עיקרי הד"ט יורה דעה סד

שיצא אחר ממקום המיוחד לקברות מתים ושם יעמדו לא יפנו אנה ואנה ואז הכתפים ישראלים חוזרים לבדם ומכניסים אותו עד הקבר ושם יקבר ומייתי בידיה סוגיא דפ"ו דנדרים דף מ"א בפלוגתא דרבה ורב יוסף אליבא דרב הונא ודברי הראב"ד בהשגות בפ"ה מהל' נזירות ופ"ג דהל' אבל ופוסקים אחרים והעלה דכיון דר"ת מתיר אפילו בחזרה כמ"ש הרא"ש בשמו יש להם על מה שיסמוכו אף דלרמב"ם ודאי אסור ועיין בתשו' הרשב"א סימן שנ"ד ות"י (בית יהודה ח"ב סימן צ"ו) הד"ט אם לא על הכהנים אנו מצטערים על דא ודאי איכא למיחש דאין הפסקות משמשות בין הקפות לקבורה רק לצעורי שכ"כ הרב קריה נאמנה דף כ' ע"ג בשם הרמ"ז והרב"ך שמזכירים ומזהירים שטעות גדול ביד עושי ההקפות בבית ואח"כ הולכים לקברות שאז הוא יותר צער למה שחוזרים הנגעים להתאחז בו בתוקף גדול מבראשונה עוד ראיתי להרב מדרש אליהו דף י"ד ע"א מעשה אדיר ונורא שאירע בימי האר"י על איש א' שלא קברו אותו מיד אחר ההקפות ושלטו בו המזיקים ב"מ גם העד העיד בנו האיש רב חביבי הרי"ף נר"ו רעיא מהימנא דקק"י פאדובה שראה בזה מנהג טוב וכשר בעיר קסאלי שמניחים המרא וחצינא שחפרו בהם הקבר ע"ג הקבר ממש כאשר עושים כשמוסרים הארגז ומעמיד המת תוך מטתו וסביביו עומדים כו"כ אנשים בשורה צפופים ואדוקים זה בזה ורוח לא יעבור ביניהם ולפניהם אבוקות של אור תקועות בקרקע נמוך ועומד הרב המקיף ועושה הז' הקפות כסדר הנזכר בס' מעבר יבק ותו לא מידי וככלות ההקפות תיכף מורידין אותו בקברו בנחיצה רבה ושכן נהגו מימים קדמוניות ובפרט בימי הרב זקנו רב אס"י זצ"ל שיצק מים ע"י הרב"ך מריגיו עכ"ל האוהב והאהוב הנז' נר"ו ועיין להרב זרע אמת סימן קמ"ד שכתב דלהקפת והעמדת המת טעם אחד להן וכיון שכתב הרב לחה"פ סימן שנ"ח ס"ג דהמנהג שלא להעמיד המת בימים שאין בהן תחנה אם כן ה"ה להקפות ומ"מ ההוא אמר דאם לבם נוקפם וחפצים לעשותן יעשו בלי פרסום כ"כ דהיינו בבית הנפטר אך דעתו נוטה דשב וא"ת עדיף עיין שם ודבריו מחוורים לפי האמור למעלה פן תתהפך ח"ו תקנתו לקלקלתו וכנז':

יט מי שקנה אבן א' למצבת רב אחד ולפי עדות העדים קנאה בתנאי לתקנה וליפותה ע"י אומן בקי והמנהג לעשות הכל אחר שמשימים אותה על הקבר כדי שלא תתקלקל עשייתה בהוליכה והמוכר שכר אומן בקי ועשה בה מה שצריך ולא יצאה נקיה וברה דאדרבה נגלית כעורתה וטוען האומן שתנאי היה לעשות בה כל מה שאפשר ולא נתחייב עוד והשופט חייבו להחליפה ועתה יש לדעת מה דינה של האבן הזאת (וכמוזכר בח"ג שלו) דכיון דלפי טענתו של מוכר נעשה בהחלט הרי לדידיה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דהו"ל צר ביה ואזמניה או דלמא כיון שנתחייב בדין על פי עדים הו"ל צר ביה ולא אזמניה דלאו כלום הוא וכפסק מרן סימן שמ"ט וכמ"ש הרב"ד סימן קע"ב (פרי האדמה ח"ד דל"ו ע"א):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן קמ"ז בדין ב' מצבות שמניחים לציון על הקבר שנמצאו קבורים תחת קרקע חצר היהודי שיש זקנים בהם האומרים שמחורבן בה"ק של יהודים שהיו במקום אחר נשתמשו ליסודות בנין החצר והעלה דלענין הנאה יש להשתמש בהם לעשות נפש לשאר מתים ולענין הכהנים הורה דאף בהידועים אין הכהנים מוזהרין להתרחק מהן מטעם כמה ספיקי דלמ"ד להחמיר נמי אינו רק טומאה דרבנן וכ"ש שא"צ לבדוק אם יש שם אחרים ע"ש:

ובעיקרן של מצבות הללו עיין להרב ברית עולם סימן תשל"ח בשם האר"י בשער המצות פרשה ויחי שכתב שהוא צורך גדול והוסיף הרב המחבר דאפשר דרשב"א נמי דבירושלמי פ"ב דשקלים אמר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם (ועיין להרב תאוה לעינים סימן ער"ה דף פ') גם הוא יודה לשים לצדיקים איזה אבן על קברם ודוקא בנין מפואר אין עושין להן ע"ש ותכריכי מת שהזמינם לצרכו ונתנם עליו ולאיזה סבה הוציאום ממנו קודם הקבורה פסק הרב דבר משה בח"א סימן ס"ז לתת למת אחר ע"ש ולהרב"ע הנז' בחיים שאל שלו ח"א סימן ע"א אות ו' ועיין להרמ"ע סימן מ"ד בדין מצבות שיש לחוש שיוציאום האנסים דטוב למכרן ולמחות מהן שמות הבעלים ודמיהן יפלו לתיקון קברי ישראל ע"ש כ אסר לכהן אף בזמן הזה לצאת מא"י לארץ העמים ותמה על הרש"ך סימן שס"ט סק"ב ורט"ז סק"ד שכתבו דמה שאסר מרן שם שאינו אלא בזמן שהיה א"י בטהרה אבל בזמן הזה מותר דליתא דא"כ הו"ל למרן להשמיטו כיון שאינו נוהג בזה"ז ומ"מ על הכהנים הדרים בח"ל יש להפך בזכותם ושלא יתחייבו לעלות לארץ עיין שם (שבות יעקב ח"א בחי"ד סימן פ"ה):

כא אם פנו שלא כדין מת מהקבר וקברו בו מת אחר אם קבר בנין הוא יש לפנות העצמות שנקברו שלא כדין אם לא היכא דנהוג היתר נהוג ודחה דברי הרשב"א סימן תקל"ז דפסק שלא כהטור ומרן סימן שס"ג וס"ד שהתירו לקבור מת אחר בקבר שפנו ממנו מת אחר ודלא נמי מהב"ח דפסק דאם פנה קבר של בנין מותר לקבור בו מת אחר דליתא ואף בנעשה מעשה ע"פ פרנסי העיר כאילו לא עשו (שבות יעקב ח"א סימן פ"ז):

כב על הרחקת המתים בקבורתם אפשר להקל בדורותינו דדי לעמוד בשלנו במקום מצומצם שאין לנו ארץ רחבת ידים ומ"מ ברחבת ידים נכון להרחיק זה מזה השיעור דבסימן שס"ב (שם סימן צ"ה):

הד"ט ועיין ג"כ להרב צבי סימן ק"ב דס"ל דההרחקה כל שהעפר רך יש להרחיק יותר מו' טפחים כדי שיהיו ג' טפחים לזה וג"ט לזה וכמ"ש הרמב"ן בתורת האדם דף ל"ח ע"ג בשם רבינו האי ואם באיזה קהלות מקרבין יותר משום שהמקום צר ודחוק אין שעת הדחק ראיה ועוד שעפרם קשה אך בקרקע תיחוח יש למחות בידם ולא סגי אפילו בו' טפחים ע"ש וע"ל אות ל"ד ובתשב"ץ ח"ג סימן קי"ט דפסק דלהפסיק בין עליון לתחתון די באמה א' ושהכל לפי הסלע אם רך או קשה וה"ה בהרחק הצדדין שיש להרחיק ז"ט הכל לפי המקום ע"ש כג לקבור מת אצל אבותיו שמצד א' קבור שונאו ודאי אם אפשר לעשות שניהם ש"ד ואם עברו כבר על הנקבר י"ב חודש דאין כאן חשש כלל אצל הא' רק משום הב' אמרינן דמסתמא ניחא ליה לקבור בקבר בית אב אף שיהיה אצל שונא דאשכחן דקפדי אינשי כמש"ה ושכבתי עם אבותי וגו' וקברתני וגו' (שם סימן צ"ו):

הד"ט ועיין להרב באר היטב סימן שס"ב ס"ו ולהרב זרע אמת ח"ב סימן קמ"ו שכתב דיש לחוש לסברת הרב מעבר יבק מאמר ב' פ"ו בדין אלמנה לבעל ב' ויש לה בנים משניהם ומתה שתקבר אצל בעלה הא' אם לא שנודע דהוה מתישבא כדקא יאות בבעלה תניינא וניחא נפשה טפי ולא עוד אלא דבמעשה שנשאל היה לו מב' בנים ונקבות ומהא' זכרים לבד ע"ש כד בשעת הדבר ב"מ שצוה המלך שלא לקבור מתים בעיר אם לא ישפכו עליו סיד לעכל הבשר ואם לאו לקברן בא' מהעיירות במקום שאין שם אדם יש לסמוך עמ"ש הרשב"א סימן שס"ט שערב לו לאדם ליקבר אצל אבותיו אף שיצטרך לשפוך עליו סיד (שם סימן צ"ו):

הד"ט ועיין להרב יוסף אומץ סימן ס' דכתב דמנהג ישראל לתת עפר א"י בקבר משום וכפר אדמתו עמו ולא לפי שסגולת אותו עפר לעכל הבשר כמו שעלה בדעת השואל ועיין בבאר היטב סימן שס"ג דכתב דוקא בההיא דקבורת המת בא"י ה"ט משום וכפר אדמתו ואילו עמ"ש מור"ם דהמנהג לתת מעפר א"י בקבר הביא מ"ש הרב מעבר יבק שהועד לו מפי הראיה שעפר א"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים ושהאריך שם וכבר נודע שכל זמן שבשרו עליו אינו נח מן הדין והביא מ"ש הרשב"י להנז' ואם כן י"ל דמש"ה נותנים מעפר א"י בקבר וכמ"ש מור"ם הנז' וברוך היודע מ"מ דחה מהרי"א הנז' עדות הרב מע"י הנז':

כה מי שצוה לפני מותו לתפור בטליתו איזה שמות ופסוקים בכתב על הקלף מצוה לקיים דבריו אף שאינו ת"ח דדוקא בס"ת שבלה אמרו במגילה לקבור אצל ת"ח ובכלי חרס אבל בקמיעין אין בהן חומר כ"כ כמ"ש בא"ח סימן של"ד (שם סימן ק"א). כו תח תשובה פתח על מעשה שהיה שחטטו מתים והפשיטו תכריכיהן וזרקו על פניהן וחזרו היהודים להלבישן וקברום כראוי וכיון שבעון חיים המתים מתחוטטין כמ"ש ביבמות דס"ג לימד להם לפשפש במעשיהן ובער"ח יתענו כלם מבן ח"י שנה עד בן ס' חוץ מעוברות ומניקות וחולים וילכו על קברות המתים שנתחטטו ויבקשו מהן מחילה אם נתחוטטו בשבילם ויתן כל א' כופר נפש צדקה בעדם ויזכרו נשמותם בהזכרה ראשונה שתהיה גם האריך בנסתפקו אם חפרו העובדי כוכבים איזה קברות אם יכולין לחפור ולפתוח אותן הקברות והביא דברי הגאון מהר"ד אפנהיים גיסו ההובא בשו"ת חות יאיר דף רמ"ז ע"ב ונשא ונתן בדבריו (וע"ל אות ה' ואות כ"ח) (שם סימן ק"ג):

כז מי שנכשל בא"א וקבל עליו בתשובתו דין ד' מיתות ב"ד להטביע עצמו בנהר שהוא חנק אין לו דין מאבד עצמו לדעת וראייתו מקידושין דפ"ה בעובדא דר"ח בר אשי ומההיא דתולדות רבה גבי יקים איש צרידה ומכתובות פרק הנושא שהפיל עצמו מהגג ע"ש ולא מצא קורת רוח בדברי הש"ר היפה שם בפרשה תולדות רק באשר מצא בחידושי מהרי"ט לכתובה דההוא כובס גם משום תשובה קעבד ואם כן מוכח שפיר דכל העושה לשם תשובה או להנצל עצמו מיסורים קשים אין לו דין מאבד עצמו לדעת ומזומן הוא לחיי עה"ב (שם סימן קי"א):

הד"ט ועיין בח"א מחבורי הקצר הלז סימן כ"ט אות ל"ה ועג"כ להרב זרע אמת ח"ב דפסק דמי שהמית עצמו מיראה שיסיתנו יצרו להמיר דתו אף שודאי אסור אין לו דין מע"ל ויישב דעת התוס' פ' הנזקין דף נ"ז ע"ב ד"ה קפצו כולן דאולי ס"ל כשיטת קצת מפרשים שהביא הריטב"א בשיטה מקובצת דכתובות דף ל"ג והביא מ"ש הרב גו"ר בהגהותיו סימן קנ"ז סק"ד בשם פסקי ריקאנטי סימן ס"ט ודעת הרב ברכי יוסף סימן שמ"ה סק"ד ובשם הגדולים אות יו"ד סימן ז"ך ועיין בחיים שאל ח"א סימן מ"ו ובמראות העין דף נ"ז ע"ד והביא מ"ש הרב חאביליו בקונטרס רוח חיים דנסתפק אם מי שעבר עבירה שחייב עליה מיתה מותר להמית את עצמו לתשובה וע"ע לו שם בדין רוצח ישראל שנתפס ונתנוהו במשמר בחדר בפני עצמו ומצאוהו חנוק דפסק דאין ללמוד לניד"ד מדין מרן בסימן שמ"ה והביא ג"כ מ"ש הרב מטה יהודה וצידד לחלק בין הנושאים וסיים דבניד"ד יש אומדן דעתא שלא המית את עצמו רק בהורמנא דמלכא ולכבוד ישראל ושבין כך ובין כך יתעסקו עמו כשאר מתים וכן עשו מעשה ע"ש. ועג"כ להרב באר היטב סימן ש"מ ס"ה ולהרב שבט יהודה סימן מ"ה תשובה גמורה למעשה שהיה ע"ש וע"ל אות מ"ה בדין מי שנמצא חנוק בבית האסורים ועיין להרב בית יעקב סימן קמ"ה בנתפס מהעובדי כוכבים והוא מוחה שלא להוציא עליו הוצאות לפדותו כי חפץ הוא לקדש ש"ש דדבר פשוט הוא דיפה עשו שלא להשגיח בדבריו והוציאו הוצאות להצילו ושחייב לשלם ההוצאה ע"ש (ובענין קריעה ואבלות על המאבד עצמו לדעת ע"ל סימן ל"ו אות ל"ז). כח נשאל בדין ילדה א' בת ט"ו חדשים שנקברה ושכחו להסיר ממנה נזם זהב שבאזנה הסכים להוראת מעלת השואל שלא לפתוח קברה ואף דלפי מ"ש הטור ומרן דלפתוח הקבר בלי פינוי מותר וגם לפי מ"ש הרט"ז ורש"ך דהאיסור הוא מפני שמתיראים מהדין וא"כ הילדה זו שאין מפנין וגם אינה בת עונשין היה נראה להתיר פתיחת קברה ולהסיר נזמה מ"מ אין להקל ואף דמטעם ניוול אין בה שאתמול קברוה ובזמן מועט כזה אינה מנוולת מ"מ כבר כתב מרן בסימן שס"ג בשם הירושלמי שאין לפתוח שום קבר אחר שנסתם הגולל אפילו לבדוק אחר ב' שערות ואי משום דגנאי הוא לה הנזם של זהב שאינו מהצורך אין זה שינוי כ"כ ואינו גנאי לה ואי משום דאין ראוי לבא בזהב לפני המקום משום קטיגור וכמ"ש גבי כ"ג גם זה לא שייך בנשים ואדרבה סניגור הוא להן שלא רצו ליתן לעגל וכמ"ש רש"י במגילה דכ"ב גם מוכח קצת ממור"ם סימן שס"ט שכתב ולכן מותר ליטול טבעת שביד המתים וכיוצא בזה ואי איתא דהוי שינוי וגנאי ה"ל להצריך ליטול א"ו אין בו קפידא ומכ"ש שלא לפתוח הקבר ע"ז רק עכ"פ למיחש יש לבקש מחילת שאם לא יועיל לא יזיק (שב יעקב סימן ס"ד):

הד"ט וע"ל אות ה' וכ"ה וכ"ט ועל ההיא דמורם הנז' עג"כ להרב בכור שור דף קכ"ד ע"א דמחלק בין תכשיט המחובר לגוף כפאה נכרית ושן תותבת אסור דעיקרן שיהיו נראות שהן מגופה אבל תכשיט אחר כטבעת יש להתיר אפילו קשור במת כט מת הקבור בקרקע עובד כוכבים מותר לפנותו משם לקברו בקברי ישראל ואם מחוייבים לפתוח הארון לראות אם עודנו מושכב כדרכו אסור ודחה סברת מהר"ד בספר חות יאיר שהעיד בשם הרב גרשון מיץ שבא מעשה לפניו בב' מתים שהקברנים שכחו בכל א' תכריך א' וצוה הרב לפתוח קבר הקטן ולכרכו בתכריך מאחר שאין אימת הדין עליו (וע"ל אות כ"ח) אבל הגדול שאימת הדין עליו אסור לפתוח ומהר"ד הנז' הקשה לו מב"ב דף קנ"ה מתיב ר"ז מעשה וכו' וסיים דאין חילוק בין קטן לגדול דאסור משום ניוול אף אם לא משום חרדת הדין (הרב צבי סימן מ"ז ונמשכים):

הד"ט ועיין להרב כנסת יחזקאל סימן מ"ג בדין בני אמבורג השולחים לקבור מתיהם באלטונא ובוינזירביק וכי תקפו צרותיהן והיה ב"מ דבר בעם לא הניחום להוליכם אנה ואנה ונתן להם השר קרקע על בית החיים סמוך לעיר וקברו שם מתים רבים ואחר ששלח ה' בהם רוח חיים באו ושאלו אם היו רשאים לחטוט קבריהן לקברם בבה"ק הישנים ואחד חכם הורה לפנות המתים שצוו להוליכם לקברם הישן או שיש להן משפחות בבה"ק הישן אך שאר המתים ישכבו על משכבותם בשלום וע"ע לו בסימן מ"ד בנפל בן ח' חדשים חי שמת וקברוהו בלתי נימול שאחר שהביא תשובת הרב חות יאיר דרמ"ו ע"ב שהביא בשם הרעה"ג לחלק בין קטן לגדול ומה שהשיגו גדול א' בדורו ותשובת הרב חות יאיר הכל כאשר לכל כנז' הביא דברי הר"ץ הנז' וסיים דבנ"ד יש לדון ק"ו דאם מחמת חסרון מלבוש פסק העה"ג הנז' לחטוט ק"ו לבל ישכב ערל ויזכרוהו וירחמוהו מן השמים כמ"ש מרן סימן רס"ג בשם מהרי"ו ואף שזהו נפל דה"נ דנולד בח' ספק נפל הוא וכמ"ש ביבמות דדלמא אשתהי והוא בן ז' ולכן הורה לחטטו ולמולו בצור לזכותו לתחיה וע"ל אות ה' גם הרב בכור שור בדף קכ"ב ע"א בדין תינוק שמת בתוך ח' ימים ושכחו למולו פסק לפתוח הקבר למולו ול"ד למקבר בזוי למכובד די"ל דלא איכפת ליה כולי האי אבל ליקבר בערלה חרפה ודאי לו ע"ש ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סימן ט"ל בתינוק שמת בלזארוט"ו והוצרכו לקברו ערום ובקברי עובדי כוכבים ושוב עלה בידם לקברו בקברי ישראל והתיר לפנותו משם והביא מ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ג ובית לח"י סימן שס"ג וחות יאיר והר"ץ והרב נודע ביהודה ס"ס פ"ח ע"ש ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן פ"ו בכדומה לנזכרים להתיר לפנות וכמ"ש מהריק"ש והביא ג"כ ראיה מתשו' הרשב"א סימן שס"ט בא' שנקבר תוך השכונה ביום הידוע לנוצרים שלא יוכלו לקברו ליומו בבה"ק ואח"כ פינוהו ע"ש ומ"מ אם אין מקום לירא לבא לידי תקלה מוטב בשב וא"ת ועג"כ להרב נודע ביהודה הנזכר סימן ס"ט בקק"י שקנו קרקע מעובדי כוכבים לקברות לק"ן שנים ואח"כ להחזירו לבעלים לעשות בו כמי שעושה בשלו ואחר כמה שנים רוצים לקנות קרקע אחר לקנין עולם אם הותר לפנות הנקברים לקברם בקרקע זו שתהיה להם מנוחת עולם ומעלת השואל השיב כדין דסימן שס"ג שאם נתנוהו בקבר ע"מ לפנותו משם מותר בכל זמן ואם לפנותו לזמן קבוע מותר לפנותו בזמן ההוא דליכא בכה"ג בלבול למתים עוד הביא דלזמן מרובה כזה על פי הרוב אינו נשאר אלא רקב ולא שייך בלבול רק כשהן עצמות ובניד"ד א"כ לע"ע אכתי הן עצמות ויוכל להיות שישתדלו אז לקנותו מחדש גם מאז והלאה וכתב עוד דלדעתו לא שייך קבורה ברקב ויליף לה מת"כ ע"פ קרבו שאו את אחיכם וגו' ומסנהדרין דכ"ב כמ"ש הרב קרבן אהרן שם. עוד הביא טעם ג' כי לא נכון לגרום אבלות קרובים בליקוט עצמות כדאיתא סימן ת"ג ולפטור עצמו ממצות אבל ברקב לא שייך אבלות ומה שהגאון הר"ץ התיר לפנות מקבר עובד כוכבים לקבר ישראל התם לכבודו הוא וליכא בלבול והסכים עמו הרב המחבר דברקב ואפילו בעצמות שאין בהן בשר לא שייך בלבול וסמוכות עשה מתשובת רב האי הביאוה הטור ומרן סימן שס"ג ולכן בניד"ד אם בטוחים הם שגם אחר כלות הזמן שהגבילו יהיו רשאים לפנות העצמות משם קודם השבת הקרקע