אילימה רכ

מה שימצא בחוץ בלי ספק ועל זה גזרנו אומר שהחיצונים מושרשי' בחכמ' והיינו שרש מתוק שבו סוד ההשכלה בדברים החיצונים וכאשר החכמ' תתפשט ותדין גלגולי הנשמו' וטהרתם תדין אותו מבין מה שנכלול הכל שם בחכמ' העליונ' וע"ז נאמר הנוטע אזן הלא ישמע וכו' שהרי להוכיח ולכן ישער הדיין שיעור החטא והרי החכמ' מנהג' המציאו' כולו שאם אין חכמ' אין יושר א"כ הם מושרשי' ברומו של עולם והאיך תדין החכמ' שיעור כח יוסף בכובשו יצה"ר באשת אדונ' אם לא תשער כח יצה"ר והאדם. אמנם הענין הוא ע"י השתלשלו' המדריגו' כדפי' שזו נשמ' לזו וזו נשמה לזו ואחר שכך הוא סוד המלכים שאין בהם אלא העלם וימשך עד המלך הזה שיעתיק הנמצאו' כולם ומכאן יתפשטו סוד כל הדיני' באיברי ז"א כל דין ודין כפי כחו וגבורתו ופעולתו לא מצד עצמו אלא מצד מה שיגבירוהו האדם מצד מעשי' והיינו חרון אף וקצף ד' וכיוצא הכל שיעור משוער מחכמ' והכל סוד אצי' נאצל ממנה לא יוסיף ולא יגרע רק מה שיתגלה הנעלם והכל מסודר ומיוסד בחכמ' כדפי':

פרק יד אני אמרתי הנה באתי להוסיף לך פרק לבאר הענין ולהוכיחו והפרק הזה עיקרו יתרחב בעין גדי בע"ה וכאן אפרש הצריך להקדמת התמר הזה בע"ה. הנה הקדמ' אמיתית קבוע' שאין דבר חוץ מאלוה ח"ו. ומה שאנו מבדילים החיצוני' ממנו אינו כדי לאמר שהם נמצאים חוץ מכחו ח"ו שאין נמצא (שלא) שימצא חוץ ממנו ולא נמצא שימצא חוץ מכחו ח"ו וא"כ הנמצאים החיצונים ופעולתם הם מאתו ואחר שכך הם והקדמ' זו אמיתית שאם יעלה בדעת שיש נמצא שלא ממציאות ח"ו הוא שניו' גמורה וזה היה דעת בעלי השניו' שאמרו א' פועל הטובות וא' פועל הרעות ומה לי שתעלהו למקום שתרצה או תורידהו אחר שתדמה שהוא המציא את עצמו שלא מכח הממציא הא' הרי עשית שניות ועשית כח שלא מכחו ח"ו. ועתה כל מקום שנחדש בו המצאת הדיני' או החיצוני' ותאמר כאן נתחדשו שלא היו נכשלת בכשלון הנז' וזה פשוט ועתה בזה החזק מלחמתך אל ההקדמ' ותקשה ותאמר האיך נייחס פעולת החיצוני' אל הקדושה הנפלאה אשר לא יערך. והי' תשובתך כתובה בעין כל אל ענין הדיני' ואל החיצוני' ואל כל כיוצא בהם ועתה תן דרך אל המצאת הנמצאות ותאמר א"כ המציא כל הנמצאות בכתר ושם לרוב קרבתם לא יכונה בשם דיני' ולא ספי' והיינו סוד ואלה המלכים שפי' בעין רואי ואחר שנתפשטו הנמצאו' בו נמצאו תי' הכתר והושרשו הדיני' ממנו ולחוץ וכשבאו אל החכמ' הושרשו הספי' והנהג' הדין בשלוחי' וכל הנמצאו' בחכמ' ואינם שם בגילוי ומשם נתפשטו בז"א ועדיין נעלמים וכן היו מתפשטים ומתגלים ואין שום דבר למטה שלא יהי' מושרש למעל'. אמנם בהרחק גדול שנוכל לכנותו למעלה על צד ההשתרשו' הנז' ועם היות שנאמר בכמ' מקומות בבי' נתחדשו הדיני' ח"ו שיהי' הכוונ' לחדש שם מציאות מה שאינו בחכמ' אלא עשה גילוי הפעול' הנעלמ' למעל' והמשל בזה השכל והמוח והלב והאיברים. הנה השכל תדין כל הפעולו' טובות ורעות והשכל פועל ע"י הכלי הוא המוח המוסר מה שיעלה בשכל אל הגוף שהאיך השכל ישפיע בגוף הפעולו' אלא מצד שכינתו במוח והמוח ישפיע אל הלב וישפיע המחשבות להעיר החיות אל האיברים לפעול והרי הלב מעשיו יותר קרובים לגוף מהמוח וכאשר הלב יעיר האיברים הנה האיברים החיצונים יפעלו אותם הפעולו' טובו' או רעו' ואם אתה בא לאמר שהגוף פעל פועל חכמ' שלא בכח חיות הצומח מן הלב הוא סכלות גדול. וא"ת שהלב פעל פועל שלא בשכל הוא שקר שהמחשב' תדין בכל הרהורי הלב וא"כ נגזור גזיר' אמיתית אין פעולה אמיתית באיברים שאינה מן הלב ואין פעולה בלב שאינה מן המוח ואין פעולה מן המוח שאינה בשכל וזו היא ממש גזירת הדיני' למעל' והמצאת הנמצאות בלי מגרעת כלל אין מפתח היכל לבנת הספיר ולמט' דהיינו העשיי' הרוחנית והגשמי' הטהור' והטמא' שאינה מן הרוחניות העליון ושם נאמר בהיכל לבנת הספיר מה רבו מעשיך ד' ואין בהיכלות שאינה מן הבריא' ואין בבריאה שאינו מן האצי' ואין באצי' שאינו מחכמ' ואין מהחכמ' שאינו מהכתר ואין בכתר שאינו מא"ס. אמנם הדברים לא יתגלו אלא יתרחקו ויתפשטו ויתגלו וימצאו למט' מכח השרשתם למעל' ועתה כשאנו באים לתת גילוי לפעולו' נאמר החיצוני' נתגלו בפועל נפרד לטומאה לעצמן להיותם נדחים שלא יקובלו באחדות העליון ממציאו' טומאתם חוץ מההיכלות וכל איזה שרש אשר להם מהיכלות ומהם ולמעל' לא יחשב מהם כלל אלא הוא ענין נפרד לעצמו וזה משל אל הגילוח בעור שהשער דבק באדם הוא ממנו נעשה זבל לאשפה ממש זה המשל האמתי כאשר נבאר בעין גדי. אמנם כל הנמצא משם ולמעל' מתעלה ממציאו' אל מציאות עד התדבקם בסוד החכמ' הפועל כל הפעולו' כאומ' כולם בחכמ' עשית ולזה אל סוד המחשבות האלו נאמר שעלה במחשב' שם סוד ההבדל בין קודש לחול ובין טמא לטהור וכיוצא בזה יהי' סוד כאשר יתמשכו הפעולו' בדין ויצמחו הדיני' לפעול ח"ו ע"י החיצוני' והשער הראוי לגלח לא נמרט