עיקרי הד"ט יורה דעה ע

דאסר עד הערב אפילו בכסא וספסל והרב המחבר קיים המנהג להקל ושם האריך קצת בענין מנהג מבטל הלכה (ועיין בס' בכורי קציר ולהרב דברי יוסף סימן ז"ך) ואחריו האיר פסק הר"ם לידידי שפלפל בברייתא דמ"ק הנז' במ"ש ממנחה ולמעלה אם ר"ל אפילו מנחה גדולה ובענין הלכה כמיקל באבל (וע"ל אא ב') ומעלה דמחצי היום ואילך קם מעל הארץ ויושב על כסא וספסל ונכנס ג"כ בדבר אא אס הנז' סימן ס"א בדין סעודת המפסקת של ערב יום כפור דיכול האבל לאכ אאא בישיבה על כסא וספסל (הזכרתיו בח"א סימן ל"א אות ה' (שם סימן כ"ט ול') לה מי שחל היאן אאא או"א בש"ק אחר אסרו חג הפסח יתענה ביום א' שלאחריו אך לילך לבה"ק לו אאא קדיש ולימוד יותר טוב ביום ו' שלפניו ודוקא לענין תענית אין להתענות אאא אא בשאר זמן שיחול יארצייט בש"ק יתענו ביום א' (דבר משה ח"א סימן ס"ח) הד"ט ונחלק עליו הרב פני אהרן אחיו כאשר הזכרתי בח"א סימן כ"ט אות ל"ג ע"ש ומעשה בא לידי פה פירינצי שנשאלתי מאפוטרופס גביר א' נ"ע שצוה לפני מותו שבכל שנה ושנה ביום מיתתו ישכירו עשרה ב"א שיתענו ויעסקו בתורה למנוחת נפשו ואירע שנפטר בערב פסח באופן שתמיד יחול היארצייט שלו בע"פ ובכן שאלוני רעי איך להתנהג כיון שאין להתענות בו ביום רק הבכורות והעליתי לע"ד דאמדינן דעת המצוה שלא עלה על דעתו שיתענו גם אם יחול בשבת או י"ט או ימים שאין מתענים ומ"מ ישתדלו למצוא בכורות שכבר בלא"ה מתענים וזכרון אחד יעלה לכאן ולכאן וכמ"ש הראנ"ח בדין קדיש אחד שעולה לכמה מתים (ע"ל אות כ"א) וכשיחול ע"פ בשבת יתענו המתענים הבכורים כמנהגם ביום ה' ויעשו הלימוד ביום ש"ק עצמו האמנם אם לא ימצאו בכורים מתענים ישכירו לעולם אנשים מהוגנים בלתי מתענים לעסוק בתורה בלבד וגדולה תורה הנותנת חיים בזה ובבא וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן קע"ט:

לו השומע שמועה רחוקה של או"א ברגל אינו נוהג אפילו דברים שבצנעא אך אם באה לו בחוה"מ צריך לנהוג שעה אחת ולא יקרע (ונלע"ד דמ"מ יקרע לאחר הרגל הד"ט) (שם סימן ע"ו):

לז עשה מעשה בעצמו להסתפר ביום ל' והגערה על או"א וכסברת הרב אביו בכרם שלמה סימן כ"ח ושכ"פ מהר"ש יצחק סימן מ"ב בהסכמת מהר"א קובו רבו והוצרך לזה משום שהיה ל"א שלו ר"ח אייר שנזהרים בעירו שלא להסתפר בר"ח מפני צוואת הר"י החסיד וכ"כ הרב ב"ד סימן קצ"ב (שם סימן פ"א):

הד"ט וכבר כתבתי בח"א סימן י"א אות ט"ו דאין המנהג כן בערי איטליא וכ"ש בכ"ט שחל בע"ש אפילו שלא על או"א וכמ"ש הרב חיים שאל בח"ב סימן כ"ב (אך בנטילת צפרנים אפשר להקל וכ"פ הרב זרע אמת בח"ב סימן קנ"ג שלא כדעת הרב פנים מאירות ח"ב סימן קמ"ח וע"ל אות ד' וה' הד"ט) והגם דבמחלוקת שנויה אי מהניא גערה ביום ל' או תוך ל' וכמ"ש הרכנה"ג בא"ח סימן תקמ"ח וקי"ל הלכה כמיקל באבל אף בפוסקים (וע"ל אות ב' ועיין להרב ברכי יוסף בי"ד סימן ש"צ) מ"מ כל שהמנהג בהפך אין הכלל כלל וכן העלה הרב בר"י הנז' בניד"ד ע"ש) (וע"ל אות ל"ג):

לח התיר למי שתכפוהו אבליו להקל ראשו בתער אחר הל' הראשונים והתיר גם כן לרחוץ ראשו במים פושרין כיון דהרש"ך בר"ס שפ"א טעמא טעים לאיסור משום דחיישינן דילמא אתי למסרק ראשו ולדידן דשרי לסרוק כדאיתא בסימן ש"צ אפילו בפושרין (וע"ל אות ב') יש להקל (שם סימן פ"ה):

לט מי שמת לו מת וקברוהו בין השמשות אף שלא הגיעו האבלים לביתם עד שחשכה באופן שלא יכלו לנהוג אבלות עד ליל יום ב' מ"מ יום הקבורה עולה למנין ז' כיון שהיה יכול אז לנהוג אבלות משא"כ באינו יכול באותה שעה אלא למחר ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן פ"ח (הזכרתיו לעיל אות כ"ה) (שם סימן צ'):

הד"ט ופה פירינצי אין מונין מיום הקבורה אא"כ נהג איזה דבר של אבלות קודם שחשכה ולכן נהגו דכשנסתם הגולל קרוב לחשיכה עודם האבלים בבה"ק חולצים מיד מנעליהן קודם חזרתם לביתם ואם לא עשו כן מונין ממחרת ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן נ"ו הזכרתיו בח"א סימן י"ד אות נ"א וסימן כ"ג אות ב' עד אימתי חושבים פה העירה זמן בין השמשות ועיין ג"כ להרב מוצל מאש דף ח' ע"ג מ"ש על הרב מנחת כהן ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן צ"ו דכתב דתלתא סבי קפחינהו טעותא מרן ורש"ך סימן רס"ב סק"ט ומג"א בא"ח בשיעור בין השמשות כשיראו ב' כוכבים דוקא בינונים ולא קטנים דאין הדעת סובלת דכשנראים אפילו הבינונים אינו ודאי יום וכשיראו הקטנים יהיה ודאי יום וכן אם כשיראו ג' בינונים יהיה ודאי לילה וכשיראו ג' קטנים לא יהיה ודאי לילה דהאמת הוא דכ"ש אם נראים אפי' קטנים שבודאי לילה ואף אם נראה כוכב אחד כיון שהוא קטן ע"ש ובין למר בין למר נסתרה מעיני עטלף כמוני למה לא ביארו באיזה מקום מהשמים תהיה הראיה לבא לידי הבחנה זו כי לא בכל המקומות שבשמים הראיה שוה כי הנה סמוך למערב יתאחרו להראות אפילו הגדולים משום זהרי חמה המחשכים אור הכוכבים וכעין שרגא בטיהרא וכל עוד שיתרחקו ממקום שקיעת החמה יקדמו להאיר אפילו הקטנים והוא ברור:

ועיין להרב קהלת יעקב למהר"י אלבעלי סימן א' דף י"ח שנשאל על תינוק שנולד בע"ש כשהיו הקק"י אומרים ברכו ראשון ומעידים שלא היה שמש במרומים דפסק דמלין אותו בע"ש והביא סברות הפוסקים ובראשם הרב פר"ח בקונטרס דבי שמשי ואם לא מלוהו בע"ש לא ימולו אותו בשבת רק ביום א' ע"ש:

מ טעמא טעים למה אין האבל אסור ברחיצת פניו ידיו ורגליו כט"ב מתוס' פ' אלו מגלחין דנ"א ד"ה לא אשארא ע"ש ועוד לו שם אענין ברכת שעשה לי כל צרכי ואחר שהביא סברת הפוסקים מסיק דטוב לברך בלי הזכרת שם (שם ח"ג סימן י"ב):

מא החזיק בהוראת חכמי העיר של הרשכה"ג להתיר לגלח במועד מי ששלמו לו ל' על או"א שלא כהוראת מהר"י איסקאפה שהסכים הרב עמו לאסור דבעיניו הוראתם תמוה דכיון שנכנס לרגל באיסור גילוח אין לך דברים גורמים להתיר לו יותר מזה ודחה ראיותיהן והביא גם כן מ"ש הרב מ"ל בפ"ז מהל' י"ט דין י"ח ועיין ג"כ להלק"ט ח"א סימן רפ"ה דנשאל על זה והתיר ועיין ג"כ בחידושי הריטב"א דפ' א"מ דכ"ב ע"א (עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון סימן כ"ג):

הד"ט ועיין בספרי הקצר הלז בח"א סימן כ"ז אות ד' דבעיר הלזו פירינצי מנהג קדמון ופשוט להתיר ועל פי הדבור התרתי גם כן למי שחל יום למ"ד לאבלות או"א ביום הו"ר להסתפר בו ביום ע"י גערה שהוא ג"כ ערב הרגל בפני עצמו והסכים עמנו הרב חיד"א והוא פשוט ועג"כ להרב בני יצחק בתשובו' שלאחר ספרו מהרב חנן דוד שכתב בסימן י"ב שנשאל על מי שנשלמו לו ל' על או"א ביום א' של חג והשיב ששאול שאל להר"ם אמארילי"ו וא"ל שמנהג סאלוניקי שלא לספר בחוה"מ והרב חנן דוד כתב דאף דאין משיבין לאחר מעשה מ"מ דעתו נוטה להתיר כהמני"ח בהלק"ט אך הרב כנה"ג בא"ח סימן תקל"א אות ג' הסכים לדעת מהרי"א דאסר שלא כחכמי עירו דהתירו וכנז' והרב ח"ד הנז' חיזק יסודות ההיתר ושראיה גמורה היא ראית המני"ח הנז' וסותרת חילוקו של הרב כנה"ג באופן דלדעתו ודאי מותר אם לא במקום שנתפשט המנהג לאסור ע"ש ועיין להרב שביתת י"ט סימן י"ב דסמך בכל כחו הוראת מהרי"א הנז' לאסור אם כלו הל' תוך המועד עיין שם ומ"מ קשה לשנות מנהגנו דמדי מחלוקת לא יצאנו וגדול כח המנהג בפרט במה שיש בו סמיכות של ממש ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן ט"ו דהצריך עיון על שהשמיטו הרי"ף ורמב"ם דין מי שחל שמיני של אבלותו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ע"ש מב אפילו על מיתת או"א אינו חובה להודיע לבנים אך המנהג להודיע בשביל הקדיש ותפלה שיש נחת רוח לנפטר ובשמועה רחוקה על שאר מתים אין קורעים אך על או"א לעולם קורעים כל בגדיו אף לאחר יב"ח (ועיין במפתחותיו שטעות נפל דציין דאין לקרוע כל בגדיו לאחר יב"ח על או"א) (שו"ת מהרי"ו סימן י"ג):

מב חשב מתחלה להביא ראיה דדין שמועה קרובה או רחוקה מונין מיום המיתה ולא מיום הקבורה ושוב מסיק דאין ספק דמיום הקבורה מנינן וכמרן סימן שע"ה ס"ו (פני יהושע מקראקא סימן ט'):

מד מי שמת לו מת ביום יארצייט על או"א לא יאמר קדיש באנינותו שפטור הוא מק"ש ותפלה ונשא ונתן בההיא דפ' מי שמתו ועל הרב שמש צדקה סימן ט' בא"ח שלו ועל הגהת הרב בנו ודמדי מחלוקת לא יצאנו והביא דברי רט"ז בא"ח סימן ע"א וי"ד סימן שמ"א דלכאורה סתראי נינהו ויישב ומסיק דאף אם יש מתירין לומר קדיש ה"ד על המת שהוא אונן עליו לא כניד"ד דאיירי למת אחר (מכתם לדוד ס"ס א'):

מה התיר דברים שבצנעא בשבת לאחות אוננת שאינה בעיר המת דכדאי הם ר"ת והרב"ח לסמוך עליהם במת שאינו עמו בעיר ואינו מוטל עליו לקברו וכ"ש אשה דאפילו עמה בעיר נראה דאינו מוטל עליה לקברו דמשתעבדת לבעלה וכ"ש עונת שבת שאין לבטלה אפילו לשאינו ת"ח (שאלת יעב"ץ ח"א סימן ס"ה):

מו וילון הפרוס אפילו סורח הרבה על הארץ אין לו דין מחיצה להתיר לאונן לאכול בפני מתו כיון שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה וה"ה לענינים אחרים הצריכים דופן (הזכרתיו ג"כ בח"א סימן י"ד אות ע"ח הד"ט) (שם ח"ב סימן ק'):

מז רב ושושבינין קרובים לחתן וכלה יכולים להכניס לחופה אפילו תוך ל' לאבלותן אך ברחוקים יש לכתחלה למנוע אם אפשר באחרים ונשא ונתן במ"ש הרכנה"ג סימן שצ"א הגב"י ומי שאסור ליכנס לבית המשתה בחול וה"ה בשבת מ"מ אם הוא קרוב לחתן וכלה יש מקום להקל בשבת דמחזי כפרהסיא אם אינו הולך ובסעודה שאין בה שמחה כל כך כשל שבוע הבן שעושה בליל שבת ודכוותה יש להקל אחר שבעה ואבל על אחותו נשואה מותר ליכנס בכל סעודה שאינה של שמחה אפילו בחול ואפילו חוץ לביתו (שם סימן קע"ט והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב דבר משה סימן פ"ח דפסק דסעודת חינוך הבית מיקרי סעודת מצוה ומותר לאבל לילך שם ודוקא אם יאמרו בה תחלה ד"ת לסברת רש"ל בקמא פ' מרובה סימן ל"ז ולהרב באר שבע דקי"ג סימן ע"ג הביאו הרב פנים חדשות הלכות נדרים דוקא בא"י הויא סעודת חינוך הבית מצוה ע"ש ונראה דמש"ה התנה רש"ל שלא יניח בתחלה לשחוק ולנהוג ק"ר רק יתחיל בד"ת ודרשה ואין חולק בזה ועיין ג"כ להרב משאת משה ח"ב סימן י"א דדחה בב' ידים פקפוק חכם אחד בדין חכם מתאבל על אמו תוך ג"ח הראשונים במקום שנהגו שאין האבל על או"א נכנס לחתונה כל יב"ח וגם שלא ליכנס לדרוש בבית החתונה צוה לאחד מתלמידיו לילך לדרוש במקומו והיה מי שערער עליו משום דליכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כדאיתא בפ' אין בין המודר והרב המחבר בירר שמועה זו נאה וכיוצא בה והביא ההיא דהרימ"ט בחה"מ שלו סימן כ"ג ונשא ונתן בה ושכן ראה להרמ"ל בפ"ט מהל' אישות דתפס על הרא"ש (שם הובאת הגהת הרב בנו דכתב דדברי מר אביו והרב תנא צריכים ישוב) באופן דגם דינא דניד"ד אינו מהדברים דא"א לאוקומי שליח דכולא מלתא אינו רק משום שמחה דידיה עיין לטור סימן שצ"א בשם הרב ברצנולי ולמרן שם ועיין להראנ"ח ח"ב סימן מ"ט ולהרב המאסף שם ודון מינייהו דכיון דעיקר הדבר שלא ליכנס במקום גילה חומרא בעלמא אם כן מן הדין גברא חזי מיקרי ומצי שפיר אוקומי שליח דמה שמחה זו עושה למשלח וכל זה לא הוצרך רק בדלא רמי עליה ליכנס אך בניד"ד דעל חכם הקק"י מוטל לעיולי ולברוכי ולדרוש בבית החתונה ל"צ להא דאפילו הוא עצמו רשאי לילך תוך ל' ואף אם יחמיר על עצמו שלא ליכנס מ"מ מצי מיהב גברא אחריקי' והוא פשוט ועיין להרב נודע ביהודה סימן ק' דהוקשה לו מ"ש הטור שם בשם הראב"ד שאם משיא יתום או יתומה לש"ש ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה מותר וכו' ודוקא מל' ואילך על או"א אבל תוך ל' אסור ובסימן שצ"ב הביא ההיא דר"ת במשודך שמת אחי משודכתו קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואים שהתיר שתכנס לחופה תוך ל' משום פו"ר וכו' ואם התיר אפילו על איחור פו"ר כל שכן שיש להתיר בניד"ד דהראב"ד שתתבטל פו"ר לגמרי ולמה לא התיר אפילו תוך ז' נהי דגברא אגברא לא רמינן אמנם הטור הביא בסימן שצ"ה דהרא"ש הביא דברי הראב"ד והרי הרא"ש הורה כר"ת כמ"ש בסימן שצ"ב ויש לומר דהרא"ש לא סמך על ר"ת רק במקום הפסד מרובה ואפשר דהראב"ד בדליכא פסידא דאי איכא שרי אפילו תוך ל' אכן להרב"ח דפירש דדוקא תוך ל' של או"א אסר הראב"ד ולא בשאר קרובים מעיקרא קושיא ליתא ור"ת וראב"ד ל"פ וע"ע לו שם שיצא לחלק בין שושבין בלבד ואינו אוכל שם לאוכל שם ע"ש:

מח פירש הרב"ח שיחתו להרט"ז חתנו על מ"ש ראיה לסתור פסק מרן ס"ס שצ"ו בדין קטן שהגדיל תוך ז' דאינו חייב לנהוג אבלותו ויישב לו השמועה יפה ועיין ג"כ בספרו ב"ח ס"ס הנז' (שו"ת גאוני בתראי סימן נ"ו):

הד"ט ועיין להרב יד אליהו סימן צ"ג דדחה ראיות הרט"ז ודאין סברא לומר דמשום שלא נתחייב דרך משל בג"י הראשונים יפטר בד' ימים אחרונים ושאני מי שהיה חייב ונדחה ממי שהיה פטור בראשונה ואח"כ נתחייב כקטן דניד"ד ושגם הטעם שיש לתת למרן דהיינו טעמו של הרט"ז לא הוזכר בדברי הרא"ש ואם כן יש מקום לומר דאף להרא"ש אין לפטור רק מה שהוא משום תשלומים דאין הקטן חייב לשלם הימים שעברו בקטנותו אמנם לפטרו בימים שנתגדל אין בו טעם וסברא ודמיא להא מי שלא נהג אבלותו במקצת הימים שא"צ להשלים רק הנשארים ועיין להרב פני אליהו הנדפס מחדש בדף מ"ג ע"ג ע"ש ועיין ג"כ להרב סמא דחיי דף ס"ז דיצא לישע פסק מרן לפיטור כסברת הרא"ש שלא כסברת מהר"ם המחייב ואף שהר"ם רבו של הרא"ש מ"מ פסק כתלמיד משום דהלכה כמיקל ע"ש (וע"ל אות ב'):

מט אשה שמתה ב"מ פתאום והניחה שלשה בנים ובן אחד התחיל לברך בה"מ על מה שאכל ושואל אם ישלימנה ובן ב' היה באמצע סעודתו ושאל אם רשאי להשלים לאכול בשר ולשתות יין (וע"ל אות נ"ג) ובן ג' עדיין לא אכל והיה הולך לאכול ושואל אם פטור מנט"י ועוד שואלים הב' והג' בדין מים אחרונים שמשום סכנה נגעו בהן והשיב מהר"י פינטו דהא' יכול לברך על המוגמר והב' יפסיק מלאכול בשר וכו' והג' פטור מנט"י ושרשאים הב' והג' ליטול מים אחרונים והסכים עמו הרב בן הרב המחבר בדין א' וב' אך בדין הג' חייבו בט"י והרב המחבר פסק ליטול ידיו בן הג' ולא יברך ענ"י והב' שאסור לגמור לאכול בשר וכו' והראשון יסיים הברכה שהתחיל ואסור לסיים בהמ"ז (מכתם לדוד סימן נ"ב והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב פני אהרן סימן ל"א בכדומה לזה שהיה מתפלל או מברך בהמ"ז ונעשה אונן שנסתפק מהר"י אלפאנדרי בס' מוצל מאש שנית סימן כ"א והביא ההיא דזבחים דף ק' שיש לדקדק משם דאין לחלק בין התחיל במצוה ללא התחיל וכן הוציא מדברי הרב עשאל הביאם מהרי"ד בא"ח סימן מ"ב דאף דהתחיל לא יגמור כשם שאם לא התחיל לא יתחיל ע"ש ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן פ"ז ששמע מפי הרח"ע הנז' שאם אחר שהגיע זמן התפלה ולא התפלל מת לו מת צריך לשלם בתפלה הסמוכה לה דדוקא כשמת קודם זמן התפלה פטור מתשלומים ושכן מסיק הרב ב"ד הנז' בסימן מ"ב הנז' ועיין ג"כ למהר"א גאטיניו בצרור הכסף בליקוטיו דף ק"ך ע"ב שכתב בשם הרח"ע הנז' דכיון שמת אחר שהגיע זמן התפלה חייב בתשלומין ועיין ג"כ להרב שביתת י"ט דף קכ"ה ע"ד שעשה סמוכות לסברת מהרי"ד הנז' מתשו' הרשב"א סימן קי"ז דהכל תלוי בחילוק אמיתי שלו אם מת קודם חיובו או אחריו להתחייב או ליפטר מתשלומים וכנז' ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן ט"ז דמי שמת לו מת בשבת שאינו מתפלל ערבית במ"ש ולא הבדלה אין צריך לומר אתה חוננתנו בתפלת שחרית ועיין להרב אגורה באהלך דף כ"ח ע"ג דגם הוא פסק שלא להבדיל בתפלת שחרית כשם שאם טעה ולא הבדיל בתפלת מ"ש אינו חוזר משום שצריך להבדיל על הכוס וה"נ דכוותה דיבדיל על הכוס ובתפלת ערבית לא נתחייב דינו הכי שאינו מבדיל בתפלת שחרית ועיין לרדב"ז הביאו הרב החביב סימן רצ"ד דהיכא דנאנס ולא התפלל ערבית במ"ש דיתפלל שחרית ב' אינו מבדיל בתפלה ולפמ"ש הרב המחבר עוד שם תירץ קושית המג"א על הרדב"ז שהניחו בצ"ע וסיים דשוב נדפס ס' דבר משה ח"ג ושם הביא