אילימה רכא

אלא נדבק שם במקום התדבקו חוץ להיכלו' ונתעוררו הדיני' לפעול וגברו הגבורות ממציאות אל מציאות החכמ' נשתתף שם והשכל ידין להגביר הדין שיעור כו"כ על מעשה כו"כ וצריך עונש כו"כ על פגם כו"כ הרי החכמ' פועלת ע"י השרשי' ההם שהדינים מושרשי' לשלוחי' ולזה נאמר שיגיע הפגם אל החכמ' ונאמר שהחכמ' ג"כ תצטרף בהנהגו' ונאמר עד"ז שהחכמ' פעלה הכל אפי' נתיב והארץ הית' תוהו ובהו וחשך על פני תהום ואלו הענינים על ההשער' הנז' ועתה יתייחסו לא"ס על שיתייחסו שאר הפעולו' כדפי' בעין כל בארוכ' בס"ד:

פרק טו הט אזניך ושמע כי מה שפי' בפ' הקודם אל יפלא בעיניך מה שתמצא מן השינוי בין האידרא הכתוב' בפ' נשא ובין פטירת ר"ש כדפי' בחש"ק וידעתי כשתעיין ותעמיק בהם קצת יפול לבבך באומרך שהוא חולק ואומר שאין רישא דז"א מן החכמ' והבי' אלא רק במ' שמתמצ' מהם למט' רישא לזעיר כדפי' בשעת פטירתו והרחבתי בחש"ק ש' ובאידרא מפ' שסוד רישא דז"א הוא מחו"ב. והנה הוא אחר שבשעת פטירתו דבר מה שהי' בלבו ובשעת האידרא רבא בדע' הקדמוני' והנה אחר שמחלוקת זה ברומו של עולם היה ראוי שימחוק דעת האידרא ולא שנכתב לדורו' ועוד יקשה איך נתרצו הדברים למעל' כמו שנתרצו כדפי' בהקדמ' האידרא ובסופה בפ' נשא והאיך נתרצה למעלה בשעת פטירתו כמו שנתרצה אמנם הענין הוא שאלו ואלו דברי אל"דים חיים ומלך עולם אין בהם נפתל ועקש ח"ו ודבריהם כולם מאת יוצר כל ומחלקות' אינה מחלוקת במציאו' ח"ו אלא כולם אלו ואלו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ולכך דרך ר"ש שיאמר בשעת פטירתו כשהוא בא לתת חילוק בין סברא לסברא אומר בכל מילוי דאידרא שפיר וכיוצא בזה. הנה גילה שאין באידרא שום מיחוש ח"ו אלא הקדמו' אמיתיות. האמנם אם יכונת צמיחה הדיני' אשר בבי' וכן השרשת' אשר בחכמ' להיות' מתחילי' משם ראש זעיר ונאמר משם ראש הפעולו' כיון שהם מושרשו' שם ויתכנו הפסוקים אשר בתוכ' שם למעלה אחר שהדיני' שם על הדרך הנז' או לא יכונה שהשרשה ההיא דקה מן הדקה ואין ראוי שנאמר שיחס השרשי' ההם יתכנו למטה בדין בפי' תורתינו הקדושה אמנם ההקדמות אמיתיות בלי פקפוק כלל ולדעת הקדמונים כיון שהם צומחים מן הבי' ראוי שנייחס הבי' בערך בחי' על הספי' למטה ראש אל הדיני' ושם סוד רישא דזעיר לפעול הספי' והחכמ' סוד המלכי'. אמנם יש להם בחי' למע' שהם נקשרו' ג"ר חשובות כא'. ולדעת ר"ש בשעת פטירתו שאין ראוי שאותם השרשי' הנעלמי' הדקים יכונה בשם ז"א מפני שהם שרשים נעלמי' נקשרי' למעל' וכמו שלא נייחס לא"ס הספי' גם לא נייחס לספי' הפעולו' של הדין עם היות שהם משם שאין דבר חוץ מהם וכאשר נייחס הדיני' בכינויי התורה נייחסם בערך ו"ס מתפשטו' ומתגלו' מהם ושם בתחילת גלויים קודם התפשטות נעשה להם שורש לדיני' והוא שרש לז"א להנהיג אמנם אותם השרשי' אשר בחו"ב הם רחמי' לרוב קורבתם אל הכ"תר וזה ענין שההקדמות כולם א' ואין בהם פקפוק והאמת הכל מודים בה רק במה שאנו נדבר אם נתחיל הדבור בפעולות מחכמ' ובי' או נתחיל מהמשתלשל מהם זהו שנוי הסברות וכדומה לזה בסוד הכתר בענין א"א מן הטעם הזה אם נייחס שרשי הספי' בכתר שבכתר או מחכמ' שבכתר ולמטה ואותם השרשי' לא נדבר בהם אלו הם תורף ועיקר מה שסמכו דברים ועל מה אדני הענין ההוא הטבעו ועתה במה שפי' בפ' הקודם יתב' לך הענין ביאור רחב בלי שישאר בלבך ספק כלל והנה לכל הפי' כשנאמר הדיני' ברישא דז"א נאמר שמה שייחס הפ' הדין אל המצח יהי' הענין בי' שבבי' ממש או נאמר שיהיה סוד הבי' המתמצא למטה בסוד המציאות המתמצא מג"ר אל ו"ק אם נאמר בשרשם הנעלם הרי הם בבי' ואם נאמר בשרשם המתגלה הרי הם בבי' המתמצאת למטה וכן אל כל שאר האיברי' והנה לא חלקו התנאי' מחלוקת שיהיה בו פקפוק הקדמה או שיהי' בו שינוי ענין חושש לשנות פירושי התורה אלא אם יגיע עד הבי' ולא בה ממש אלא במתמצא למטה ממנה או יהיה בענין הבי' ממש ולכולהו פי' אין במציאות התחתון אלא מה שבמציאות עליון וכן הענין אל הכתר אין ביניהם חילוק אלא אם נדבר בכתר בבחי' עליונה ונייחס השרשי' ההם בשם התי' כיון שהם מושרשי' לפי האמת או נאמר אותם למטה בבחי' הכתר התחתונה דהיינו בי' שבכתר והמשכיל מעצמו ידע שאין למטה אלא מה שיש למעלה שלא יתוסף דבר. אמנם לא נדבר בנעלמות הסתומות עם היות שהם שם. ועד"ז ממש ימצא המעיין כמה פעמי' יכנו בזו' הפעולות לספי' סתם ויחשוב המעיין שהם יתנו הכבוד אל הספי' ח"ו אלא שהכל תלוי למעלה על הדרך שפי' למעלה אלא אחר שנתפרסם ביניהם ההקדמ' האמיתי' היא הפעולות בפועל למטה והם למעלה היו חוששים מלדבר למעלה וסותמין הענין ומדברי' בספי' ומייחסי' הפעולות במקום גילוים ולא יחושו לדבר על מקום סתרן העלמן לכבוד גבוה. אמנם מפורסם היה ביניהם הסוד