עיקרי הד"ט יורה דעה סה

פשיטא דאין צד היתר לפנות עתה דאולי תוך הזמן יחיו המתים או יחזרו ליקח ממנו לחלוטין ואם לא יעלה בידם יפנום כשיגיע הזמן וכסברת מע' השואל ומשיב כנז' אך אם יש לחוש שאם לא יפנום עתה לא יורשו אח"כ לפנות אין ספק דמותר לפנות עתה ועכ"פ מכאן ולהלן כיון שיש בידם לקנות בית עלמין לחלוטין לא יקברו עוד בקרקע הראשון:

ועג"כ להרב פרי האדמה ח"ד דל"ו ע"א שהביא תשו' מהריח"ל בסאן סימן כ"א ותשו' הרמ"ע סימן מ"ד וכ"ו ותשו' הראנ"ח במים עמוקים סימן י"א ומשם בא לו לניד"ד שאירע בעה"ק ירושלים בשנת תקי"ו דמרוב גשמים רבו הזוחלין ועקרו כמה קברים והיה הנשאר בציון חצי הקבר גלוי עד העצמות ורובו וכמעט קט גם זה ינתק ותמוש ופסק דמותר ומצוה לפנות לקברם במקום משתמר רק להשתדל על ידי אומנות יתירה כשיפנום שלא לשייר כלל אלא יקחו ג"כ מעפרם כראוי ע"ש ועיין להרב בית יהודה סימן ל"ה בדין ב' אחים שמת אחד מהם והב' היה בעיר רחוקה קצת ושלחו לקרוא לו ועכבו קבורתו וכשראו שלא בא בסוף יום מיתתו קברוהו בקברות מתים ואחר שעה בא אחיו ויתעצב אל לבו הרבה על שלא המתינו לו להוליכו בעירו ולא במקום ההוא שהוא כבר ואינו מיוחד כ"כ לקברו ורצה לפנותו משם והגם שא"ל שאין ראוי לעשות כן לא יכלו לו כי גדל הכאב מאד וילך לדרכו כל יום ע"ש ולעתותי ערב בראותו כי עודנו רחוק מהעיר קנה שביתה במקום א' ומתו מוטל לפניו בשבת ובמו"ש הוליכו לעירו ויקברהו בקבר מתי ישראל וכל העיר לעזה עליו כי לא טוב עשה ונתחרט גם הוא ובקש תשובה לעונו והציע לו הרב המחבר תשובתו ע"ש:

ל שאלת חכם ותשובתה ממהר"ם נאוורא מוירונא על כהן שבבית הסמוך לביתו מת בתוכו אם יש לו היתר ליסגר בביתו ואם צריך לעשות ב' פתחים א' פתוח וא' נעול כשיבואו לדבר אתו וכן אם יכול לצאת תוך תיבה שידה ומגדל והביא מ"ש רט"ז סשע"א שמסכים לדעת הרדו"פ ורש"ך שם סקמ"ו ומה שנחלקו רט"ז ורש"ך בסקי"א והביא ג"כ מ"ש מרן שם ס"ה ומהר"י הלוי כלל ל"ה סימן ל"ד והרמ"ז סימן י"ט והשיב הרב המחבר שראה כן תמה במ"ש רט"ז שם סק"ג ויו"ד שנראין יוצאין ממרכז האמת וכבר הרבה להשיב עליו הרש"ך בנקה"כ שע"כ אין ספק דמותר לכהן להסתתר בביתו הנעול שאין בו חור טפח למקום הגעת הטומאה שבבית מצדו ומכ"ש אם הדלת עשויה באופן שתסגר מאליה בלי סמיכת המנעול וצירים וכן החלונות שבאותו החדר ועל מ"ש מב' פתחים א' פתוח וא' נעול בבא איש לדבר אתו יפה כוון וטעמא טעים ע"ש ודברי מהר"י הלוי הנז' תמוהין שפלפל בפלפול שלא לצורך ושוב ראה שכוון להמג"א א"ח ר"ס ש"ג שכ"כ על תשו' ר"י והנאהו עוד ראה בבאר היטב ובית לח"י שכתב שהמנהג כרט"ז ואין זה כלום דאין לא ראינו ראיה וכמ"ש הרנקה"כ הנז' אך יש לפקפק קצת על הב' פתחים ממ"ש רבי חיים הכהן לר"ת שבתוספות דנזיר דנ"ג ע"ב שאין בית שאין בו כלי מתכות או מסמר ע"ש ומיהו לפמ"ש הרש"ך בסימן שע"ב סק"ב ובחות יאיר סימן קצ"א ושער אפרים סימן ל"ג אין מקום לפקפוק ומ"מ אם רוצה הכהן לצאת ידי כל הדעות יעשה לו בתוך חדר גדול חדר קטן מוקף מד' מחיצות של נסרים יחדיו ידובקו ומעזיבה או תקרה של נסרים ע"ג או יגיעו המחיצות לתקרת הבית ופתח החדר מתוקן בב' צירי עץ והבריח ומנעול ג"כ של עץ פשוט בלי בית קבול והחלונות של החדר הקטן ג"כ של עץ מנוקב בחורים הרבה שלא יהיה בא' מהחורים פותח טפח או ירחיק הקרשים זה מזה קצת פחות מטפח ודרך החורים יוכל לדבר ולראות ולקבל המאכל או סדק ארוך בין קרש לקרש ברום ג' אצבעות וחצי ועי"כ לא יצטרך לב' פתחים ולענין שידה תיבה ומגדל בבאים במדה נתבאר היטב בשו"ת שבות יעקב סימן ס"ה דהיתר גמור הוא ונשא ונתן בדבריו על קושיתו על הרמב"ם ותירוצו שהוא דחוק ויישב בדרך מרווח יותר ומ"מ דינו של הרש"י הנז' אמת ובלבד שתהיה מדתו כשיעור מקוה. שוב מצא להרב מש"ל שכתב מ"ש בפי"א מטומאת מת ומצא קורת רוח שבכלל דבריו דבריו (זכרון יוסף סימן כ"ג):

הד"ט גם להרב נודע ביהודה נשאלה שאלה זו מהרב השואל הנז' והשיב לו בח"ב סימן צ"ד והנמשכים על כל פרטי השאלה (וע"ל אות ב') וגם על הזכוכיות שבחלון השיב כדוגמא של מעלה ועג"כ להרב בית יהודה ח"ב סימן ק"א שהאריך בענינים הללו ועל תשו' מהר"י הלוי הנז' והעלה להתיר להסתר אפילו ביש"ק אחר שמת והאריך ג"כ בפרט הצירים והמנעול ושמח לבו בראותו אח"כ שכוון בכמה דברים לדברי הרב דב"ש סימן רכ"ג ע"ש וכן המנהג פשוט פה פורינצי ליסגר בחדר ביתו וכסברת הרמ"ז ודב"ש ודעמייהו הנז' ואין פוצה פה ומצפצף ובענין החורים הנז' עיין להרב בית יעקב סימן צ"ג דכתב דנקב שהוא טפח על טפח להבית שהמת שם ונסתם בבצק אם נסתם כל הנקב אפילו לא ביטלו מותר לכהן ליכנס שם שלא כדעת הראב"ד ופחות מכביצה להרמב"ם אינו ממעט ולתו' ממעט ותמה על הטור ומרן שלא הזכירו דברי הרמב"ם עוד חילק ידע בין אוכלין לשאר דברים דבאוכלין להרמב"ם צריך לבטלם בין אם סותם החלון בין אם ממעטו אבל בשאינן אוכלין יש חילוק בין סתמו כולו למקצתו ואין בזה מחלוקת בין הר"ם והטור דהר"ם מיירי במאכלין והטור בשאינן נאכלין:

לא דחה בב' ידיו הוראת דייני אלטונא בכהן שמת לו מת והיה עמו בבית ושוב מת אחר בשכונתו והורוהו לצאת מביתו בשביל הזר שמת דטעו בזה שכבר פסקו כל הפוסקים שכל זמן שלא פירש ממנו ל"מ שא"צ לפרוש ואינו רשאי ליבטל מהמצוה אלא שרשאי ג"כ לקבור מתים אחרים (שאלת יעב"ץ ח"ב סימן כ"ו):

הד"ט וע"ע לו בסימן קכ"ט דביאר וליבן דין מת שרוף לענין טומאת כהן שאינו קרוב ולא מ"מ שאם שדרו קיים (ועיין פירושו בנדה ד"ז ע"א) אסור ליטמא לו ואם אין שדרו קיים כמת שנשרף על ידי דליקה אמרינן דנתבלבלה צורתו ואינו מטמא ונשא ונתן בדברי הר"ם פ"ג דטומאת מת. עוד לו שם בסימן קע"ח שנה ופירש מ"ש הרכנה"ג הביאו ג"כ הרא"ש הירושלמי אין מדקדקין בבה"מ ר"י הוה יתיב ומתני וכו' ונסתפק הכה"ג הנז' אם ה"ה בבה"כ והרב המחבר כתב דהוא תמוה להתיר טומאה לכהן בשעת ת"ת וכן תמה על הגדולים שהשיאו דברי הירושל' דאין מדקדקים בכלאים ובמת בבה"מ לענין טומאת כהן שאין בירושלמי שום רמז לזה אלא פשטיה הוא לענין ת"ת בעוד שהמת שם שלא אמר כלום למי ששתק ולא למי שלא שתק דאפשר שהיה רחוק מהמת ד"א והכי אמרינן שם בירושלמי ואם רצוננו לבארו לענין טומאת מת י"ל דלא מיירי מדין טומאת אהל אלא משום הרחקת ד"א משום שדרך בה"כ שלהם להיות בלתי מקורין ולכן יש להקל או להחמיר לישב תוך ד"א דאין האיסור מן התורה כדי ללמוד תורה וע"ל אות ב' ובחלק א"ח סימן ה' אות מ"ד:

לב דחה ראיות הרב בית יעקב סימן ק"ל שאסר לכהן רופא מומחה ליכנס בבית הגוסס לרפאו מההיא דתוס' דנדה בענין בן הצרפית דליתא ומק"ו תלמדנו מתוספות גופייהו שם ד"נ ע"ב ד"ה איהו שכתבו דמחללין שבת משום גוסס דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב ואם איסור שבת מחללין איסור טומאה שאינה ברורה לא כ"ש ונהי דהרב"י הנז' דחה דברי התוספות הללו מ"מ לא הי"ל לכתוב דין זה לשיטת התוספות ועיין להרב"י הנז' שכתב שהרב שבות יעקב בתשו' דחה דבריו (ועיין למרן ב"י בא"ח סימן תרי"ח בענין רופאים שנחלקו אם צריך לאכול או לא ע"ש) (למודי ה' סימן קי"ב):

לג לא השיב ידו מלהביא מש"ס פ' ד' אחין דכ"ט ע"ב ומתוספות שם ד"ה דעבד בה וכו' דמוכח בבירור בדין שומרת יבם שמתה שאין היבם מטמא לה אם הוא כהן ומ"מ מסיק דכיון דמרן הביא בב"י סימן שע"ג תשו' הרשב"א דיש ליטמא לה ובש"ע גם כן פסק דדינו כשאר יבמין דחייבין לקברה ומטמאין לה וכן הרשד"ם ח"ב ודרכי נועם סימן ל"ז והר"י הלוי הביאו תשוב' הרשב"א לענין דין השיור ואין גם אחד מהאחרונים מפקפקין בה ובפרט מבארי הש"ע הרט"ז ורש"ך שחוקרים ודורשים ברוב פסקי מרן פשיטא שנבטל דעתנו מפני דעתם ושיש לפרש דברי הש"ס הנזכר באופן שלא יסתר מ"ש הרשב"א והדר דינא דאף אם לה הרבה יבמין כלם מטמאים לה ומתאבלים עליה אף אם לא יירשו ממנה כלום אבל חמיה לא יטמא לה אף אם יירש איזה נכסים ממנה אליבא דמאן והשיב לרב מסעוד אלפסי מתונס שרצה לסתור פסק הרשב"א ולאסור ליבם ליטמא לה דליתא דעולם מטמאים לה כל האחין אם לא שיש לו אח נשוי באחות יבמתו וכיוצא שאינה זקוקה לו (פרי צדיק מס"ס ג' עד ד'). הד"ט ועיין להרב פרח מ"א ח"ב סימן ק' ולהרב נחפה בכסף סימן ח' ומ"ש על דבריו הרב מטה יהודה בליקוטיו סימן ה' והרב משאת משה חי"ד סימן כ"ז:

לד בהיות מלפנים בצפת תוב"ב ביב א' שבו נקבצים ביבי הבתים וחצירות והוא צר וסתום דרך הלוכו באמצע בה"ק ונתרבו הדיורים והדריכו כל הביבים תוך ביב הנז' ואינו מספיק לקבלם לפעמים מתבקע ומתפזר הזוהמא הילך והילך ע"ג הקברות והאומנים אומרים שאין תקנה עד שירחיבו הביב כאמתים להחזיק המרובה וישתפך חוץ מבה"ק דרך הלוכו בלי ביקוע ולפי שלהרחבה זו יכריחו לפנות עשרה מתים שבצדדי הביב שאלו אם מותר לפנותם משום יקרא דשכבי ובפרט שא' מגדולי ישראל בכללן שלא יבזו בזיון גדול כזה שהזוהמא צפה על בה"ק ואחר שנשא ונתן לברר מה נתחדש להן מימי קדם שרבים היו יושביה ומסתמא לכל בית ובית היה ביב וכולם היו שופכים תוך הביב הנז' והיה מחזיק בלי ביקוע ואף שנתמעטו אח"כ יושביה הלא כשחזר הרבוי לאיתנו לא נתרבו הביבים ואיך שיהיה אם אפשר להעמיק בעומק ההר בלי הרחבתו טוב והגון הוא ואם לאו הרי קברי הצדדין הויין קבר המזיק לרבים ויש לפנותן וכ"ש דניחא להו נמי ולא יגיע להם ולזולתם בבזיון הזוהמא הצפה על קבריהן ועל ענין העצמות לקברן במקום אחר הביא תשו' רב האי העתיקה הרמב"ן בת"ה שלו והטור שאסור לערב עצמות בעצמות וצריך ג"ט לכל קבר וקבר וכתב הרב המחבר דלא מכרע' הראיה שהביא מדתנן המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר דהתם לענין מקח וממכר מתניא ולא לענין איסורא ודאי דבבציר מהכי סגיא ודי שיהיה דופן הקבר מפסיק וכמ"ש הרמב"ן והטור והביא ג"כ טעמים אחרים ולענין אורך הקבר נראה דסגי אורך אמה בקירוב דהיינו אורך השוקים והראש ושאר העצמות יהיו צבורים (וע"ל אות כ"א וכ"ח ולהרב בית יהודה ח"ב סימן מ"ד ומ"ה הד"ט) (זרע אברהם סימן כ"א):

לה קרא תגר על א' מגדולי הדור שמת לו בן ולא הורידו עיניו דמעות שמורה על קושי הלב והוא דרך הפילוסופים האומרים שהעה"ז הבל הוא מעשה תעתועים והמה מהבל ימעטו וכו' אבל אנחנו מקבלי הדת מאמינים שעוה"ז נכבד מאד למסתפקים ממנו כראוי ולהשיג חיי הע"ב והשארת הנפש ולכן אין ראוי להתאונן על הזמן רק על מעשיו שלא לחנם אז"ל ג' לבכי וכו' וכמש"ה ויבא אברהם וגו' ולבכותה ושיש להוריד דמעות על אדם כשר כמ"ש בפי"ג דשבת (כתונת יוסף סימן תקנ"ה):

הד"ט ואנכי עפר ואפר בשם המצטרף שלי ח"ב סימן ק"ב עמדתי על מרז"ל הנז' דכל המוריד וכו' הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו די"ל אומרו שסופרן ומניחן וכו' מהו היא הכוונה ואני אמרתי שבא להודיענו דבכגון דא לא אמרינן עבירה מכבה מצוה ושאם דרך משל בכה על טובת זולתו וכדומה (וכמו שרמז מהרש"א ז"ל שם) ובכה ג"כ על פטירת אדם כשר יבא זה ויאבד את זה דאינו כן כי לא יגרע ממנו טובו ושכרו ולא יחשך אורו מפני הערוב עירוב הדמעות טוב ברע ויתבטלו אלו באלו בחד בתרי או בששים וכיוצא וז"ש הקב"ה סופרן וקיי"ל דדבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל ושמא יעלה על דעתך דהניחא למ"ד כל שדרכו לימנות שנינו אף למ"ד את שדרכו למנות שנינו ודוקא מה שמפני חשיבותו דרכו למנות הוי דבר חשוב וכפלוגתא דר"י ור"ל בפ"ק דביצה ד"ג מאי איכא למימר לכן הוסיף להשמיענו שמניחין בבית גנזיו ומסתמא אין מניחין בבית גנזיו רק דבר חשוב וכיון דדמעות על אדם כשר במספר יאתיו ויניחם בבית גנזיו ומכלל דהויין דבר חשוב לא יתבטלו אפילו באלף דמעות שהוריד שלא כדין להודיע שהיה בודאי שכרו אתו וק"ל:

לו פנויה שזנתה עם כהן ובהיותה אוכלת ומשתכרת עמו היו שם פריצים אחרים ויצא עליה קלא דלא פסיק שהפקיר עצמה לו ולאחרים ונתעברה וילדה בן וטוענת שמאותו כהן הוא והוא משיב שמיראתו שלא יעלילו עליו לעובדי כוכבים מוכרח להודות לה וקדשה וחזר וגרשה בהיותה מעוברת וגם נשאת בערכאותיהם והכל עשה מצד אונס ולא רצתה למול בנה בזמנה ושהתה אותו קרוב לחודש עד שרצה הכהן לילך חוץ לעיר ושם הוליכו הבן ומלו אותו והוציאו ובירך עליו והודה בפני כמה אנשים שהוא בנו הנה אם אינו עומד בהודאתו וחוזר ואומר שאינו בנו אם מסר מודעא וידעו העדים באנסו פשיטא שאין בהודאתו כלום עיין בהר"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה ואף אם הודה שבא עליה ואומר איני יודע אם הוא בני ישבע שא"י ויפטר עיין בריב"ש סימן מ"א אבל אם עדיין עומד בהודאתו אעפ"י שכשם שלגבי ירושה נאמן הוא עליו כן יש לו להתאבל עליו ובנו מתאבל עליו אם אומר שהוא אביו ואם אומר שא"י יתאבל על הספק ואין ב"ד כופין אותו מ"מ אינו מיטמא עליו אף שמודה שהוא בנו משום דטומאה מדאורייתא היא אבל בנו מיטמא לו בממ"נ דאם הוא אביו יש לו ליטמא עליו ואם אינו אביו א"כ אינו כהן ומותר ליטמא על מת:

וע"ע לו שם דלענין אשתו של הספק אם מת בלא בנים בנו אחר ודאי של אותו כהן מצי ליבומי ג"כ בממ"נ דאם הוא אחיו שפיר מיבם אשת אח ואם לאו הרי היא כאלמנה דעלמא ואם מת בנו ודאי של אותו כהן בלי בנים יכול הספק ליקח אותה בממ"נ הנז' אמנם אם יש לבן ודאי אח אחר לא ישאנה הספק דשמא איש נכרי הוא והוי נושא שומרת יבם אחר ולענין לפטור אשת הכהן אביו אם מת בלי בן ודאי דנינן בה חולצת ולא מתייבמת ועיין להר"ם פ"ג מהל' יבום וחליצה ומ"ש הרא"ש ופוסקים ולענין הכאה וקללה פשיטא דמספיקא לא קטלינן והיכא דאינה חשודה על אחרים נסתפק אם נהרג על הכאתו וקללתו ולא האריך בזה משום דהוי הלכתא למשיחא (הרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקכ"ו(:

לז ראה לא' מהגדולים שכתב שאעפ"י שהדבר ברור שההולך לבה"ק תוך ל' יום א"צ לברך מ"מ אם ח"ו נקבר בו אח"כ מת אחר צריך לברך עליו ברוך היודע מספר כלכם שעל אותו שנתוסף לא בירך והוסיף מדיליה דאם הדבר ספק לא יברך ואף שלא נתחדשו בו ח"ו רבים אלא א' אין לפקפק ולומר שגם אנו יודעים מספר שנתחדש ומאי רבותא לומר והוא יודע מספר כלכם שאין הברכה על אותם שנתוספו רק מפני החידוש יש לחדש הברכה אפילו תוך ל' ועוד כיון שנתחדשו כאן נתחדשו גם במקום אחר והוא אינו יודע מספרם ומברך על מנהגו של עולם (שם סימן תקס"ט):

הד"ט וק"ק דאם מפני האות האחרון היה בדין לברך אף שלא נתוסף באותו בה"ק כי מי ידע כמה וכמה נתחדשו במקומות האחרים ולעד"נ דבנתוסף ח"ו יש לברך משום והמית אתכם בדין שמלפנים לא בירך על הנקבר אח"כ וקאמרינן והמית אתכם בדין לשון רבים אפילו על א' כדי שלא לשנות נוסח הברכה ודכוותה אשכחן בדין ותודיענו בליל ב' של ר"ה שחל במו"ש דלא שייך וחגיגת הרגל ומ"מ אמרינן לה משום דסדר הבדלות הוא מונה כדאיתא בסימן תקצ"ט ע"ש ועיין להרב יד אליהו סימן ל"א דאם הלך לבה"ק אחר לא יברך והבאתיו בא"ח סימן יו"ד אות ל"ו ע"ש:

לח צידד צדדין לעשות סמוכין כל דהו למנהג הכהנים להשתטח על קברות הצדיקים והביא מאז"ל בילקוט משלי סימן ט' שנטפל אליהו בר"ע כשמת וכו' ומ"ש בתוספות פ' המקבל דקי"ד ובפרק הבא על יבמתו דס"א ופ' החליל דכ"ב ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו' ובפ' הפועלים דס"ח ע"ב ובפ' חלק דצ"ח ע"א ריב"ל אשכחי' לאליהו וכו' ומקומות אחרים ונשא ונתן בהן ומ"מ לא הונח לו מנהג זה (בתי כהונה חלק ב"ד סימן כ"ג). ט"ל השיב למהר"ם נאוורא מוירונא בדין צורת הנפל לטמא באהל ולדעתו צריך הכהן לפרוש מכל נפל חוץ אם הוא ודאי פחות ממ' יום לשמושה והביא מ"ש הרב מל"מ רפ"ב מהל' טומאת מת דכ"ב ויליף לה מפ' בתרא דאהלות מ"ו ואם הפילה ולד שיש לו צורת חיה או עוף אי מטמאה טומאת מת לרבנן שאינו נחשב ולד לענין לידה ולענין בכור אף דאיכא לספוקי ס"ס מ"מ כיון דמטעם חסרון בקיאות אתינן עלה לא נחשב ספק ויש להחמיר ועוד דרוב נשים ולד מעליא יולדות וצורת חיה ועוף לא שכיחא (נודע ביהודה סימן צ"ז). הד"ט ועיין ג"כ להרב דבר משה דאין הכהן ח"א סימן פ"ג דאין הכהן מטמא לנפלים