אילימה כח

וא"ת שאין בו הכוחות האלו רצון וכעס אלא או זה או זה. אשאל איזה מהם השלימות ב' יחד או א' מהם כל איזה מהם שתרצה אם ב' יחד הרי לא הי' לו אלא אחד מהם קודם בכעס ואח"כ ברצון והרי הוא נעדר מא' מהם ואם א' מהם הרי בהיותו ברצון נעדר היותו בכעס ואם היותו בכעס נעדר היותו ברצון וכל איזה צד שתרצה אתה נותן גרעון בחוקו:

ואת"ל שב' המדות בו אמנם מהם בכח מהם בפועל זה ג"כ מן הנמנע בחקו שאין לו שום שלימות בכח אלא כל שלימותו בפועל מפני שאם אתה אומר כן צריך שתאמר שיצא הכח אל הפועל ע"י איזה טעם שירצה והרי הב"ה מתפעל להוציא מן הכח אל הפועל הענין ההוא או המדה ההיא והרי מתפעל מזולתו והרי נמנע ממנו שיתפעל א"כ היאך נאמר שהוא כעסן בכח ונתפעל ממעשינו ונהפך אל כעסן בפועל והוא רחמן בכח ונפעל ממעשינו ועושה בפועל ע"י תפלתינו וזה נמנע שישתלם מזולתו בשום צד במציאות:

עוד הוזהרנו בקבלה שלא לתת דמות אליו כאומרו ואל מי תדמיוני ואשוה ואומר ואל מי תדמיון אל שאין לדמותו לשום נברא מנבראיו כלל וא"כ היאך ניתן לו דמיון גרוע בזה שהרי אין לך דמיון גרוע בכל בני אדם מהכעס. וההתרצות שהם מדות נפשיות בב"א הגרועים המתכעסים והמתפעלים ממעשה זולתם ויבא א' מן החבירים וירצהו ויתרצה הלזה תקרא אל מי תדמיון אל הרי נדמה אלינו שלא יספיק לך להגדילו ולהגבירו אחר שתכנה אליו הדמיון והמדות הנפשיות ומה גם אלו שהם תכלית הגרעון ונקבע בלבך שד' אלו לא יתייחסו לבורא כלל. הא' ההתפעלות הב' גשמיות הג' ההעדר הד' הדמוי. וההפעלות אפי' מעצמו ע"י שום חידוש דבר הנק' בזה נפעל מזולתו והשנוי מן הטעם הזה עצמו הגשמות מצד התכלית וכיוצא. העדר בין שיהי' בכח בין שיהי' בפועל. הדמוי לשום נברא מנבראיו אפי' לספי' דהכי כתיב ואל מי תדמיון וכו' והרי כתיב כי לא ראיתם כל תמונה שום תמונה מתמונות הספי' לא יתייחס אליו:

ואחר קביעות ההקדמות האלו בלב המשכיל אינו נח בשכלו בפשוטי המקראות ודאי לא ישקוט אם לא יחקור על עיקר האמונה על איזה צד שיהי' עניינה ועל איזה צד תפלתינו ועבודתינו עד יכנס בהשכלת חכמת תאריו היאך יתייחסו ובמה היו ולא יתרצה באומרו איני מתפלל אלא לבעל האוצרות כמאמר החכמי' התלמודיים שבזמנינו שהרי במה שנתבאר בפ' זה הגיע אליו כמה מהטעות הוא לייחס אליו העניינים האלו והאומר הענין סתם כמה מהרחוק בינו ובין האמת ויחשב לפניו ודאי בתפלתו כנער ולא ישיג מבוקשו אלא כנער וכאשר נרחיב בתמר:

פרק ב מפני היותינו מאמינים אמונה שלימה באחדותו שהוא אחד תכלית האחדות שאינו מורכב מאחדים רבים ולא רבוי עניינים אבל הוא אחד מכל צד ובחי' ולא יתחלק לעניינים רבים בשום פנים ולא בשום סבה כלל לא בציור ולא בדמות הגיע לנו ספקות רבות בענייני התפלות ופסוקי התורה ומאמרי רז"ל והנה הספקות האלו ראשונה שאין ראוי שיהי' שום שם מורה על אמיתת עצמותו ומהותו מפני שאין השגה במהותו והיאך נכנה שם יורה על אמיתת עצמותו וא"כ שם יהו"ה שאמרו רז"ל שהוא השם המיוחד המורה על אמיתת עצמותו היאך אפשר שיהי' בשום פנים שאין אמיתת עצמותו ומהותו נודע' ומושגת א"כ היאך תהי' נקרא' בשם כלל שאם נקראהו נדעהו וזה נמנע בחוקו ית':

שנית מהטעם הנז' שם י"ה חצי השם מאחר שאין שם הוי"ה יתייחס לו שא"א לעמוד על מהות אמיתת עצמותו כ"ש שאין ראוי לחלק השם שג"כ א"א לעמוד על חלק ממנה שהשגה זו נמנעת כולה או מקצתה ולאומר ששם זה אינו חצי השם הגדול אין הדין עמו מדברי רז"ל כנודע ולאומר שאין השם יהו"ה מורה על מהות אלא להודיע חיוב מציאותו אין לו ענין:

שלישית מה שנכנה האלוה רחום חנון חרון אף וירא ה' וינאץ וכיוצא הם מדות נפשיות ואין ראוי לדמות לו דמויים שהם איכיות שבב"א מדות אלו והם בכמה בחי' מהם הפעלות כגון רחמן כעסן דהיינו שמתפעל לרחם או לכעוס או חכם נבון שהם תכונות נפשיות או הגבור האמיץ העזוז וכיוצא הגדול ארך אפים וכיוצא וכל אלו וכיוצא מורים הרכבה בא' הפשוט:

הרביעית המשכן והמקדש השוכן בבית הזה ועשו לי מקדש ושכנתי בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים **(כוונתו על מה שנאמר כן בתפלות)** שובה למעונך ושכון בבית מאוייך וכיוצא המורה על מקום כל עניינים אלו רחוקים ממנו ודאי שאינו בעל מקום שבעל המקום הוא גשמי וכן ועתיק יומין יתיב ואינו בעל זמן ולא יש לו ייחס בזמן וכיוצא ומכלל הטעמים הנז' אין ראוי לייחס אליו שום שם מהשמות ולא כנויי מהכנויים שהם מורים הפעלות או איכיות או מדות נפשיות או מקום וכיוצא שכל זה רחוק מן הבורא ומאחדותו הרחק גדול מאד א"כ איך נכנה לו שמות אלו או פעולות אלו או מדות אלו ואין לנו פתח ליכנס בשערי הדרושים האלו אלא בהיותינו מייחסים שמות אלו וכינויים אלו ותוארים אלו לספי' אמנם בא"ס לא יכונה אליו שום שם ולא שום פעולה ולא שום כינוי כלל. ויש שרצו לומר שיכולים לכנות בו שמות אלו ותוארים אלו שהם חי יכול חכם רוצה אמנם