אילימה ל

שנדע שהוא פועל אל המציאות באחדות גמורה ואינם רבוי כלל אלא כאשר יתפשטו וישתלשלו ימצא בהם הריבוי והשינוי והדין וההפעלות וכיוצא מן הדמוי האסור ודרך כלל מה שנכתבו בתורה הפעולות נכתבו כפי הגעתם אלינו בשינוי והפעלות והן בעצמן תכלית האחדות כערך צאתם מאת המאצי' עד שמה שנייחס ספי' ונספרם בי' אינו מצדו אלא מצד מה שיתפשטו ויגיעו אלינו הפעולות כדפי':

פרק ה הקב"ה הוא א' תכלית האחדות ויתפשט ממנו תחלת התפשטות כלי א' בו כלל הפעולות בתכלית האחדות ואין הבדל בינו לבין מאצי' שום ענין אמנם יבדל ממאצי' תכלית הבדל אחר שהוא מאצי' והכלי נאצל ואינו מעצמותו אמנם הבדל זה שהוא לנאצל אינו מצד המאצי' שהמאצי' יטיבהו כל טובה וכל מה שאפשר לסבול אמנם לא יסבול להדמות אל מאצי' תכלית דמיון מפני' ג' עניינים הא' קדמות הב' אחדות הג' מציאות:

הקדמות אין קדמות כקדמות מאצי' מפני שהמאצי' הוא קדמות כל עד שאפי' מלת קדימות בעצם לא יוצדק בו מפני שהמלה הזאת מחייב התחלה וקדמות הא"ס המאצי' קדמות שאין קדמות לקדמותו ואין התחלה אליו שהוא התחלת כל הנמצאות ואין לו התחלה ח"ו כלל. אמנם נאמר על צד השולל קדמות שאין קדמות כקדמותו אמנם הנאצל אינו קדמון אלא לשאר הנאצלים. אמנם הוא בעצמו חדש חדשו המאציל והאציל וסבתו והתחלתו הוא מאציל הב' האחדות אין הא' האמתי אלא א"ס המאצי' שהוא א' בעצם אמתת עצמותו שלא יקבל השינוי וההפעלו"ת והכ"ח והדמו"י. אמנם הכתר נאצל א' יקבל את הי' האלו כולם ראשונה השינוי משתנה לא שינוי בעצם אלא מאחר שיצא מן המאצי' יקבל קצת השינויים והיינו מה שפי' באידרא בחש"ק שלא הי' מתוקן בתי' ונתקן וענין זה אינו על צד הדקדוק ויש בו תוספת ביאור אבארהו עוד בע"ה:

ב' יקבל ההפעלות דהיינו שהוא מתפעל מזולתו שהרי הוא נאצל נפעל עלול וסובב מהמאצי' והי' בכח ושב בפועל והיינו אפשרי הי' נעדר והוציאו אינו מחויב אלא תלוי במאציל מקבל אורו ושפעו ראשונה ועד"ז כל הענין וכיון שירד למטה ממנו יקבל הדמוי במקצת שהרי נאצלים אחרים אפשרים כמוהו:

ג' מציאות אין מציאות הנאצלים כמציאות הא"ס שא"ס לא יעדר לעולם שהוא המצוי האמתי שתמיד לא יעדר עד שמלת מצוי לא יצדק בו אלא על צד השולל דהיינו נמצא ואין עת אל מציאותו מפני שמלת נמצא מורה שנמצא ונתחדש ח"ו וזה אינו אלא תמיד מצוי והנאצל נמצא מחודש שנמצא עת המציאו. והרי העניינים אלו נתעלה המאציל על הנאצל ואין הנאצל נמלט מהם בשום אופן בעולם ורבים אמרו שנמנע הוא לאלוה לעשות כמותו ואמרו שאין זה חלשות כח בו שיעשה האלוה הנמנעות ואני אומר שהחסרון מצד הנעשה שאחר שהוא עשוי הרי אינו יכול להיותו כאלוה והרי החסרון מצד הנפעל ולא בפועל והטעם שאני אומר כך הוא לתת אחדות למאציל בנפעליו בבחי' שאינם נפעלים אלא הם עצמותיים והם אחדות גמורה ואין נפעלי' מצד עצמן שיורדים בירידה הנז'. אמנם מצד המאציל פועל בהם ודבקים לו והם מעצמותו ולא יתפרדו ולא יתבחנו אל מציאות נמצא חדש כלל והיינו בחי' הפעולות בו בעצמותו שהם אחדות תכלית האחדות כדפי' וכאשר יתאחדו הספי' לא יתאחדו אלא בהשיגם המדרגה הזאת והיינו מצות אחד לדבק הפעולות בפועל ולאחד הנאצלים במאציל במלת אחד כנו':

פרק ששי האלוה אין ראוי שנשלול ממנו הרצון ויקראהו לא רוצה ח"ו שזה יהי' גריעות שמי שיפעל בלא רצון יקרא מוכרח או פועל במקרה ח"ו. וא"כ נראה עתה אם נאמר רוצה הוא שינוי פעם רוצה ופעם לא רוצה ואם נאמר לא רוצה הוא מוכרח פועל בלי רצון ואחר שב' הצדדים האלו קשים נראה לאיזה צד נכריע הענין ולזה נאמר שהוא רוצה בהכרח שהרי מציאות הרצון הנאצל הוא האצי' וא"כ היאך נאמר שהאציל הרצון והוא אינו רוצה זה נמנע א"כ נאמר ודאי שהוא רוצה וכן נאמר שהוא חכם שאם אינו חכם היאך האציל החכמה והוא אינו חכם אלא ודאי חכם ועד"ז נשתמש בכל התוארים א"כ הדרא קושיא לדוכתין שנחייב לו התוארים אמנם התרת הספק הזה הוא על אמונה זו דע שהבורא היינו א"ס פועל כל הפעולות בבת א' ובהשואה א' ולא יתייחסו אלו הפעולות הנפרדות אלא מהספי' ולמטה המשל בזה החסד והדין והרחמים הם פעולות נפרדות הם מתפרדות להגיע אלינו מג' נאציל שהם חג"ת אמנם בבינה הם שלשתן יחד ועכ"ז עדיין פעולת' נפרדת זו לעצמה וזו לעצמה בקצת. האמנם בהיותם בחכמה הם מיוחדות יותר ועדיין הם בקצת ההבדל אמנם בכתר כולם הם רחמים והם עצמות א' וכשתעלה למעלה הם נפעלות ונשפעות בהשפעה א' והשואה א' והנה לא יקבל הפעלות משום פעולה שהפעולות נובעות ממנו ויוצאת ממנו ולא פועלת בו ח"ו והנה הפעולות לפעול לזולת לא לפועל בעצמו א"כ אינם פעולות פועלות בעצמו אלא נפעלות ממנו ולא יתייחס לו שום שינוי שעצמותו א' ורצונו וחכמתו ובינתו וחסדיו ודיניו ורחמיו וכיוצא אינם נפרדות בו אלא מיוחדות באחדותו והא כיצד שהוא פועל הפעולות ממנו ולחוץ ואינו נפעל כשרוצה להשתנות מרצון אל רצון וכן כשהוא מתחכם או כשהוא מרחם וכשהוא