עיקרי הד"ט יורה דעה סט

הארץ ממש ושלהיות דבר קשה רוב העולם חולין הן לענין זה ומה גם דממשמעות הש"ס ופוסקים כל שכופה מטתו סגי אם כן האידנא דלא נהגי בכפיית המטה כל שמצטער בענין משכבו סגי (שם סימן צ'):

כז במקום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום יאמרוהו זה אח"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או"א שכבר עברו י"א חודש מ"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו"א שיחזיקום רשעים באמרו קדיש אחר יב"ח (שם סימן צ"ה):

כח פשיטא ליה להקל בכל דהו לישא אשה תוך שלשה רגלים למיתת אשתו שלא כהרב חינוך ב"י סימן ז' שהחמיר בזה וגם המנהג נשתרבב להקל כשיש צד אחד כל שהוא להתיר ואחר שביאר צדדי ההיתר שכתב הרמא"י סימן נ"א בשם הריצב"א דהא דמצרכינן שלשה רגלים היינו היכא שיש לו אשה אחרת וכן אם אשתו שמתה היתה זקנה או חולה שכבר פירש ממנה כמה רגלים ונשכחה אהבתה וצדדין אחרים עוד הוסיף מדיליה טעם להיתר שבכל יום פרוץ מרובה וכו' וע"כ לשמרו מהחטא טוב שלא לאחר (שם סימן ק'):

הד"ט ועל עמוד הוראתו סמכתי ראשי ורובי פה פירינצי זה שנים במי שמתה אשתו חדש ימים ויותר קודם ר"ה וקיים כבר פו"ר והיו לו בנים גדולים וכלתו אתו בבית ובא ושאל אם היה רשאי לישא אחרת אחר עבור חג הסוכות והתרתי לו מכמה טעמים ובכללם דאף שהיתה כלתו בבית אשה חשובה היתה שלא היה דרכו לשמשו ועוד דדל מהכא צדדין להקל הרי לנו סברת האגודה דס"ל דר"ה ויה"כ חשיבי כרגלים ושלפי סברת מרן דסגי בב' רגלים והיה רשאי גם כן לישא בין יום כפור לסוכות וכ"ש אחר סוכות וכאשר כתבתי בשותא דינוקא סימן קע"ג ועיין להרב בארות המים סימן ב' שכתב דלדעתו אף שיש להתיר הנשואים קודם החג כשמתה קודם ר"ה מ"מ אין להתיר הבעילה רק אחר ל' כשקיים מצות פו"ר דתרתי בעינן שעברו ל' יום וג' רגלים ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ט"ז שהתיר לאלמנה משודכת לינשא תוך ל' על או"א משום שלא היה לו מי שישמשנה ממ"ש הר"ם פ"ו מהלכות אבל דכתב בנשואים כיצד וכו' וששוב ראה הדבר מפורש להרב לח"מ שם והביא גם כן דברי הרכנה"ג סימן שצ"ב בשם מהרא"י וזולתו ודביני ביני בעי שמירה ולכן אין לה לטבול בימי נשואיה ועיין למרן סימן שפ"ג וע"ע להרב"ה הנז' שם סימן כ"ג במי שלא קיים מצות פו"ר ושידך אשה וקודם כניסה לחופה מת אחי המשודכת והתיר לכנסה ולבא עליה בליל שבת שהיה כ"ט לל' של אבלות וכן התיר לאשה ובעלה לרחוץ ולטבול בע"ש כ"ט לאבלותו וכהרב דבר משה הנז' סימן ס"ז. כט הביא פסק הרא"ד פאפו בדין ב"ב שמתה בתו בליל שלפני המילה ויום ד' מחג האסיף ואסר לו לצאת מביתו למול הואיל דאנינות יום א' דאורייתא וכמ"ש מרן סימן של"ג והרב המחבר השיב לו דכיון דמסתמא בשעת המילה כבר נקבר המת שברוב המקומות מאחרים למול ומזרזים לקבור מתיהן א"כ בניד"ד שהיה חה"מ ואין אבלות נוהגת בו הדבר ברור שאין שום חשש פקפוק של איסור לעשות מצותו וחזר הראד"פ והשיב דאין חה"מ מועיל כלום לבטל אנינות יום א' אפילו אחר קבורת המת והעיד ע"ע שכן קבל מרבותיו ושחייב לומר עליהם כבר הורה זקן ואח"כ יצא הרב בן המחבר והאריך בבקיאותו ופלפולו נגד הוראת הרא"ד וחיזק יסוד הוראת הרב אביו דיכול ורשאי לצאת ושבחיה בקאלוס הרב המגיה מהר"ש זלמן מלבוב דיפה כוון ויפה דן (שמש צדקה סימן ח' וט') הד"ט ועיין למהר"ד פארדו במכתם לדוד דף קל"ז ע"ג שהוא היה השר המסכים להוראת הראד"פ הנז' ובענין מילה וקבורה איזה מהם קודם ע"ל סימן כ"ח אות ג' וממה שכתב הרש"ץ הנז' משמע דאין ברירה אצלו איזה קודם כיון דמפקא ליה מסתמא דמלתא דמאחרין למול ומזרזין לקבוע:

ל דק ואשכח דדינא הוא מנהגא דקק"י פראג בשאירע אבל לא' מהשותפים לסלק זה את זה ע"י נאמני הקק"י בדבור בעלמא שלא להיות שותף עמו והשותף נושא ונותן ולא עוד אלא דאחר האבלות חוזר מיד השיתוף למקומו ואין מוחין בידם אמנם אם אין השותף רוצה לחלוק עם אבל שותפו מה שירויח במשא ומתן של ימי אבלותו אין לכופו ליתן והביא דברי הטור וב"י והרא"ש והראב"ד דמ"מ יש לאסור מפני מראית העין כיון דהשיתוף מפורסם ונראה שיש לו חלק במה שמרויח שותפו וכיון שכן מנהג פראג לשלוח על ידי נאמני הקק"י לומר לשותפו שאין רצונו להיות שותפו ושמה שיעסוק יעסוק יאי ויאי שעי"כ מתפרסם הדבר שאין לאבל חלק בריוח שירויח ושלעצמו בלבד הוא עושה ואף שאין השיתוף מתבטל בדבור בעלמא מ"מ הואיל דאם לא יעשה כן יש לשותפו היזק באותו שבוע שאינו מרויח ע"כ במקום פסידא כזה יכול לחלוק בלא דעת חבירו וכדאיתא בח"מ סימן קע"ו סכ"ח ולפ"ז ברור הוא שאין האבל יכול אח"כ לכוף שותפו לחלוק עמו מה שירויח באותו שבוע ודוקא במה שירויח ע"י עסק של פרהסיא אינו מחוייב לתת לו שאם אתה מחייבו יש מראית העין דההתעסקות הוא לאבל אך ממה שמתעסק השותף בצנעא בביתו דליכא מראית העין הנז' הרי השותף מחוייב לתת לאבל חלקו (שב יעקב סימן ס"ג):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע"א דפסק דמי שמת לו מת והוא במקום אחר ואינו יודע מיתת קרובו מותר לחבירו לעסוק במלאכה וכ"פ הר"ש הלוי סימן נ"ו והריק"ש סימן ש"פ והרב שער אפרים והרב זקן אהרן סימן כ"א וזולתם ועיין להרב באר היטב סימן ש"פ סכ"א בשם הרדב"ז סימן א' תק"ן דאם שלחו שליח להודיעו חזקת שליח עושה שליחותו ואחר שיעור שיגיע לשם סוגר זה חנותו ולא מצא קורת רוח הרב המחבר בזה דעתו להתיר. עוד כתב דאם כתבו לשותף גם רדב"ז יודה דשרי שמא יאבד הכתב ועיין זקן אהרן סימן ס"א ורש"ל סימן ס"ו דכל שאין האבל יודע באבלו מותר אפילו להזמינו בבית המשתה ויותר מזה הקיל כשהאבל אינו בעיר לעשות השותף מלאכת השותפות אף שיש לאבל הנאה כיון שאין המלאכה נאסרת לאבל רק כדי שלא יסיח דעתו מאבל ובניד"ד לא שייך. וע"ע להרב ד"מ הנז' סימן ע"ז דכתב דב' שותפים שיש להם ב' חנויות וכל א' וא' יושב בחנותו אם יארע לאחד מהן אבלות אם יכול האחר לפתוח חנותו ע"ש שכתב דמחלוקת הרב המבי"ט והראנ"ח היא ושהרב אביו כמה פעמים הורה להקל מטעם דהלכה כמיקל באבל אפילו בפוסקים (ע"ל אות ב') ועיין להרב שכה"ג סימן שפ"ז ובקונטרס עוללות הכרם שבס"ס ת"ח ח"ג סימן י"א שאח"כ ראה להשכה"ג סימן ש"ע שהורה להתיר אחר שלשה ימים הראשונים כיון דלרש"ל בלא"ה נמי מותר אחר ג"י וכ"ש במתעסק דלהר"י מטראני מותר אפילו בג"י הראשונים ע"כ ויש להסתפק אפילו במתעסק שלפעמים שאין לו מה לעשות יושב בחנות המתעסק ורוב העיר יודעים שהוא בעל המעות ועיין להרב גו"ר כלל ה' סימן יו"ד דכתב דאף בג"י הראשונים אמרינן מקצת יום ככולו (וע"ל אות נ"ב). ועיין להרב פרח שושן כלל ה' סימן א' וי"ב משאו ומתנו יפה על הרב גו"ר הנז' ע"ש ועיין להרב נאמן שמואל סימן ל"ד דבן גדול הסומך על שלחן אביו שאינו נשוי ואירע אבל לאביו יכול ליפרד ממנו בימי אבלות האב שלא לסמוך על שלחנו ויהיו מעשי ידיו לעצמו ויהיה רשאי לעשות מלאכה ועיין להרב פרי האדמה ח"ד דל"ה ע"ד במי שקנה הגאביל"ה מכללות הקק"י לקנות ולמכור בשר לערך כו"כ לשנה א' באופן שירויח כו"כ ואירע לו אבל אין זה דבר האבד להתיר לעשותו עי"א יען כי לא יפסיד מהקרן ול"ד לקונה חטים וכיוצא דאמרינן כל כור וכור בכו"כ ואף אם מכר כדי מה שקנה כל הפרקמטיא אבל אלו עדיין שם קרן על א' וא' מ"מ הכא דריוח כל השנה קנה בכו"כ וכו' ואם לא ימכור באותו שבוע לא יפסיד מהקרן שנתן בעד כל השנה ועוד קנה חפצים בכו"כ ואם לא ימכור עתה יפסיד מהקרן אבל בניד"ד לא קנה שום דבר רק שנתנו לו רשות לקנות ולמכור לערך כו"כ וישא ויתן וירויח ולכן לא מיקרי דבר האבד רק חסרון ריוח דאסור ומ"ש מור"ם בא"ח סימן תקל"ט עמ"ש המג"א ולריב"ל ח"ג סימן ס"א דברים שהותרו בענין חוה"מ מ"מ באבל אסור כמ"ש בסימן ש"פ סימן ועיין ג"כ לריב"ל הנז' שם סימן ס"ג באופן דבניד"ד אין להתיר אלא למי שאינו שותפו שיקנה וימכור והריוח לעניים או למי שיהיה ובשביל החנות והכלים כיון שאינם מיוחדים לו רק לקונה הגאביל"ה ומשל הקק"י הן אין בזה שום פקפוק אך ריוח אותן הימים לא יהיה להאבלים ועיין להרב פרי צדיק בי"ד בחידושיו סעיף ה' דף צ"ד ע"ב דנסתפק בפסק מרן סימן ת"ב סכ"א בב' שותפין וכו' אם לדידיה יש שום חילוק בשותפים שאין להם חנות דליכא פרהסיא כלל ושם כתב די"ל דמ"ש בש"ע הוא היפך ממ"ש בב"י ובמה שתיקן בבד"ה עדיין צריך יישוב והרש"ך הניח בצ"ע ועיין להרב בארות המים סימן כ"א שהשיב על דין הרב ד"מ הנז' מסתפק אם יש לחלק בין נודע אבלותו לרבים והם אינם יודעים שחבירו אינו יודע שמא יש לאסור לעשות לו מלאכה בפרהסיא כי היכי דלא ליתי למטעי ואם יודעים שחבירו אינו יודע מותר לעשות לו אפילו בפרהסיא ושלכן התירו גם כן לשמש מטתו לפי שאנו יודעים שאין האשה יודעת באבלה או אפשר דתשמיש המטה דבר שבצנעא הוא ואף אם נודע לכל אבלותו אין להתיר דבר שבפרהסיא ע"ש דלדידיה הדבר ספק. ואנן בעניותין נימא דלע"ד אין לחלק בין אינם יודעים לפי שהוא אינו יודע ליודעים שאינו יודע דלאחזוקי אינשי ברשיעי שידע אבלותו ולא ינהוג האבלות לא מחזקינן ולעולם שרי אף אם אינם יודעים שהוא א"י ודי שידע השותף או המזמין לסעודה שאין האבל יודע כנלע"ד שאינה מכרעת וכן מ"ש הרב דאפשר דתשמיש המטה דבר שבצנעא היא ואין להתאראתר הס"ר איני זוכה לעמוד על הענין מה שייך לחלק אצלו מי שאינו יודע להחמיר בדבר שבצנעא וע"ע לו בסימן כ"ב בראובן שנתן לשמעון סך מה בעיסקא ולא היה ראובן יושב בחנות ומת והניח לוי ויהודה והיה גם יהודה מתעסק באותו עסק בחנות אחרת ומחלו זה עם זה פי' סחורותם ויהי היום מת ולוי גדול הבית בטלן הוא רק כפעם בפעם יבוא חשבון לראות מה הרויחו העלה להתיר להם להיות החנות פתוחה ומה גם בימי יריד שיש להם הקפות שיכולים להציל מידם ע"ש. ועל ההיא דהרב פרי צדיק הנז' דסתראי נינהו פסקי מרן בש"ע וב"י וכנז' עיין למהר"י בן סמאון בעדות ביהוסף שלו סימן י"ד משאו ומתנו יפה על החרדה שחרדו אבות העולם הראב"ד והרמב"ן לתרץ הירושלמי שהביא הרי"ף בפ' מי שהפך עם עובדא דש"ס דידן שם דף י"א ע"ב ועמד על מרן דפסק בב"י דנקטינן כהרי"ף ורמב"ם ובש"ע חזר בו ופסק כהראב"ד ורמב"ן ע"ש דלדעתו ז"ל פסק הרי"ף ורמב"ם עיקר ואין בין ירושלמי ובבלי מחלוקת כלל דעובדא דמרים וקבריה דרב אחאי מלתא דחסידותא היא ובהא נמי פליג עליה רב אשי ע"ש:

לב תחלת דפח"ח פסק מלא וגדוש מהר"ח אבלעפיא במי שמינוהו לחתן תורה ובתוך ימי החג מת לו מת וגזר אומר למנות אחר תחתיו ולא יראו פניו בבהכ"נ ביום ש"ת וכמ"ש הרב דב"ש סימן ע"ר ושכן דעת הגאונים מהר"א רוזאניס ותנא דאורייתא מהר"י רוזאניס וכמה רבני קוסט' כמ"ש הרב בני דוד בביאוריו על הר"ם הל' אבל:

וגם הרב נאמן שמואל שדעתו נוטה להתיר ממ"ש מהריק"ו אינה רק הטיה בעלמא ולא למעשה ומה גם דראיית מהריק"ו יש לדחות ולומר דע"כ ל"ק מהריק"ו דאיסורים דרבנן נדחים מפני כבוד התורה אין דבריו אמורים אלא כשכבוד התורה יתבטל משום חשש שלא לעבור על איסור דרבנן כנתבאר שם בפירוש אילו בניד"ד אפשר ואפשר להתקיים כבוד התורה עם הנמנה תחתיו ע"כ תמצית דברי הרח"א הנזכר שם וחלק עליו הרב המחבר ועמד על תשוב' הרש"ל שהביא המג"א בא"ח סימן תרנ"ה ומה שכתב הרב ארעא דרבנן אות ש' אות רי"ב ונשא ונתן ג"כ בדברי הרט"ז ובמ"ש הרב יד אליהו באופן דמסיק דדברי הרב נאמן שמואל סימן ט"ל בכוון נאמרו אף למעשה ודלא מהרב בני דוד הנז' וכיון שהרב ח"י בפ"ח משמחת ח"ת הגדיל והפליג בשבח מצוה זו מה לי אם כבודה של תורה נעשה על ידי אחר והלא מ"מ הפסיד בגודל מצוה זו ולכן ידחה עשה דדבריהם מפני מצוה זו שהיא לגמרה של תורה שמצוה בו יותר מבשלוחו (פני אהרן סימן כ"ו וכ"ז):

הד"ט גם הרב זרע אמת בסוף ח"ב צדד צדדין הרבה להקל לחתן בראשית ומה גם דבניד"ד היה יום שבת בראשית אחר ז' למיתת המת אף שהיה תוך ז' לאבלותו ומ"מ טוב ליעצו להסתלק מהחתנות בכל כה"ג ובפרט שגם הרנ"ש אזיל ומודי דנכון להסתלק כן ראוי לעשות וכ"נ ממ"ש הרב אמת ליעקב בדיני תורת עליית קריאת ספר תורה בסימן ה' סוף אות כ"ט וכמו שציינתי בח"א בס"ס ל"ד ע"ש:

לג מי ששמע שמועה רחוקה של מיתת או"א והיה נוהג ל' ובתוכם פגע הרגל הביא מ"ש מהר"ם לידידי דנשא ונתן בדברי הפוסקים אם דינו כשמועה קרובה דאין הרגל מפסיק רק צריכים ל' וגערה או די בפגיעת הרגל וגערה ופסק דדי ברגל וגערה אף שלא עברו ל' מיום השמועה מכח ס"ס היינו ספק אי קי"ל כפוסקים שהביא הרכה"ג סימן ת"ב אות ח' דס"ל דאף תוך ימי השנה ואף על או"א סגי בגערה אפילו תוך ל' ואת"ל דבעי ל' וגערה דלמא לודו דלכבוד הרגל יסתפר בגערה ומה גם דלהרב נאמן שמואל סימן ל"ח פליגי הרמב"ם והראב"ד אהרמב"ן הביאו הרא"ש בפ' וא"מ והטור שם דס"ל דאפילו גערה לא בעי וכ"ש וק"ו דהלכה רווחת בישראל דהלכה כמיקל באבל (וע"ל אות ב') ולהרב גו"ר כלל ה' סימן ו' ובקצת תשובותי אפילו יחיד אצל רבים ע"ש והסכימו עם הרב המחבר מהר"א אמאריליו ומהר"י קרישפין וגם הרב מעיל שמואל הסכים להסתפר לכבוד הרגל גם העיד בפניו אחד חכם שאירע בו מעשה שמועה רחוקה מאביו בערב חג שבועות ושאל פי הרב והתיר לו להסתפר באותו יום עצמו יום השמועה (שם סימן כ"ח):

הד"ט גם הרב אחיו בדבר משה שלו ח"א סימן ע"ה פסק להסתפר אפילו תוך ל' על או"א בשמועה רחוקה מפני כבוד הרגל ועיין להרב מים רבים סימן ע"ב וע"ג שהסכים עמו מהר"י אירגאס לאסור אפילו על שמועה רחוקה אף אם יעברו רגל ורגלים רק בגערה לאחר ל' דוקא וכמ"ש הכנה"ג ר"ס שצ"ט ות"ב אות ה' דאין הגערה מועלת רק בגידול פרע דוקא של שלשים יום ואין הרגל עולה רק ליום א' גם הרב זרע אמת ח"ב סימן קנ"ד סתר הוראת אחד חכם שהתיר להסתפר בכ"ד סיון על אביו שמת בערב שבועות והעלה דאפילו על שמועה רחוקה על או"א לא שייך גערה רק אחר ל"י בפועל ע"ש וכן הדעת מכרעת לע"ד דבכ"מ דצריך גערה לא סגיא בלא גידול פרע דאי תוך ל' הלא לאמונה לא תהיה הגערה רק כחוכא ואטלולא אלא ודאי דלא בעיא גערה דאי בעיא גערה צריך גידול פרע ומכל מקום מידי ספיקא דדינא ודאי לא נפקא וכל שכן שכבר נעשה כמו שהעידו להרב המחבר הנז' ועיין ג"כ להרב נאמן שמואל סימן מ"א במי שבאה לו שמועה רחוקה מאמו ונהג אבלות ל' כסברת הרמב"ן וחל יום ל' שלו בר"ח אייר ונשאל אם תועיל הגערה ביום ל' אחרי שאם לא יסתפר באותו היום יכבד שערו מבלי יכולת להסתפר אח"כ מפני העומר ופסק הרב רבו להתיר וצוהו לכתוב סברתו ופסק גם הוא להתיר וטרם כל ראשית הגיש להבין דברי הרמב"ן והביא מ"ש הרמ"י בסימן ת"ב ושיש טעות כמ"ש אבל לענין ל' נוהג על או"א בתספורת וגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו דודאי יש שם חיסור לשון בין תיבת תספורת לתיבת גיהוץ וכלל העולה דגערת יום ל' מיקרי גערה לכ"ע ול"צ לטעם העומר וכהוראת הרב רבו שיפה דן יפה הורה ע"ש ועיין ג"כ להרב אורח לצדיק בחי"ד סימן י"ב והנמשכים דיש הוראה להחמיר בשמועה רחוקה על או"א לנהוג ל"י לתספורת ושאף שמרן סימן ת"ב לא הזכיר רק גערה הדבר פשוט דלא אתא לאפוקי הל' רק בא להחמיר עליו שצריך גם גערה אחר ל' ושהגערה תוך ל' אינה מועלת וכן הסכים מהר"י בריאל ורבני ויניציאה ומורה א' מקאסלי והרב"ח ומהרי"ב רבני ריגי"ו דתרתי בעי' ל"י וגערה ואחרון חביב הרב בנימין הלוי שהעיד שלימים הראשונים כך היו מורים ובאים דתרתי בעי' אלא דא"ל שהכנה"ג העלה בהפך בהגה"ט סימן ת"ב ושהכריח כן מדברי הרמב"ן שאפילו בגערה בלבד תוך ל"י יכול להסתפר והנה הרב ב"ה הנז' השיב על ראיה שלו ומ"מ כיון שהרב החביב עצמו סיים ואמר דמ"מ נהוג עלמא שלא להסתפר תוך ל' אך אם פגע הרגל מסתפר עכ"ל אשר ע"כ דעתו של הרב ב"ה הנז' דבפגע בו הרגל מי יוכל לבא אחריו שהעלה להקל למעשה אמנם כשלא פגע בו הרגל כבר העד העיד בנו דנהוג עלמא להחמיר ולכן צריך לחקור מנהג המקום הצריך לעשות מעשה דאם המנהג קבוע להחמיר יש לחקור אם המנהג הוא עפ"י הוראת חכם ואם החכם שאסר אסר להם מטעם סייג ופרישות או משום שכך היה ס"ל לדינא לאסור ועפ"י מה שיתברר יש בדבר להקל ולהחמיר כמבואר בתורת המנהגים להרב משא מלך והרב פר"ח ואין מפרשים לחכם ע"ש:

לד נשא ונתן על מנהג האבלים בעש"ק אחר חצות שלא לישב עוד על הארץ רק על כסא וספסל דשאני זקיפת המטה שאין לישב עליה אף שזוקפים אותה (כדאיתא במ"ק דז"ך) מהמנחה ולמעלה משא"כ כסא וספסל שאין זוקפים אותן יש להתיר לישב עליהן דסק דרגא חדא ופלפל בדברי התוספות שם ובדבר משה אחיו הגדול (ע"ש בתשו' מ"ג סימן י"ד)