עיקרי הד"ט יורה דעה ח

להכשיר ושם טרח ליישב דעת הרב הצרפתי המחלק בין נולד טרפה מבטן לאירע לו אח"כ שהביא הרב ס' הארוך שתמה עליו הרב הליכות אלי סי' תשמ"ח ע"ש שתירץ בב' אופנים:

טו שק מלא ליחה ירוקה היוצא מכליות העוף והריאה דבוקה בה הצריך עיון אם נאמר שנדבקה מחמת מכה כבס"ס ט"ל גבי אומה סרוכה לדופן בסעיף כ"ב וכשרה או לא ומעולם לא התיר רק ע"פ מורים שהסכימו עמו (זרע אמת סי' ט"ו אות ט"ו בשם מהר"י):

הד"ט ולעד"נ להלכה להתיר דכיון דבריאת העוף ליכא חתוכי אונות וחילוק אומה ואונא א"כ יש לדון דהו"ל כאונא הסרוכה דבלא מכה נמי כשרה ואי ספוקי מספקא דלהוי לה דין אומה לכל הריאה אכתי ס' אם לתת לה דין אומה הסרוכה דאם יש מכה כשרה והוי ס"ס:

ועיג"כ שם בסי' ט"ו אות י"ב משם מהרי"ב הנזכר בדין אווזא שנדחקה בעצים והוכתה ונצרר דמה תחת הכנף נגד הריאה אך מבפנים בצלעות לא נראה מאומה רק סמוך לריאה וחזה היה דם קפוי והריאה ג"כ היתה עבה ונפוחה והטריפה אבל דעת הרב זרע אמת הנזכר אינה כן דלא אשכחן צרירות דם לחוד מאן דמטריף ואף שהיתה הריאה עבה אין לנו להוסיף הטרפות ע"ש והכל מודים דגם בריאת העוף איתמרו דיני טרפיות של ריאת הבהמה רק שאין אנו מצווים לבדוק אותה וכמש"ל סי' א' אות ל"ז טז ביאר דין מראות הריאה שלא נמנו בגמ' בין מראות הפסולות ולא בין הכשרות וצידד בתחלה לכאן ולכאן ומסיק דאם ע"י נפיחה חוזר למראה כשר אף שלא חזר למראה הריאה לכ"ע כשר שוב הביא דברי הרב תבואות שור סי' ל"ח סקי"ג שהרגיש מ"ט מנו בש"ס קצת מראות פסולות וקצת כשרות והביא תירוצו ונשא ונתן קצת על דבריו ומסיק כרמב"ם ז"ל להכשיר שאר מראות אף שע"י נפיחה לא תחזור למראה כשר ובא לו בקצרה בדין תרתי לריעותא שסמך ראשו על מ"ש במקום אחר ובנידון המראות פסק דאם יש בה ריעותא אחריתי יש להחמיר אם יש בה אחד ממראות שלא נמנו בש"ס לא להכשיר ולא להטריף ע"ש (נודע ביהודה סי' י' י"ב וי"ד):

הד"ט ועיין להרב טוב עין סי' י"ח אות ב' בשם הרב תבואות שור דמיקל בשאינה שחורה כדיו אך הרב סדרי טהרה בשיטתו לנדה על דף כ' מחמיר ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ב דריאה שנחתכה ונמצאת בחלק ממנה מראה פסולה דיש להתיר מכח ס"ס דשמא קודם שהוציאה מהבהמה לא היתה כך ואת"ל שהיתה שמא אם יוכלו לנפחה יחזור למראה כשר וספק ספיקא המתהפך הוא ע"ש:

יז יתרת בריאה במקום חריץ וגומא תלוי דינו לפי מנהג המקום אם כרט"ז להחמיר או כרש"ך בנקודות הכסף להכשיר ואם אין המנהג ידוע יש להכשיר אם היא פחותה מט"ד ואם לאו יש להטריף (שם סי' י"א) יח שו"ב שבדק בהמת ישראל ומצא בועא בשיפולי אונא ולא בדק אם חוט בשר מקיפה רק אמר מיד לחברו לנפחה ולא עלה לו בשר מקיף ובא אחר בקי ממנו ומשמש בה ונפחה והיה בה בשר מקיף הביא תחלה מחלוקת הבה"ג ומרדכי בשם הר"ש ן' חפני והגהת מרדכי ורשד"ם בס' דיני טרפיות סי' מ' כתב להקל אם אין מנהג העיר להחמיר וכן פסק ג"כ הרש"ך סי' מ' והביא ג"כ דעת מהרי"ט בי"ד שלו דדן בדבר חדש ונשא ונתן בדבריו והמורם מדבריהם דבניד"ד דלא בדק תחלה אם היה בשר מקיף נעמידנה על חזקתה ע"ש דהסכימו עמו הרב כה"ג והרב נתיבות משפט והרב פני משה ע"ש שאף שבניד"ד מסכימים לדעת הרב המחבר ע"פ סניפים אחרים להקל מ"מ בענין אחר אף שדעת הרימ"ט שגבה מכולם מ"מ היו מפקפקים למעלה ובניד"ד הקילו ג"כ להיותה כשיפולי אונא דאף בכה"ג לא החמיר אלא בשיפולי אומה (מגיד מראשית ח"ב סי' ב'):

הד"ט ובועא בחתוכי דריאה עיין להרב אהל יעקב סי' י"ב דפסק בפשיטות דהכל לפי המנהג דמחלוקת ישנה היא אם חיתוכי דריאה נקראים שיפול וא"כ בעי בשר מקיף או לא מיקרי שיפול וכשר אף בלא בשר מקיף:

יט ריאה הסרוכה מחתוך אונא לבשר שבין הצלעות במקום רביתא דאוני אין ללגלג על הנוהגים להכשיר בבהמת ישראל בלי בדיקה כלל ולהטריף בשל עובד כוכבים אם לא בשעת הדחק ואף שבאשכנז אוסרים לגמרי אפי' בשל ישראל מ"מ אשכנזים הדרים במקום המקילים ראוי להם שלא לשנות מפני המחלוקת דלאו דוקא יחיד הבא ממקום למקום יש לו לבטל מנהגו על מנהג בני העיר אלא אפי' קק"י משוים ממקום המחמירים הבאים להשתקע בעיר של קק"י המקילים הדין כן (אבקת רוכל סי' ב'):

כ ראובן שהעיד שקנה ריאה א' משמעון בחזקת כשר ושאח"כ מצא בה סרכא לפי דברו מגב אומא למקום שמטריף והמוכר אומר שהיה מחתוך לחתוך הרי עד א' בהכחשה ואינו כלום ובין שהקונה המטריף בא ראשון להעיד בין המוכר המכשיר בא ראשון ואח"כ בא רעהו ומכחישו עד א' בהכחשה מיקרי ולמתיר שומעין ולא דמי לטומאה ועגלה ערופה ע"ש (תשב"ץ ח"ב סי' פ"ט):

הד"ט וע"ל סימן א' אות ל"ב ולרש"ל ביש"ש סימן ג' סימן דיני הלב. כבד. טרפש הכבד ומרה אות א טרפש שניקב ונכנס תוך הנקב מגוף הכבד ועלה קירום על הבליטה וסביבות הנקב באופן שנסתם יש להכשיר (בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ו):

הד"ט ועיג"כ בלחם הפנים סי' מ"א ס"ק י"ד מ"ש בשם עולת יצחק ועיג"כ ברט"ז דלכ"ע אם נסתם בכל איזה מיני סתימה מהני דטרפות נקב הטרפש אינה אלא משום שעי"כ סוף שתנטל הכבד משום שהרוח עובר וכיון שנסתם הרי אין הרוח עובר ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ג דכתב דאם אין בשר בטרפש הכבד רק ב' עורות דפשוט הוא להכשיר דלא מהרב חינוך ב"י סי' ל"ט דהא אפי' ניקב נקב מפולש אין טרפותו מצד עצמו רק משום דסופו לינטל הכבד ולכן אפי' קרום הבא מחמת מכה הוי סתימה ועיין להרב ב"י הנזכר בח"ב סי' ס"ח דהביא ראיות גמורות להטריף בניקב בין בלובן בין באודם שבטרפש ע"ש. ב הרחיב הדבור בדין תרנגולת שלא נמצא בה לב שתשובתו מוצאת בקיצור בשו"ת הגאון צבי סי' ע"ד (פנים מאירות ח"א סי' כ"ג וכ"ד):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ שביאר ובירר דברי מר אביו הר"ץ הנזכר שהתיר חסרון הלב שבודאי לא סמך דעתו להתיר בשביל שא"א שנבראת חסירה אלא שלבו אומר שהיו שם צדדין אחרים להתיר אך אם בודאי ייתי קמן אפי' חד סהדא דמהימן באיסורין שכוון ודקדק מתחלת הפתיחה לראות אם יש לו לב ולא מצא אפי' מר אביו לא היה מכחישו והיה אוסרו ועיין בכה"ג ס"ס מ"א שכתב בשם גדול א' לאסור נברא חסר לב ומכלל דאפשר הוא וברור דלהכי כוון הרב אביו בהוראתו להתיר מצד אחר שלא בדקו ולא כוונו מתחלה לבדוק ע"ש בח"א סי' קכ"א ולענ"ד דק וקליש אחר הס"ר המעיין במ"ש מר אביו והר"ן הכהן שם בשו"ת מהר"ץ סי' ע"ד ע"ו ע"ז וע"ח ראה יראה שאין לדעתו שום צד לאסור בחסרון הלב ואם היה לו טעם אחר כעיקר חוץ ממה שהביא לא היה סותם לגמרי עיקר מטרין הוראתו ועיין להרב זיסקינד בתשובותיו סי' ל"ג שהביא בפשיטות להטריף במעשה שהיה באשה אחת שפתחה תרנגולת בריאה ושמנה וחתול עומד תחת השלחן שנתעסקה עליו בהוצאת בני מעיה ולקחה הטחול וזרקה תחת השלחן ואח"כ ראתה שחסר הלב וא"ל חברתה אלו זרקת אותו תחת השלחן וענתה ואמרה לא כי זרקתי רק הטחול והטריפה בפשיטות הרב המחבר ולא כמאמר א' חכם שא"ל שיש כמה ראיות מהזוהר ומכ"מ פ"י מהל' שחיטה שא"א לחיות בלא לב אפי' רגע א' דליתא ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' ס"א שכתב שראה בדמשק אליעזר דף ק' ע"ב בשם מהרי"ו דמעשה היה בתרנגולת שהיו לה ב' לבבות והטריפוה ובודאי דה"ט משום דיתר כנטול דמי ודון מינה דחסרון הלב טרפה ע"ש ועיג"כ להרב גאל"ו בהגהותיו סק"ג ופשיטא לענ"ד דלענין מעשה אין לנו אלא פסק מרן ופר"ח להחמיר ע"ש:

ג עוף שלא נמצאת בו מרה ונאבד הכבד וא"א לבדוק אם יש בו טעם מר אין להתיר מס"ס (מעיל שמואל סימן ז'):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' פ"ג דמכשיר מס"ס הגם דאתייליד ריעותא ושכן דעת הרשד"ם ורדב"ז והר"י אדרבי ועיג"כ בכנה"ג שלו סי' מ"ב אות כ"ו הגהב"י ולהרב שארית יהודה שנשתמשו בכלל זה אם הס"ס מתהפך ולהרש"ך אף שאינו מתהפך ועיג"כ שם בדין כוליא שהקטינה ולא הספיקו לשער עד שנאבדה דדינה שוה למרה ולפי מ"ש שם סי' צ"א פשוט הוא דאם השליך במזיד הכבד קודם הבדיקה יש להטריף ועי"ע שם סי' ק"ל דפסק להתיר אף אם המרירות אינה בכבד רק במקום אחר ושכן יש להקל בנאבד אף שא"א עוד לבדקו גם בסי' ע"א פסיק ותני בדין מחט שנמצא בבית הכוסות מצד אחד שכתב הרב"י בשם ריר"ו דאם נמצאת עליה חלודה ולא הספיקו לבדוק עד שנאבד המחט דדינו כנמצא כבד בלי מרה וקודם הטעימה נאבד דכשרה ע"ש וברור הוא דסתמו כפירושו דוקא נאבד ולא במתכוין וכנזכר ועיין להרב עה"ג סי' י"ז דצדד להקל בתרנגולת שמנה שלא היה לה מרה וקודם הטעימה נאבד הכבד ע"ש ועיין להרב שבות יעקב סי' ס"ו דפסק דכבד שנאבד קודם שטעמו דנסתפק במנחת יעקב כלל פ"ח סק"ד ושאח"כ נדפסו שו"ת עה"ג וראה בסימן י"ז שהתיר בפשיטות אף כשבאו לפניו כמה כבדים ולא נטעם בהם טעם מר וביטל הרב את ספקו משום ודאי של הרב עה"ג ושעמד ג"כ על הנסיון כמה פעמים שלא טעם בכבד טעם מר וחפש בבני מעים ושומן ומצאה שם ופעמים הרבה קטנה מחמת שמנונית העוף ואינה ניכרת ופעמים נשפכה ממנה המרירות בתלישת בני מעים ולכן אם לא נמצאת מרה בכבד ונאבדו בני מעים וכ"ש אם נאבד הכבד תולין בו ע"ש וכ"פ הרב דבר משה ח"א ע"ש ועיג"כ להרב זכרון יוסף בחי"ד סי' ד' בדין עוף שלא נמצאת בה מרה ולא הרגיש טעם מר בכבד מה דינן של הביצים שהטילה ונשא ונתן בדברי הרב חינוך ב"י וכנה"ג סי' מ"ב אות כ"ו הגהב"י וזולתם והעלה להתיר מכח ס"ס דאת"ל שלא היה לה מעולם א"כ הובררה דעת המכשירים חסרון המרה מדהטילה ביצים ואת"ל אח"כ נחסרה א"כ י"ל טפה אחת לא' נחסרה ונבלעת בכבד ועדיין לא נטרפה דהוי כניקבה וכבד סותמה וסמוך לשחיטה נתבטל טעם מר לגמרי ע"י חולי ונטרפה ומיהו הביצים שהטילה תוך ג"י יש להחמיר כסברת הרב תבואת שור בשם ראבי"ה ולמיחש לנקיבת המרה אבל מה שהטילה קודם ג"י יש להתיר ושוב חזר בו מסברתו וחש להטריף כי רבו למעלה ראש המטריפין על המכשירין וכמ"ש הרב דב"ש סי' ק"ף בשם הרשב"א ע"ש אך אם נתערבו הביצים ברוב ביצים אחרים מותרים בדין יבש ביבש מין במינו כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מתירין אף בודאי טרפה וס"ל דהביצה אינה מדברים שבמנין עיין למרן סי' ק"י והפר"ח שם ות"ח כלל מ"ב ס"א וכ"ש בצירוף הטעמים שכתב כיון דבלא"ה דשיל"מ מדרבנן הוא והוי בניד"ד ס"ס. ועי"ע לו שם בענין טעימת הכבד אם נשים נאמנות שמע' השואל כתב להכשיר שלא כדעת הרב חנוך ב"י דפסק דלא כדעת הרב המחבר לאסור ומטעם שיש בו צדדין להקל כמ"ש מור"ם סי' קכ"ז ס"ג דכשיש צדדין בדבר אינן נאמנות וטעמים אחרים ע"ש. וזה ימים לא כביר נשאלתי בדין עוף שלא נמצאת בו מרה ואמר שכבר הטעים הכבד למשרתת בת עובד כוכבים שבביתו ושאמרה שהטעימה בו טעם מר ואסרתו לע"ד יען לא היתה מסל"ת שהיא יודעת שבמרירות תליא התירא וע"כ לא אמרינן אלא אמור רבנן בקפילא ודוקא קפילא נאמן ולא עובד כוכבים אחר ואפי' בקפילא אי בעינן מסל"ת כבר האריכו הרט"ז ורש"ך סי' צ"ח ועיין להפר"ח שם סק"ב דאף במסל"ת אם אינו קפילא אינו נאמן רק במלתא דעבידא לגלויי מיד ומש"ה בחלב שנתערב בבשר דמלתא דעבידא לגלויי והוא מיד אי משקר או לא וכל כה"ג סמכינן אעובד כוכבים מסל"ת ע"ש אמור מעתה דטעם המרירות בכבד מלתא דלא עבידא לגלויי הוא לא לאלתר ולא לאחר זמן דתליא שנתקלח וכמ"ש הריק"ש דאם טעמו מקומה ונמצא מר ושוב טעמוהו ולא נמצא המרירות תלינן שנתקלח וכשרה וכיון שכן בניד"ד דלאו קפילא ולא מסל"ת כ"ע לודו דלא מהימנא והגם דחסרון המכה רבו הפוסקים המכשירים מ"מ אנן דסגינן בשלמותא בתר סברת המחמירים וכמ"ש מור"ם בתורת חטאת סי' פ"ח ס"ד א"א להקל ומה גם דליסגי לן להקל כנשי דידן דלהרב חינוך ב"י הנזכר אין נשים נאמנות בטעימת הכבד והסכים עמו הרב זכרון יוסף סי' ד' לא כן בנשי דידהו וממילא דבניד"ד דבמשרתת בת עובד כוכבים איירי ואינה מסל"ת פשיטא לן לע"ד דהכי יאות לן לאסור ודו"ק ועיין עוד לו שם להרז"י הנזכר דדחה סברת הרב דמשק אליעזר הנדפס אצל ת"ח כלל פ"ח סק"ג דפסק להדיא הכבד במקום שטועם לקנח הדם שבעין דליתא דאיכא למיחש שהמים יעבירו טעם המרירות והוא ברור ועיג"כ להרב שבט יהודה דף ל"ג ע"ד שהאריך ג"כ בדין תרנגולת שלא מצאו בה מרה וטעמו הכבד ולא היה בו טעם מר ואירע שטעמו בני מעיה ומצאו בהם מרירות דנראה פשוט להתיר עש"ד וראיותיו:

ד מפשט פשיט ליה שלא להחמיר ולהטריף בועות הכבד אפי' במקום מרה וחיותה ודלא מתשובת הרב גור שהיה מסופק להחמיר אך בטינרי במקום מרה וחיותה ספוקי מספקא ליה נמי (שו"ת הרמ"ז סי' ג' וד':

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ה' שכתב דלבו מהסס הרבה בבועא נמי להתיר ודחה ראיות הרמ"ז ע"ש ואני אומר לע"ד הקצרה דלא שבקינן פשיטותייהו דאשלי רברבי רבים בחכמה ומנין הרב החסיד הדב"ש ומהר"י הלוי דכתבו להקל בשם כל רבני הישיבה וגאוני ויניציאה ומי לנו גדול כמשה הרמ"ז הנזכר המעיד עדותו אמת שכ"כ הרבנים הנז' ומשכתב משה אמת שכתבו להקל ולא אמר שהסכימו להקל יש במשמע שהוסיפו גם הם ראיות משלהם להקל מלבד מ"ש משה מדעתו וכיון שכן הגם כי ראיות הרמ"ז לעיני הכהן הגדול מהרי"ק אינן מכריחות מ"מ אפשר ואפשר דאי הוה שמיעא ליה למני"ר על מה אדני ההיתר הטבעו הוה ס"ל נמי כוותייהו ואיך שיהיה נראה ודאי דלצורך שבת או הפסד מרובה אין הוראה להחמיר דראוים האשלי רברבי הנזכר לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק ועיין בכדומה לזה באות ה' וגם בדין צמחים קשים ע"ש וע"ל אות ה' ועיין להרב זרע אמת הנזכר סי' י"א וסי' י"ח אות י"ג בשם מהרי"ב בענין הורידים הנמצאים לפעמים בעופות שיוצאים מהכבד דיש להקל דהיינו רביתייהו ע"ש:

ה שנה א' שברוב הבהמות נרקב הכבד ולא נשתייר כזית לכליות כתב הרב המחבר דיש להחמיר כפסק מרן דבעי כזית אף במקום הדבוק לכליות מלבד הכזית במקום מרה וא' במקום חיותה אך בעוף סגי אם נשתייר במקום מרה ובמקום הדבוק ללב ובהפסד מרובה אפשר להקל גם בבהמה אם לא נשתייר במקום הדבוק לכליות (שבות יעקב ח"א סי' נ"א). הד"ט ועיין בתשובות גאוני בתראי מה שהשיב הרב"ח להרב צבי הירש בדין נמוק הכבד ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"ב סי' נ"ח דשלחו מביתו למורה הזקן כבד גדולה וגסה כפלים מהנהוג והטריפה משום נפוחה וכשבא לביתו ספרו לו הדבר ותמה מאד על הוראתו דמנא ליה להטריף כבד נפוחה ומ"מ החמיר על עצמו על שהורה זקן אך אם יבא כן בידו להורות היה מכשיר בפשיטות ע"ש ועיין בסי' נ"ט מ"ש בדין כבד מלאה צמחים וקשים מבחוץ ומבפנים שהכשיר ועיין לעיל אות ד' ו כבד עוף גדול שבחתוך שלו נמצא קרום א' ארוך כאצבע קטן עב קשה כברזל ולא יצא דבר חוץ מהקנה החלול ולא היה בתוכו שום מחט ומ"מ הטריפו שלא כדעת הרב השואל שהכשיר כיון שלא מצא בתוכו שום מחט ושאאת"ל שהיה בו מחט יפרד דינו לג' ראשים דאם נמצא בבשר הכבד דאיכא ספיקא אי סמפונא נקט או דרך הושט הוי ספק דאורייתא ולחומרא וה"ה אם היה בטרפשא דכבדא ואם בסמפון והוא סמפון הקנה כשרה וכמ"ש מרן סי' מ"א ס"ז וכתב שם רט"ז אפי' חתוכה הכבד כשרה ובניד"ד הברזל או המחט היה בסמפון א"כ ודאי סמפונא נקט וכשרה והרב המחבר שדא ביה נרגא דדוקא בבהמה דהסמפון רחב הרבה אמרינן סמפונא נקט ולא בסוף דהסמפון צר ע"ש (שמש צדקה סי' מ"א):

הד"ט יפה דן ויפה אסר אם נמצא בו מחט אפי' בסמפון וכדין הכשיר לענ"ד מע' השואל אם לא נמצא בו מחט כמובן מראש דברו אמת וכיון שלא נמצא בו מחט מה ראיה מנמצא מחט בסמפון הכבד דיש לחלק בין בהמה לעוף דשאני התם דכיון דאין לנו לתלות דדרך הסמפון נקט להקל משום דגם הסמפון שלו צר ניחא דאכתי ספקא דאורייתא היא דבא המחט מהושט אכן כשאין בו מחט כניד"ד רק דבר קשה כברזל מי לא משכחת דבמקומו ממש נתהווה החומר העב וקשה כברזל ותו ליכא לספוקי אי דרך ושט או דרך סמפונא נקט (וגדולה מזו