עיקרי הד"ט יורה דעה סח

הכתוב יהללך אחר יש במשמע דאפילו קרוב וכ"ש פיך שלא יהללך וכדאמרינן נמי אין שבחה של מטרוניתא שתעלה בקרובותיה ומ"מ נראין דברי הרמי"ק הנז' דמשום הרמזים והפשטים שהדרך כבושה היא לדרוש בהספדות אין אלו בכלל ד"ת המותרין ומה שק"ק על הרב ב"ע הנז' הוא דאי כדבריו דהמנהג שלא להספיד על קרוביה משום יהללך א"כ למה הרב מ"כ הנז' דרש על אביו ולא חש ליהללך זר ואפשר ליישב ודו"ק:

יח לוי ודינה אחותו נשואה ליהודה הדרים בעיר א' וראובן ושמעון אחיהם בעיר אחרת רחוקה מהלך יום א' ומתה דינה וביום ז' לאבלות ויבא שמעון לבית לוי ורחוק מהעיר ג' מילין א"ל עובד כוכבים מסל"ת שמתה אחותו וכשמוע דבריו הלוך הלך ובכה לבית אחיו וישב על הארץ והתחיל להתאבל הביא תחלה פסק מהר"ש מלויקיו שחשב דברי העובד כוכבים מסל"ת ושבין לוי יהודה נקראים גדול הבית והן ימנו לעצמן והוא ימנה לעצמו אם התחיל להתאבל קודם בואו אצל גדול הבית והר"ן הלוי פסק דעובד כוכבים הנז' יותר מתכוין להעיד מלהיות מסל"ת ואם כן לא מקרי מתאבל קודם לכתו אצל גה"ב ולכן בין אם הלך אצל יהודה או אצל לוי ימנה עמהם ואף שיהיה שמעון גדול מלוי מ"מ אם היה לוי בביתו מיקרי גדול הבית. גם הרר"י מונצילסי מפירינצי מחשיב העובד כוכבים הנז' מתכוין להעיד ואם כן מיקרי לא התחיל להתאבל אמנם כיון שלדעתו יהודה הוא גה"ב והוא לא הלך אצלו לכן צריך למנות לעצמו ולא עם לוי עיין הרש"ך סימן שע"ה סס"ק י"ב ואם לא היה חייב להתאבל לא היה ג"כ רשאי גם מהרש"מ (הובאו דבריו בשמש צדקה שלו סימן נ"ח) חייב לשמעון למנות לעצמו לא מפני שנודע לו שהרי לא התחיל להתאבל וגם לא מפני ששמעון היה מבקש למנות לעצמו דאילו יהיה מדינא פטור לא יהיה רשאי להחמיר ואף אם היה בא לשאול היה חובה עלינו להורות לו רק יש לחייבו מפני שיהודה נקרא גה"ב והוא התחיל להתאבל אצל לוי ואחריו האיר נתיב מהרש"ל מפינאלי המחייבו למנות לעצמו בין משום שכבר ידע ואח"כ הלך בין משום שלא הלך אצל יהודה שהוא גה"ב ובאו אח"כ תשובות הרבנים תלמידי הרב המחבר מהרי"ד אולמו והר"פ עניו שפסקו להקל דמיקרי עובד כוכבים מסל"ת ושאע"פ שיהודה גה"ב ולא הלך אצלו מ"מ כיון שבא בעיר ששם גה"ב ואז התחיל להתאבל מזנה עמו והם גם הם הסכימו דבכ"מ שפטור להתאבל אינו רשאי ואנו חייבים להודיעו גם הרש"ד אוטולינגי פסק שימנה עם אחיו ושאינו רשאי להחמיר על עצמו והרב מהריא"ך מהחזנים מפאדובה אחר שהראה דיש בזה מחלוקת בפוסקים פסק להקל מטעמא דהלכה כמקיל באבל (וע"ל אות ב') ובענין אם רשאי להתאבל דעתו נוטה דרשאי ואין למחות בו והרא"ש פובינו מטורינו פסק דכיון דממ"ש הריב"ה בשם הרא"ש סימן שצ"ו יש במשמע דהתחיל להתאבל לאו דוקא דכיון שנודע לו קודם הגיעו אצל גה"ב הו"ל כהתחיל להתאבל כיון שהיה בדרך ולא היה יכול לעשות יותר ועפעפיו נזלו מים וא"כ מונה לעצמו ומה גם שיהודה היה גה"ב ואם היה פטור לא היה רשאי להתאבל וכמ"ש רט"ז ר"ס שצ"ז בשם הר"ם מינצי גם הרב"ך מריגיו פסק להחמיר על שלא הלך אצל יהודה והרב גבריאל פונטרימולי פסק להקל מטעם הלכה כמקיל ומהר"א סגרי מקסאלי נשא ונתן בדברי הרבנים הנז' והוכיח דחייב להתאבל מעצמו אף אם היה הולך אצל יהודה והסכים גם הוא דחובה עלינו שלא להניח להתאבל מי שאינו חייב (שם אות ג' ע' גדול הבית):

הד"ט ועיין להרב נאמן שמואל סימן מ' שיישב תשובו' הרשב"א תע"ח ותקל"ב ושהבעל נקרא גה"ב ולא אחיה אף שיצטער יותר גם הרב סם חיי סימן ה' הוכיח במישור דהבעל נקרא גה"ב בדין מי שמת ויש לו בן מאשה אחרת שמתה בחייו ולא היה דר עם אביו ואשת אביו היתה נושאת ונותנת בבית ובמיתת אביו היה הבן במקום אחר סמוך לעיר ובא לעירו תוך ז' והורה רב א' וגדול שימנה עם אשת אביו דהיא גדולת הבית וגדול א' חלק עליו ושאין עתה בזמנינו נגררים הבנים רק אחר אביהם כשאינם נשואים ומיעוטא דמיעוטא ימצאו בנים נשואים דגרירי בתר אבוהון והרב סם חיי תמה על דבריו דאטו נשתנו סדרי בראשית ועוד שהרב אביו הביא ראיה מרשב"א סימן תע"ח בדין מי שמתה אשתו ואחי אשתו בא ממקום קרוב דהבעל נקרא גה"ב לענין האבילות הרי דלא אזלינן רק בתר גדול הבית הזאת ואם כן בניד"ד אף דאין הבן גרור אחר אשת אביו מונה עמה להיותה גה"ב וזה כלל גדול דחייב אדם בכבוד אשת אביו וזו היא כבודה אף שאינו אוכל ושותה עמה כיון דזאת האשה הנותנת בתוך הבית ובזה הכל תלוי ואם היה הבן נושא ונותן בנכסי אביו הוא יקרא גה"ב לענין זה ואינו ענין לכאן חיוב הקבורה על מי מוטל דאף אם אינו מוטל עליו הוצאת הקבורה מ"מ הנושא ונותן בנכסי המת המת יקרא בזה גה"ב ע"ש. ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ס"ה במי שמת לו בנו ב"מ שהיה רחוק משם פחות מעשר פרסאות ובא בעיר ביום ג' הגם שמתחלה השיב למנות מיום המיתה כפי מ"ש הרב כה"ג סימן שע"ה בשם הרשב"א סימן תקל"ב אך כשנתיישב בדבר הניח בצ"ע לפי המורגל בפי הכל דדוקא אם גה"ב במקום המת מונה עמו הבא ממקום קרוב ע"ש:

ועיין למהרי"ו סימן ט"ז דמפשט פשיט ליה דמי שהוא רחוק מהעיר שמת לו מת מהלך שלשה ימים מונה ל' מיום הקבורה לענין שמועה קרובה או רחוקה דכיון שכלו כל הל' מקבורת המת אזלי מיניה כל דין אנינות ושכן מעשים בכל יום ועיין להרב עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון בקונטרס הרב בנו קראו בשם לקח טוב סימן ג' בראובן שמתה אמו ושלח שליח לשמעון אחיו הקטן שהיה במקום קרוב תוך יו"ד פרסאות וכתב לו לבא מיד שאמם היתה חולה ומסוכנת והשליח מעל וא"ל שכבר מתה ולא התאבל עליה ולא קרע בגדיו עד שובו אל אחיו הגדול תוך ז' ואז קרע וקבל האבילות והאריך ומסיק דשמעון הבא ממקום קרוב אף ששמע מהשליח שמתה מ"מ נגרר אחר גה"ב דתרתי בעינן למנות לעצמו שידע מיתת המת ויתחיל להתאבל כדדייקי הרא"ש ומרן וכמו שהבינו דבריהם מהר"ש הלוי סימן ל' ושמש צדקה סימן נ"ח ובהגלות נגלות דברי הריטב"א בחידושיו למ"ק פ' א"מ והרי"ף ורמב"ם ורמב"ן והרא"ש והרשב"א כולם שוין להקל דמונה עמהן ורק בהתחיל להתאבל פלגן בהדייהו אין לנו רק דברי מרן דנגרר בסימן שע"ה ס"ט בתר הרא"ש דס"ל דבהתחיל מונה לעצמו והסכימו עם הרב הנז' חכמי ליוורנו ע"ש שנכנס גם כן בענין הלכה כמקיל באבל (וע"ל אות א' ב' ועיין להראנ"ח ח"ב סימן כ"ה ולהרב פרי צדיק בחידושיו לי"ד סימן שע"ה ס"ט ולהרשכה"ג א"ח סימן תקמ"ח וי"ד סימן שפ"ז הגב"י אות ב' ולהרב בן המחבר הנז' בהשמטות בסוף קונטרסו שכתב ששוב ראה להרב ברכי יוסף סימן שע"ה אות ב' שכתב שכן הסכים מהר"י בן מיג"ש ושמ"מ נראה שלא כוון רק לחלוקת נודע לו ובזה שוין הרא"ש והר"י ן' מיג"ש אך בהתחיל פליגי הדדי ועיין ג"כ בשירי שירים ששינה לשונו לרמז שאין סברת שניהם שוין גם בלא התחיל להתאבל עיין שם:

יט לא עזב קסתו להוכיח שיכול לעלות האבל לס"ת בש"ק שהוא יום ז' לאבלו דמשתנץ החמה של יום ז' אמרינן מקצת יום ככולו והעיד ג"כ מפי ציר אמונים כמהר"ש ערה שבעה"ק חברון המנהג קבוע לקרותו לכתחלה בשבת שחל בו יום שביעי לאבלותו (אשדות הפסגה סימן י"ב):

הד"ט וכן העלה הרב זרע אמת בח"ב שלו סימן קט"ו להתיר וכבר כתבתי בח"א סימן י"ב אות כ"ו דמנהג עיר פירינצי הלז אינו כן דאינו עולה וכמ"ש הרב יוסף אומץ סימן צ"ג ולפ"ז אפשר ליישב מה שדקדקתי לעיל אות טו"ב די"ל דבמקום שאינן נוהגין המנחמין איירי' דהכל תלוי בהנץ החמה ומ"ה הותרה לספדן אפילו אבל להספיד את מתו אף שאסור תוך ז' בת"ת ועיין להרב שמש צדקה בסימן מ"ב באבל תוך ז' שאסר לעלות הרב לס"ת ביום ש"ק שחל בו שבוע הבן אף שמנהג העיר שבכל שבת של שורת שבוע הבן קורין הרב לסיים הקריאה דההיא דר"ת חידוש הוא ולא ילפינן מיניה ע"ש ועיין להרב פרי האדמה בח"ג שלו ובח"ד סימן ל"ה סוף ע"ד דכתב דבעה"ק המנהג לקרוא האבל אבי הבן בש"ק שחל המילה בו ואפילו אינו יום המילה רק תוך ח' ימי המילה וכמ"ש הפר"ח בליקוטיו לי"ד במים חיים שלו ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע' דפסק דש"צ שהוא אבל לא יקרא פ' השבוע בס"ת ביום ש"ק אמנם הרב כתונת יוסף סימן ד' העלה להתיר לאבל תוך ז' לעלות בש"ק לס"ת על שהיה נוגע לו לעלות להיותו הוא המדליק של אותו וע"ע לו בסימן ז' ועיין להרב חזון למועד סימן ע' באבל שחל יום ז' שלו בשבת אם יכול לישא כפיו בתפלת שחרית ומה גם במקום שרגילין לבא מנחמים ביום ש"ק גם כן ופסק כסברת הרשכנה"ג סימן שצ"ה בדין ש"צ שחל יום ז' שלו בשבת דיכול להתפלל לשמחת ברית מילה וע"ש דמשמע נמי מדבריו דבשבת לא תליא מלתא בעמידת מנחמים ואם כן יכול כהן אבל הנז' לישא כפיו בתפלת שחרית ולהחליף ג"כ בגדיו והביא ג"כ דברי הרט"ז סימן ת"ב ס"ז ושבשבת מיד שתנץ החמה אמרינן מקצת יום ככולו (וע"ל אות ל"א):

ולפי מה שכתבנו דבמקום זה נהגו שלא לעלות בכה"ג לס"ת בשחרית של שבת (הגם דלהרב"ח דחלק על רבינו יחיאל אין קורין אותו אפילו במנחה וכמ"ש הרט"ז ורש"ך ע"ש) א"כ לדידן ודאי לא ישא ג"כ את כפיו דמה ראית לחלק והוא ברור ועיין להרב טוב עין סימן ח"י שכתב דהרב"ח בתשובות החדשות סימן ג"ן אסור לעלות אפילו במנחה ושהמנהג בארץ הצבי טורקיאה ואיטליא שלא לעלות דוקא בשחרית ובעה"ק חברון מנהג קדום הוא דבזמירות יושב בסדר אבלים וקודם שאומרים הקהל ה' מלך הולכים החזנים שם ואומרים ההשכבה ופסוק לא יבא עוד שמשך וכו' (לא כמו שעושים בשאר המקומות שעושים כן אחר תפלת שחרית של ש"ק) וקם האבל ויושב במקומו ומעלין אותו לס"ת בשחרית ושנראה שגם הרב"ח יודה בזה כשעושים הוראה לישב בין האבלים ומזמרים ההשכבה וכנז' ועיין להרב זקן אהרן סימן ק"ב דמנהג ותיקין הוא מה שנהגו קצת מהקהלות כשחל יום ש"ק שביעי לאבלות מתקבצין בע"ש סמוך לחשיכה ואומרים קצת פסוקים להוציאו מאבלו ומ"מ בליל ש"ק נוהגים דברים שבצנעא ע"ש:

כ מעשה בא' שמת ביש"ק ערב חג השבועות וגמרו לקברו בי"ט א' על ידי עובד כוכבים והורה גבר כהרט"ז בא"ח סימן ע"א שיתפלל האבל ערבית מבעוד יום ואף דהרב שבות יעקב סימן ק' דחה דבריו כבר עמד על דעתו הרב בית לח"י בסוף ספרו בתשו' השייכה לסימן שמ"א. ולענין ליל י"ט א' הורה לשמוע קידוש וכל הברכות מאחר בכוונה לצאת י"ח כיון דמחלוקת בין אחרונים בסימן הנז' בביאור הוראת מהר"ש לאונן לקדש בליל שמחת תורה ע"ש ובפרישה ורט"ז והר"ם מלובלין סימן ק"ז ומג"א סימן תקמ"ח ולחוש לדעת הרש"ך נאה לשמוע מזולתו (זרע אמת ח"ב סימן ק"פ):

הד"ט ועיין להרב ושב הכהן סימן צ"ג וצ"ד דשקיל וטרי בענין אבלות בי"ט ותמה על הרב מ"ל בפ"ג מהל' אבל דין יו"ד ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א סימן כ"ג אות ג' ובשותא דינוקא שלי סימן כ':

כא המניח אחריו בני בנים ואח וחתן טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו ושם נשא ונתן בענין כבוד אבי האב וחמיו ותירץ קושית הרמ"א סימן ר"מ סכ"ד עמ"ש מהריק"ו סימן מ"ד ויישב גם כן קושית הרב שבות יעקב ח"ב סימן כ"ד מדברי רש"י בסוטה דף מ"ה ד"ה בר ברתך אנא ע"ש וטעמא טעים ג"כ דהאח עדיף מב"ב משום דבמה שנשאל היו הב"ב אבלים על אביהם ומחוייבים לומר קדיש על אביהם ולא שייך לומר קדיש א' יותר על זקנם (שם סימן קמ"ח):

הד"ט קול האות האחרון אינו מוכרח (אחר הס"ר) דהא להראנ"ח קדיש א' עולה לב' כאשר הזכרתי בא"ח סימן ג' אות כ"ה ועיין להרב שבות יעקב הנז' בח"א סימן צ"ג במי שלא הניח בנים רק ב' בנות וצוה שהגדולה תאמר קדיש ולא בבה"כ ואחר מותו בא אבי הנפטר לומר קדיש בבהכ"נ על בנו מה דינו לדחות שאר אבלים ופסק דדוקא במקום שנוהגים לומר קדיש בבהכ"נ על בנו במקום שאר אבלים יאמרנו ואם אין במקום מנהג קבוע לא יאמרנו והגאון גיסו מסיק דמ"מ יאמר להפיס דעת המת בלא בנים ובניד"ד א"צ לזה בשכבר תאמר בתו קדיש כאשר צוה במנין בביתו וראיתי להרב עזריאל דאיינא בתשובות כ"י סימן ק"ט דכתב דאין כח האומר קדיש שלא על או"א יפה לדחות האומרן על או"א ומ"מ אם יתרצו לפשר ביניהן גדול השלום ועיין ג"כ להרב כנסת יחזקאל בתשו' אחרונה של ספרו שביאר כל אופני דחיות הקדיש ומי קודם למי וענין הגורל ע"ש ט"ל סעיפים על דין קדיש יתום ועיין ג"כ להרשב"י הנז' בח"ב סימן ל"ד בזקן וזקנה שמת בנם והניח בן וגדלוהו כאב ולמדו עמו ושכרו לו מלמדים וראה סימן יפה בתלמודו ויורישם אחר מיתתם ומתו ובא בן הבן לומר קדיש על זקנו וזקנתו ואם הבן באה למחות בו אין מחאתה מחאה כיון שגדלוהו ולמדוהו תורה ול"ד לההיא דמור"ם סימן קי"ח ועיין להרב קרית חנה סימן ל"ה שנחלק על הרשב"י הנז' ושיכולים האבלים אחרים למחות ואחריו בא הרב כנסת יחזקאל הנז' סוף סימן ש"ד והחזיק בהוראת הרשב"י ודוקא בבן הבן ולא בבן הבת וכל שכן הבת:

כב העלה להתיר נשואין למי ששידך נערה בחיי אביה ומת אביה וזמן קביעות הנשואים נופל תוך יב"ח למיתתו ואחר ל' (שם סימן קנ"ו):

הד"ט וכן עשיתי מעשה פה פירינצי זה שנים שמתה אם הכלה וכנידון הנז' והתרתי להנשא אחר ל' תוך יב"ח ואחרי מופלג ראיתי ושמחתי שכוונתי לדעת גדול ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ב במי שהיה נוטה למות וצוה לעשות נשואי בתו ומת אביה אחר בעילת מצוה לא תלך בתו אצל הקבורה די"ט שלה הוא ודברים של פרהסיא אינו נוהג ע"ש דלע"ד לכאורה צריך תלמוד:

כג התיר לא' מבני החברה שמנגנים שיר בה"ר בבהכ"נ שמת לו מת תוך החג להתחבר ברעיו לנגן דאל"כ היה דבר של פרהסיא ובפרט דעדיין לא התחיל אבלתו ושם שקיל וטרי בדברי הרב ב"ד חי"ד סימן קפ"ה שם סימן קנ"ז):

הד"ט ועיין להרב זקן אהרן סימן רי"ד הזכרתיו בח"א סימן ל"ו אות כ"ב ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן פ"א בדין כלי זמר בליל שלפני המילה וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא תוך י"ב חדש של מיתת אביה דפסק להיתירא די"ט שלה הוא ושגדולה מזו ראיה להרב זקן אהרן שהתיר אפילו לנגן לאחרים:

כד עיר שיש בה שוחט מומחה ואיתרע ביה מלתא ישחוט שוחט אחר אף שאינו מומחה כ"כ כמוהו אך לענין רופא התיר משום סכנה אף דאיכא רופא אחר שלא מכל אדם זוכה החולה להרפא וכ"ש שרוב מלאכת הרפואה אינה רק אמירה וכתיבה ואפשר דאפילו שכירות מותר לתת לו דאסיא דמגן מגן שויא אך הרופא עצמו יחוש ע"ע וימנע מליקח ושוחט אבל ששחט אין להחמיר בדיעבד דלא ממ"ש הרב בית יעקב שמצא בקלף ישן בשם מהר"א קלוזנר דמשמע משם דאף בדיעבד אין לאכול משחיטתו דליתא ושכבר מצא מציאתו הנזכר במרדכי רפ"ק דחולין בשם רבינו ברוך בשם ר' אלדד הדני וסיים דלא נהגינן הכי ולכתחלה נמי אם אין אחר מותר לשחוט אם צריך לו הבשר או לצורך חולה וכיוצא (שבות יעקב ח"א סימן פ"ו):

הד"ט ועיין בח"א סימן י"א אות ט"ז שהזכרתי סברת הרב תודת שלמים בשלמי תודה סימן ז' לשמש אבל לעשות צרכי בהכ"נ וסברת הרב זרע אמת סימן ק"ן דשפיר מצית האשה לאפות ולבשל בימי אבלה אף לצורך אחרים ובלבד שלא יהיה לצורך אחר ימי אבלה וביאר דברי מרן ומור"ם סימן ש"פ סכ"ב ובירר דברי מהריק"ו סימן ל"ה ותה"ד סימן רפ"ט הקשה על הרט"ז ס"ס הנז' ואשכח תנא דמסייע ליה בתודת השלמים הנזכר וכנז':

כה יולדת או חולה שאירע לה אבילות קודם החג אף שלא נהגה אבילות בימי חליה כיון שיודעה מיתת קרובה ועשה מה שיכולה לעשות סגי בהכי והרגל מבטל האבלות כאחר אך אם לא ידעה במיתת הקרוב צריך לנהוג אחר הרגל דיני ז' ואין הרגל מפסיק כלום ודחה מהלכה הוראת הרב נחלת שבעה סימן י"ז (שם סימן פ"ח)] הד"ט גם באזני הרב אור נעלם סימן י"א לא נכנסו דברי הרב נ"ש הנז' דכיון דיכולה לנהוג אבלותה במקצת דברים סגי בהכי ע"ש ועיין להרב בעי חיי סימן רמ"ג דפסק בנאנס ולא קרע ולא התאבל והגיע הרגל אין הרגל מפסיק ולא שנא מזיד ולא שנא שוגג וכדעת הראב"ד והרמב"ן בתורת האדם ומרדכי והרא"ש פ' א"מ והג"מ בפ"י מהלכות אבל:

ועג"כ להריב"ה סימן שצ"ז ושצ"ט אבל הל' יום מונה מיום הקבורה כו מה שהתירו לאבל שחל יום ח' שלו בשבת ערב הרגל ה"ד לספר ולכבס ולרחוץ אבל לא ללבוש לבנים ובגדי שבת וחזרה למקומו דלא כהרב בית הלל דפסק בהפך מכח לשון מור"ם בסימן ת' וששגג שלא ראה בד"מ שלו. עוד לו שם בדין שכיבת האבל על