אילימה קפה

שלימה קשר שלם משקל שלם כי עשרים גרה השקל וי' הם מחצית השקל והם עולים ק' דהיינו יפ"י הם ק' כל א' כלולה מי' שזה גרם ההתפשטות וקשר הדברים בשרש' מצד הבי' ממטה למעלה דהיינו דלת דלו עיני למרום והיינו דלו ורוממו ההויות ונתקשרו בשרשם והדעת קושרם ממעלה למטה וממטה למעלה ונשלם המשקל ונקשר הקשר שלם והכלל יחד הם י' חסד ו' רחמים ד' דין דהיינו תחלת צמיחת החכמ' והתבונה והדעת בחכמה עצמה לעצמן ובה י"ס שהם ג"ר י' שהם ג' נקודות ראשונות חכמה ותבונה ודעת נקשרו' ונאחדות ויתפשטו למט' ששה התפשטות שהם ו"ק והם כמו שהם ח' מלכים שפי' לעיל בסוד הכתר כך הם ח' בחכמה כי י' הוא א' עם היות שהם ג' ששלשתם חשובות כא' ו' ששה ד' היא הבחי' אחרונה המלך האחרון דלת ושער לכל ונתן התפתחות כאשר נבאר בעין שמש והיי' התפשטות החכמה בי' מדריגות והם נעלמות והיי' ג"כ מה שנאמר הבנים בתוכיות האב שהרי ד' היא בי' והיא היא המ' שהרי נקבה מן הנקבה והזכר מן הזכר לכך יתייחס אות ד' לבי' ולמ' ו' לדעת ולת"ת ו"ק והכל ענין א' ששרש המציאות למטה מלמעלה והכל ענין א' ומציאות א' והיי' תחילת צמיחת הדיני' מן האב ואינם מתקיימין מפני שהם מיוסדים בחסדי החכמה כדפי' והיי' התפשט' י"ס הכלולות בחכמה והכל עולה לענין א' כאשר נבאר בעין שמש:

פרק כב החכמה סתומה ומתעלמת וכשהיא נפתח' אינה אלא כמה שהם ח' ספי' מושרשו' ומתפשטות ממנה וסודם הם ל"ב נתיבות ואין החכמה הזאת החכמה המתפשט' ממש אלא מה שהיא נכללת בבי' ונעשי' חכמה דזעי' כאשר ית'. אמנם הפתיח' אל החכמה הנז' בתוכה היא חכמה שבבי' סוד ב' של בראשית. וכבר ידעת וקדם לך מכמה מקומות מהזוה' שאות ב' הוא בי' ב' וכתי' בחכמה יבנה בית ואות ב' נאמר בה בחוכמת' ונאמר בה סוד בראשית נקודה בהיכליה מוחא גו גולגלתא. אמנם החכמה הזאת שהיא עצם החכמה אין שלשה אלה המציאיות שבה נפתחים אלא כשהגיע החכמה אל סוד ד' שבה שהיא שער ודלת פתיחת' פתחה פתח והאצי' הבי' בענין שיש לבי' שרש לחכמה ושרש למעלה משרש זה והיינ' בכתר ולא נתקנה הבי' הוי' ראשונה מהחכמה אלא היא נקודה מושרש' בסוד דיק' והחכמה בכח הכתר יצאה כלולה משרשה כדפי' ובכחו הוציא הבי' ונתפשט והטעם להיות הענין ממש במציאו' א"א שהחכמה נעלמת וסוד הבי' שבה מבין דבר מתוך דבר התפשטות החכמה ובסוד הבי' הסתעפות התי' דהיי' השרשת התחתונים ממש כדמותו היה ענין הבי' במציאות א"א שהחכמה נעלמה וסוד הבינה הסתעפות התי' דהיינו השרשת התחתונים ממש כדמותו הי' ענין הבינה למטה שנאצלת מן החכמה ע"י מה שהושרש' שם מן הכתר כדפי' ונתפשט' מן החכמה אל מקומה ובהתפשט' ונתרוקנה מן החכמה הדלת הזה ופתח' פתח אל החכמ' והנה בחי' אחרונה אל החכמה היא פתיחח' בבי' וצאת הבי' אל האציל' המתגלה וסדר וענין האציל' פי' בעין כל תמר ג' ושם הרחבתי' דרך כלל. אמנם עתה אנו בתי' החכמה והבי' והנה החכמה נתקן דרך העלם יתייחסו בו עולמות ויאמר עליהם שנחרבו לא לערך מציאות' בעצמ' שהרי הם מושרשי' ואחר שיוחסו חי' בכתר שיוחסו תי' בחכמה אלא יוחסו בה תי' הדינים מפני שאינה נחלקת לדינים וכל הספי' המתפשטות ממנה ובה הם רחמים ולכך נק' אב רחמן ודאי שהוא בעל רחמים ולכך לא נתקן בו תי' זעיר שהם חי' הדיני' אמנם תיקוני' ודאי יש בו ולכך מלת אב מחייב היות בו תי' כדפי' וכמו שאדה"ר חוה נולדה ממנו כך חכמה אדה"ד ודאי חוה בי' אם כל חי נולדה ממנו וכמו שאדה"ר ד"ו פרצופי' נברא כך חכמה מהכתר ד"ו פרצופי' נאצל כדפי' ואח"כ נסרו הכתר לב' שמכח אור הכתר והשגח' א"ס נאצל ונתפשט ספי' החכמה ונעשה לו נקבה להיותם זכו"ן ממש כדפי' בפ' הקודמים ובזה כמו שהכתר מתתקן כך החכמה מתתקנ' וכמו שתי' הכתר הם השרשת התחתונים בו כך החכמה השרשת התחתונים בו וכמו שתי' הכתר אינם נגלים אלא נעלמים כך תיקוני החכמה אינם נגלים אלא נעלמים אמנם נדע באמיתות שמתתקן ולכך ייחס אותו בשם אב:

פרק כג הנה האב בו התולדות בהעלם ודקות וקשר אחדות וזה פשוט וכמו שהכתר כאשר יתגלו שרשיו אל הספי' יהפכם לרחמים ויתקנו כמבואר לעיל בתמר בג"ד כך החכמ' כשתתפש' ויגלה שרשיה אל הספי' שהם מתפשטו' יבטל דינם. אמנם לא בתוקף ובחזקה כרחמי הכתר שלא ישתנה אפי' חלק מכמה. אמנם סגולתה שהיא קושרת י' בתכלית הקשר ויאחדם והבנים הם מושרשים באב עד שלא יבחנו בהשתלשלו' ופירוד והבדל ומטעם בהגלות אור החכמה ותי' אל הספי' מיד הם קשורות ומאוחדות ולזה חייבו הזיווג והייחוד אל הת"ת והמ' דהיינו הספי' המתפשטו' מצד החכמ' מפני שאור החכמ' מגלה השרשים שבה אליהם וזה ענין אמיתי מיוסד בספי' שע"י השרשי' הם מתהפכים מיד לשרש המתגלה וכיון שהחכמ' היא אחדות