אמרי אש חלק ב קב

בסוגיא דשליש דנאמנת לומר קמי דידי יהיב לגירושין במגו צריך לומר דשם אינו רק חזקת א"א לבד. ויותר נראה דשם מסברא היה ראוי להאמין לשליש וכדאית ליה לר"ח באמת רק דסברא דאם איתא לגירושין לדידה יהיב נהלה מרע לנאמנותיה וכיון דאיכא מגו מודה רב הונא דסמכינן אשליש. ואולם זה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן דאף דמוחזק לן באחי נאמן לומר שאין לו אחים דהיינו שמתו והרי התם איכא חזקת זקוקה ליבם וחזקת חיים ואפ"ה נאמן ומוכח לדבריו דמגו דבידו אלים טובא. ואולם ראיתי לרמב"ן במלחמות שצירף לזה הטעם דעד אחד ביבמה נאמן משום מלתא דעבידא לגלויי אבל גוף דברי מהר"מ בן חביב יש לעיין כי זה אין מגו טוב דאם יאמר שיודע שמת אם יבוא הבעל יתברר שקרותו אבל אם אמר פלוני אמר לי לא מתברר שקרותו אם יבא הבעל כי יאמר את אשר שמעתי מפלוני הגדתי וכיוצא בזה כתב הרא"ש בפרק חזקת הבתים סימן ז' דלכך לא מהני להמוחזק מגו דלא היתה שלך מעולם כי ירא שמא יבואו עדים. ומכ"ש כאן גם הרשב"ם בב"ב דף מ"ה ע"א כתב דלכך איבו נאמן לומר החזרתי שלא בעדים במגו דהלכו למ"ה משום דמירתת אלא שהוא ז"ל לשיטתו דפוסק ג"כ מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו. אבל הרא"ש דפוסק צריך לקיימו. וראיתי למהר"ם ב"ב ד"פ סימן קס"ז שכתב דמכאן מוכח דאמרינן מגו אף היכא דאפשר להכחישו בטענת מגו כמו מודה בשטר שכתבו. וקשה להרא"ש בב"ב הנ"ל. ואולי במודה בשטר כל כמה דלא מייתי עדים א"צ לפרוע משום מגו ואם יביא עדים שאינו מזוייף הרי באמת יפרע והא דלא מחזיקין הקרקע גם שם ביד המוחזק עד שיביא המערער עדים משום דאמרינן דאינו טוען שקר כי המוכר אמר לו כן רק שאינו נאמן עתה המוכר שאינו לפנינו והלוקח מפיו אומר והוא אין לו מגו אבל בעד אומר מפי עד והראשון מכחישו אין להאמינו במגו זה דמירתת וכי צא בזה אמרינן בב"ב דף קכ"ח ע"ב לסתור מגו מכח דמירתת ואע"ג דהתם וודאי איכא עדים מהל מקום הרי כאן איך יאמר שמת בשקר והרי אם חי הוא וודאי יבוא

סימן סח

להרב הגאון המהולל. החריף ובקי. סיני ועוקר הרים. נודע בשערים. דובר מישרים. כקש"ת מוהר"ר זלמן אב"ד דק"ק מאקאווע יע"א

הנה בעיקר הדין שנינו שוים דהפחדה מקרי אונס. וראיתי במהרח"ש בקונטרס מודעה ואונס שכתב דאפילו לאפוקי ממונא אמרינן להלכה דהוי אונס. ושם יישב דברי מהרי"ק וראייתו מן המרדכי קצת. ויפה כתב מעלתו הגאון כי' דמ"ש הרמב"ם והמחבר שהפחידהו בידו שאפשר לעשות דמשמע בידוע מ"מ בגט בכל גוונא כל שגירש מחמת שהפחידהו הוי אונס ובפרט לפמ"ש המסדר שהפחידו אותו בני הכפרים והוא פתי האמין לדבריהם שנראה מבואר מדבריו דגירש מפני הפחד ומי יתיר א"א בגט כזה. והנה לשאת ולתת בדבריו הנעימים אין הזמן ולא הבריאות מספיק ומ"מ לעשות רצונו אכתוב קצת מה שחידש הדר"ג דאם דינא דמלכותא הוא שיגרש אף בערכאות מד"ת הגט פסול ולכך הוצרך דרב משרשיא יש לפקפק דאם כן קשיא לפי האמת אמאי שלא כדין בעכו"ם אפילו ריח הגט אין בו אמאי לא גזרינן שלא כדין אטו כדין בערכאות כמו דמקשה בגיטין ואם מפני שהוא חוק ודין במדינה ההיא איכא למימר שהיה מקוה למערק וליזל לעלמא וכדאמר ר"מ לרבנן דעבד חוב הוא לו משום דשבק וערק ואזל לעלמא. והכה בלמדי הסוגיא ההוא אמרתי אף אני אז ביישוב סוגיא הנ"ל ולא אטריח את הדר"ג בדברים ההמה

ואשר הקשה הדר"ג לדעת הסוברים. דאם תלה הגט בדבר אחר כגון קנס דלא מקרי אונס אם כן מאי ונייתי למפשט מקרבן דגמר ומקני הא התם וודאי גמר ומקני כיון דבידו לשאול על נדרו היה אפשר לומר דפסיקא ליה לתלמוד דכ"ע דרשי יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו כיון דמייתר, קראי והרי ב"ש ור"א סברי אין שאלה בהקדש ויתכן עוד כיון דאיכא תרי קראי חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש וכא אקריב מעתה מי שמפריש שלמים ותודה וילדו והקריב הוולד דקי"ל יקרב שלמים ותודה ודלא כר"א בתמורה ושוב אם אינו רוצה להקריב התודה והשלמים א"א ליה להשאל על נדרו דא"כ יהיה הוולד שהקריב חולין בעזרה וכן הנודר כמה עולוה ושלמים בבת אחת והקריב אחת מהן והאחרות לא הקריב אם בא לשאול על נדרו למ"ד נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובפרט לרבא בנדרים דף כ"ו א"כ אם ישאל תהיה עולתו שהקריב כבר חולין בעזרה וביורש אם הפריש אביו מחיים לאמר ולא אפריש למ"ד ש"ד לא שייך שאלה כלל ואע"ג דהתם בערכין קאמר ר"פ דאיכא עולת מצורע דאין ממשכנין. ולכאורה ה"ה דאין כופין מ"מ בעולת נדבה כתיב יקריב אותו והוי משמע לתלמודן דבכל גוונא כופין ואפשר דה"ט דמייתי תלמודן ברייתא דיקריב אותו ולא אייתי מתני' דהתם. דברי ידידו אוה"נ הקטן מאיר א"ש

סימן סט

הנוב"י נשאל בגט שניתן שלא לפני ב"ד מה דינו והשיב מדקאמר א"ז הביאו הרא"ם בסימן פ"ב דגט הניתן בלילה פסול דומיא דחליצה דפסולה בלילה משום דאיכא כתובה למשקל וה"ה גט מכלל דדין הוא וצריך ב"ד וכתב דכל מקום דמשמע דאין צריך ב"ד בגט רק עידי מסירה היינו בגט מצד עצמו ונ"מ בארוסה דאין לה כתובה. אבל בנשואה צריך ב"ד וכתב דגם רש"י במתני' ריש סנהדרין שכתב כעין דאוריי' תיקן היינו כעין גט יעיי"ש בחלק אה"ע סי' קי"ד שהאריך. והנה במה שכ' רש"י כעין דאורייתא תיקן כבר פירש מהר"ם שי"ף דהיינו כעין חלוצה כי מדמה מיאון שהוא אומרת א"א בפלוני לחלוצה שהוא אומר לא חפצתי לקחתה. גם י"ל כי בחליצה ומיאון בשניהם יש להאיש על האשה זיקה ועל ידי מעשה האשה נעקר הזיקה בחליצה על ידי חליצתה. ובמיאון באמירתה. מה שאין כן בגט שהבעל דמכחו נאסרת הוא עצמו זורק לה הגט והיא אינה עושה כלום. ובזה נדחה מ"ש מהר"ש שם לומר דאין כוונת רש"י על חלילה יעיין שם

ואולם מה שהביא ראיה מדברי הא"ז. ופשיטא ליה להרב נודע ביהודה דלהא"ז צריך ב"ד הנה הגאון ראה בהרא"ם רק מ"ש בסימן פ"ב. אבל הג"פ בסימן קכ"ג סעיף קטן כ"א הביא מ"ש הרא"ם בח"ב סימן ל"ה דברי תשובת או"ז בארוכה ושם כתב דנתינת הגט בלילה פסול דומיא דחליצה וכתב עוד דנראה בעיניו דאפילו למ"ד דחליצה כגמר דין. מ"מ לנתינת גט דהוא תחילת דין דהא דפליגי בחלוצה לאו משום כתובה. אלא דלמ"ד שהוא תחילת דין הוא מפני שיבמה לשוק הוא בלאו. והשתא הוא דמתירה. ולמ"ד שהוא כגמר דין היינו מפני שבחיי בעלה היתה במיתה לשוק. מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו עלה ובחלוצה פקע לה איסור לאו לכך דמי לגמר דין. אבל בגט מכי יהיב לה גיטה פקע כל האיסור רו' ולדברי הכל כתחילת דין דמי הלכך נתן גט בלילה לאו כלום הוא כו' וכתב עוד וכ"ת לבעי נתינת גט תלתא כדאמרינן בגר לא היא דע"כ תלתא דבעינן היינו מדרבנן ואפילו בדיני ממונות גופיה חד כשר מדאורייתא דקי"ל כרב אחא הלכך בגט כמי בפני חד סגי אלא דבעינין תרי שימסור הגט בפניהם והן העדים והן הדיינים. עכת"ד האו"ז

הרי לפנינו דפשיטא ליה להאו"ז דלא בעי בגט תלתא דלא כמ"ש הנו"בי לדעתו וגם מ"ש שם נודע ביהודת לפ"ד בסוף תשובתו להקל בחליצת ארוסה בלילה ליכא לפמ"ש האו"ז דלאו מטעם כתובה פסול חלוצה בלילה רק ההיתר גופיה שמתירה לשוק מקרי תחלת דין. וכן גט ארוסה אסור ליתן