עיקרי הד"ט יורה דעה ז

אין לחוש והרב המחבר השיב דניד"ד הוא ממש ההוא דהרב שארית יוסף סי' כ"ג (רמזתיה בסי' ה' אות א') בענין מלא אגרוף נוצות ודון מינה דבניד"ד שנמלח ונתבשל אחר התערובות ליכא ס"ס מאחר שהוא שם א' דהספק הא' ג"כ לא בא להתירו אלא מטעם שמא לא ניקב הושט כמו ספק הב' וכיון שכן לא מיקרי ס"ס כמ"ש הרש"ך סי' ק"י ס"ק י"א וכמו שהשיג לרט"ז סי' נ"ו סק"ל ע"ש (וע"ל סי' י"א אות א' ול"ד) (הר"ם זיסקינד סי' ז'):

סימן ג דיני טרפיות הריאה אות א הנוהגים להקל בסרכות המצויות בבהמות גסות ע"י מיעוך ומשמוש ההגון בנחת ובפרט בסירכא לשומן הלב הנח להם לישראל שכבר נפסקה ההלכה כמרן בב' מקומות להתיר בלי שום בדיקה ולפי סברא זו מותר לנתקן בכל אופן והרוצה להחמיר יחמיר ע"ע ולא על אחרים (יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ה וקמ"ו):

הד"ט ובמקומות שנהגו להתיר בהגבהה בסירכא שבאונה עיין להרב בעי חיי סי' נ"ד דה"ה בוורדא ושכן מנהג סאלוניקי ועיג"כ להרב אהל יוסף אחר ליקוטיו בריש השמטותיו דהביא לנו דין מקום הנוהגים להבחין בין סרכא ממש לסרכא בת יומא ע"י הגבהה דסבירא ליה דאף אם ע"י הנתקה ישאר קצת ממנה דבוקה בריאה מ"מ דיינינן לסרכא בת יומא וכשרה ונשא ונתן במ"ש מרן סי' ט"ל ובכל בו ובפרי תואר והקשה ותירץ ונכנס ג"כ בדין בהמת עובד כוכבים דאם יש שום הפסד ג"כ לישראל יש להם דין בהמת ישראל ע"ש ועיין להרב פרי האדמה דף ב' ע"ד שכתב שקבלו עדות בעיר הקודש ירושלים שבקוסט' הנוהגים למעך ה"ד בגסות ולא בדקות ואף בכבשים מחמירים וכן מנהג עה"ק. ובענין המקילים ע"י נפיחה בכל מיני סרכות ע"ל סי' א' אות י"ג:

ב אונה סרוכה מגבה לדופן שכנגדה ונתפשטה הסרכא על כל גב האונה עד השיפול בכלל וגם מקמא ומקמא לשומן הלב באופן שרוב הסרכא מגבה ונסרכה לדופן שסותמה ומיעוטא מקמא וסרוכה לשומן הלב האריך קצת והעלה דאם ידוע שהיא סרכא א' אזלינן בתר רובא ובנידון דידן כשרה וכן הסכים מהר"א הלוי ועי' ג"כ בסימנים הנמשכים (מטה יוסף חלק א' סימן א'(:

הד"ט ועיג"כ בח"ב שלו סימן ו' כל מיני סרכות ומראות הריאה ודיניהן ועיג"כ להרב פרי הארץ סי' ח' ולקמן אות ד':

ג בהמה שאומה שלה סרוכה לדופן וטרפש ושוחט א' הכשיר ונודע לב"ד ושלחו והביאו הריאה לפניהן וקראו לשו"ב והוכיחוהו ע"פ והשיב שגם הוא ראה שהיתה סרוכה לדופן רק משום שהיתה מכה בדופן הכשיר וא"ל איזה מכות ראית בדופן ולקח הצלעות והיה ממשמש בעצם שהסרכא דבוקה שם ומצא איזה שינוי וראו ב"ד שאחר שהסירו הסרכא לא נשארה בעצם שום מכה כלל והשיב שחשב שהיה לו דין מכה והשיבו לו לו יהי כדבריך מ"מ יש להטריף להיותה סרוכה גם לטרפש ולא ידע מה להשיב והורידוהו בנזיפה והעבירוהו מאומנתו ויהי אח"כ מפני הלחץ והדחק היו רוצים להחזירו לאומנותו ולא היה יכול לילך למקום שאין מכירין בו דפ' זה בורר ויש לו ריחים בצוארו ונשאל הרב המחבר אם יש להקל עליו בלי הליכה למקום שמ"א בעשות תשובה במקומו והשיב שכיון שממונה מהקק"י ולא עוד שנוטל שכר מהכשרות בלבד אף בפעם הראשון מענישים אותו ואין לו תקנה עד שילך למקום וכו' כמבואר ברא"ם ח"ב סי' כ"ד ושלא מצא מי שמיקל בזה רק הרש"ל שהביא רט"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ו וסברא יחידית היא והביא מ"ש רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ד דמשמע דסגי בתשובה אפי' במקומו שיש לפרש דבריו דלדידיה נמי תרתי בעינן תשובה ובמקום שאין מכירין אותו וע"ש שדרש סמוכין דין אותה סרכא שהיתה לדופן וטרפש והאריך עוד ולבסוף מסיק דבההיא עובדא שנתן אמתלא קצת לדבריו שחשב שהיה לה דין מכה בדופן כיון שהיה איזה שינוי במקום הסרכא ואף שסרוכה לטרפש הכשיר מש"ה הקיל עליו הליכתו ותשובתו ושיוכל לחזור למקומו לשחוט עם שוחט אחר או לבדוק הסכין או לשחוט אבל בדיקת הריאה לא יבדוק בתחלה רק אחר ואם ירצה לבדוק אחריו יכול ורשאי ולשחוט עופות יש להקל אפי' יחידי עש"ך (שם סי' ח') הד"ט ועיג"כ בח"ב שלו סי' ג' ובתשב"ץ ח"ב סי' ס"ג חרה אפו על מי שהתיר ועיין להרב אהל יוסף סי' ד' דין שוחט ששגג דיש להקל עליו בפעם הא' בקבלת עליו דברי חברות ועיין למרן באבקת רוכל שלו סי' ר"ח שהסכים לפסק הר"ש פוקי בדין חכמי העיר שקראו לטבחי מתא לנסותם בהרגשת הסכין וא' מהם לא הרגיש כלל בפגימת אוגרת והאריך והוכיח דידים מוכיחות דבההיא שעתא איטרפא רוחיה ומן הדין אין להעבירו מחזקתו ושכל מה ששחט כשר הוא והכלים מותרים ועיין להרב משאת משה ח"א סי' ג' בראובן שהיה שו"ב ואחר כמה שנים בא חכם אחד וסר סכינא קמיה ולא ישר בעיניו וסלקוהו ובו בפרק גזרו על כל הכלים ואסרן והיו מגמגמים בדבר זאת ועוד נחלקו באופן חזרתו לכשרותו שהשו"ב הלך לאחת הערים למקום הוועד ונשתהה שם ימים מספר וחזר לעירו ואגרתו בידו מאת זובחי הזבח דגברא חזי ויש מפקפקים נגדו דמאחר שנפסל לא סגי במה שבדקוהו אח"כ ומצאוהו בקי להחזירו לאומנותו רק כי ישוב בתשובה שלמה והרב המחבר אחר שהביא חלוקי דעות וחלוקי נושאים בענינים האלו הפך בזכותו של זה האיש לענין חזרתו לכשרותו אך במה שהטריפו למפרע מה ששחט וכל הכלים שנשתמשו בהן יפה עשו והטריפו כל כלי בעלי בתים כיון דאמרינן בטעות בדיקת הסכין שלא בהרגשה דליכא למימר השתא הוא דאיתרע דאמרי' גבי פושע ע"ש וע"ל סי' א' אות י"ב וסי' ט"ו אות כ"ד וכו' ועיג"כ להרב שיח השדה סי' ט"ו בדין ג' שוחטים שאחר איזה זמן הודו ולא בושו שהאכילו טרפות דאין נאמנים להפסיד לרבים ועי"ע לו שם בדין שוחט שבדק בהמה והלך לו ושאלוהו אם היא כשרה והשיב כשרה היא ואח"כ מצאו בה סרכא גדולה והקיל על השו"ב דודאי שגג דאל"כ היה חותכה עש"ד המתישבים על הלב ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ד' בדין ע"ה ממפטמי אווזות שראה אחד בעת פתיחת אווז א' ריעותא בושט והע"ה נטל הושט והלך לו ונשאל מה נעשה בדינו והשיב שחכם פלוני הכשירו ונגלה הדבר שלא שאל לאותו פלוני אז אמר שהראהו לאביו ע"ה כמוהו ושא"ל שאינו רק צרירות דם והטריף הרב המחבר ושיש לפסול אותו האיש לקנות ממנו בשר ושומן ומ"מ אין להחמיר עליו בתשובה דפ' ז"ב להחזירו לכשרותו כיון דאין הריעותא ברורה וגם לא הוציא מחשבתו לפועל ודי לקבל עליו בפני ב"ד שלא יקל עוד בשום ספק הבא לידו וע"ל סי' א' אות ח' ונ"ג וסי' ט"ז אות כ"ו:

ד ידיו עסקניות ומביאות שאלה מעיר הלזו פירינצי מפ' אלמוני בדין סרכא מאונה לאונה שלא כנגד החיתוך ושהיה ראוי להיות שם חתוך אם נחשבנה כסירכא ממקום למקום להכשיר או כאלו היה שם חתוך ולהטריף אע"פ שאין אויר החתוך מפריד בין אונה לאונה ונכנס ג"כ בספקות אחרות כיוצא בה ומע' השואל הביא פסק מהר"י גירון שהשיב בדרך כלל דמנהג עיר זו דכל סרכא שסביבותיה פילוש שקורים אותו חלון אחת דתה להטריף מבלי חלוק בין חלון צורי למצרי ושאין להקל במה שנוהגים איסור זולתי ע"פ המורים שהם ראוים להקל כפי צורך השעה ואחריו בא מע' המחבר והשיב כהוגן למע' השואל ולדברי הפוסק מהרי"ג הנזכר והקדים מ"ש הריט"ץ סי' ס"ח דסביר וקביל דבכ"מ שרגיל להיות בו חתוך דיינינן ליה כחתוך וכן כל שיש חתוך במקום השלם וסרכא יוצאת מגב לחידוד או מחידוד לגב או מגב לגב בכל גוונא מטריפין ע"ש ועפ"ז יקיש המעיין בכל אופני השאלות של מע' השואל וידין שאין לזוז ממנהגם להחמיר ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב (הזכרתיו לעיל אות ב') ולהרב פר"ח סי' ט"ל סק"ז גם הביא פסק א' מהרב אפרים כהנא ממודונא דדעתו להחמיר בכל סרכות כיוצא בהן משום דמעיקרא להקל בסרכא ממקום למקום קולא גדולה היא שלא הסכימו בה הרבה מהפוסקים ע"ש (שמש צדקה בחי"ד סי' מ"ה):

הד"ט ועיין להרב עזריאל דאיינא בתשובותיו כ"י סי' ע"ג ע"ה וע"ז שהאריך בדין ריאה שסמוך לחתוך האומה ואונה יש חלל כמין סדק וכן בדיני סרכות אחרות כסדרן ושלא כסדרן ומה דינן:

ה בודק שהכניס ידו לבדוק ומצא סרכא נמשכת מרגל חמור לדופן ונסתפק אם היא מהחוט ולפנים או לחוץ ובדק צד שמאל ומצא סרכא מאומא לדופן והטריף ואחר שהוציא הריאה ראה מכה בדופן ואמר שמסרכא זו כשרה אך מסתפק על ההיא שמצד ימין הנזכר שלא הספיק לבדוק עד שנפרקה ממקומה ופשפש ולא נמצא לה באונא ולא בדופן והביא פסק מלא וגדוש מהר"י ן' הר"ן הכהן דהכשיר משום דבמקומם הוא טרפות דלא שכיחא ושיש לתלות במצוי יותר וכמ"ש בפ' א"ט ובתוס' וגם כאן לא שכיחא סרכא מאונא לחזה מהחוט ולפנים ופעם א' בשנה בא מעשה כזה לידו ומצא שהיה מהחוט ולחוץ והכשיר עוד יש להכשיר בניד"ד משום ס"ס דהא לכ"ע הא דאסרינן הסרכא מאומא לדופן לא משום שברור לנו טרפותה רק מחשש דבאה הסרכא מהריאה ואין סרכא בלא נקב ולדידן לא מהניא בדיקה כשאין מכה בדופן וא"כ הוי ס"ס ספק אם הסרכא מהדופן או מהריאה ואת"ל מהריאה ס' שמא היתה דבוקה במקום רביתא היינו מהחוט ולחוץ והוי ס"ס המתהפך ולכן הכשיר בניד"ד כיון שהמחמירים ג"כ יודו בדבר (משפטים ישרים סימן ב' וג'):

ו נשא ונתן בסברת הפוסקים בדין ריאה שנמצא בה נקב במקום דממשמשא ביה ידא דטבחא והעלה דא"צ להקיף הנקב ע"י עשות נקב אחר לראות אי דמו הדדי ותלינן להקל גם בלי הקפה (בעי חיי סי' כ'):

ז ריאה שנמצאו עליה תולעים ואין ידוע אם נקבוה קודם שחיטה או אחריה הביא חלוקי סברות הפוסקים אם ה"ד כשעדיין כולו או מקצתו של תולע תוך הנקב או אפי' כולו חוץ לנקב עיין בטור ומרן סי' ל"ו ורש"ל סי' נ"א והרב"ח וזולתם ועי' להרב דמשק אליעזר דף קכ"א ע"א שכתב דלהטור כ"ש בנמצאת התולע תוך הנקב דכשרה דיש מחלקין באם פני התולע לצד הנקב או אחורי הנקב וכסברת התה"ד סי' קס"ו בנמצא תולע בחוטם סביב למוח וחוץ לקדרה ופני התולע כלפי חוץ וכו' והביאו הרב"י סימן ל"א ועיין לרשד"ם הלכות בדיקות סימן ל"ו ובדיקת הר"י פיגון ולהר"ם מלובלין סימן קכ"ז (ובנמצאת בדקין ע"ל סי' ה' אות ז') (שם סי' ל"א):

ח ריאה שנתמסמסה דכתב הטור בסי' ל"ו וכתב מרן דהיא מימרא דרב אשי וכתב עליו הרב דמשק אליעזר שלא מצא בשום נוסחא בגמרא מימרא זו דרב אשי ע"ש תמה עליו הרב המחבר איך כתב על מרן והוא לא ידע את מקומה שהיא בפ' א"ט דף נ"ג ע"ב ועלה בדעתו לומר שתלונתו על מרן משום שכתב בשם רב אשי ובהרי"ף גריס רב שימי ואין זה מעלה ארוכה דא"כ הי"ל לתמוה על שכתבה בשם רב אשי אבל באמרו שלא מצא שום נוסחא בש"ס מימרא זו דרב אשי מוכח שעל המימרא עצמה אמר ולא על שם אומרה (שם סי' ל"ד). הד"ט ובענין נתמסמסה עיין להרב נודע ביהודה סי' י"ג מ"ש על מרן סי' נ' דאין אנו בקיאין בשיעור נתמסמסה וכל שהרופא גוררו יש להחמיר וגם מור"ם פסק כן בס"ס הנזכר ובסי' מ"ח ס"ה והביא דברי הרב שמלה חדשה סי' מ"ג סק"ד דדחה סברת הרש"ל דמיקל ואיהו ז"ל דחה דחייתו והעלה דהכל לפי הענין אם רואים שהבשר לקה עיין רט"ז סי' נ' סק"ד ורש"ך סי' מ"ג סק"ד ופר"ח סק"ו פה א' ס"ל דשינוי מראה לחוד כשר ולכן המחמיר יחמיר לעצמו דוקא אך אם האבעבוע ובשר לקה פשיטא דטרפה וסתם אבעבוע שיש לה שינוי מראה רק יש לבדוק אם שלטה המראה מעבר לעבר דאז אף אם ליקוי הבשר לא שלט מעבר לעבר מכל מקום טרפה:

ט ריאה שהאדימה מחמת מכה שבדופן במחלוקת שנויה והעיקר כמור"ם שרבים מטריפין כסברתו ומצא ג"כ בבדיקות המיוחסות להר"י פיגון ובבדיקות כ"י מבודקי שאלוניקי דלאו דוקא האדימה רק אפי' אם יש בה א' ממראות הכשרות טרפה (שם סי' מ"ד) הד"ט ועיג"כ שם בסי' מ"ז והנמשכים וסי' נ"ה ונמשכים בענין לקות הריאה ומכה בדופן ועוד לו שם בסי' נ"ב בדין תרי אוני דסמיכי מגבן לדופן וראשי הסרכות דבוקים זה בזה בדופן ואינו ניכר שם ראשי סרכות שערער על הנוהגים להכשיר:

י יורה להקל באונה המתפצלת שיש בה סרכא בין פיצול לפיצול וכשנופחין אותה נראה כמחתוך לחתוך ושכן מצא בבדיקות מיוחסות להר"י סמוט ובבדיקות להר"ש גאון ובמנהגים של הרב יצחקי ושל מהר"י פיגון (שם סי' נ'):

הד"ט ועיג"כ להרב פרי הארץ סי' ה' בהסכמת מר אחיו בדין סרכא מגב של פיצול לגב פיצול אחר להטריף באונא שנתפצלה דאף להפר"ח סי' ס"ה ס"ק ס"ו אם יש לה שורש אחד כעובי אצבע נחשבת כאונא אחת מ"מ בדין סרכא גם הוא יודה דכיון דנתפצל יש להחמיר דעתיד להתפרק ודברי טעם הן:

יא בודק שבדק ואמר שהיתה בה סרכא חזקה מינה ובה וכשהוציאו הריאה לא מצאו כלום יש להכשיר אם לא שנודע שעשה כן הטבח במזיד כדי שלא תראה הריאה דאז יש לאסור ולענוש ג"כ לטבח וכעין מ"ש הריב"ש סי' תצ"ח בדין השוחט בהמה וקרע הבטן וקודם בדיקת הריאה בא כלב ונטל הריאה והלך לו דקי"ל דמותרת דה"ד אם ניטלה שלא במתכוין אבל אם הזיד להשליכה או לאבדה קודם הבדיקה אסורה (שם סי' נ"א) יב ריאה שנמצאת בה בועא ויוצא ממנה כמין קרום ונסתפקו אם היא סרכא תלויה היוצאת מהבועא שמנהגן להטריף משום תרתי לריעותא א"ד קרום הריאה הוא והיה שם זקן מומחה שו"ב ואמר לנפח הריאה ושאם לא יעלה הקרום בנפיחה מכלל דסרכא היא ואם תעלה הוא קרום הריאה וכן עשו ולא עלה בנפיחה והטריפוה (שם סי' ג"ן) הד"ט וע"ע שם סי' נ"ז שערער על מנהג קושטא להכשיר סרכא עם בועא אם היא במקום רביתא אחרי שהריב"ל סי' ז' ופ"ג כתב שמנהג קושטא להטריף וכסברת המרדכי ולכן הסכימו לבטל המנהג וקבלו השו"ב עליהם בגזירת נח"ש להטריף מאז והלאה ועיג"כ להרב פרי הארץ סי' ג' שהחזיק בסברת מהריק"ש דמטריף ודלא מהריט"ץ סי' פ"ט דמכשיר ומ"מ אם נגלד קרום העליון שבין חיתוך לחיתוך כל שאין שם בועא יש להכשיר ועיין להרב אור נעלם בבועא בריאה שעלתה בנפיחה עם הריאה וגם היה נקלף קרום העליון מהבועא טרפה ע"ש סימן ט"ו:

יג אונא הסרוכה לדופן ולטרפש ורובה בטרפש ומיעוטה בדופן במכה ונבדקה לצד הטרפש בנפיחה ולא בצבצה כלל הסכים לדעת מהר"י ן' שאנגי להכשיר מההיא דהרב צדה לדרך שכתב שיש לעיין לבקי דהכל הולך אחר השורש וכיון שיש מכה משם באה הסרכא ובלא נפיחה נמי כשר אף שתלויה לטרפש דחשיב כרובה במכה ודחה הרב המחבר ראיה זו דאיך נחשוב המיעוט שבדופן לרובא ומ"מ מצא ראיות ממקום אחר (משאת משה ח"ב סי' א'). הד"ט ועיין בסוף חלק חה"מ שם פסקו של הר"י ן' שאנגי הנזכר על מלתא דנא שעליו באה תשובת הרמ"ם הנזכר:

יד עז בת ג' שנים שנשחטה ומצאו הוורדא הפוכה דלמור"ם בסי' ל"ה ס"א הטריפוה מה יהיה דין הגבינות שעשו מחלבה והשיב שמה שעשו קודם יב"ח אין ספק שמותר והגם דהויא כטרפה מהבטן שלעולם אסור וכמ"ש הטור ומרן סי' ע"א וד"מ שם סס"ג ורב"ח בתשובה סי' קמ"ז ולחם הפנים סק"פ ואחרים. מ"מ אין הדברים אמורים רק בטרפות ודאי אך היפוך הוורדא אינו אלא חומרא בעלמא וכמ"ש רש"ל פ' אלו טרפות סי' ל"א ורש"ך ופר"ח ולכן יש לחלק וכמ"ש רש"ך סי' כ"ז סקמ"ח ופר"ח סקמ"ט וגדול מזה עיין ברש"ל גופיה בפ"ק דחולין סי' כ' ועל הגבינות שנעשו תוך יב"ח כל שנעשו ג' ימים קודם שחיטתה יש להכשיר ואף מה שנעשו תוך ג' ימים לשחיטתה יש להתיר במקום הפסד מרובה ע"ש ובסי' שאחריו מה שהשיב לא' חכם שפקפק על שהתיר אותן שנעשו תוך יב"ח (זכרון יוסף סי' ב' וד') הד"ט ועיין בשו"ת הרמ"ז סי' ט' וי' שתירץ תמיהות מהר"ח קאזיס ועי' להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה דיפה כח האב המחדש טובו להמציא היתר לאווזות הבר (במקום שאוכלין אותן) שנדרסו אם משהה אותן עד שתלד ב' ביצים יוצאות מדין ספק דרוסה דלא אמרו הטור ומרן סי' נ"ז ופ"ו שהיית כ"א יום לצאת ידי ספק טרפה ודרוסה רק בעופות דשכיחי כתרנגולת שכן זמן טעינתה כ"א יום משא"כ אווז הבר דלא טעין רק חדא ביעתא בשיחלא כדאיתא בב"ק דף נ"ה כל שהטילה ב' ביצים יוצאת מכלל טרפה ע"ש דדברים נכוחים הם ועיג"כ להרב בעי חיי סי' כ"ז דחילק ידע בין טרפות ודאי דאין לידה או שהיית יב"ח מתירין בין ספק טרפות דלידה או שהיית יב"ח מועילות להתיר דהוברר באחד מהן ספק,