אילימה מד

אנו מייחסים הספי' י' ולמה אינם עלולים על הסדר הענין שהספי' אינם אלא י' אמנם סדר ההנהגה בהם הם נחלקים לבחי' זו וכל מה שאמרנו ג' ראשי הנהגה שהם א"ס בכתר וכתר בחכמה דהיינו ב' עלולים ראשונה וסבת הכל וכל מה שנייחס בשם ז"א שהם אב ואם עלול א' בן ובת עלול ב' להנהגה שהם ג' וד' לכתר וחכמה שבכתר אין בהם שום פירוד ח"ו ולא יחשבו כל הספי' אלא אחדות א' ולא הותר הענין הזה אלא כדי ליכנס אל סוד ההנהגה הנמשכת מא"ס עד מקום ההנהגה המתבחנ' בדין ורחמים אבל במציאות אמיתות ענין האצי' והשתלשלות הספו' כולא חד וחוייבנו סוד אמונת ענין א' דהיינו קשר י"ס ואחדותם והמפריד אוי לנפשו שהם אחדות גמורה אחד ודאי שא"ס מתלבש להנהיג בהם הנמצאים למטה בענין שאנו חייבים באמונה בג' עניינים הא' שאין האצי' מתבחן ומתפרד לחלקים אלא הכל א' מיוחד מפני שהתנוצצו מכח א"ס וא"ס האציל והעליל י' עלולים אלו מיוחדים תכלית האחדות וכל מה שנאמר פירוד ופגם הוא למטה לא באצו' הטהור והקדוש וחייבים אנו לאחדם באמונתינו כראוי דכתיב ה' אלהינו ה' אחד הב' לתת קשר וייחוד באמונתינו לספי' בא"ס כדפי' בספ"ר בשער אבי"ע כדפי' בתיקו' מלכא וחייוי חד בהון איהו וגרמיה חד בהון ואין האצילות דבר נפרד ממנו אלא ממנו היו והוא מתאחד בהם והם קשורים ונאחדים בו ומה שבחלק ובפרט ענייני ההנהגה כדפי' בפ' הקודם אינו אלא לתת מקום לכמה שאלות נופלות באלהות ולשבר את האוזן ולהרחיק מן המאציל שינויי ריבוי ומספר וכיוצא אבל מכל מקום הכל הוא והכל מאתו שאין הנהגה בהם אלא מצד עצמותו המתלבש בהם ומתפשט אליהם. הג' שאין ריבוי המתייחס אל הספי' ושנוי המעלות מצד עצמות' כלל אלא כולא חד כאומרו אני ה' לא שניתי דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' ו"ס ה' מל' לא שניתי אין שינוי וריבוי אלא אחדות מיוחד והכל ענין א' ומה שהוא גבורה ומה שהוא חסד ומה שהוא רחמים הכל ענין א' ודבר א' אמנם שינוי הפעולות בתחתונים כאומרו ואומר חלותי היא שנות ימין עליון ואין השינויים בו כלל ועיקר וריבוי הפעולות בתחתונים מצד המקבלים למטה לא מצד הפועל אלא מצד המתפעלים שהמדות כולם אחדות ושמחה לפניו אמנם יקבלו ויפעלו בתחתונים מהם כפי שינוי מעשיהם ומחשבותיהם והרי זה מקל וחומר ומה אם האדם הקל חוייב שאם יפעול פעולת הכעס שיהיה מן השפה ולחוץ ולא יפעול בו הכעס פעולה אלא יראה עצמו בכעס לצורך הנהגת התחתונים והוא מצד עצמו דעתו נחה ומיושב'. כ"ש המדות העליונות שאין כל מה שאנו מכנים אלא הוראה למתפעלים. אבל הפועל הוא שלם תכלית השלימות אין בו לא כעס ולא רוגז ולא דין שאין הדבר תלוי בו בעצמו באצי' אלא מתפשט ונפעל ממנו ואם נייחס פירוד אל המדות וגלות שכינה וקיצוץ נטיעות ודין וכיוצא הכל הוא בערך התחתונים המתפעלים כי מצד הפועל העליון וספי' הטהורות הפעולות אין בו מזה כלל ועיקר פ' זה מחש"ק ש' ז' סי' ד':

פרק כא פי' בחש"ק ש' ז' סי' ו' שהפעולות למטה הם נפעלות בשינוי והיינו פעמים דין פעמים רחמים פעמים בדין מועט פעמים בדין מרובה וכן בחסד מעט או חסד מרובה ונפעלות בגבול כל אחד וא' כפי אשר יוכל שאת ופעמים מעט ככדי שאתו ונפעלים בגשמות הכל כפי המציאות המצטרך ואלו העניינים וכיוצא בהם רחוקים מאד להתייחס באלוה לזה אמרנו דרך כלל שהפעולות יפעלו למטה מלמעלה בהדרגה מדרגה אחר מדרגה וכפי רדתם יוגבלו וישתנו וימצא הפגם והדין וכיוצא אמנם עניינים אלו יסתלקו מבחי' אל בחי' בסוד ההנהגה תחתונה שהיא הנהגת ההיכלות היא הנהגה שבה מתייחס כל מציאות זה כאומרו ויבואו בני האלהי"ם להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ואולם יעלה מכאן מדרגה ב' והיא בחי' הבריא' ושם מתעלים יותר ושם אין שטן ואין פגע רע. אמנם יש גבול ויסתלק משם אל הספי' ומהם יושפע הדין וינהיג פעמים דין וזה עד עליית ההנהגה אל החכמה והבינה בייחודם יחד ועכ"ז יש בהם עדיין הגבול ומשם יתעלו עוד אל סוד הכתר ומהכתר בחי' אל בחי' עד סוד הכתר שבכתר שבתוך הנהגה זו יתפשט ויתלבש הנהגת א"ס ולכך אין שם בכתר הפעלות אלא דקות מאד מאד ולא יתיחסו אלא כאשר נראה השרשים שהם היצירה ומצויירי' במל' והיא מתעלי' ומשתרשת בבינה ובחכמה וב' משתרשות בבחי' אחרונה שבכתר דהיינו סוד דיקנא כאשר יתבאר בעין רואי תמר ד' והיא משתרשת ומסתלקת עד הכתר במל' ויתעלו ממציאות אל מציאות עד אין תכלית וזה המציאות אשר יתייחס בכתר וע"ז נאמר שאין הפעולות סתומות בסתימ' והעלם הנז'. והנה עוד נדעה שהפעולות יתרבו ברדתם למטה כיצד לבנת הספיר היכל א' ממטה למעלה ואחרון מלמעלה למטה שורש לכל הנמצאות התחתונים וכולם בו מאוחדות שאין מציאות בעשיה במציאות דקות ביצירה ואחדותם ועדיין הנמצאות שבהיכל זה מתפשטים והם רבים אמנם נשתרשו בהיכל עצם השמים ושם מציאות ההיכל לבנת הספיר מושרש ומאוחד ועדיין הוא ריבוי ויתאר בהיכל נוגה ועדיין שם הוא ריבוי הבחי' ויתאחדו בהיכל זכות עד עלותם כל המסובים אל היכל קה"ק ושם