אילימה עו

נאמר הנה כל התמונה נמשלת בשם יהו"ה אחרי התפשט' ושם יהו"ה אינו מודד שם יהו"ה אלא אחרי התפשטות הזה וכאשר נעלה שם זה מדרגה אחר מדרגה נייחדהו ייחוד אחר ייחוד עד הגיע מציאות יהו"ה אל אחדות שלא יצדק בו שם דהיינו תמונת הספי' מפני קורבת' אל תכלית מקום שאין בו ספי' מפני שהספי' אמנם ספי' בהשתרש' במציאותם רצון הרצונות וכ"ש במה שאסור להרהר שם שהם אחדות כאמתת אחדות עצמותו ושם אין מדה ושיעור שאינם בקו המדה שקו המדה הוא התפשטות הכתר שבכתר למדוד אחר היות' מדות והנה לפ"ז בכ"מ שנייחס א"ס ותכלית לא נייחס מדה ושיעור ואחר התפשט רצון הרצונות במדה וספי' דהיינו אחר שיצא הכתר משם א"ס המיוחס לו ר"ל יש בחי' בכתר שיתייחס בשם א"ס כדפי' בס' פרד"ס ש' ב' ואות' בחי' אין בה שם ולא שיעור ולא קו המדה ואחרי צאתה המדה הא' והתפשטות מבחי' זו יתחיל בה מדה ושיעור וקו המדה מודדת ומשערת אמנם למעלה הוא באין שיעור ואין תמונה ואין שם יהו"ה ואין לדבר בשום צד באותה בחי' שאין שיעור ומדה מפני קורבת' אל המאציל ואם נשער ונמדוד ממה שיתפשט משם שיתמצאו בו מדות ושעורים ויבא קו המדה וימדדם ויפתח' לכל מציאות' המתפשט' מדה אחר מדה ושעור אחר שעור עד כמה בענין שקו המדה ימדוד והמדות אינם בו כדפי' ואינם למעלה ואינם אלא מלמעלה שח"ו שימצא במתחדש שום דבר שלא קדם ידיעתו כקדימתו שאין לה קדימה אלא אמיתת עצמותו וקדימתו וידיעתו ומציאות הטבעי' הכל אחדות שהוא וחכמתו א' כדפי' והתפשטות' ברצון הרצונות וצאת' מדרגות המציא גילוי מאתו כרצונו הנעלמה שאינה מקבלת שינוי כדפי' לעיל ואלו העניינים תלויים בהרכבת הדרושים הקודמים כלם ברצוא ושוב ולא יתעלם מן המעיין דבר ולא יתקשה דבר ועכ"ז בצניעות גדולה והאל יכפר. שכל זה רמוז בקו המדה סי' ג' באומרו הוא כליל לון וכלא יתכליל ביה וכו':

פרק מ הנה מצד א"ס לעולם אין מדה ושיעור כדפי' ואלו תשער התפשטות עד א"ס ותכלית הכל בא"ס ותכלית שכל שאין לו סוף ותכלית ומעולם לא מד מצדו סוף ושיעור ולא יקרא מדה ושיעור לעולם אמנם בהתפשט הנאצל שהוא מתרחק יתחיל ממנו השיעור ויפעול בו המאציל השיעורי' והנה בעוד שהנאצל נתעלה ונתקרב למאצילו לא שיער א"ס בו שום שיעור ומדה שהרי הוא בא"ס והנאצל בא"ס מחמת קורבתו אליו א"כ היאך יצא השיעור ומא"ס מעולם לא יצא שיעור וסוף אמנם א"ס הוציא כלי עלול בא"ס והיינו הכתר הנק' א"ס ויתפשט עד שיצא מא"ס לסוף וכיון שהגיע למקום שיש בו שיעור פעל בו א"ס השעור והמדות בסוד קו המדה והענין שאין הסוף והמדה מצד קו המדה אלא יפעול כפי הכלי, וכל זמן שלא הי' בו סוף מצד עצמו הי' הכלי בא"ס לא הי' הסוף והשעור יוצא מא"ס ח"ו שכ"ז שאין הסוף בכלי לא ימצא שהנשמה הפועלת ע"י הכלי יפעול הסוף שלא יגרע הנשמה מהכלי ח"ו אמנם יתפשט הכלי וירד אל השעור ויפעול שם ע"י השעור המדות והשעורי' ולפ"ז הי' השעור משוער השער' מעוטה ובא המודד ומדד כמה שעורי' ומדות לרוב מאד כיצד אלו ירדו ונשתלשלו הספי' זמ"ז יהיו שיעורם י' עלולים זמ"ז סתם אמנם לא עשה כן א"ס אלא בהגיעם לסוף ושעור התחיל למדוד בהם כמה וכמה שיעורי' ומדידות בנויים על כמה התפשטיות אשר אין להם תכלית הנה נמצא שמחמת הא"ס לא יצא הסוף אמנם הוסיף על שיעור המחוייב מהרחק המשתלשלים כדפי' והנה בזה תקננו לענין תחלת השעור ומזה ג"כ יבא תיקון לענין גמר שיעורים ומדות שאם קו המדה היתה מודדת היאך גמר שיעור ומדה וחזר וחתם הי' ראוי שמאתו לא יהי' סוף לשעור ומדידות לזה ג"כ נאמר על הדרך הנז' כמו שהתחיל שעור ומדות ממקום השעור אל המשתלשלים כדפי' כך חוייב למשתלשלים גמר שעור התפשטות' ואין שעור וסוף מאתו אמנם המשתלשלים בירידת' זא"ז יתחייב להם ירידה שאין עלול דומה לעילה ואחר שכן יחוייב להם סוף לשעורם שכאשר יגיעו לאתו סוף לא ישיגו בא"ס ושם יעשה סוף וקץ למדות וכבר המשלתי משל הזכוכית והנפח שיעשה סוף למקום שלא יסבול הזכוכית עוד התפשטות הנפח ולדרך זה נתן טעם לענין שיעור המדות כשנאמר כך אלף עולמות למה לא הי' כפלים אלף עולמות וכיוצא נאמר נתן ושער קו המדה לאותה מדה כל שלמות וכללות שסבל עניינם המשל בזה החכמה ימדוד בה קו המדה כך שיעורי' ומדות ולמה לא עלו בזה כפלים נשיב ונאמר נתן בה כח כל מה שהי' בכחה לסבול ואלו סבלה מדות ושיעורי' יותר מהם נמדדה מצד המודד עד אין תכלית אמנם השיעור והקץ מצדדה כדפי' וזה טעם לתחלת השיעור ולסוף השיעור ולמספר השעור ויש גבול שעד אותו גבול מדד קו המדה ולא עוד והיינו ברוחניים דהיינו שמדד קו המד' בהתלבשות קו המדה בסוד א"ס בכתר כדפי' ונתלבש אח"כ אצילו' ומדד בסוד הבריאה ומדד מדידין ושיעורין והיה סוד קו המדה מתלבש אצי' בתוך בריאה מראש הבריאה ומודד והולך עד שהגיע לסוף מדות ושיעור הבריאה וסיים משם שלא יוכלו לסבול עוד על הדרך שפי' ונתלבשה הבריאה בסוד קו המדה מתלבשת בריאה ביצירה ונתפשטו שעורם ומדתם ומדד עד סוף היצירה וגמר וחתם ואח"כ נמצאו החיצונים לא ח"ו