אילימה כט

הבקי בכינוי הספי' יראה שאינו כן שהיכולת בבינה והחיים ג"כ ממנה ויכונה היסוד חי. והחכם בחכמה ורוצה בכתר. אמנם בא"ס לא יכונה אפי' שם יהו"ה שסוד השם הוא י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק ה' מלכות י"ה חצי השם חכמה ובינה וכיוצא אמנם בא"ס לא יכונה אליו שום שם ושום נקודה כלל וא"כ נמצא שכל מה שיכונה בתורה שיורה הפעלות ושינוי וגשמות וכיוצא הכל בספי' שהם פעולותיו לא מדות בו כאשר יתבאר:

פרק ג ראוי לדעת ענין י"ס אלו שאנו אומרים שהתוארים והשמות הם עצמותו או חוץ ממנו ולכולהו פירושי קשה אם הוא עצמותו היאך נעשה עשרה משתלשלים עצמות הא' הפשטות והרי הם נאצלים נפעלים ונאמר שהאלוה יקבל הפעלות שהוציא ספי' אלו מהכח אל הפועל ואם נאמר שהם קדומות בקדימתו הרי הוא חיוב הקדמות שאחר שהם עשר הם מחוייבות א"כ אינם עצמותו והם קדומות הרי קדמות ולומר שהם עצמותו ואינם עשר אלא אחדות א' א"כ היאך נאמר עשר ואינם הם ב' הפכים באמירתינו. וצריך שנשמור פינו ואמונתינו לא שתהי' האמונה מנגדת מעצמה אל עצמה ומאמר פינו ינגד מקצתו אל קצתו שאנו אומרים אחד באחדותו הפשוט ואנו אומרים שהם י"ס אם היות שנאחד באחדות ואחד שהם עצמותו הדרא קושיא לדוכתה היאך נייחס לו שמות מתוארים ופעולות ותפלות:

ועתה נקשה עוד שמה הרווחנו בהיותנו מייחסי' השמות והפעולו' לספי' והרי אלו הספי' אצולות ממנו שהוא האצילם וחדשם וא"כ היאך הפשוט שלא יוצדקו בו פעולות האציל י"ס בהם הפעולות השונות. אפשר שיאציל גבורה בדין אם לא שיצייר הדין ומעשהו ואפשר שיצייר החסד אם לא שיצייר החסד ומעשהו שהרי הספי' ממנו בכוונה לא במקרה ח"ו שאינו פועל חכם ואם הם בכוונה שם כוונתו להאציל כל ספי' וספי' על הזה והרי הספ' על הגבורה בדין ועל החסד ברחמים א"כ הדרא קושיא לדוכתי' ומה שהי' קשה לנו על הפעולות עצמן יקשה על מציאות אצי' הספי' שהם כלי הפעולה היאך נשתנה ונפעלו מדות משונות שהרי כשיהי' חפץ בחסד האציל בחסד וכשיהי' חפץ בגבורה האצי' בגבורה ואין לך שינוים גדולים מאלו:

ועוד יקשה עתה פעולות הספי' חסד דין ורחמים הם פעולות עזובות מאתו או מונהגות מאתו הרי לכולהו פי' קשה אם הם עזובות פועלות ברצונם ואין בפעולתם שיתוף לא"ס ח"ו וזהו סילוק השגחה שעיקר הכל הוא לייחס ההשגחה לבורא שאם נסלק השגחתו מה לי שנאמין ההשגחה אל הספי' או אל זולתם אחר שאין הפעולות וההשגחה מיוחסות לאלוה ח"ו וזה כפירה ואם היא מיוחסת לא"ס א"כ נאמר הוא רוצה בה הרי באותו רגע הוא משתנה וכועס אחר שהוא רוצה בכעס הספי' או ברחמים ומשגיח בהם ורוצה בהם ופועל על ידם בענין שלא יצאנו מידי מבוכה כלל במה שנתבאר לנו בענין הספי':

פרק ד והנה הבורא אחד תכלית האחדות והמדות רבות חלקום המקובלים לי' כפי קבלתם האמתית ואינם מיוחסי' לזולתו ח"ו אמנם הענין הוא שהמדות האלו יש להם ב' קצוות רחוקות תכלית הריחוק והאמצעי' בחי' רבות הקצה הא' מציאות הפעולות מגיעות לנו **(אולי צ"ל ב"ת והוא ר"ת בעלי תכלית או אולי צ"ל בחי')** בת הנפעלים המושגחים מאתו והנה בבחי' זו שהוא קצה האחרון אל הפעולות היוצאות מאתו ויחס' התורה לבורא כל המדות המורות הפעלות והמורות גשמות והמורות שינוי והמורות העדר הכל בערך הקצה האחרון המגיע אלינו הנפעלים הגשמיים הרבים הגשמיים אמנם קצהו העליון הוא דבקות הספי' בו אין ספי' כלל ואין רבוי ואין מנין ואין חשבון אלא דבקות תכלית הדבקות והנה תחלת פעולות הפרד הספי' אל השינויים בחסד דין ורחמים הוא במדה הנק' מדת הבינה ששם צמיחת הדינים אמנם כל זמן שהבינה מאירה באור החכמה לא יתפעל בדין אלא יקשור המדות כולם תכלית הקשר והפעולה א' וכאשר הבינה תסתיר פני' העליונים מן החכמה יתראו ריבוי הפעולות והתפשטות המדות והדין ועכ"ז אין ריבויים בעצם מהבינה אלא ממנה ולחוץ שהם ו"ק ריבוי הפעולות ועדיין אין ריבויים בהם אלא בהעלותם ע"י המל' ועדיין המל' קרובה דבקה באצי' אלא ע"י פעולתם בכסא ואפי' הכסא היא דבקה קרובה לאצי' אלא בהיותה פועלת ע"י היצירה שהם ז' היכלות שבהם הפעולות הנפרדות היוצאות לב"א. וזהו הקצה האחרון המגיע לנו שאנו נפעלים מפעולות הנפרדות משתנות נעדרות לעתים ודומות למציאותינו. אמנם להבין הקצה העליון הוא דבקות הספי' בבינה ויינקו מסוד החכמה ושם מיוחדות תכלית האחדות הם בעצמן ומזדככות תכלית זיכוך עד שימצא מציאותם מצד היותם אצי' הכל אצי' וספי' א' ועצם א' ואח"כ מהחכמה יתאחדו ויעלו ויהיו תכלית האחדות בכתר והנה יהי' עניינם בחכמה אחדות גמורה וע"י הכתר אחדות על אחדות ויש בענין זה בחי' שונות שכל עצם הכתר יהיו בו ב' בחי' או מצד שרש הספי' בכתר דהיינו שהם מושרשים בחכמה שבכתר ושם נתאחדות אחדות גמור' ויתעלה עד אחדותם בכתר עצמו עד שהפעולות הם לא יקבלו שום שינוי שום הפעלות שום רבוי שום העדר אלא קיימים תמיד וכאשר יתעלו להתאחד משם במאציל נמצאם שאין בהם שום רבוי ושנוי כלל ועיקר אמנם לא נשיגם כשם שלא נשיג מהותו אלא