אילימה קפא

הם ענפי' ובנים לאלו בענין שכולה בהעלם בחכמ' והחכמ' אב להם כענין התולדות בחלצי אביהם או במוח ואופן אצילותם מחכמ' אל הבי' הוא בד' עניני' ב' מהם חשק הזכר בנקבה וחשק הנקבה בזכר והתחברם זב"ז שהחיבור מתעורר מב' וב' מהם הארתם זב"ז שיש בענין אצילות' כח הזכר וכח הנקבה וב' יחד הם מולידי' וזרע ב' מתערב ומתאחד וע"י כח ב' נעשו זכ"ון כאשר אבאר ובהסתלק הזכר נשארו התולדות בנקבה דהיינ' זכר חכמ' אב בי' אם נקבה והיינ' אומרו כי אם לבי' תקרא ואין אם בלא אב א"כ אב חכמ' אם בי' בהתחברם מולידים והיינו התפשטות' מהחכמ' אל הבי' ושם בבי' מתהוין להתפשט ונתפשטו ז"פ והנה גדר כינוי הנקבה בי' אם מחייב היות ההויות מתעכבות בבטן הנקבה עד גילויים שזהו גדר נקבה וענין זה יורה שם הנקבה שהיא נק' בי' והנה אין מלת בי' צודקת על תחלת מציאותם קודם הולדת הבני' בהיותם עולה להקשר עם החכמ' להוליד הבנים אל' בי' תקרא כאשר כבר נתחברו חו"ב כדפי' ב"ה ועדיין אין מציאות זה נק' בי' אלא י' בה' בלבד אמנם אח"כ ימשך הענין בחי' ראשונה תתחבר עם החכמ' ב' תתעבר דהיי' קבלת התולדות מכח ב' וימצאו בה. ג' תלד ותוציא כאשר נבאר והנה כח הזכר וכח הנקב' יחד בבן שאלו הי' עיקר הבן מכח האם לבד הי' נק' בנ"ה ואלו הי' מכח החכמ' לבד הי' נק' ב"ן עתה שהי' מכח ב' נק' בי"נה כח מזה וכח מזה ובג"כ בינ"ה איק' בן י"ה דהיינ' מב' מדות עליונות י' חכמה ה' בי"נה והבן נוטל מב' בחכמ' נוטל ב' כענין ב' מבראשית דהיינ' חכמ' ומבי' נוטל נ' דהיינ' נ' שערי בי"נה וקיבוצם ב"ן ולכן יעשה בינה דהיינו בי' נ"ה וענין הבן הזה היינ' כלל ו"ק יחד. והנה השם הזה יורה על ג' יחד חכמ' ובי' ובן עמהם ומקום קיבוץ ג' אלו יחד היא הבי' שהיא הבחי' האמצעי' שהחכמ' תחלת הכל והבן סוף הכל והבי' אמצעי' מקבצת ג' לכך בה שם זה המורה על ג' אלו יחד וסדר האותיות ב' חכמ' ממנה מתפשט' י' אל הבי' והתחבר י' עם ה' ויוציאו ב"ן שהיא ן' בין שתיהם ולכך נ' בין י' לה' כזה ינ"ה והבן הזה שהוא טן יש בו ר"ו פרצופין דהיינ' בן ובת יחד והענין שהם ו"ק דקים ונעלמים בחכמ' חלצי הזכר וו"ק הם נקביי' בחלצי הנקבה ובזווגם מתייחד כח הזכר וכח הנקבה ונחתמי' זב"ז ויוצאי' מסתרי מציאו' וזרעם הדק הנעלם ונקשרים ומולידי' ו"ק זכרי' ונקבות נחתמין יחד זב"ז וזב"ז כבטן המליאה בעמקי הבי' בסוד רחם שעליו כאומר קדש לי כל בכור בני בכורי יש' פטר כל רחם ודאי פטרא דרחמא עילאה ויוצאים לחוץ ומתהוים זכרי' בת"ת ו"ק ומ' בו"ק וזהו עיקר ההנהג' שתהי' נעתקת מבחי' אל בחי' בענין שסוד סדר ההשתלשלו' היא היות בתוכיות הכתר חו"ב משתרשו' ומהם יעשה תי' הכתר ונמצאים שם סוד זכו"ן ומתאחדים להאציל החכמ' עם הבי' אל מקומם ואחר שנמצאי' זכ"ון שבעצם הכתר הם מזדווגי' להאציל זכו"ן שהם ת"ת ומ' זכ"ון לכל התולדות הנמצאו' למט' ונמצא הכל בסוד זכ"ון וקיומם ושרשם וחיותם והווייתם מזכ"ון שבכתר. פרק יז הנה מקיבוץ כל הפ' הנז' נכלול פ' זה והוא כדי להחזיק האמונ' ולהשלימה כראוי ולתקוע יתד נאמן. והענין שא"ס הוא סתר ההנהג' לכל מה שנמצא והוא כלל כל הנמצאו' ובבחי' זו הם עצמותו והוא יודע הנמצאו' במציאו' שאינו מציאו' חוץ ממנו אלא הוא והם א' והיי' שהוא היודע והיא הדעת והיא הידוע וכסא וכלי' שהוא פועל והשגחתו נמשכת ראשונה עליו הוא כתר שבכתר. ומפני הפלגת' העלם הכתר מדביקותו בא"ס וקורבתו אלי' יצדק אמרינו שאין בו השגה כלל והנה יתלבש ההנהג' עליונ' והעלם א"ס בכתר וימצא בכתר הענינים שיחסנו בו מקורבתו אל מאציל ויתלבש אור א"ס באור הכתר להמצי' ההנהגה אל התחתוני' ולזה הוא דקות בלתי מושג רק שיצא המציאות ממאצי' אל נאצל והנה שם ידיע' הנאצ' הא' בדברים הנמצאי' קרוב' אל עצמותו מאד בענין שנכלל בה הדעת והידוע לא כייחודם במאצי' כדפי' שהכתר הוא היודע והחכמה והדעת והבי' הידוע ויתבחנו אלו העניני' בכתר להמנו' בג' והיינ' סוד זכ"וו שהחכמה קודם התפשטות' דעת שבה יורע הכת' הנמצאו' וממנה הוא התפשטות הדעת והידוע בי' סוד מזלא דיקנ' שפי' והנה יתחלקו מהכתר ג' אלו שהם חכמה מוחא סתימא דעת והיודע בסוד הדעת והידוע בסוד הבי' דהיינ' שאר חי' הכתר כדפי' ועדיין ג' נקשרים בקשר אחדו' אמנם לא נקשרים בעצם הכתר וכ"ש שאינם נקשרים בא"ס. אמנם יתלבש אור א"ס באור הכתר ואור הכתר באור החכמה כדי שיתפשט ההשגחה העליונה הפשוטה מכל מיני שינוי ופירוד וריבוי ודין וכיוצא אל מקום השינוי והפירוד והדין ולח יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא ויתפשט היודע והדעת והידוע בסוד זכ"ון משפיע ומושפע היודע משפיע ומנהיג הידוע מושפע ומתנהג ומה שהי' ענין זה אחדות גמורה בא"ס וכתר נמצאו ב' בחכמה ובי' שבכתר ויתפשטו עוד בחכמה ובי' ממש ועדיין הם באחדות גמור' שג"ר חשובות כא' לא יתייחס סוד זכ"ון והידוע קא' בהם