אילימה כז

ואין מקום פנוי ממנו שאין מבלעדיו ולזה על דרך משל אמר ר"ש בתיקונים וקב"ה נהיר בי"ס דאצי' [נ"ל שצ"ל ובעשר] ובערך ספיר' דבריאה ובעשר כתות דמלאכין ובעשר גלגלים דרקיעא:

עין כל תמר ב תמר ב ובו כ פרקים בהרחקת התוארים והיאך יתייחסו פרק א הנה התוארים והפעולות הם כלל כל האמונה שאנו נאמר בתפלותינו לפניו גדול גבור נורא אל עליון גומל חסדים קונה זוכר מביא עוזר ומושיע וכיוצא והנה אם אני לא אייחס לו פעולות היאך אשאל ממנו שיפעל בהכרח הגמור אני מאמין בו שהוא חכם גדול יכול רוצה נותן נוצר. ואם אשאל התשועה אאמין שהוא מושיע ועזוזו ונפלאותיו וכיוצא ואם אני מאמין שהעונש ממנו אבקש להקל העונש ולרפא החולה שאופן זה באומרי רופא רחמן אתה שלח רפואה והנה זה יחייב הפעולות בבורא שיתפעל מתפלתי וארצהו עד שיתרצה וירפא החולה וישלח המטר ויכפר העון וכיוצא ואאמין בכעסו עד שנאמר שוב מחרון אפך והנחם על הרעה וכל כיוצא בזה והיינו שיתפעל ויתנחם מאפו וחרונו וכן אומר והי' כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש ה' וכו' וכיוצא כל אלו הענינים הביאו להמון העם ולחכמים התלמודיים שבזמנינו להאמין הענין כפשוטו והרחיקו כל ההקדמות האמתיות המרחיקות עניינים אלו ואמרו שענין וידבר ה' הוא ממש דבור ואמירה והא"ס יעתק וישתנה פעם מדבר ופעם שותק ולא יביטו כמה מהגנאי כינו לבורא בענין זה מפני שיתדמה אליהם שאם יכחישו זה יהיו כופרי התורה והעבודה ולזה ענין זה מסוכן אפי' לדבר בו בפניהם מפני שיחשבו פשוטי התורה כפשטיות' ויחשבוהו עיקר האמונה לפי מה שהתנהגו בזה מילדותם והורגלו בפשוטי המקרא ולזה צריכים אנו להטביע ולהחתים עיקר היסוד האמתי הזה בלב המתחילים קודם כל דבר ולוה נאמר שאין ספק שכל נוצח ומנוצח הנוצח גדול מהמנוצח וכן אין ספק שהנצחון יהי' בכל איזה ענין שיהי' בנצחון המלחמות בגבורת הכח בין שיהי' בחכמות בין יהי' בתוכחות על דברי ריבות בין שיהי' באיזה פרט כי כל עוד שהם שנים זה עומד בסברא זו או בענין זה וזה עומד בענין זה ובסברא זו ונתווכחו עד שהא' יהפוך דעת חבירו נאמר נצח פ' את פ' וגברה ידו כפי הענין ההוא. יהי' ע"ד שיהי' הענין ועתה נאמר הנה רצונו של הב"ה בחרון אפו לכלות את ישראל עמד משה בתפלה ובטענות ונצחו והפכו מן החרון אל הרצון הרי נצחו נמצא משה גבור מהקב"ה שהקב"ה מתפעל ממרע"ה ולפ"ז הקב"ה יש שליט עליו שהרי הצדיק בתפלתו ינצחנו וישלוט ויקבל הפעולות והרי א' מגדרי האלוה שהוא על הכל ומפעיל הכל ואינו נפעל והרי הוא נפעל מהצדיק ומתהפך מענין לענין ואם היות שתתן כמה מעלות טובות לבורא ותגרע ילוד אשה כמה מהגרעון שתרצה לא בזה יתוקן פרטי ענין זה שמצד זה גרעת כח הבורא שינוצח מטענות ב"א והרי בזה יתעלה ב"א או הטענות או המעשה או התפלה על הבורא כיון שהבורא מתפעל ממנו או מטענותיו או מתפלתו ועיקר האמונה שהבורא פועל הכל ואינו מתפעל מזולתו כלל שאין עליון עליו הוא עשה הכל ולא נעשה מזולתו והרי בזה נעשה מזולתו ונפעל:

עוד הרחקנו מהבורא כל גשמות והנה ע"י ענין זה חייבנו לו גשמות שבעולם שהרי כל טענות הגשם הוא מפני שהגשם יש לו תכלית ואפי' תצייר גשם [דק] עד למאד מאד יש לו תכלית והבורא אין לו תכלית וכן כל עצמותו אין לו תכלית ואם יקבל השינוי הרי הוא גשם שאין השינויים אלא בגשם או בבעלי תכלית שהרי לפ"ז נאמר הי' האלוה בחרון אפו וכעס והגיע כעסו אל מקום שעמד מכעסו והרצהו ונתן תכלית לכעסו ונשתנה ונעתק מכעס אל הרצון והנה כל מה שהוא שינוי הוא תנועה והעתק ממציאות אל מציאות וכל מה שהוא העתק הוא כגוף סוף] לענין והתחלה לענין והוא שינוי והוא בעל תכלית ובעל גשם וכל אלו מגונים וח"ו אין ראוי לייחסם לבורא כמו שקדם בתמר א':

עוד הרחקנו מהבורא כל העדר שבמציאות אלא שהוא שלם תכלית השלמות וא"כ היאך לאמר שהי' בכעס והרצהו בתפלה והרי אין לך העדר גדול מזה שלא ישתנה מכעס אל רצון בטענה אלא הגברא מצד מה שיעדר ממנו השלמות ואותן הטענות או התפלות אינם לפניו וכשיבוא המרצה ישלימהו וירצהו ואחר שאותם הרחמים לא היו לו הרי הוא העדר והשלמות אחר התפלה והטענה:

עוד נשאל בשעת חרון אפו הי' הקב"ה מרוצה **(נראה שצ"ל וכועס יחד)** יחד והוא בעל ב' הפכים רצון וכעס הרי הוא מורכב מב' עניינים וכשבא משה בטל הא' ונשאר הב' או היו בו ב' כמתחלה אם היו בו ב' מתחלה א"כ מה הועיל מרע"ה בתפלתו ואם ביטל הא' הרי העביר שלמותו שהרי הנחת שהיו בו ב' הנחות יחד: