עיקרי הד"ט יורה דעה סז

חסון הנז' והכריח גם הוא דט"ס נפל בדפוס ושצ"ל ולחתכן במקום ולגלח מדברי הרב הלבושים ואם כן גילה מור"ם דעתו דאין להסתפר ושאני מימי הספירה אחר ששתק כאן ולא התיר ודחה ג"כ הראיה שהביא מרשב"ץ ושכבר בא מעשה לפני מהרי"ך ן' ארדוט והר"ם אמאריליו והורה שלא להסתפר והסכים עמו הרב מר גיסו שאין להקל בזה חלילה ע"ש וכבר כתבתי במקום אחר מ"ש הרב מכשירי מילה בפ"ט סימן ט"ז בשם הרב תוספות מרובה דיש לקיים גירסת מור"ם ולגלח ודווקא לזקן והיינו מה שמעכב המציצה סביב פיו וכ"כ ג"כ הרב טוב לכת שם וניחא כיון דבמוהל עסיק ולא בסתם ב"ב והנך רואה דלדידהו נמי אין צד היתר רק למוהל ולצורך התינוק ויש מקום קצת לומר דאף האוסרים לב"ב יתירו למוהל ובלא"ה נמי פש גבן כלל הנז' דהלכה כמיקל באבל ועיין להרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סימן קל"ב דהביא מ"ש הרב אליה רבא דאבל תוך ל' שיש לו נשואין מותר לגלח דהוי דבר שבפרהסיא וכתב עלה דיש לעיין דהא רגל דידיה דרבנן וכיון שחל עליו אבילות קודם מאן לימא דהוי רגל דידיה ושאני מי"ט ב' ש"ג בסימן שצ"ט ס"ג דעשה דרבים הוא וגם הרגל קודם ולא חל עליו אבילות משא"כ זה ואיך יבא רגל דידיה ויבטלנו ומה בכך דהוי דבר שבפהרסיא ושאני ההיא דסימן שצ"ב דמכניסים המת וכו' דעד שלא חלה האבלות חל רגל דידיה ול"ד לפורים דהם דברי קבלה כד"ת ודרבי מה שאין כן כאן עיין שם וע"ל אות י"ב:

ו מת בחג אין ש"ע נחשב רק ליום א' (יוסף אומץ סימן צ"ג):

הד"ט וכן המנהג פה פירינצי וכן עשיתי מעשה איזה פעמים ואפשר לי לומר דאף להרב זרע אמת ח"ב סימן קס"א דהאריך בפלפולו דעולה לז' ומ"מ יהיה גם הוא משלנו בעיר הזאת שכבר נתפשט המנהג למנותו ליום א' וכאשר כתבתי בחלק א"ח סימן ל"ד אות ט"ו ולקמן אות ל"ז ונ"ב וכאשר אחרי מופלג ראתה עיני להרב ברית אברהם אות ר"מ שכ"כ בפשיטות גם הרב פרח מ"א בח"ב פסק כמרדכי דאינו עולה אלא ליום א' ע"ש:

ז ראובן שמת אחר הפסח והניח בן ובת בבית אחיו ובניו כולם מסובים יחד והגיע זמן בן האח לישא אשה בבית אביו פסק מהר"ש מלויקיו בהסכמת הרב דודו מהרי"ב מפאנו שיכולים בני ראובן לישב בבית דודם בימי נשואי בנו ומ"מ פסק למעשה על הצד היותר טוב דבמקום שנהגו להחמיר גבי סעודה אית למנקט מלתא מציעתא לילך מהשלחן בעת בה"מ ומזמוטי חתן וכלה (פחד יצחק אות א' ע' אבל אסור וכו') ח סנדק שמת באותו היום אחיו הורה לו המורה להביא תינוק לבה"כ שבביתו דכיון שלא היה יוצא דרך רה"ר לא מקרי יוצא מפתח ביתו (שם ע' אבל אסור לצאת):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן פ"ב דהרב אביו התיר לאבי הבן אבל תוך ז' לילך לבהכ"נ ולהתפלל כנהוג לכל ב"ב ואחר המילה לחזור לאבלותו כמרן ומור"ם סימן שצ"ג ומ"מ עלה בהסכמה שלא יקרא בס"ת ועיין לרש"ל סימן ע"א והלק"ט ח"א סימן רס"ט והר"ש יצחק סימן ט"ל וכנה"ג סימן ת' הגה"ט אות ח' ונחלת שבעה סימן י"ז ובליקוטי פר"ח לי"ד סימן ת' וב"ד סימן קצ"א ועיין להרב בעי חיי בחי"ד סימן רמ"א דס"ל דמוהל אחר שלשה ימים מותר לצאת אף במקום שאין מנהג לצאת אלא בשבת ואפילו יש שם מוהל אחר ושאין מוהל אחר יצא אפילו ביום אחד ובמקום שנוהגים לצאת לבהכ"נ בבו"ה יצא אפילו ביום א' אף אם יש שם מוהל אחר ע"ש ובש"ע שלפנינו נפל טעות בדפוס במור"ם סימן שצ"ג ס"ג שכתוב ובמדינות אלו וכו' ואם האבל מוהל וכו' ויש מקילין אפילו תוך ג' אם אין מוהל וכו' ע"כ וכצ"ל ויש מקילין אפילו מוהל אחר בעיר וקאי לתוך ג' דלעיל אסר א"נ צ"ל ויש מקילין תוך ג' אף אם מוהל אחר בעיר וכיוצא וק"ל:

ועיין להרב"ח הנז' בסימן רמ"ב דכתב דאבלה תוך ז' לא תצא להוציא הנער למילה דאין כאן מצוה ואם המילה בביתה אפשר שמותרת ע"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן צ"ט דהתיר לאבל תוך ז' על מיתת אחותו ששמע שהיה אביו בא מהדרך שלא היה יודע במיתת בתו לצאת לקראתו כדי שלא ירגיש אביו פתאום ויצטער ביותר עליה ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן קט"ן דפסק במי שהגיע יום מילת בנו תוך ז' ימי אבלותו י"ט שלו הוא ואינו נוהג דברים שבפרהסיא וכמ"ש הלק"ט (וכנז') ליישב מ"ש עליו הרב ב"ד (כנז'). וע"ע לו שם סימן קמ"ה במי שמתה אשתו ביום מילת בנו שיש לקבור האשה ואח"כ למול ולא לעשות סעודה ממש רק פת הבב"כ וקאו"י ואח"כ לקבל עליו אבלות ולאכול הבראה כמ"ש הלחם הפנים סימן שמ"א ושוב מסיק לאחר העיון דטוב יותר לקבל עליו האבלות ולאכול ההבראה ואח"כ למול והסעודה ויכנס גם אבי הבן לסעודה ע"ש ונראה דלפמ"ש בסימן קנ"ח די"ט שלו הוא אם כן גם סעודת הבראה יעשו בפהבב"כ וקאו"י וכאשר שבוחי שבח בסימן קנ"ה למי שעשה הבראה בח"ה בקאו"י ופת הבב"כ ע"ש ועיין להרב נחלת שבעה הנז' שם בדין יולדת זכר דיום ש"ק יום ד' לאבלה שכתב שהלך לבהכ"נ עם הנשים ותשב במקומה של כל השנה ולא תתן להם לחמניות ויין שרף כמנהג ע"ש:

ט אם מותר לאבל ביום ו' לאבלותו לישא אשה ביום פורים נחלק הרב המחבר עם מהר"ש מהזקנים ע"ש (ועיין בח"א סימן ל"ו אות מ"ג מה שכתבתי שם) (שם ע' אבלות בפורים):

י הורה להתיר הרב עפר יעקב לגלח תוך שלשים לאבלותו אפילו על או"א מי שצריך לילך אצל הדוכוס לפקח על עסקי צבור ולעמוד על הפרץ פן יצא דבר מלכות מדה א' שמבקשים ממנו סוחרי עובדי כוכבים שתלוי בה כמעט פרנסת ומחיית רוב הצבור ויותר על כן עיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן צ"ט שהתיר בכיוצא אפילו תוך ז' הד"ט) (שם ע' אבל קרוב):

יא לא נהגו בכמה קהלות ובכללם קק"י שלו לומר ההשכבה בבה"ק ולא בבית האבל רק לנפטרים מבן י"ג ומעלה ונראה הטעם דמי שאינו בר מצוה אינו בן עונשים ומה הצורך לבקש למתק כח הדינים מעליו (ק"ק דאי הכי עד בן כ' נמי לא ישכיבוהו דאינו ב"ע למעלה ומה צורך לבקש מיתוק הדינין הד"ט) (שם אות ה' ע' השכבה לא):

יב מסיק ותני תשובת הרש"ל מפינאלי שנת תפ"ו במי שאירע שלמחרת יום נשואיו מת אבי הכלה דאם בעל בעילת מצוה תשלים ימי חופתו ואח"כ תנהוג אבלה ואם לא בעל תקדים לנהוג אבלותה ול"ש בין איש לאשה הגם דאסתר קרקע עולם היא עיין לריב"ה ומרן ורט"ז סימן שפ"ג ולהרב לקט הקמח ואוקי באתרין דכיון דאם ינהוג ימי החופה תחלה מ"מ אסור בתשמיש המטה דדברים שבצנעא נוהג א"כ ש"ד אם לא בעל עדיין לנהוג תחלה האבלות (שם אות מ' (כ"י) ע' מת לו מת):

הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אמת סימן קמ"ט בבחור שנשא בתולה בע"ש בבית הכלה להוצאת אחיה ובתחלת ליל שבת שנכנסה לחופה ולא נבעלה מת אבי החתן ואחד חכם הורה לעשות בעילת מצוה בליל ש"ק וביום א' בזמן הקבורה לא ילך אחר המטה ולא יקרע וינהוג ז' ימי המשתה ואח"כ יתאבל והרב המחבר דדינא הוא לגמור ימי המשתה ואח"כ ימי אבלות ואח"כ לבעול בעילת מצוה ועיין להרב דבר משה סימן ע"ח במי שהזמין צרכי חופתו ליום ד' ומתה אמה של כלה ביום א' והסכים מר אביו להתיר כניסה לחופה אחר ז' וכמ"ש מרן סימן שמ"ב ומהרי"ד חלק בזה דדוקא אי איכא פסדא שרי לאחר ז' הא לאו הכי ימתין אחר ל' והרב אביו השיב דאין כוונת הרשב"א שפסק מרן לחלק בין זה לזה כמו שיעויין בש"ע ולבוש ולהרב דרכי נועם סימן כ"א וכ"ט ומה גם דבניד"ד היה גם כן הפסד ממון דהכינו כבר הרוסקינ"ו ודברים אחרים שאם ימתינו יפסידו ועיין להרב ב"ד סימן קס"ח וריט"ץ סימן ע"ה וכן נעשה מעשה בבן הר"י ן' נחמיאש שנפטר הר"י בערב שבועות ונכנס לחופה אחר ז' ע"ש ומי שהכין צרכי סעודתו והזמין הקרואים ומתה אח"כ אחות המשודכת עיין להר"ם זיסקינד סימן ט' דפסק דאינו מותר להכניסה לחופה רק אחר ז' ולבועלה ע"ש וע"ע להרב ד"מ הנז' בסימן קע"ב והנמשכים ובסימן קפ"ה וקפ"ו שאחר משאו ומתנו יפה בחילוקי דעות הפוסקים בדין נשא אשה ואח"כ אירעו אבל מסיק להלכה ולמעשה שאם לא היה שם כניסה לחופה גמורה מאן דשרי בעילת מצוה לא הפסיד וינהוג ז' ימי אבלות קודם ואח"כ ימי חופתו ואצ"ל כשלא בעל שכך הוא דינו לנהוג ימי אבלות ושוב ימי החופה ויבעול מיד ואם כנס תחלה ביחוד במקום הראוי לביאה אף שלא בא עליה ויחוד דנדה נמי קונה או בהכניסה אחר קדושי' (אף שלא נתייחד עמה) ושוב קרה לו איזה אבל אף דלית ליה פסדא דסעודה וטירחא מ"מ פשוט הוא דבועל ב"מ קודם קבורת מתו ונוהג ימי משתה ואח"כ אבלותו ואין בזה שום פקפוק ובענין הקריעה חייב לקרוע דאין ימי משתה כי"ט של תורה דתנן בהדיא שקורעים קרוביו של מת וכן על שמועה קרובה ואם איש ספרדי הוא דאין קורעים על קרובים חוץ מאו"א גם בזה יעשו כמנהגם ע"ש ועיין בחא"ח מחבורי הקצר הלז בסימן כ"ו אות ו' ע"ש ועיין להרב זקן אהרן סימן ק' בראובן שנשא ונכנס לחופה והיה אחיו חולה ומת ולא נודע לו מיתתו רק אחר שלשה ימים ופסק דע"כ ל"פ הפוסקים רק לענין איסור תשמיש דהוי דבר שבצנעא אבל להיות כרגל כ"ע מודו ולכן ישלים ימי חופתו ואח"כ ינהוג אבלותו:

ועג"כ להרב מים רבים סימן ע' וע"א דהסכים למ"ש מהר"י שניאו זקנו במי שביום ג' לחופתו באשתו השניה מת לו בן מהראשונה שישלים ימי משתה ואח"כ ימי אבלותו ונתן הרב המחבר טעם למה לא יעלו ימי המשתה למנין ל' כדין קובר מתו ברגל דאף שמונין הז' אחר הרגל מ"מ מונין הל' מיום הקבורה דשאני חתן (ועיין ג"כ להרב זקן אהרן הנז' סימן ק"ח) ועמד ג"כ בסתירה שבדברי מרן בדין אבלות בפורים בסי' תרצ"ד ובי"ד סימן ת"א ע"ש והביא מ"ש הרב ערך לחם ורש"ך שם ובסימן שמ"ג ע"ש וע"ל אות ה':

יג בענין צדוק הדין מנהג עירו לאמרו יחד בהלוך בכל זמן שא"א תחנה ובחש"מ א"א אותו כלל ובאסרו חג הולכים בעשרה לאמרו יחד בהלוך ומה שמזכירים בצ"ה גזירת תתנ"ו כתב בשם הצמח דוד גאנ"ז של פראג שאז נתקבצו הנוצרים מכל גלילותיהם יותר מת"ר אלף איש לעלות לירושלים לנקום נקמת משיחם וישימו צלם אדום על בגדיהן לאות והיה זמן צרה לשונאיהן של ישראל ונקרא בשם קרוציאט"א וזה בשנת כל"ו כלו יחד היינו תיבת כלו מספר נ"ו דהיינו האחדים והעשרות של תתנ"ו הנז' (שם ע' צדוק הדין ודיניו):

הד"ט ועיין להרב דבר משה ח"א סימן ע"ו דכתב דכיון דמנהג עירו כמר"ן סימן ת"א לומר צ"ה אפילו בי"ט למת בפניו ה"ה בניסן וסוף תשרי דאף שא"א נפ"א ולא וידוי ולא מתענים בהן וה"ה בשמועה רחוקה בא"ח יש לאמרו יד בדין קדיש יתום רבו המנהגים יש מקומות שאומרים אותו גם בשבת ויום טוב ור"ח ויש שא"א אותו והרב בנימין זאב כתב דהנכון לאמרו ושכן מנהג ספרד בר"ח חנוכה ופורים ולא בשבתות וי"ט וחה"מ ובעירו פירארא הספרדים א"א אותו בשבת וי"ט וחה"מ ור"ח חנוכה ופורים אך בשאר ימים אף שא"א תחנה אומרים אותו ואשכנזים אומרים אפילו בשבת וי"ט והאיטליאנים נוהגים כספרדים הנז' (ופה פירינצי א"א אותו כל יום שיש בו מוסף דוקא) (שם ע' קדיש יתום):

טו יצא עתק תשו' הרב עפר יעקב סימן נ"ט להתיר מה שנהגו האבלים על או"א לומר קדיש וקדושת ובא לציון ותתקבל לפני העמוד והם החזנים אע"פ שבא לבהכ"נ אחר שהתפללו כבר הקהל דאין קפידא לפי שאומר צלותהון וא"א צלותנא וה"ה בש"צ שאינו מתענה יכול להתפלל ולומר עננו אם מנהגם לומר ביום התענית הזה ולא ביום תעניתנו והבאתיו כבר בח"א סימן ג' אות ל"א) (שם ע' קדיש על מתים):

טז העיד על מנהג עירו ושאר ערי איטליא להתאבל על קטן אם נפטר אחר ל' ולא כמנהג שכתב התניא שלא להתאבל על פחות מבן שנה (שם ע' קטן מת):

הד"ט ועיין להרב מעיל צדקה סימן ה' שהאריך להוכיח מספק הט' חדשים להקרא הולד בן קיימא אם נולד חי אף שמת תוך ל' ללידתו לענין שמתאבלין עליו דא"צ להיות כל א' מהחדשים של ל' אלא אף חדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר מיקרי שכלו לו חדשיו והוכיח שאף הרמב"ם שסתם סתמו כפירושו דסגי בהכי ונכנס גם כן בענין הלכה כמקיל באבל אי דוקא בתנאים (וע"ל סימן א' וב') ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן קל"ח דחילוק ידע בתינוק שמת תוך ל' ללידתו ולא ידעינן אם כלו לו חדשיו או שנולד מת או חי ואח"כ מת וידעינן דלא כלו לו מה דיניהן לענין מילה וקבורה בי"ט א' וב' וע"ע לו שם בסימן קט"ז ועיין ג"כ להרב נודע ביהודה ח"א סימן ט"ז וח"ב סימן צ' (ואשר הבאתי גם אני בח"א סימן כ"ג אות א') דאין דיניהם מישך שייכי לענין אם חייב באנינות ויפטר מכל מצות שבתורה דאף שמותר לקברן בי"ט ולהסיר ערלתן לא מפני כן תמשך התולדה חיוב האנינות דאין לפטרו מהמצות משום ספקא דפלוגתא וכיוצא ע"ש ובסימן קל"ט פסק בפשיטות דהאונן אסור במלאכה לכ"ע ולא כדמשמע ממור"ם סימן שע"ה דבמחלוקת שנויה ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן מ"ט דפסק דתינוק שנולד לו' חדשים וחי ז' שבועות ומת יש להתאבל עליו:

ועיין להרב מטה אשר ענף ד' ה' ז' והנמשכים שכתבן דהא דבעינן שכלו לו חדשיו היינו ט' חדשים שלמים ואז אף אם לא יגמרו סימניו מתאבלין וכן הנולד לז' חדשים שלמים מתאבלים עליו בין בן ז' ובין בן ט' שלא כלו חדשיו אף שגמרו סימניו אין מתאבלים עליו עד שישהה ל' יום ואם לא קים לן שכלו חדשיו ולא גמרו סימניו אפילו מת ביום ל' אין מתאבלים עליו ואם נולד לח' וקים לן שלא כלו חדשיו אף שגמרו סימניו ומת אחר ל' אין מתאבלים עליו וספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון שניהם מתאבלין עליו והוא מתאבל על שניהן וע"ע לו שם בענף כ"א בדין תאומים שמת אחד מהן תוך ל' אם יתאבל על הב' הביא סברת הפוסקים ומ"ש מרן בסימן שע"ד בשם הגהת אשירי ומ"ש הלבוש והר"מ מלובלין סימן ז' שהביא הכה"ג בהגה"ט והרב מקור ברוך סימן ל"א וזולתם ומסיק דמדי מחלוקת לא יצאנו והמחמיר תע"ב ועיין להרב ברכות מים סימן שע"ד מעובדא דהוה במי שנולדו לו ג' בנות וב' מהן מתו תוך ל' יום ואחר ד' חדשים מתה הג' מחולי אבעבועות והיתה בריאה אף שהיתה מעט דלה ורזה והיה מי שחשב לפטור קרוביה להתאבל ממ"ש מרן סימן שפ"ד ס"ט בשם יש מי שאומר דתאומים שמת אחד מהן תוך ל' והב' חי ומת אחר ל' אין מתאבלין עליו והרב המחבר הן קדם נשא ונתן במ"ש בב"י שלו ועל מור"ם בדרכי משה שהביא דברי א"ז באופן אחר בשם הרשב"א והביא דברי הרב מקור ברוך סימן ל"א וסוף דבר הביא מ"ש הרב שלחן מלכים כ"י במ"ש מרן יש מי שאומר וכו' והב' חי פי' אחר ל' אין מתאבלין עליו פי' על זה שמת תוך ל' ולא אמרינן מדהא הוא חי והוא בן קיימא גם זה שמת בן קיימא הוא אלא אין מתאבלין עליו וכמ"ש הרש"ך ועליו סמך הרב המחבר עיקר הדין אמנם בניד"ד לא מצא מקום להסתפק ושאפילו לפירוש הרב הלבוש חייב באבילות כיון שאחר מות אחותה היתה זאת בריאה ואף לפירוש הרב מקור ברוך כבר השלימה ל' יום אחר מיתת אחותה ועוד ב' חדשים אחרים ודאי דחייב באבילות ואין שום צד פיטור כלל ע"ש ועיין להרב מטה אשר הנז' בענף י"ב דף קי"ג ובדף קט"ו ע"ב ענף ב' דלקטן שכלו לו חדשיו ומת תוך ל' או שלא כלו ומת אחר ל' אומרים עליו צ"ה וקדיש ועיין להרב דבר משה סימן פ"ג דנסתפק במת תוך ל' ללידתו דאינו חייב להתאבל אם נוהג בו אנינות להזמין צרכיו או דלמא דינו כאבילות דליתא ויעויין בסימן שצ"ג דאין הכהן מיטמא לנפלים ועיין למהר"ש הלוי בחי"ד ובירושלמי ס"פ אין נושאין על וכו' ובמלחמת ה' דף תל"א וברב"ח סימן שנ"ג ובענין טומאת כהן על הנפלים ע"ל סימן ל"ה אות י"ב:

יז הסכים להוראת תלמיד חבר הרמ"י קראפניטו דיכול ורשאי האבל על או"א לומר בתוך ז' דברים המשברים ומעגמים הלב דאין זה בכלל איסור ת"ת דאסור משום פקודי ה' ישרים משמחי לב אבל לומר איזה דרוש להספידו אם יאמר בו פשטים או חדושים כמו שרגילים הדרשנים אסור והשיב על דברי הרב באר עשק סימן ל"ה דהתיר משום דס"ס בדברי אבלות קא עסיק ושהמנהג שלא להספיד על קרובו הוא משום יהללך זר ושהמעיין בס' מאמץ כח יראה שדרש על פטירת אביו והרמי"ק הנז' דחה דבריו דהא הרמזים והפשטים שנהגו הספדנים לדרוש אינן בכלל ד"ת שהאבל מותר בהן והראיה מהרב מאמץ כח אינה ראיה כלל דהתם דרוש דרש משה בתשלום הנז' ולא בתוך ז' ועוד דאי מטעמא דיהללך זר נהגו שלא להספיד על קרובים הלא כיון שהספדן לא את עצמו משבח רק למת לא יהיה זה בכלל יהללך זר (שם במהדורא בתרא אות א' ע' אבלות בן):

הד"ט ולע"ד יש לדחות דחיותיו אחרונות דהרב מ"כ שדרש בתשלום ז' מ"מ כל שלא עמדו ממנו מנחמים דין אבל תוך ז' יש לו כמבואר במק"ק דף י"ט ובפוסקים סימן שצ"ה ויש לדחות וע"ל אות י"ט ועל ההיא דיהללך זר י' דמדקאמר יהללך זר ולא אמר