אילימה קפד

כנודע שהאב אינו מגלה כלל באות י' אין שום גילוי לתולדות ומד' מערכות שנעריך האצי' בסוד יהו"ה לא נתגלו בבי' כאשר נתגלו בה' כאשר נבאר בסוד עין ה' וכאשר פי' בספ"ר בש' שם בן ד'. והנה ממש מה שאמרנו בכתר הוא מה שנאמר בחכמה ובי' אלא שהכתר יתעלם לערך מציאו' שרשי הספי' וכאן יתעלם לערך הדינים כי בבחי' התי' ושרשי הספי' בכתר כך בחי' הספי' ופעולתם בדין ממש בחכמה ובי' כאשר אבאר ולזה הכל עולה לדרך א' ומציאות א' ומה שאנו מייחסי' סוד הפעולות והתי' בסוד אבא הוא בערך השרשים ההם והם בבחי' גילויים בדין למטה בבי' סוד אלה המלכים ובערך השתרשם שם הם בנים בחלצי האב ובערך מציאות תי' החכמ' החכמ' דכורא מתתקן באיברים ואימא מולידה התולדות והם התי' והם שרשי הספי' כדפי' והכל סוד שרשים לת"ת וספי' וכמו שבי' שבכתר תי' הכתר שרשים לי"ס כדפי' כך הם אלו התי' ועתה מה שאנו אומרים אבא ואימא ומה שאנו אומרים אלה המלכים והעלמן ואח"כ קיומן בבי' ורישא דמלכא הכל ענין א' ומעתה כל מה שנדרוש בעין ה' בסוד החכמ' היות בה י' במילואה דהיינו ו"ד שבתוך י' ועצם הי' בעצמה שיורה על התולדות ובחי' התפשטות' בה בעצמ' מבחי' אל בחי' וכל מה שנדרוש באלה המלכים לקמן בעין שמש בע"ה. וכל מה שאמרנו כאן שבחי' החכמ' ותי' בשיעור קומה הכל ענין א' ובערך הדין יתעלמו ויאמר מיתה וכל מה שנאמר בעין ה' בסוד אות ה' בצורתה ותי' ומילואה והתפשטות' ד"ו פרצופין בה המתפשטי' ממנה וסוד התפשטות בן ובת ועיבורם בה הכל סוד תי' רישא דזעיר והכל סוד תי' נוקבא ממש והכל ענין א' ולכך הרחיב בחש"ק ש' ז' ר"ש בשעת פטירתו פי' שם בן ד' ואותיותי' כאן לרמוז אל הסוד הזה והתי' לענייניו והשרשתם ומעתה אני בא לבאר ענייני החכמ' והבי' בתמר זה להיות בו הייחס הזה שפעמים יחשבו מכלל א"א ג"ר חשובות כאחת ופעמים יחשבו לעצמן או"א ופעמים יחשבו רישא לז"א והם ג' בחי' לחכמ' ולבי'. הא' קשרם בכתר. הב' הם בעצמן, הג' בחי' לו"ק ולזה עיקרם אבאר כאן בתמר זה והשאר אבאר בעין שמש בע"ה במעין שאחר זה וחלק גדול יתבאר בעין ה' שאח"כ:

פרק כא כבר פי' לעיל שהחכמ' ישתלשל מהכתר מבחי' דיק' מחי' י"ג ופי' שישתלשלו נקודה אחת כולה רחמים. אמנם היא השרשת ג' עניינים שהם חכמ' ותבונה ודעת דהיינו הדעת חכמ' שבכח החכמ' מבין והבי' היא מבין דבר מתוך דבר הידוע שמוליד הדעת הנז' ובמקום היודע כתר יתפשט למטה הדעת הקושר ב' וכולם נקודה א' וקשר א' והנה יתאצל א' בחי' קשר ג' באחדות א' בענין שאלו העניינים יחייבו ג' הנהגות דהיינו החסד הגמור חכמתו שהוא תחלת הסוד הקודם קודם הויית ההויות וכיון שאינם הם נמצאים מחסדי' הגמורים לכך היא חסד גמור אמנם ידיעת הדברים אחר היותם היינו ענין ההויות והתפשטות' ועליית מציאותם למעלה וענין זה מחייב הדין שאם יהיו כדאים יושפעו ויתן להם הטוב ואם לאו ימנע מהם הטוב ההוא והדעת הוא קושר ב' עולה על גביהן ויורד למט' מב' ולכך ימצא בבחי' מה קודם לחכמ' והיינו שהוא בחי' ענף היודע ממלא מקום הכתר והיודע הוא הקושר החו"ב לכך הדעת אמצעי קושר ב' והוא מתפשט למטה מב' מפני שהוא התפשטו' הנמצאו' למט' כדפי' ששורש ו"ק שהבינה דנה ומבינה בהם אחר היותם הוא סוד הדעת ולכך אליו ג' מציאיות אלו והנה ג' אלו הם אחדות א' בתחילת מציאותם והם חסד דין ורחמים נקשרים בקשר א' כי הדעת יסוד רחמים כענין האומן המרחם על מעשי ידיו ולכך בהתעלו' השרש למעלה ירחם כאומ' ורחמיו על כל מעשיו והנה ג' אלו בהתחל' החכמ' מהכתר אינה מחלקת שלשתם לג' אלא מאחדם. אמנם אח"כ תתפשט עוד החכמ' בחי' ב' ויבחנו בה ג' והם ג' נקודו' ולכך אות י' בעצמה יורה על ג' והם י' כנודע שסוד ג' קוים אלו שהם חכמה ותבונה ודעת הם י"ס והם ג' נקודות והם נקודה א' וג' בחי' אלו רמוזות באות יו"ד היא נקודה א' השוואת ג' בחי' הנז' והם ג' עוקץ למעלה עוקץ למטה גיו באמצעותא דהיינו התבחן החכמה והתבונה והדעת והם עשרה שהם ספי' ועד כאן הכל אחדות גמורה תחלת צמיחתם. שוב יתפשט החכמה התפשטות עוד ויבחין בעצמה החכמה והוא כלל כולם כדפי' והבי' והדעת והיינו בחי' יו"ד במילואה דהיינו י' חכמה ו' דעת ד' בי' והיינו שהורה על ג' קוים והורה התפשטות' ולהיות שהתפשטו' הדעת והבי' מחייב החזרת הדברים ממטה למעלה לכך הורה סוד אות יו"ד י' וי' דהיינו יוד ממעלה למטה וסוד ההתפשטו' ממעלה תמיד נקשר באור המתנוצץ מהשמש תמיד דבוק במקורו אמנם כהתם מדת האור הישר ונתן פנייתו ממטה למעלה הפריד הנמצאות בסוד ו"ד והורה על התפשטות' דהיינו י' ומה שהיה סתום וכלול בנקודת י' שבה עוקץ עליון ותחתון ואמצעית נעשה עתה בהתפשטו' ופתיחת החכמה בתולדות מינה ובה י' התפשטו' ההויו' והתקשרם ממטה למעלה וי' דודה