן מי לא טבלה לנדותה. עמדו הראשונים. והרי גר צריך שלשה ותירצו התוס' והרא"ש כיון דאכן ידעינן דמן ע הסתם טבל לקריו או טבלה לנדתה הוי כ"ג

לפי"ז אף אנו נאמר לדעת הא"ז דוודאי כל שיש שם עידי חתימה וביודע שנתן לה הבעל הגט הזה הוי כאלו היה שם בשעת המסירה שלשה. והא דקשיא ליה להא"ז על סררתו דא"כ יהיה גט צריך שלשה לא קשיא ליה רק על מתניתן דתנן אע"פ שאין עליו עדים כשר דכיון שאין עליו עדים רק נתנו לה בפני עדים נמצא כי מפני שאנו רואין הגט בידה אין הוכחה שהבעל מסר לה דהרי אין עליו עדים ואין ידוע כלל מי כתבו ורק על עת המסירה ועידי המסירה נכשר הגט בזה קשיא ליה דא"כ יהיה צריך שלשה ועל זה משני דקי"ל כרב אחא. ומכל מקום אכתי קשה כיון דמשמע ליה להאו"ז דלשון דאע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים משמע דבעדים בלבד סגי א"כ מאי ניחא ליה בהא דקי"ל כרב אחא מ"מ איך יפרש ר' אבהו ורבא מתניתן ואם לרבא לדידהו גט לאו דין הוא איך נאמר דלרב אחא הוי דין ולעשות מחלוקת חדשה ביניהם. ואולי נאמר דלרבא ור' אבהו דאמרו דין בעי שלשה הא דקאמר ר"א אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לו בפני עדים כשר הוא דר"א סובר כר"ע ביבמות דף ק"ד דחלצה בינו לבינה כשר ולדידיה וודאי חליצה לא הוי דין כלל כיון דמכשיר אפילו בינו לבינה. והרי אף גמר דין צריך ב"ד וע"כ דלר"ע לא הוי דין כלל וא"כ אולי ר"א סבר כוותיה וכי קאמר הא"ז דהוי דין היינו לדידן דקיי"ל דחליצה בלילה פסולה. אלמא דחליצה דין הוי אם כן ה"ה לגט ואפ"ה מכשירין בע"מ ולכך הוצרך לומר דקי"ל כרב אחא. ומ"מ למדנו מדברי האו"ז דפשיטא ליה דגט לא צריך שלשה עד שהקשה על דינו דפוסל בלילה דאיך אפשר לומר כן דא"כ יהיה צריך שלשה ולפי דעת אחרונים אין לחלק בחלוצה בין ארוסה לנשואה דלעולם פסולה בלילה

ובאמת לולא דברי האו"ז שכתב עכ"פ בתחילה כי אם בחלוצה הטעם משום כתובה ה"ה שצריך גם כן גט מטעם הזה שלשה. היה מקום לחלק בין חלוצה לגט כי בחליצה היא תובעת כתובה ואין לה ליטול קודם חליצה ועתה בחלוצה זו היא באה לתבוע כתובה צריך להיות מעשה החלוצה שע"י באה לתבוע כתובה לפני ב"ד. אבל בגט הוא המתחייב והוא המגרש והנותן הגט אינו דומה כלל לדין

סימן ע

בעזה"י. יום ח' כ"ג אדר תריו"ד לפ"ק אונגוואר יע"א

ישפות ה' שלום וכל טוב לכבוד מחותני הרב המאוה"ג חרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. לפני שמש שמו ינוי. כקש"ת מו"ה יוסף יואל ני' האבדק"ק יאבלנוב יע"א

מכתבו עם העתק הוראת הגאונים קבלתי תמול. והנה מכמה ענינים לבי בל עמי בירד לעומק הדין עתה. ואם כל זאת לא החדלתי להשיב אמרים מעטים מפני הכבוד. והנה רבו הספיקות בשמות עירו הן ברוב היהודים וא"י היוונים נקראת סטאפטשעט וכן בסביבותי' רק השרים הדייטשען וגם עדל לייטע נקראת יאבלענוב. וגם בשטרות וכתובות נכתב שם יאבלענוב. וכתב מעלת כ"ת ני' כי שם סטאפטשענו כראה שנקרא על שם הכפר הסמוך שנקרא כן. וכתב הגאון דאע"ג דרוב היהודים וא"י היוונים קוראים שם העיר סטאפטשעט מ"מ כיון דמיעוט יהודים קורים לה יאבלענוב וגם השרים והעדלייטע קורים לה כן והוי תרי מיעוטי וחשיב כמחצה על מחצה לפמ"ש הר"ן בחולין דלכך פריך דלמא מעוף טמא הן דכיון דאיכא תרי מיעוטי חיישינן ה"ה כאן הוי תרי מיעוטי. לפענ"ד לא דמי כלל דהתם גבי ביצים כיון דאיכא מיעוט ביצים מן הטריפות א"כ נגרע הרוב דהרי איכא שני אופנים ביצים דאסורים. אבל כאן רוב ישראל ויוונים קוראים סטאפטשעט נהי דמיעוט ישראל קוראים העיר יאבלענוב אם בהצטרפות השרים והעדללייטע אכתי רוב ישראל והיונים רובם עליהם לא נחשב זה למחצה על מחצה דאכתי רוב יושבי העיר קוראים להעיר שם סטאפטשעט וקרוב לזה צריך לחלק אליבא דהר"ן הנ"ל דכל דאיכא תרי מיעינוי