עיקרי הד"ט יורה דעה סו

ועיין להרב באר היטב סימן שע"ג ס"ד דאפילו מת ביום ל' אינו מטמא לו וכמי שיצא מבטן אמו מחותך או מסורס אע"פ שידוע שכלו לו חדשיו אינו מטמא לו ולמד כן ממ"ש הכל בו דאין מתאבלין עליו ע"ש וע"ל בסימן ל"ו אות ט"ז ובדין בשר המומי"א עיין להרב גנת ורדים בחי"ד סימן ד' ולהרב מל"מ הל' אבל פ"ג דפסקו להחמיר שהם גפטיים ועג"כ להר"ם בפאר הדור שלו סימן נ"ז דלשיטתו אזיל דבין מתי עובדי כוכבים בין קבריהן אינן מטמאים באהל רק במגע ומשא וע"ל אות י"א ועיין להר"פ בן הרב יששכר בער בתשובותיו דף כ"ט ע"ד בדין קראין אם מטמאים באהל דהוכיח לאסור להלוותן ברבית דישראל שחטא הוא ומינה דמטמאים באהל ושכן מצא אח"כ בתשובת מהר"ם מטראני ושמאריך בטעמים אחרים להוכיח שמטמאים באהל ע"ש ועיין להרב ושב הכהן סימן ע"ה דהוכיח שצריך הכהן ליזהר מטומאת אהל של מתי עובדי כוכבים כדעת התוספות בסנהדרין די"ב ע"א וכסברת רשב"ג מתניתין דאהלות ודלא כרמב"ם שמתיר ואף מרן דס"ל כהר"ם מ"מ כתב דנכון ליזהר ע"ש:

מ מעשה בשפחה שחלתה ובקשה מאדוניה לגיירה והלכו מהרי"ד וב' תלמידיו וקבלה דת יהודית ולא הספיקה לטבול עצמה עד שמתה ועכ"ז עשו לה תכריכים וארון וחזן הכנסת הספידה וקברוה בקברי ישראל וכן הורה מהרי"ד לשפחה אחרת (צרור הכסף סימן ח"י):

מא נסתפק בקטן שאביו מוזהר עליו מאמור ואמרת אם מותר ליטמא לקרובים דלהרמב"ם טומאת המת לקרוביו הוא משום אבילות וכל שאינו מתאבל עליו אסור ליטמא לו וא"כ קטן שאינו חייב להתאבל יאסר לו ליטמא וא"כ יהיה קטן חמור מגדול בזה א"נ י"ל דלהר"ם שחייב אביו להפרישו כדי לחנכו והיינו כדי שיקיים המצוה כשיגדיל כיון דבגדלות יטמא לקרובים לא שייך ביה חינוך והניח הדין בצ"ע (ושב הכהן סימן נ"ו):

מב עני שמת ויש לו בן עשיר מוציאים ממנו צרכי האב דקבורה והספד יקרא דשכבי הוא ומבואר בטי"ד סימן ר"ס דחייב לכבד או"א בחייו ובמותו ואף דכבוד משל אב מ"מ אם אין לאב ויש לבן כופין וזן את אביו וה"ה קבורה והספד אם אין לאב ושלא לבזותו משום ממון כמשמעות הרש"ך סימן שד"ם סק"ז וסימן שמ"ז ואף דהרא"ש והטור ומרן ורש"ך הנז' ס"ל דאין כח לכוף את הבן אם לא הניח האב כלום מ"מ דעת הר"ם מינץ סימן נ"ג ונמשכים נראה יותר דכתב להוציא מהבן בע"כ ואף שאפשר לדחות ראיותיו מ"מ המעיין בשורש דברי הרא"ש כלל פ"ו ידין ידין שיש לכופו (וע"ל סימן כ"ז אות ט"ז) (מנחת יעקב בתשו' שלאחר חבורו סימן ח'):

מג הכריע מהמנהג לשפוך מים על מת שבשכונה ב"מ או להוציאן לאויר הרקיע דטעם השפיכה להיכר בעלמא להודיע לאחרים וכמ"ש הרב באר הגולה ס"ס של"ט ואין חשש סכנה דאילו מטעמא דטפת דם היה בדין לאסור אף בהוציאן לאויר הרקיע (כתונת יוסף סימן ח'):

הד"ט וע"ל סימן י"ד אות ב' בענין התקופה ועיין להרב ברכי יוסף בי"ד סימן שכ"ט דכתב דלטעם הסכנה יש ג"כ לחוש למת עובד כוכבים וגם על הנפלים ואני בעניי לא ראיתי חוששים לא לזה ולא לזה. ועל הוצאת המים לאויר הרקיע עיין להרב כנה"ג דכתב דאידי ואידי חד שיעורא וכמה בתים נקראים שכונה עיין להרב שבט יהודה סימן הנז' שהביא דברי הרט"ז והרפ"ח בהל' גיטין סימן קי"ט ועיין להרב בית דוד סימן קס"א דכתב דכל בתי איש אחד חשובים לבית א' ועיין להרב"י הנז' שם דכתב דמנהג ירושלים וחברון לשפוך כל ב' בתים שמכל הצדדין של בית המת מלבד הבית שהמת שם ע"ש:

מד בדק ומצא למרן בבדק הבית מקור דין האיסור של מת עובד כוכבים ותכריכיו בהנאה כמ"ש בר"ס שמ"ט ושהוא מתשו' הרשב"א סימן ש"ל ושס"ה והוסיף מדיליה שהרב תנא במ"ל שלו סוף הל' אבל כתב דדעת רמב"ן ורשב"א והרא"ה לאסור אמנם דעת כמה פוסקים להתיר במת עובד כוכבים והעלה מהירושלמי להתיר ולכן התיר לעשות סחורה במומי"א לפי שהמקומות שנעשית שם המומי"א לא עבר שם רגל ישראל (ועיין להרב גו"ר בחי"ד כלל א' סימן ד'):

מה השיב כענין לאחד חכם על דבר הבתי חיים שבני פירארא היו באים לקנות אם ראוי להטיל ההוצאה לפי נפשות או לפי ממון ומסיק וז"ל ועתה המשרה על שכם כ"ת או לחשוב כל ההוצאה לפי ממון כמשנ"ל לפי הראיות שהבאתי וכו' ואם דברי בעיני משה רע אתה אדוני משה כלאם ותחשוב חצי ההוצאה לפי הנפשות וחצי לפי ממון אם לבך מהסס שזהו קצת עסקי נפשות וקצת עסקי ממון כאשר כתבת בנוראות ימינך וצדק ומשפט יאירו עבר פניך (שו"ת הרב עזריאל דאיינא כ"י סימן צ"ד):

מו מי שמתו מוטל לפניו ושערו כבד פשט המנהג לאיסור ואף דהרב שונה הלכות ח"א דף ז' וח' כתב דהמיקל נגד סברת מור"ם סימן שמ"א לא הפסיד והסכים עמו מהר"א גירון וגם מהריק"ש בהגהותיו כתב דאיכא פלוגתא אי באנינות נוהגים דיני אבלות או לא מ"מ לא אמרינן הכא הכי כיון דפשט המנהג לאיסור (חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות מ"ה):

הד"ט ויתר על כן כתבתי לע"ד בח"א סימן י"א אות י"ג דאף היכא שלא חל עדיין האנינות כגון בע"ש קרוב להכנסת כלה שא"א לו לקברו קודם שבת מ"מ חששתי לסברת ד"מ בי"ד סימן ע"ב וב"ד סימן קס"ז עיין שם דלא חשיבנא כתרי מינייהו רבנן ואפילו כחד או פלגא מינייהו למעבד עובדא להקל נגד סברתם הגם דלהלכה נלע"ד דאיכא צדדין הרבה להקל ע"ש:

סימן לו דיני אנינות ואבלות ודין קדיש יתום:

אות א העלה דיש לקרוע על או"א למנהג האשכנזים החלוק בלע"ז קאמיז"א ואף שהערוך והר"ם בפ"ח מהל' אבלות ומסקנת הרא"ש פירשו דמ"ש ואפרקסותו אינה מעכבת היינו שכנגד העליון והסמ"ק בהל' אבלות סימן צ"ו כתב דנהגו עלמא שלא לקרוע גלימא העליונה שקורין קאפ"ה או גווראנק"א משום דכי אפרקסות הוא ומ"ש הרמב"ם תמוה דתחלה אמר דעל או"א צריך שיגלה את לבו ושוב כתב ובגד הזיעה הדבוק לבשרו אינו מעכב א"כ לא יגלה את לבו גם בפי' המשנה בפ' וא"מ כתב סתם דצריך לקרוע עד שיגלה את לבו ולא חילק בין בגד הזיעה לשאר בגדים אם לא שנפרש דבריו דלכתחלה יקרע גם החלוק ובדיעבד אינו מעכב וכסברת הראב"ד ואיך שיהיה עיניו ראו בארצות איטליא שקורעים גם החלוק היינו קאמיז"א ואין לומר כאן הלכה כמאן דמיקל דדוקא בתנאים אמרינן הכי ולא באמוראים וכמ"ש המרדכי בהלכות אבלות סימן פ"א ועוד דאבלות לחוד וקריעה לחוד' כמ"ש רש"י בפ' וא"מ דלא אמרינן בדיני קריעה הלכה כמיקל (ועיין להרשב"י הזכרתיו בסימן כ"ו אות י"ב ולהרב דבר משה ח"א סימן פ' ופ"ה וק"י ולהרב אהל יוסף סימן מ"ו וע"ל אות ב' הד"ט) ועוד הכריח מהרמב"ם גופיה בפ' המצניע שבגד הזיעה אינו החלוק שאנו קורין קאמיז"א וא"כ לדידיה נמי החלוק שלנו אינו בכלל אפרקסותו וצריך לקרעו ומ"מ לא נשאו לבו לחייב לחזור לקרוע כיון דאיכא מיהא מי שפוטרו וראוי לסמוך עליו לפחות בדיעבד (שו"ת (כ"י) מהרב עזריאל דאיינא סימן ק"ז וק"ח):

הד"ט ועיין להרב תורת חסד סימן נ"ה דדן את הדין שהביא לקרוע על או"א מעכב גם אפרקסותו דהיינו בגד העליון אבל על מת אחר אין בו פקפוק אם לא קרעו. ומי שחס על בגד נקי שלו יכול להחליפו וללבוש בגד אחר פחות ממנו לקרעו כסברת מהרי"ו והביא דבריו בשתיקה הרב כנה"ג ועיין ג"כ להרב ברכי יוסף שגם הוא נשאל ע"ז ונשא פנים לזקן הנז' ועיין להרב דבר משה ח"ג סימן י"א דפסק דעל כל המתים קורע טפח בבגד העליון ובדיעבד אם קרע הבגד הנקרא אנטארי יצא ושהמנהג לקרוע בצד שמאל ע"ש ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דיצא אם קרע בצד ימין וכ"פ הרב כתונת יוסף סימן ו' ועיין להרב בעי חיי סימן רל"ח דבשם רש"ל כתבו דעל או"א בימין ועל השאר בשמאל וי"א בהפך ולכ"ע אם שינה לא עכב. ועיין ג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תנ"ד דהעלה דכל בית הצואר אל פניו יפה לקריעה לכ"ע ומן הצדדין במחלוקת שנויה וכנגד לבו עדיף טפי ע"ש וכבר כתבתי על פרטים הללו ב' וג' גרגרים לתשו' שאלת חכם רב רחימאי ידי"ן הרי"ף נר"ו מ"ץ ור"מ מפאדובא ככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן ע"ז ועיין להרדב"ז הנז' שם סימן תקנ"ח דפסק דהעומד בשעת יציאת נשמה אפילו של אשה וקרע וטעמא טעים לישנא דפרק וא"מ דתניא כל העומד על המת והכל בכלל ולענין קטנים יש לחלק בין זכר דקורעים עליו ולא על נקבה לרש"י וכן לחד לישנא דהרמב"ן ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"ב סימן ח"ל אות מ"ז במי ששכח לקרוע על מתו ונזכר אחר ב' או שלשה ימים יקרע אז ועיין למרן סימן ש"מ דין י"ח ולא יברך דיין האמת בשם ומלכות וששוב ראה להרב שבט יהודה סוף דין א' שכתב אם לא קרע באותה שעה יקרע כל זמן שיזכור אף אחר הקבורה דלא קבעו בשעת חימום אלא לחכם ע"ש ואני בעניי מודה אני על עצמי כי לא תוכל עין עטלף שלי לראות מה שראתה עינו של אותו צדיק עין כל ראיה לדינו מהרש"י הנז' כי כל עיקר דינו של רש"י אינו רק לענין אם לא קרע קודם שיכסו פניו של מת או קודם סתימת הגולל דיש לו לקרוע אחר הקבורה ולא נכנס שם בשלא קרע מיד אחר הקבורה עד כמה יתחייב לקרוע אם כל אותו היום או אפילו אח"כ כל שהוא תוך ז' או אפילו אחר ז' ומ"מ דינו של הרח"ש ז"ל דין אמת דהנזכר שלא קרע על מתו אחר ב' או שלשה ימים יקרע אז ואפילו אחר ו' ימים דינו כן כמבואר במרן סימן שצ"ו חוץ מהבנים שלעולם יש לקרוע וכבר כתבתי בענין קרוב לזה לתשובת שאלת חכם מני"ר רב אחאי וגיסו נר"ו והיא נדפסה מחדש במדבר ערבה שלו יע"ש:

ב מי שכתב לו סוחר עובד כוכבים בבי דואר שמת אחיו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי מתאבלין בעובד כוכבים מסיח ל"ת ומהרמב"ם נראה דאף בנאמנות עובד כוכבים מל"ת להשיא אשה ה"ד אם מגיד בע"פ אבל בכתב לא מהני ה"ה הכא דאין להתאבל (פנים מאירות ח"ג סימן מ"ד):

הד"ט ועיין ג"כ להרב יעב"ץ ח"א סימן קס"ח דבכ"מ שיש ספק אם שמועתו תוך ל' או לא אין לנהוג אבילות וכדעת הר"ץ אביו בתשו' סימן ג' שהסכים לדעת הרט"ז סימן שצ"ז ועיין להרב יריעות האהל שסמך בכל כחו הוראת הריב"ל וריב"ח להחמיר להתאבל ודחה ראיות הרט"ז לחלק על הגאונים גם הרב משאת משה חי"ד סימן א' והרב יד אליהו סימן מ"ד דחו ראיות הרט"ז הזכרתיו לקמן אות ס"ז גם הרב בכור שור דף קי"ז ע"א מסיק להחמיר כריב"ל ורב"ח ודלא כרט"ז ועיין להרב חקרי לב סימן קי"ו דהוכיח דמידי ספיקא דדינא לא יצא ושיש להקל וכהרב יעב"ץ הנז' שעשה מעשה במי שקבל אגרת שמשמעה שמת אחיו ונסתפק אם היתה שמועה קרובה או רחוקה והיה ערב הרגל והתיר לו לגלח גם הרב קול אליהו יצא לישע הרט"ז וע"ש סימן מ"א ועיין להרב שבט יהודה שכתב בשם הרב"ח גופיה דאם הכתיבה של חכם אמרינן מסתמא לאחר ל' יום דאי איתא דאפשר היה שיגיע הכתב לידו תוך ל' לא היה כותב בסתם וכ"כ הר"ם מינץ סימן קכ"ט וכן ס"ל למהרי"ט ורשד"ם סימן ר"א והר"א בן ששון סימן קס"ז וסיים שכן נהגו להקל בעיר ארגיל מזמן קדמון ועיין להרב מוצל מאש סימן כ"ה ולהרב פחד יצחק אות א' ע' אבילות בספק שהביא כל דיני ספיקות ועיין להרב טוב עין סימן מ' אות ט' דהביא דברי הרב בשמים ראש דפסק להקל נגד י"ד המחמירים וכמ"ש בבר"י שלו דפסק להקל משום דהלכה כמיקל באבל ע"ש:

ועיין להרב דרכי משה ח"א סימן ע"ד דמי ששמע שמת לו מת ונסתפק אם היה תוך ל' ולא נתאבל ואחר ימים נודע לו שכששמע היתה תוך ל' מ"מ כיון שעתה רחוקה פטור להתאבל ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן ק"ס באשה ששמעה ב"ק שמתה אמה ואז היה תוך ל' ולפי שא"ל בעלה שאין הקול אמת לא נתאבלה ואחר ל' יום למיתה נודע לה שהקול היתה אמת מ"מ כיון שלא ידעה בבירור שמתה רק אחר ל' שמועה רחוקה הויא ואינה נוהגת דין ז' רק דין ל' דכן הדין באו"א אך אילו שמעה בבירור תוך ל' שמתה ועברה ולא נהגה אבלות עד שעברו הל' חייבת לנהוג דין ז' אם לא עברו ל' יום מיום ששמעה דיום השמועה לדידה כיום המיתה ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן מ"ז במי שבא לו כתב מאדם נאמן דמת לו מת והיה תוך ל' והעלים הדבר ואחר שעברו ל' מיום המיתה נודע שזה ידע קודם ל' ועתה תוך ל' לידיעתו מ"מ כיון דהשתא מיהא חליף שעתא לאו זמניה הוא ולא ינהוג אבלות ויש לקנסו כפי ראות עיני המורה ע"ש ועיין להרב ד"מ הנז' סימן פ' בעובד כוכבים שאמר לראובן אמור לפ' שמת לו אביו אף דיש חולקים בדבר כמ"ש הדרישה ורט"ז וכנה"ג סימן שצ"ו מ"מ לא עשו מעשה כמרן ורשד"ם סימן ר"א דלדידהו דס"ל דלא אמרינן הלכה כמקיל באבל באמוראים וכ"ש בפוסקים (וע"ל אות א' ולקמן אות ט"ז) ניחא אבל אינהו דס"ל דאף בפוסקים אמרינן הכי גם בזה הכי נקטינן ועוד דבניד"ד הוי כמתכוין להעיד מדקאמר אמור לפ' כדקיי"ל בדין עגונה וע"ע לו שם סימן ע"ט דפסק דמי שנהרג ח"ו והותרה אלמנתו לינשא על ידי עובד כוכבים מל"ת ונהגה האבלות כשמועה רחוקה על פי הוראת הרב אביו ומהרי"ד ועיין למהריק"ש סימן שצ"ח דהל' יום מונין משהסיח לפי תומו ועג"כ להרב זקן אהרן סימן ל"ד ולרב"ח ותומת ישרים דף קכ"ו ומים עמוקים י"א וכנה"ג סימן שצ"ט הגה"ט אות ה' ות"ח ח"ג סימן ו' וב"ד סימן צ"ג ור"א והרב גו"ר י"ד כלל ה' סימן ו' ועיין להרב אהל יוסף סימן מ"ו דכתב דהגיד לו הרב רבו הרב"ד שבימי הרב רבו עשו מעשה כריב"ל ורשד"ם להחמיר ועיין ג"כ להרב בעי חיי בחי"ד סימן רל"ט ומ' ומ"ג במי שבאה לו שמועה ביום ש"ק שמת לו מת ונהג דברים שבצנעא ושוב נסתפק אם אמת הוא ואחר חצות של יום א' ידע דאמת היו הדברים אף שנסתפק בינתים והפסיק מ"מ עולה לו הש"ק למנין ז' ומ"מ מטעם אחר העלה להחמיר ולומר דיום ש"ק אינו עולה בתחלת המנין וכמ"ש הטור סימן תקמ"ח בא"ח ועיין בכנה"ג שלו בהגה"ט ותשובותיו לא"ח סימן ע' ואף דמרן שם ובי"ד סימן ת"ב פסק כסמ"ק דעולה הרי הראנ"ח דהוא בתרא פסק בח"ב סימן כ"א כרבינו יחיאל דאינו עולה ואף דאמרינן הלכה כמקיל כבר אמרו תוספות בפ"ק דכתובות דה"ד בתנאי ואף דמרן במקומות רבים אמר דהלכה כמקיל אף בפוסקים היינו דוקא בצירוף הכלל דהלכה כבתראי משא"כ כאן דהראנ"ח בתרא טובא ועג"כ להרב מעיל צדקה סימן ה' הזכרתיו לקמן אות ט"ז:

ג אזיל בתר איפכא ממ"ש הרב הלק"ט סימן קט"ז דטעם הקריעה כדי שלא תטרף דעתו עליו דאדרבה לעורר בכיה ולהפליג הצער עוד לו שם דכל שיכול לקרוע מעצמו לא יקרעו לו אחרים דמצוה בו יותר מבשלוחו (בית יהודה סימן כ"ו):

הד"ט מ"ש להכריח חברתו ממשה"כ ראשיכם אל תפרעו וגו' ואי טעם הקריעה להפליג הצער וכו' נראה דטעות נפל בדפוס וכצ"ל ואי טעם כדי שלא תטרף דעתו דהיינו סברת הרב הלק"ט שכוונתו לדחות גם ממ"ש רש"י במ"ק דכ"ו ע"ב יש להוכיח כהרב"י הנז' דעלה דתנינן דקטן שמת לו מת מקרעים לו וכמ"ש מרן בסימן ש"מ סכ"ז פירש רש"י מפני עגמת נפש שיבכו הרואים וק"ל:

ד מי שמת לו או"א ועברו עליו קרוב לו' חדשים ולא גערו בו דלהלק"ט ישב עד שילבין ראשו אינו נראה כן רק אחר יב"ח יכול להסתפר בלי גערה עוד לו שם דליתא לסברת הלק"ט דפסק בדין צפרנים דא"צ גערה ליטלן (שם סימן ל'):

הד"ט ועיין ג"כ להרב דבר משה סימן פ"א במת לו או"א ופגע בו הרגל דאף שאינו מבטל גזירת ל' שלו מ"מ מותר לו לקוץ צפרניו וללבוש בגדים מכובסים ולרחוץ. גם הרב בית דין ש"ש בהסכמת הרב אביו בחי"ד שלו סימן ז' האריך והוכיח דלא בעי' גערה בצפרנים וה"ה בנשואים ותכבוסת ורחיצה וכסברת הלק"ט ונשא ונתן בדברי הרב נאמן שמואל סימן ל"ו עיין שם וכ"פ הרב זרע אמת בח"ב סימן קכ"ג כהרב הלק"ט ודלא כהרב"י הנז' עיין שם:

ה שאלת חכם ובתשובת' בצדה מהרב יעקב צהלון המקיל לאבל תוך ל' שנולד לו בן זכר לגלח ביום מילת בנו ושרבים העידו שבזמן חכמים קדמונים בעירו פירארא עשו מעשה להקל והרב המחבר דחה ראיותיו וחשש מאיסור להתיר (שו"ת הרמ"ז סי' ל"ג ול"ד):

הד"ט ועיין להרב מגן שאול סימן כ"ו שהביא תשובת מהר"י ן' חסון על אשר חשב מר גיסו להתיר לב"ב להסתפר דאף דממור"ם סימן שצ"ג דכתב דמותר ליטול צפרנים ולגלח אינה ראיה בשכבר הרב באר הגולה השמיט תיבת ולגלח מ"מ ממור"ם עצמו בא"ח סימן תצ"ג דמתיר להסתפר בימי הספירה יש לדון דה"ה הכא ושאין לחלק בין אבלות ישנה לניד"ד דהא ממ"ש הרב גו"ר בחי"ד כלל ה' סימן ה' בשם הרשב"ץ מוכח דשוין הן ואת"ל דיש חולקים אכתי קיי"ל הלכה כמיקל (וע"ל אות א' וב') ואחריו בא מהר"י