אמרי אש חלק ב קא

ולכך נתייחד ובעל שוב אין לנו לומר ששינה לעשות מדרך כל הארץ ואולם זה כפי הוצעת השאלה שראיתי בכתב תשובת רבינו הגאון ני' שנראה ממנו שנודע בוודאי שהיא כך שאמרו בני הישוב להבעל ולאשתו לפני היחוד שהגט בטל ולכך ספרה וטבלה אבל אין אתנו יודע מזה בבירור רק האשה מספרת כך ואולי אפשר ימצאו קרובים או נשים ידעו אפשר מזה אבל עדות אין כאן שהגידו כך להזוג וכיון שיש כתב מעשה ב"ד לפנינו שהבעל גירש בלי שום תנאי רק אח"כ הי' קישור ביניהם ומסתמא הב"ד כתורה עשו והגידו כהבעל ולהאשה בשעת גירושין שיכוונו לגרשה גירושין גמורים א"כ מה"ת נאמר כי שכחו אח"כ מה שעשו לפני ב"ד ואף כי נתאמצה האשה תחלה להתגרש אולי אח"כ חזרה בה וכדאיתא בירושלמי שהביאו התוס' בגיטין פ"ק ושאר הראשונים אפי' במנוול ומ"ש ולדעת קצת שהביא הב"י בסימן ק"מ אפילו במומר חוב היא לה באופן שאם אין כאן עדות ברור יורנו רבינו הגאון כי' אם יש להתירה לעלמא עפ"י אומדנא ואם הבעל אומר בייחוד מן הנשואין שלא בעל אני מסתפק אם היא צריכה גט דהרי אע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד ובעל לשם קידושין מ"מ אינו אלא ספק וא"כ אמאי לא יהי' נאמן לומר שלא בעל מגו דאי בעי מגרשה וכאן לא שייך אפי' סברא זו דלא בעי לפסלה לכהונה כיון דבלא"ה גרושה היא ונהי דאם לאחר היחוד לא אמר כלום ואח"כ אמר שלא בעל או שלא בעל לשם קידושין למ"ד דאם אמר למפרע אף מכאן ולהבא אינו נאמן א"כ אינו יכול לומר לא היו שם קידושין ובהכי מיירי מתני' דמסיק ותו צריכה הימנו גט שני אבל למ"ד התם בב"ב דאף כי אמר למפרע נאמן מכאן ולהבא קשה ודוחק לאוקמי מתני' דווקא בדקטעין בעל שבעל לשם קידושין. ונראה שזה סברת הריא"ז שכתב הש"ג דאם שניהם מודים שלא בעל לשם קידושין א"צ גט משום דנאמן הבעל משום דבידו לגרשה רק דאם היא מכחישתו אסורה וודאי כונו האומרת קדשתני והב"ש בסי' קמ"ט ס"ק ד' תמה עליו ולפענ"ד איפכא יש לתמוה אמאי לא יהא נאמן ומכש"כ לפמ"ש בסי' קנ"ב ס"ק א' דקי"ל כמ"ד פלגינן דיבורא ונראה דלא שייך לומר פלגינן דיבורא רק אם אמר גרשתי ביום פלוני דנאמן לומר גירשתי אבל לא ביום פלוני דפלגינן דיבורא אבל כאן אם אמר אח"כ לא בעלתי לשם קידושין כיון דאין להאמינו למפרע ממילא א"א להאמינו ג"כ להבא וכ"ז אם לא אמר מיד אחר הבעילה אבל אם אמר מיד אחר היחוד שלא בעל וה"ה כשאין עדי בעילה רק עדי יחוד שבעל ולא לשם קידושין כי הי' סבור שאין צריך קידושין לא ידעתי אמאי לא יהיה נאמן משום דבידו לגרשו דאם אמר מכאן ולהבא נאמן ורק בגירושין פסקינן דלא מהימן משום דאם איתא דגירשה יש לו קול ולכך לא ידעתי מה התמי' על הרא"ש שהי' שם מיד אחר היחוד ההגדה שלא בעל לשם קידושין ויש לי עוד הרהורי דברים בזה ולא אטריח את רבינו הגאון ובפרט בענין אם אמרינן לגבי דידה חזקה זו. בענין שהקילו שאם היא נדה אע"ג דאיהו לא ידע חיישינן דלא משמע כן לכאורה בדברי הרשב"א שכתב גיטין דף פ"א דב"ש אזלי' לשיטת' דלא יגרש כו' אא"כ מצא בה ערות דבר והלכך כל שדוציאה מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת בעיניו ואם איתא תיפוק לי' דכיון דאסורה לו לא שייך לומר אין אדם עבב"ז ומאי צורך טעמא משום מזוהמת בעיניו והוא מן הירושלמי. ולפי מה דאיתא בסוף גיטין בירושלמי דלב"ש אפילו יוצאת וראשה פרוע מותר לגרשה הוי ניחא דכיון דאינה אסורה עליו מן התורה רק כיון שהוציאה מפני זה חזקה מזוהמת עליו אבל היכא דאסורה עליו בלא"ה לא שייך לומר א"א"ע"ב"ב"ז אלא דהרשב"א בעצמו הביא לקמן קושי' הירושלמי אליבא דב"ש דאמאי איצטרך קרא במחזיר גרושתו תיפוק לי' משום סוטה וקצת ונשמע בירושלמי סוף גיטין דתנא דברייתא אליבא דב"ש פליגא על תכא דמתני' אליבא דב"ש ואפשר דקאמר הירושלמי הא דמזוהמת בעיניו לפרש ג"כ טעמא דב"ש אליבא דתנא ברא אליבא דבש וכן הרשב"א נמשך אח"ז והא דקאמרינן דאין אדם ע"ב"ב"ז אין הכונה לכאורה דמפרש בשעת בעילה הריני בועלך לשם קידושין דהרי אפילו באומר הריני בועלך ע"מ שירצה אבא איכא מ"ד בעל כשם קידושין ואעפ"י שלא רצה האב וגם אם היה צריך אמירה איך סמכינין בדאיכא עדי יחוד במגרש את אשתו ונתייחדה עמו הרי לא שמעו אמירתו ואין לומר דמן הסתם ביודע כל אדם שצריך אמירה אלא כראה דכיון דאין אדם עושה בב"ז הוי כל ייחוד כמדבר עמה על עסקי קדושי' שאין צריך אמירה וא"כ אפשר שפיר קאמר המל"מ שם כיון שהיא יודעת שהיא כדה שוב אי אצלה חזקה ואין כאן קידושין כיון שלא נכוונת היא על שום קידושין

והנה בנידון שלפנינו אש יש כאן רק ע"א שיודע כי לפני היחוד שנתייחד אמרו להזוג שהגט בטל לדעת מהרי"ק בתשובה סוף שורש ע"ב היה נאמן כיון דהוא רק ספק אבל הרמב"ן בחידושיו ריש גיטין ובפ' האשה רבה כתב להדיא דאפי' בלא אתחזק צריך בדבר שבערוה שנים וכ"כ הר"ן בפ' האומר בסוגיא דהאומר לשלוחו ואם צריך שנים כשרים ויש עיגון גדולה להאשה הלזו ואולי יש לצדד ולומר כיון שאין עדי יחוד לפנינו אף כי כראה וודאי שימצאו שם ביישוב ההוא אנשים שידעו כי היה ביחד מ"מ לפנינו אינם פה אולי אין למחות בידה אם באה להנשא בטענה זו שוודאי לא היו קידושין דנהי דבאיסור כה"ג לא אמרינין עדים בצד אסתן ותאסר מ"מ אע"ג דידענו שימצאו שם אנשים שידעו שהיה ביחד מפני הקול וכן לפני עיבורה מ"מ כבר קרוב לוודאי לא ימצאו שם עדי יחוד ממש וא"כ אף שנתייחדה ונבעלה בבירור אין כאן עדים וגם לא ידענו שיהיו עדים שידעו שהיה שם גירושין גמורים וכנראה דגם בעובדא דתשובת הרא"ש יש שם היתר זה כיון דכל עולם רק הזקן ושני חבריו ידעו מן הדבר שהיה גט גמור ושליח לקבלה היה הזקן א"כ אין כאן עדי יחוד לשם קידושין רק דהרא"ש הי' לו לפרש אבל עכ"פ נראה דאם העדים סבורום שהגט בטל אין כאן קידושין ובזה פלטי לן ג"כ מה שנסתפקת אם היה כאן עדים אם מקבלין אותם שלא בפני בעל כיון דחובתו היא דמפקינן מיני' אשתו או נאמר דלענין זה הוי כממון אבל כיון שלא נתברר שיש כאן עדי יחוד שחשבו שפנוי' היא אולי אין לחוש: דברי. הק' מאיר א"ש

סימן

סז

[שנית על הנ"ל ויעיין בתשובת חתם סופר סימן נ"ט

] אשר כתבתי בכוונת תשובת הרא"ש היה בדעתי אחרי אם היינו יודעין בעובדא דתשובת הרא"ש שהבעל לא ידע כי נתגרשה כבר בקבלתו של הזקן הרי לא היה חשש קידושין וקושית המל"מ על הרא"ש היתה אחרי שהגיד הזקן להבעל שהיה שליח לקבלה בעדים למה נאמין לדבריו שהיה סובר שהגט רק בפיקדון אצל הזקן ועל זה חשבתי לומר כיון שהוא שומע עתה שהגט היה לגירושין ביד הזקן ויודע וודאי שאם לא בעל לשם קידושין אין חשש קידושין ואפילו הכי עומד בדבריו ואינו אומר שבעל לשם קידושין כי ידע שהוא מגורשת ראוי להאמינו כיון שבידו לגרשה ואם הוא חפץ בה היה לו לטעון כן אחרי שהגיד לו הזקן כי הוא שליח לקבלה. וגם לפמ"ש רבינו ני' ליישב הא דלא נאמן במתני' מכח מגו זה משום דהוא ממ"נ נגד הרוב ע"מ בהך עובדא אין הוכחה שידע הבעל דהיתה מגורשת ונאמן הבעל במגו וגם משום דעדי יחוד אינם יודעים שידע הבעל. ומ"מ הב"ש לפי הבנתו בדברי הר"י אף לא היה לו לתמוה כ"כ לפענ"ד אחרי שיש כאן מגו דבידו לגרשה ומגו דבידו אלים יותר משאר מגו וכמ"ש הר"ן בסוגיא דיש לו בנים בקידושין. והרמב"ן בב"ב וראיתי להגאון בעל עזרת נשים בסעיף קטן ס"ו שהקשה על הרמב"ן וסייעתו שכתבו דעד מפי עד נאמן הראשון להכחישו אמאי אין השני נאמן במגו דאמר שיודע שמת. ותירץ כיון דאיכא חזקת חיים וחזקת א"א לא אמרינן מגו להוציא. וצ"ל דעדיפא חזקת אלו אפילו ממגו להוציא דהרי הרמ"בן סובר דאמרי' מגו להוציא והך דר"פ האשה שלום דבעי לומר דהחזיקה היא מלחמה דנאמנות במגו צ"ל כמ"ש התוס' כיון דהחזיקה היא מלחמה וודאי דייקא וליכא כאן חשש בדדמי והא דאמרי' בגיטין