אילימה רב

להמציא היה מב' מינים המין אשר לא יתחלק לחלקים והוא אור א"ס בספי' דהיינו חיי המלך המתפשטים להחיות כל הנמצאים והיינו העצמות שפי' בספ"ר בש' עצמות וכלים. והמין הב' המתבחן ומתחלק מעילה לעלול והטעם לשני חלקים אלו מבוארת הכלים מהכתר שהוא כלי מחודש יוציא דברים מחודשים בכח רצון מאצילו המפעיל אותו ומא"ס יתפשט אורו בספי'. ועתה סוד נביעו דקיק זה יתפשט בסוד הכתר הקרוב להמאצילו מלמע' ואין שם גוונין אמנם יתפשט ברצון מאצילו והיינו אומ' נפיק חד נביעו דקיק הוא ניצוץ מהכתר הנובע הכלים המטביע בסוד קו המדה הגוונין והיינו ומניה לא מסיבתו אלא מצדו שהוא כלי בעל הפעולות לא למעלה אלא כאשר יתפשטו למטה וסוד הנביעו היינו סוד הספי' והפעולות העולות ברצון המאצילו והאציל הכתר כלי להוציא ממנו כלים כפי המצטרך אל התפשטות כלים וז"ש ומיניה אצטבעו גם אליו אין ראוי לייחסו גוונין לתתא לא למעלה אלא עד שיתפשט. וידעתי שתקשה אלו הכלים תחלת השרשתם בכתר הם מרצון א"ס א"כ הרי פועל השינוים אשיב לך רחמן תכלית הרחמנות גזר שכל הורג נפש יהרג יאמר על המלך הזה אכזרי לא ודאי ופעולת האכזריות הזה מצד העם שהם אכזרים הורגי נפש ואלו לא היה זה לא היה האכזריות ההוא א"כ לא ייוחס האכזריות אל המלך אחר שאכזריות העם גזר להם זה כך ממש אני אומר שנתקן הקושי' אחר שהנחנו שהחיים מאת המלך חיי הספי' והספי' הם כלים והכלים צמיחתן מן הכתר ושאלנו למה מא"ס חיים ומכתר כלים והשבנו א"ס אינו עלול אלא עילה כל מה שיתפ' ממנו חיים וקיום והכתר עלול. ואחר שנתן לו כל א"ס שבח ומעלה שאפשר לא קבל אלא כמו עלול וירד ירידה רבה מפני שאינו עילה אלא עלול ועתה התפשטות כליו עד נקודה אחרונה חייב כל סוד המציאות הזה ושיעור קומה זו וא"ס רוצה בדינים ההם לא מצד עצמו שהוא אינו בעל דינים אלא מצד המתפשטים שאם לא יתנהג העולם כפי זו ההנהגה לא יתקיים א"כ לא יתייחס הענין אלי' אלא על הכלים שהם חייבו ענין זה ע"כ הגיע ההשגה בזה והגיע הפרק בהודעת סוד הדעת והשתלשלות הספי' ע"י יחוד חו"ב:

פרק מו להודיע שרש אמונה א' בג' ספי' אלו חכמה ותבונה וכתר על גביהן והיא זו שאל יחשבו היות ענין אלו הספי' לעצמן ותחתונות לעצמן ויהיה הסבה לבוא אל הטעות הזה כשיראו הפלגת המעלה אליהן ואין כך אל ז' הספי'. והראוי לדעת כי הספי' כולם א' ויהיה ענין התי' א' והרי ב' ספי' אלו ממש בתי' התחתונות שעם היות שהמ' היא למטה אין ענינה אלא ממש כעין מציאות הבי' וכמו שהבי' מתתקנת מתוך סוד אור נעלם משורשי הספי' אשר בכתר כך המ' תיקוניה משם והם סוד המ' בתוך הבי' ב' ההי"ן יחד ב' בתים יחד והם מתתקנים כ"א כאשר החכמה בסוד הדעת מתקנת המ' בתוכ'. כיצד חכמה ות"ת בסוד הדעת ב' מיוחדות והבי' עם המ' בסוד בחי' בתוכיות הבי' ב' כא' נמצא החכמה בסוד קו המדה והדרושים המתבארים לעיל מתקן הבי' ממש עומד מתקן המ' וב' כא' מתתקנות וזהו סוד אפריון היא המ' עשה לו המלך שלמה חכמה מעצי הלבנון מהספי' המושרשות בכתר והיינו בחכמה בית סוד בנין המ' בעצם החכמה בסוד הדעת והיינו וייצר ד' אלדי"ם צר צורה זו צורה ממש היצירה העליונה והיצירה התחתונה שתיהן כא' היו מצטיירות עם היות שענין זה נדרש בסוד אחר כאשר ית' בעין יעקב אבל אתיא נמי הכי והיינו סוד י"ו מתתקנים ב' ההין יחד והיה הענין דכתיב מבטן מי יצא הקרח ופי' שסוד בטן היא המ' והיא מושרש בבי' והיא נעשית בתוכה בטן והיא מקבלת הולדות בסוד המציאות הזה אשר בתוכ' והיינו מבטן מ"י יצא הקרח סוד הקרח הנורא הת"ת בלבנינותו העליון יוצא דרך הבטן ומעתה במה שפי' שם בפ' הקודם לא יק' זה כלל שהרי החכמה בסוד אוי"ר יוצאת מבטן הבי' בבחי' ההוא הקודמת גם אל המ' מציאות זה שסוד בית תחתון בתוך בית עליון בטן אליו ושם סוד הנחת הוולדות דהיינו סוד ו"ק אחר שנכנס הת"ת בתוך המ' שם יצא ומשם אל מקומו ואח"כ יצא מד' המ' מן הבי' ונכנס בתוך הת"ת כעין הבי' שהיא נכנסת בתוך החכמה כדפי' ואח"כ יצאת אל מקומה ואח"כ יכנס הת"ת אל המ' ויצאנו מן הענין אמנם היתה הכוונה לתת אל המציאות ונחזור אל הענין שהמ' למעלה עם הבי' מתתקנת ונבנית מן החכמה וב' ייחד מתתקנות מן החכמה והיינו בחכמה יבנה בית ויצא לנו מזה כי אחר שתי' התחתונ' בשיתוף העליונ' ניחא השתא שתהיה עליונה שוה כענין שלח תשלח ב' תרוכין א' לבי' א' וא' לבי' ב' הדין נותן כך שאי אפשר לעליונ' להתתקן אלא במציאות התחתונ' דהא בהא תליא אלא שהרי החכמה אינה יכולה ליכנס אל הבי' אם לא ע"י תיקון הבטן ותי' הבטן העליון תלוי בספי' התחתונ' במקומ' ומטעם זה העליונה תלויה בתחתונה ופי' בשיר השירים שההתעוררות העליונה תלויה בתחתונה כאשר עוד נבאר בע"ה והכלל לכל אלו הענינים הוא שהספי'