אילימה רג

הם פעולות תחלתם מלמעלה וסופם מלמטה ראשם תקועות בא"ס וסופם תחוב' בתחתונים ואינם ענינים נפרדים ולכך כל חי' החכמ' תלוי בתי' הספי' התחתונ' שהרי משך מציאתה תלוי בסוף:

פרק מז בפ' בראשית בתי' ש' א' סי' כ"ב מפ' שהם ג' בחי' האלו הספי' העליונות כח"ב ה' היא כל א' וא' לעצמ' זו למטה מזו וג' אלו הם בסוד ג' נקודות חולם כתר לעצמו שוריק חכמ' לעצמ' חרק בי' לעצמ' וג' בחי' אלו הם בסוד החכמ' נרמזות כולם באות י' קוצא לעילא רומז אל הכתר העליון למעל' וגיו באמצעיתא רומז אל החכמה בעצמ' וקוצא לתתא היא רמז אל הבי' והיינו שלשת' כל א' וא' לעצמ' במציאות בחי' מציאותם אמנם בחי' עצמות' יחד הם ב' בחי'. הא' היות חכמה ימי' והבי' שמאליי' והכתר עולה על גביהן והיינו שהם סגולתא שבחי' זו מורה שגם הבי' משתוו' אל החכמה והכתר משפיע לשתיהם יחד בהשוואה א' אמנם נוטלת החסדים החכמה. והבי' נוטלת צד הגבורות וב' כא'. הבחי' הב' היא בחי' שורק דהיינו היות הבי' למטה מן החכמה והיא מקבלת מן הכתר ע"י החכמה ולכך הם זו למטה מזו ואין הבי' נוטלת גבורות דווקא אלא היא נוטלת הכל ואדרבא היא נוסע' אל הימין ולכך היא שורק ג' ג' נקודות והם באלכסון והבי' נקודה אחרונה נוטה אל הימין יותר אינה בבחי' סגולתא. הבחי' הג' היא בבחי' שלשלת דהיינו זו למטה מזו משתלשלות ויורדות דהיינו כל מה שבכתר נוטלת אל החכמה וכל מה שבחכמה נוטלת הבי' והם קו ישר כולם שוות אל בחי' א' אלא שהם משתלשלות זמ"ז נמצא כלל המציאיות. הא' כ"א נקודה לעצמו. הב' שלשתם באות יו"ד אלא שהם באות יו"ד מורות קוץ עליון דקות הכתר וסתימתו ונפתח בחכמה גיו באמצעיתא ונתן פתיחת הדברים והתפשטותן וחזר וסתמן בבי' ואין כך ג' נקודות שכולם סתימות או כולם פתוחות שהרי הם בהשואה א' רק שזו ע"ג זו. הג' ג' יחד סגולתא כדפי'. הד' ג' יחד שורק. הג' ג' יחד שלשלת. אמנם הבחי' האלו הם באותיות באות יו"ד והם בנקודות שורק חולם חירק שירק והם בטעמים שלשלת ונודע שהאותיות בבי' והנקודות בחכמה והטעמים בכתר והוראות סגולתא והשלשלת מציאות שבכתר והוראות הנקודות מציאות שבחכמה והוראות האות מציאות שבבי' ודרך כלל מורה על ג' ספי' אלו שהם ענין לעצמם על כל הז' והבחי' האלו עניינם שהם ג' אמו"ת אמ"ש אויר מים אש והם מתבחנים לכמה בחי' כאשר הם במציאות עליון כח"ב הם סגולתא כשהם יורדות לג' אבות שהת"ת בין החסד והגבורה הם שלשלת וכן לפי התפשטותם הם משני בחי':

פרק מח הנה פי' בפ' הקודמים ענין הדעת שהיא מושרש בכתר תחלתו למעלה למעלה משער' דרישא ומתפשט בסוד תי' הכתר בכמה בחי' ואלו הבחי' הם תי' א"א אמנם בבא להשתרש החכמה והבי' בסוד בחי' אחרונה שבכתר דהיינו תי' י"ג לתי' דיקנא שם ישתרש הדעת ענף הכתר להתפשט למטה להמציא הספי' נכללות בי' כדפי' בתמר. והנה דרך כלל סוד הדעת הוא ענף מן הכתר וישתרש בשורש החו"ב והדעת. אמנם כולם נמצאים שם מכח זכו"ן שבכתר כדפי' לעיל בפ'. והנה לפ"ז הי' ראוי שימצאו מציאות אלו יחד אמנם אינם מציאות במציאות שוה אלא מושרשים בכתר והעיקר חכמה זכר ובי' נקב' ודעת בן משתיהם ולזה הם ג' חשובות כא' מצד השתרשם כולם בשורש עליון והחכמה בהתפשט' מן הכתר תתפשט ובכחה ג' נקודות אלו מיוחדות תכלית האחדות דהיינו י' בה ג' עוקצין כדפי' אמנם תתפשט הבי' ממנה בהתפשטות הנקבה מן הזכר ולכך הנקבה לזכר תקרא בת תקרא בית בבחי' א' בת בבחי' א' בית ואינה מתפשטת מתולדות זכו"ן מפני שסוד זכו"ן שהולידו אותם בכתר יספיק להם להתפשטותה למטה וישתלשלו זה מזה אמנם סוד הדעת שהוא ענין מתחדש עתה להתפשט משרש זה אשר להם בתי' י"ג כדפירשתי יצטרך אחר אצי' והגלות החכמ' והבי' שתחזור החכמה ותתייחד עם הבי' בדמות זכר ונקבה כדי להוליד הדעת למט' מב' ואינו בהתפשטות לבד ומה שהיה אל החו"ב סוד זכו"ן בתוכיות הכתר כדפי' היה עוד זכו"ן אל הדעת בחו"ב הנגלי' במקומן מן הטעם שפי' שהחו"ב מציאות תי' הכתר ולזה יתייחדו ב' המציאות ויולידו החו"ב להשתרש בשרשם ודיקנא וימצאו ויתפשטו לחוץ אמנם הדעת עם היותו בכלל תי' הכתר כדפי' אין מציאותו מציאות שם בדרך כלל בחכמה והבי' לכך הוא יחשב מציאות מחודש בבחי' אחרונה שבכתר ולהתפשט להמציא יצטרך עוד זיווג ב' אל החו"ב ממש ויולידו הבן הזה לפני ב' ממוצע בין ב' דהיינו סוד בינ"ה ב"ן י"ה יה"ו דהיינו אב ואם ובן כדפי' בפ' הקודמים:

פרק מט הנה סוד הדעת נמצא בשרש העליון בכתר ויוצא בכלל בנקודת החכמה ואז תתפשט הבי' ותתקן ואחר שב' מדות אלו נתקנו כראוי ונתפשט סוד הדעת אותה הבחי' המושרשת בחכמה ונתפשט