עיקרי הד"ט יורה דעה סג

בלילות שבאותו מקום לא היו קוברין בלילה והוי דומיא דשבתות (וע"ל אות ב') והביא דברי הרצ"א הנז' וסיים דמן הדין אין לחוש לנדוי שנדהו אותו חכם על כך ומ"מ ישאל ממנו מחילה:

ד השיב כענין להרב משאת משה על מעשה שאירע בעירו שהשואל לא הודיעו הדברים כהוייתן ושהאמת הוא שהתירו טלטול המת בשבת מהבית למקום נקי ומגולה לאויר השמים ע"י סדינו דהוי כככר ותינוק כדי שיוכלו הכהנים שכיני בהכ"נ לשמוע החזנים ובבתי כנסיות ובעת הדרוש הלך הרב לדרוש כמנהגו ובאו גם הכהנים בתוך הבאים וכיון שלא לכבוד החיים עשו הדבר רק לכבוד המת שבשעת מיתתו היה מוטל במקום אפל ובלי כפיית קרוביו רק בעצת המ"ץ הונח במקום נקי בגזוזטרא שלו פוגיול"ו בלעז שבימות החמה יושבין שם בחברת אנשים מכובדים (וע"ל אות ו') שם ע' מת בשבת ודיניו:

ה הגד הגיד שאירע בשנת תח"ל בעיר צינטו שאשה א' קודם מיתתה צותה לנכדתה לשים בראשה כיפה א' שעשתה בידיה ושכחה ולא הניחוה בארגז ועל ראשה ובאה בחלום פעמים רבות לנכדתה וא"ל שבשבילה אינה יכולה ללכת למקום מנוחתה וכן באה בחלום לגיסה והיה שם מקובל א' וחלו פניו לתקן המעות והלכו לבה"ק ובעודם חופרין קברה אמר המקובל השכבת הרב מעבר יבק הארוכה ואח"כ צוה לגיסה ליקח ג' באיוקי פרוטות נחושת ולומר על כל א' וא' הריני נותן פרוטה זו לצדקה וכו' כנז' שם ובעוד שחפרו הקבר עד חציו מצד הראש אמרו ויהי נועם עד שהגיעו לארגז ועם הקרדום חתכו קצת עץ הארגז ובסכין תחבו הכיפה סמוך לראשה ואמר לגיסה לומר טלי מה שבחרת קחי מה ששאלת כי אין לך עוד חלק בעוה"ז וחלקך ונחלתך בעוה"ב תישני בשלום ותשכבי בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג"פ והמקובל אמר בלחש בשם אלהי צבאות אלהי ישראל הנני משביעך שלא תפחידי ולא תבהילי עוד לא איש ולא אשה לא קטן ולא גדול אלא תישני בשלום וכו' וב' אמות בגד פשתן רינס"א בלע"ז הניחו על הארגז יען כי אמרה ג"כ בחלום שעשו לה תכריכים קצרים ומפני שאמרה לגיסה אם ירצה לילך עמה תוך שנה צוה המקובל שימדדוהו בחוט לבן מראשו מקום תפילין עד סוף אצבעות רגליו באמור ויהי נועם ושם החוט בתוך הנייר וכתב עליו מבחוץ לשם פב"פ וזרק הפיתק תוך הארגז ואמר תישני בשלום וכו' וכשכסו הקבר לגמרי הניחו כלם ידיהם על קברה מצד הראש ואמרו תישני בשלום וכו' ואתה לך לקץ גם בשנה ההיא בא מת אחד בחלום לאשה אחת וא"ל היכן הוא הכובע הקטן שלי שאיני מוצאו והוא בחלומה נתנה לו כובע קטן של בנה וצוה לה המקובל ההוא להתענות וללמוד תורה ולתת צדקה וקמח ונר לכופר נפש הנפטר והטבת חלום כנוסח הספרדים וגם צדקה וקמח להצלת בנה ובלכתה לישן לומר בכוונה גדולה ג' מזמורים היינו בקראי ענני וגו' לדוד ה' אורי וישעי וגו' ולמנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וגו' הנה אל ישועתי אבטח וגו' ולמחרת הלכה היא ובנה והשמש והמקובל לבה"ק ואמר על קבר המת השכבת הרב מעבר יבק ואח"כ נשתטח בנה על קבר הנפטר ואמר ג' פעמים חטאתי לאלהי ישראל ולפב"פ והוא רחום יכפר וגו' הנה אל ישועתי וגו' תשכב בשלום וכו' ג"פ ונתן שש פרוטות לצדקה לכופר נפש הנפטר כדברי הרב מעבר יבק הנז' דף מ"ג ואמר בכל פרוטה הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פ' זה הנפטר למנוחת נפשו בג"ע כל כלי יוצר וגו' ונתרחקו החברים ואמר המקובל בשם ה' אלהי צבאות ישראל הנני משביע אותך פב"פ ואל תפחיד ואל תבהיל בחלומות שום בריה מישראל בין איש בין אשה בין גדול ובין קטן אלא תשכב וגו' ג"פ ואתה לך לקץ וגו' ויהי נועם וגו' כולו והניח הכובע תחת מראשותיו בקבר ואמר טול מה שבחרת קח מה ששאלת ותשכב בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג"פ. וע' ג"כ מזה בס' מע"י הנז' (שפתי צדק מאמר א' פכ"ו ובס' החסידים סי' רל"ז):

עוד לו שם בשם הרב באר עשק דכשאומר המת בחלום אני רוצה לבא עמך או אני רוצה שתבא עמי נכון להשליך חלוקו של החי בקבר המת וכמ"ש הרמ"י וס' החסידים אך כשא"ל תן לי חלוקי או תביאנו וכיוצא א"צ להשליך בקבר שום דבר וכתב הרב המחבר דנ"ל דאסור משום דרכי האמורי ולפחות לא נכון לעשות כן שהנפטר הבא בחלום ואומר שהוא ערום ר"ל בלא מצות וצריך לעשות מע"ט לכופר נפשו והראיה מפ' מי שמתו וכו' מאותה ריבה ששלחה לומר לאמה שתשלח לה המסרק ופרש"י לרמוז על מיתת נערה וכו' ולא לשלוח לה המסרק וכן לא נ"ל נכון לפתוח הקבר וכן מעשה הריבה הקבורה במחצלת של קנים לא מצינו בגמרא ששינו בגדיה וששלחו לה בגדים ע"ש עוד דברים אחרים על ענין זה (ועגכ"ל אות זה) (שם ע' מת הבא בחלום):

הד"ט וההוא דס' החסידים הנז' הוא בסי' רל"ו ואמר שם דאם המקום רחוק או עובדי כוכבים ואין ידוע אנה קברו יחקור איש יהודי ששמו כשם העובד כוכבים וילך שם או על קבר יהודי אחר ששמו כשם יהודי המת שהוא רחוק או אינו יודע מקום קברו ע"ש וכתב עלה הרב ברית עולם וע"ל סי' תשכ"ט ומעשה בא לידו במי שחלם כך ולא היה יכול לילך על קברו ואמר לו שיעשה שליח גמור בשמו כמ"ש רבינו ויעשה פדיון נפש או לפחות יתן צדקה וישוב בתשובה וכך עשה וחי שנים רבות עכ"ל ועג"כ להרב כה"ג סי' שס"ב הגב"י אות ב' איזה דברים בזה וכיוצא לזה מהר"י החסיד ע"ש:

ו השיב תשובה מאהבה לתלמיד חבר שלו הרא"ך ששאל ממנו אם מותר לכהן ליטמא למת שאין לו קוברים ישראלים וימצא עובד כוכבים בשכר והשיב לו דל"מ דמותר אלא מצוה היא כי מי שמע כזאת לקבור מ"מ ע"י עובד כוכבים והביא ראיה ממ"ש מרן סי' שע"ד איזהו מ"מ וכו' דמיירי בישראלים וכן מ"ש מור"ם וכן מבריית' שהביא הרי"ף בהלכות טומאה דף ע' ותורת האדם דמ"ב ע"א והרא"ש וש"ג שם סי' ע"ב ואף שרבו מהר"י מויניציא פקפק בדבר השיב לו על פקפוקו ושגם מהר"י בריאל והרב אעש"ש באזיליאה הסכימו עמו להתיר (שם ע' מת מצוה איזהו):

הד"ט ואני בעניי הייתי חושש בזה להתיר למעשה וכמ"ש בשותא דינוקא סי' ק"ף ולא יהי' אלא ספק אכתי כלל בידינו כשנתת עברת וכו' ועשית מעשה וכשלא נתת וכו' ומה גם דאיסור הלנת המת אינו אלים כאיסור טומאת כהן אם אינו בדין ליטמא וכמו שכתבתי בח"א סי' י"א אות י"ג בשם הרב חות יאיר דס"ל דאינו בלאו גמור אלא איסו' בעלמא ע"ש שוב ראיתי להרב פרי צדיק בחידושיו לי"ד דכ"ג דהניח בצריך דקדוק מ"ש מוהר"ם סי' ע"ד ס"ג דאינו חייב לשכור משלו דלכאורה נראה דצריך לשכור ולא יטמא דבכמה דוכתיה אמרינן ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה כ"ש שלא לעבור וכן גבי דליקה שנפלה בי"ט דמשום צערה דגופא מקילים ולא משום צערה דממונא ע"ש ועיין במור"ם סי' שס"ב ובסשל"ד ורכ"ח סמ"ז ורל"ג סי"ד ובעיקר הכלל דניחא ליה וכו' ע"ש מה שכתבתי בסי' ב' אות ג' ועיין להרב בית יעקב סי' קנ"א בדין מת המוטל בחמה בשבת במקום שאין ישראל אחר רק כהן א' דכל כה"ג מת מצוה מיקרי ומותר לטלטלו ועיין במור"ם סי' שע"ג ס"ה ובא"ח סי' שי"א בטומאת כהן לקרוביו ולרמ"א דמחמיר ה"ד בדליכא בזיון למת רק בנגיעה בעלמא. ובזיון המת חמיר טפי מקבורה ועל ידי עובד כוכבים יש היתר טפי לטלטלו מלטלטל ע"י ככר ותינוק ע"ש וע"ל אות ד':

ז מי שהוצרך לחתוך לו אבר ב"מ מנהג עירו פירארה לקברו ושכן עשו לזקן א' וכן המנהג שם שלא לעשות ארון סתום תחתיו לשום אדם אא"כ צוה לעשות כן (וכאשר עשו לגיסי כ' מנחם ראיטי בשנת התצ"ט) וכמ"ש הרש"ך ורט"ז סימן שס"ב:

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן ק"א דפסק דמי שחתכו רגלו אינו חייב לקברו אם חושש משום סכנה אך יש ליתנו במקום שלא יכנסו שם כהנים וכהן שנקרע ממנו אוזן א' וקצת ממנו נשאר דבוק אין בה טומאה ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סס"ל דהנוהג להצניע שיניו הנופלים ונאבד לו א' לא ידאג על כן אף דמפי שמוע שמע דחכמי המערב זהירין בזה והביא ראיה מפ"ק דברכות דאר"י דין גרמא וכו' ופי' הערוך דהיה שן שאינו מטמא ואי ס"ד שיש לקברו איך ר"י השאירו אצלו קבור יקברנו וכו' אמנם יש לדחות ע"ש:

ח כתב בשם הרב מהטוב דשגו ברואה בעירו בפטירת הרב מנחם קאזיס שמת בשחרית ע"ש והמתינו לקברו במש"ק ועברו על בל תלין ולא פטרוהו מדין חבוט הקבר והרי רבינו הקדוש מת בע"ש ונתכנסו כל העיירות להספידו ועוד ראיה ממ"ש הרב ראשית חכמה בשער הקדושה פ"ב בשם הזוהר פ' תרומה דף קכ"א (שם אות ק' ע' קבורת חכם):

הד"ט ויותר על כן כתב הרכנה"ג בסי' שנ"ה הגה"ט אות א' בשם הרדב"ז ח"א סימן ק"ז דהמלין מתו בע"ש לקברו בין השמשות אין זה הלנה לכבודו ואסור ועג"כ להרב יד אליהו סי' ט"ו בדין עיר שיש שם מנהג שאין קוברין את המת אחר ב' שעות אחר חצות היום דע"ש דלא מבעיא דיש לבטל המנהג משום איסור הלנה אלא אף לקברו בע"ש יש למהר להוציאו וה"ז משובח אפי' על או"א ע"ש וכמ"ש בח"א סי' י"א אות י"ג ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"ה ביוסף אומץ שלו סי' פ"ט דנתחדשה הלכה שלו ממעשה שבא לידי וכאשר רמזתי בח"א סי' י"א אות י"ג ע"ש וכן אתה אומר בדין אם מתוך הדחק על מי שמת יכול לחצוב קבר ולכסותו בנסרים עד שעת קבורה ועיין לו שם בסי' צ"ב וגם על ענין זה בא תשובתו על מעשה שבא לידי וכאשר הבאתי בח"א שם בסי' ואות הנז' ועי' למרן בסי' של"ט שהביא תשו' הריב"ש בדין גוסס שצוה לפתוח לו קבר שמותר לפתחו ודחה מרן ראייתו ועיין להרב תשב"ץ ח"ג סי' י"ג שהרבה להשיב להוכיח דאין שום חשש איסור לחופרי קברות ליטול שכר טרחן ועמלן כי אין מצות הקבורה רק בהכניסו לקברו וגם זה מוטל לקרובים והחפירה אינה אלא הכשר מצוה שהרי האדם בחייו יכול לחצוב קבר כמש"ה מה לך פה כי חצבת לך פה קבר וכן בקברי אשר כריתי לי לפי הפשט וכ"נ בפרק נגמר הדין ובמס' משקין ובפ' המוכר פירות בענין המוכר קבר וכולה סוגיא דהתם ע"ש ולפי מש"ל אף שהדין כן לחצוב אפי' בחיים מ"מ יש לחוש לסכנה וכנז':

ט יש נוהגים בחזרה מבה"ק לרחוץ ידיהם ואינן נוגבין אותם וכהרכה"ג סי' שע"ו וראה רבותיו מהר"י בריאל והריב"ק שהיו מקנחים אותן וכן היה נוהג כמותן (שם ע' קברו המת):

י יולדת שמתה אין משימין על בגדי הפולאט"ר או הארגאנ"ו בל"א הסכימו כמה חכמי דורו שבאיטליא הנזכר שם לטובה דאין שום טעם לדחות ולמחות והר"ן הלוי ביאר עוד שראה נוהגין בפני רבותיו להלביש ההרוגים וטבועים ונפולים ב"מ בבגדיהם ופולאט"ר עליהן וכן היולדת אם לא פסקו דמיה קודם שמתה אך אם פסקו קודם שמתה אף שקורין אותה בשם יולדת הרי היא כשאר הנשים וכ"כ ג"כ הרב שמש צדקה סימן נ"ח וס' ע"ש (שם במהדורא בתרא (כ"י) אות ג' ע' גדול הבית):

הד"ט ועג"כ להרב אהל יוסף סי' מ"ו בדין מי שהוכה מכת קנה שריפה ודמו שותת דרך כניסה ויציאת העופרת מעל"ע ומת בע"ש סמוך לחשיכה ונקבר ביום א' וביני ביני יצא הדם ונגרר בקרקע הבית ומלבושיו והביא תחלה מ"ש מרן סימן שס"ד מהג"א ומ"ש מור"ם שם בשם מהרי"ל והרב"ח בדין טהרה ולבישת התכריכים בהרוג ויולדת וסיים דבניד"ד דמן הדין היה צריך קבורה כל המלבושים שנתלכלכו בדם בין בעודנו חי בין שלאחר מיתה וגם את העפר ששם נפל שדוד בעת הכאה והקשה לדעת הרב ידידו מהר"ם לידידי דפסק גם הוא כדעתו אך יצא לחלק על הכרים וכסתות שא"צ קבורה דמה נשתנו אלו מאלו וע"ש כל דברי הרמ"ל הנז' דטעמא טעים כדי להעלות חימה סגי לקברו במלבושיו כאשר נמצא:

יא נשאל מרב אס"י מקאסאסלי לענין טומאת אהל אם ולד הנולד מישראל שבא עליה עובד כוכבים ומת אם מטמא באהל מההיא דאז"ל ע"פ כי יסיר וגו' בן בתך הבא מן העובד כוכבי' קרוי בנך או לו והשיב לו תלמיד חבר שלו מהרי"ף עניו דפשיטא דמטמא באהל דאפי' עובד כוכבים גמור נחלקו הפוסקים וכ"כ הטור בשם הרא"ש בסי' שע"ג וכ"פ מרן להחמיר וכ"ש במתנכר דלכ"ע אסור וכ"כ הרשב"א סי' רמ"ב והרב בנימין זאב סי' שס"ח והרב עדות ביהוסף סי' נ' וה"ה זרע בתך הבא מן העובד כוכבים דלכ"ע יטמא באהל וכן לענין רבית בין המתנכר כתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים שאסור ללות ממנו א"כ מטמא באהל כמוהו וכ"כ רדב"ז ח"א סי' י"ב והרב דב"ש סימן מ"ה והרב דרכי נועם באה"ע סי' נ"ט ואם בן מתנכרת דינו כקראים כבר כתב מהרמ"ט ח"ב סי' ק"ט דהקראים מטמאים באהל כמוהו וכ"כ הרב הלק"ט ח"א סימן קע"ז הנה כי כן איך שיהיה דינו לעולם יטמא באהל גם הרש"ם השיב כן ככתוב בשמש צדקה סי' כ"ו וכן הסכימו מהר"ש מלויקיו ורש"ל מפינאלי והר"י בריאל ורבני מונצילסיא וגירון מפירינצי אך הרב נתנאל הלוי מפיסאר פסק דאינו מטמא ושאין מרבית וחזרת אבידה ראיה לניד"ד דהא הרשב"א גופיה בתשו' הנז' שכתב וישראל מומר מותר להלותו ברבית ואין מחזירין וכו' מ"מ ס"ל דמטמא באהל א"כ אין זה תלוי בזה אבל תלמידי הרב המחבר ענו ואמרו דמ"מ יש לדון ק"ו דלית ליה פירכא שאם מתנכר שמותר להלותו ברבית מטמא בין מתנכרת שנשאת לעובד כוכבים דבנך הוא ואסור להלותו ברבית לא כ"ש שיטמא באהל גם רבני פירינצי הנז' ששלחו להם מ"ש מהר"ן הנז' ענו ואמרו שאין בדבריו דבר לסתור הוראתם לאיסור וכנז' (וע"ל אות ט"ל ומ"ג) (שם (כ"י) אות יו"ד ע' ישראלית):

יב בית שנשרף ב"מ ובתוכו נשרפה נפש אחד מישראל ח"ו ובקשו ולא מצאו כלום מותר לבנות באותו קרקע והבית טהור וכ"פ הרב ב"ד בסי' קע"ב (עולת שמואל סי' ט"ו) יג אשת כהן מעוברת דלהרש"ך בשם הרוקח ר"ס שע"ה מותרת ליכנס באהל המת משום דהוי ס"ס הביא הרב לכלל יישוב מה שהקשו עליו אמאי לא טעים טעמא דטהרה בלועה אינה מטמאה דפ"ז דאהלות (שדה הארץ סימן ל'):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן קע"ז מ"ש לבאר דעת הרוקח כמ"ש בלחם שמים שלו ספ"ז דאהלות שיש חשש טומאה לעובר לטמא וליטמא בב' דרכים הא' פתיחת הקבר במקשה לילד ולד שכלו חדשיו דשמא יצא ראשו או רובו חוץ לפרוזדור ובנפלים משיעגילו ראש כפיקה וההיא דרוקח מיירי אם שהוא תוך עיבורה ולא כלו חדשיו דשפיר דמי למסמך אס"ס ואם כלו ימי עבורה כל שעתא ושעתא יש לחוש לפתיחת הקבר והוצאת הראש ותו ליכא ס"ס ומקבל טומאה בודאי ע"ש ועג"כ לרדב"ז בשניות סי' ה' שגם הוא יישב דברי הרוקח באופן זה אך כתב דשפיר יש ס"ס דאף שכלו חדשיו אולי ימות בשעת לידה ע"ש:

יד כהן שבתוך ימי חופתו מת לו מת אסור לו ליטמא למתו דכיון דנדחה אבלות משום ימי המשתה דין הוא שלא יטמא וה"ה ברגל ושבת (זקו אהרן סימן ק"ח):

הד"ט כבר הבאתי תוכן דבריו בח"א סי' י"ד אות צ' וכעת ראיתי חובה לעצמי ללמד לשוני לומר איני יודע למה לא ידעתי אז לקרורי דעתאי בהא דאמר מני"ר דדין הוא שלא יטמא מפני שאבלתו נדחית וכתבתי דנהי דבמ"ק תניא כל הקרובים שמטמא מתאבל אך לא מפני כן תמשך התולדה דאם אינו מתאבל אינו מטמא ע"ש ואי האמת שאני מתמיה על עצמי על הנסתרות ממני שידי היו עסקניות בדבריו ונסתר ממנו שידיו תביאנה שכן כתב הרמב"ם בכתב מפורש שכל אותם שאמרו אין מתאבלין עליהן כגון הרוגי ב"ד אין כהן מטמא להן הרי דאין זה תולדת הרב שהמציא מדעתו רק פסק הלכ' ואפשר שכוונתו לההיא דמת מצוה דמיטמא אפי' כה"ג אפילו לדחוקי ממש אע"פ שאינו מתאבל עליו ומשם דנתי דאין הכלל כל שאינו מתאבל אינו מטמא כלל גמור דיש מי שאינו מתאבל ואפ"ה מטמא לו ודו"ק:

טו החזיק בכל עוז לאסור אפילו בחול לפתוח בטן מעוברת שמתה להוציא הולד ומ"ש מרן בא"ח סימן ש"ל ס"ה דמביאים סכין בשבת אפילו דרך רה"ר מיירי דוקא כשנעקר הולד לצאת וכמ"ש התוספות בבתרא דף קמ"ב. ועג"כ להרב בית יעקב סימן נ"ט דמייתי ראיה לסברתו דס"ל דאם כלו לו חדשיו מחויבים אנו להצילו אפילו נעקר הולד מתוספות דע"ז דכ"ז אמנם שאני ודאי כלו וכו' מדלא ידעינן אם כלו ושוב ראה להרב שבות יעקב שהשיב למרן הנז' ועיין בתשו' הגאונים סי' רמ"ח ורדב"ז החדשות סימן תרצ"ה (ועג"כ בח"א מחבורי הקצר הלז סימן י"ד אות י"א הד"ט) (זרע אמת סימן נ'):

טז רב שצוה לפני מותו שלא להספידו אף שבסי' שד"מ ס"י יש במשמע בשומעין לו וגדולה מזו כ' הפמ"א בשם מהרי"ו סי' י"ז ותמה על הרב בית יעקב סי' פ"ג ונשא ונתן בדבריו ובדברי הרב מעבר יבק מאמר א' פ"ח מ"מ שוב עשה סניגרון להרב ב"י הנז' וכתב דיש לחלק בין אדם דעלמא לגדול הדור ושיש להספידו ובלבד שלא להפליג בשבחיו רק בדברים המשברים לב השומעים לתועלת החיים והמתים ומ"מ מסיק בעיון ולהניח הדבר בשיקול הדעת רבנן קשישי (שם סימן קמ"ב):

הד"ט וע"ע לו שם בהשמטות שהביא דברי הרב חיים שאל ח"א ל"ד וע"ע אות ו' בדין הנז' ובדין רב שצוה שלא יאמרו לו תוארים שכתב בכל א' מהענינים הנז' כל הצורך גם הרב הרז"א הנז' שם דלכל הדברות אם המשכיב הוא תלמידו של הנפטר אין להזכירו בשמו בלבד משום דאסור להזכיר לרבו בשמו אף שצוה כן רק יאמר רבי סתם או פ' רבי דבכה"ג מותר כמ"ש הרב פרשת דרכים בדרך ענוים ע"ש וע"ל סימן כ"ו אות כ"ח וכ"ט ולפי מה שראינו בדורנו הרבה גדולי הדור המצווים על זה וגם ראיתי קונטרס קטן בשם צוף דבש דפוס וויניציא שנת תלמ"ד שצוה כן מסתמא שמיעא להו וס"ל דאין הדבר מסור ביד החיים להספידו ולהזכירו בלי תוארים דאל"כ לא היו מוציאין דבריהם לבטלה ומעולם לא ראיתי שהספידו לרבנים שצוו שלא להספידן ולא פעם ושתים מעשה היה בדורנו וקיימו דברי חכמים:

יח סניגרון עשה והליץ בעד מנהג עיר אלגאזי"ר שהכהנים שמת להם אחד מהקרובים שחייבין ליטמא להן שאחר שיכניסוהו תוך בה"ק עד מקום הקבר שיקבר ויעשו ההקפות ויקראו צדוק הדין חוזרים הכהנים ומוציאים אותו וידם אוחזות בגוף המטה עד