עיקרי הד"ט יורה דעה סב

סי' צ"א ורשד"ם סי' רל"ה ובאר שבע דף קט"ז. וע' ג"כ להרב גבעות עולם סי' ו' דף יו"ד ע"ד בדין אשת כהן שנשבית דנשתמש בניד"ד ממ"ש הרשד"ם בחאה"ע סי' רל"ו שהביא תשובת הריב"ש סי' צ"ד שכ' דהכהנים בזה"ז אינם כהנים ודאי ועפ"ז התירה הרב המחבר בניד"ד לבעלה כהן מכח ספק ספיקא עש"ד. ואם אין הכהן רוצה לקבל הה"ס ואין שם בעיר אלא הוא עי' להפר"ח בתשובה סי' ה' דהעלה דנתינה אפי' בע"כ שמה נתינה אף אם לא קבל בפועל ועי' להרב אמרות טהורות סי' קמ"ג דף רמ"ז ע"א דחולק עליו ודלא שמה נתינה ע"ש והכי מסתברא לע"ד כיון שיש בידו אם לא היום למחר או לאחר זמן לקיים מצות בוראו בפועל די שלא יעבור על מצות קונו עד בא כהן שיקבלם:

כג חלה שנתערבה בעיסה לא שייך ללוש אחרות להוציא חלתה גם על המדומע כאשר הורה אחד חכם דלא נפיק איסור מדומע רק ע"י ביטול בק"א ולא בהפרשה מיניה וביה וכל שכן ממקום אחר אבל משום דבשל דבריה' הוא יש להקל בחזרת הפרשה מיניה וביה (שם ח"ב סי צ"ט):

הד"ט ועי' להרב בית יעקב סי' ק"י במאכל שנתבשל מעיסה ונפלה חלה בתוכו ואינה נכרת דצריך ק"א לבטלה כמור"ם סי' שכ"ג ואם אין שם ק"א יש היתר בשאלה והשיג על הרט"ז שהשיג על מור"ם ע"ש ואם יש מים בתבשיל אמרינן רואין את מינו כאלו אינו ואם מכיר החלה צריך ליטלה ואם לאו יסיר מהתבשיל כשיעור חלה וישרוף ע"ש ואם שכח ליטול חלה מעיסה א' ע"ל אות כ"א:

כד פשיטא ליה דבכור שאין אביו רוצה לפדותו יש לב"ד להכריחו לפדותו עודנו קטן ואם נתגדל ויש נכסים לבן ואנו יכולין לכופו אין לכוף את האב וכ"כ בפירוש הרשב"א בתשובותיו החדשות סי' שכ"א וגם הרב חוט השני סי' צ"ב שכתב לכוף את האב פשיטות דבריו מיירי בבן קטן (וע"ל אות ט"ז) (הרב צבי סי' ק"ה):

כה הלש עיסה ביין שאינו מעושר הביא פסק הרב אביגדור עזריאל שפסק כסברת הרב אורים גדולים שלא להפריש מינה ובה ולא כסברת הרב מחנה אפרים בנימוקיו הלכות מעשר דס"ל להפריש מינה ובה ושקיל וטרי במ"ש הר"ם בפ"א מהלכות מעשרות דין ב' ולהרב חסדי דוד י"ד ובשושנים לדוד מס' מעשר ולהרב הון עשיר ולרט"ז ורש"ך סימן שנ"א וזולתם ודעת הרב המחבר כהרב מחנה אפרים הנזכר ע"ש (שמחת יום טוב סי' ב' וג'"):

כו הגם שהיה בדין להפריש ח"ל ב' חלות א' לאור וא' לכהן מ"מ כי היכי דלא ליפוק חורבא מנהג אבותיו תורה היא לפרוש חלה א' לאור ועי' להר"ם בפ"ה ובטור ומרן סימן שכ"ב (הרדב"ז ח"ג ד' פיורדא סימן תכ"ב):

כז אסמכתא אשכח לפטור בכור בהמה ממתנות כהונה דאי' בפרק הזרוע דנ"ל הטעם מדכתיב מאת העם ולא מאת הכהנים והקשה לכאורה לרש"י ולהרב במשנת בכור שנתערב בק' דכתבו ומן הבכור שאין נתונים מתנות שאין קדושה חלה על ק' וק' דא"כ אמאי איצטריך קרא לאפוקי מוקדשים ממת"כ ותירץ דאי לאו קרא איכא ק"ו לחייבן דומה חולין שאינן חייבים בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבים לא כ"ש ונשא ונתן ג"כ על מ"ש תוספות בפ' ראשית הגז ועמ"ש הרט"ז (וע"ע להרב סי' צ"ב וצ"ג באם א"ל חוץ מהמתנות) (בעי חיי סי' צ"א). כח הוכיח בחין ערכו דדוקא כשהעובד כוכבים שותפו אצלו בבית המטבחים אין צריך לרשום אפי' אינו עומד בשעת מכירה אבל באינו יושב בבית המטבחים צריך לרשום ויישב דברי הר"מ פ"ט מהלכות בכורים דמייתי מרן סימן ס"א ושכ"כ רש"ל והרב מעשה חייא והר"ש אלפנדרי כמ"ש בכנסת שלו בהגב"י וע"ע בסי' שלאחריו בדין ישראל וכהן שנשתתפו (שם סי' צ"ז):

כט נשאל ליישב מ"ש הר"מ בפ"ה מהלכות תרומות דין ב' וג'. דאין תורמין וכו' כל מיני חטים וכן כל מיני דבילה וגרוגרות מין א' דק' שהוא נגד הש"ס דחולין ותירץ דכבר נשאל ע"ז הרב פנים מאירות סי' ו' ונשא ונתן על דבריו (זכרון יוסף סי' כ"ה):

דבר חדש חידש בספק בכור להכניסו לכיפה איכא למיחש לתקלה אך אין לחייבו להכניסו ואם ירצה לגדלו עד שיפול בו מום רשאי והגאון הר"מ פישלס השיב דהיתר הכנסה לכיפה היא דעת הרא"ם שהביא המרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים ומשום דס"ל דצער בעלי חיים דרבנן אכן הר"ם והרא"ש והטור סי' ש"ט אסרו ואפשר דס"ל דצער ב"ח דאורייתא וכ"כ הטא"ח סי' ש"ה הגם דמתוס' דעבודת כוכבים די"ג ד"ה אמר אביי משמע דאף למ"ד דמדאורייתא שרי מ"מ הרא"ם גופיה חולק על התוספות. ועוד נראה דכונסו לכיפה הוי צב"ח טפי וכדמוכח בסוגיא דעבודת כוכבים מדלא מקשי להיפך אהך ברייתא דעוקרו ולכנסיה לכיפה. ועמ"ש הרב המחבר לחלק בין ודאי בכור משום הפסד ממון כהן לספק בכור אין לומר כן רק לתירוץ הא' של הרא"ש בפ"ק דעבודת כוכבים אך למאי דמסיק התם אין שום חילוק וכן מוכח בהדיא מהרא"ש סוף מס' בכורות אם כן מוכח דליתא לעיקר טעמא משום הפסד כהן והרב המחבר השיב עליו וגם הרמ"פ הנז' חזר גם כן והשיב דהדר ביה ומודה על האמת דספק בכור אסור לכנסו לכיפה (נודע ביהודה סי' פ"א והנמשכים דף פ' ע"ג):

הד"ט רשמתי גם הדף והעמוד משום דרוב סי' פ"א מדבר בענין שאינו ענין כלל לעניננו רק משא ומתן לאיסור הונאת ערבי ואחר כל הפלפול כתב וז"ל באופן דהאי בכור נשאר בספיקא דדינא ומ"ש בתחלה לא שפכי הדדי כלל וחסרון הניכר יש בדברים עי' שם. לא הוכיח דהמקדש בפטר חמור מקודשת ותירץ השגת הראב"ד בפי"ב מהל' בכורים והיינו קושית הרתי"ט על הרב בפ"ק דקדושין משנה ט' וביאר דברי הר"ם בפי' בפ"ק דבכורות בדין חמורה שלא בכרה עי' שם דלדידיה צריך להגיה באופן זה אבל בהנאת גופו קודם עריפה ואחר עריפה פירש דמיו דוקא מחיים אסור אבל לאחר עריפה שאין לו תקנה אינו תופס דמיו אבל גופו אחר עריפה אסור ובזה כל הפסקים בש"ע ורמב"ם נכונים (שם סי' פ"ד ופ"ה) לב יישב מה שהקשה לו הרב חיים מודעי שד"ר מעה"ק צפת עמ"ש הרכ"מ פ"ט מהל' מ"ש דין ח' דאין שום סברא לחלק בין ערלה לשמיטה לימי קליטה ועמד ג"כ הרב המחבר עמ"ש הר"ם בפי' למס' שביעית פ"ב משנה ו' גם הביא דהכלל שבידינו שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ה"ד כשלא דברו בו האמוראים שאם דברו בו לא שייך הכלל הנז' (שם סי' פ"ז ופ"ח) התיר למי שיש לו שפחה בוגרת שלשה עיסה להפריש ג"כ חלה ודוקא עובד כוכבים לאו בר שליחות ואינו יכול לתרום אך עבד ושפחה שהם ברשות אדוניהם יכולים להיות שליח לתרום ולהפריש חלה בעד אדוניהם (פאר הדור סי' ע"ב):

לד אחד הבן חכם ישמח אב שואל ומשיב בדין ראובן שתוך ל' ללידת בנו הבכור בא לעירו כהן אורח והוצרך ליקח מעות בהלואה והלוהו ראובן ובעת צאתו שאל ממנו להחזיר מעותיו ויענהו הכהן שאחר שיש לו בן לפדות והוא כהן יעכב המעות לדמי הפדיון בעצמו ע"מ שיחול הפדיון בזמנו ונתרצה ראובן וילך הכהן לדרכו הרי בנו פדוי אבל לא יברך דספקא הוי שמא ימות הבן תוך ל' ועי' לראנ"ח ורש"ך סי' ש"ה ולא הסכים עמו הרב אביו המחבר דלדעתו אין בנו פדוי ואם היה באופן שיהיה בנו פדוי הסכים גם הוא שמ"מ לא יברך (מכתם לדוד סי' מ"ט ונ'):

לה בכור שהטילו בו מום על ששמעו לכהן שהיה אומר שאם נקטעה אזנו היה מום ואסרו לו וא"ל שצריך שימתין עד שיולד לו מום מאליו והכהן עני הוא ואין לו במה לפרנסו וכשמעו כן חרה לו והוציא הבכור חוץ ושלחו לנפשו ואיש א' מהכפרים ראה ורץ ולקחו ובא לעיר ושאל מה המעשה הזה וספרו לו המאורע ושאל מה דינו ונסתפק אי שרי לישראל הכפרי כיון דלפי האמת מום הוא אלא שאסרוהו משום קנס והניחו בצריך ישוב (חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות ס"ד) הד"ט ועי' להרב זרע יצחק (עטייא מארם צובה) בקונטרס פלפלת כל שהוא סימן ח' שפלפל במ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' בכורות דין ח' בדין מום שנעשה לדעתו והביא מ"ש הרב חזון נחום דף צ' ע"ב ונשא ונתן עליו:

לו פוטר האב לפדות בן בכור אנדרוגינוס והוכיח דאפילו להרא"ש דס"ל דאנדרוגינוס ספק זכר הוא מ"מ גבי ממונא לא מפקינן מיניה וכ"ש לרמב"ם מהל' ערכין דין ה' דבריה בפ"ע הוא דלא חלה עליו קדושת בכור וכן פסק גם כן בפרק ב' מהלכות בכורות דין ד' ואת"ל דספק הוא פסק בפי"א מהל' בכורים דין י"ט דמי שהוא ספק פטור (פרי הארץ סי' ח"י):

לז מי שהחזיק עצמו לכהן ונפדו על ידי כמה בכורים ושוב העידו עדים שהוא זר והודה לדבריהם דבר פשוט הוא שיש לחזור ולפדות אותן אך לילדים שהם בספק אם נפדו ע"י אין צריך לחזור לפדותן וצריך להחזיר המעות לבעליהן מיהו בנמצא שהוא בן גרושה או חלוצה הצריך עיון רב מה לדון בו (יד אליהו סי' ל"ז):

לח ישראל שמכר סוס לעובד כוכבים ונתן לו מקצת מעות ואיזה כבשים ולא משך הכבשים רק העובד כוכבים רשם אותם בצבע שחור והניחם ברשותו עם כבשיו ואחר ימים בא העובד כוכבים וא"ל שכבשה אחת מהן ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשונה האריך הרב גם בענין קניית העובד כוכבים בכסף ומשיכה והעלה דהוי ספק בכור ונאכל במומו לבעלים (אור נעלם סימן כ"ג):

הד"ט ועי' ג"כ להרב מהר"ם זיסקינד סי' ז' דף כ"ד ע"א בישראל שקנה מהעובד כוכבים כבשה א' ונתן לו מעות ולא משכה וחזר ישראל ומכרה לעובד כוכבים אחר שנתן לו המעות וגם הוא לא משכה ושוב ילדה ממ"נ פטור מהבכורה דאפלגו רש"י ור"ת אם מעות קונות דוקא בעובד כוכבים וע' לרט"ז בשם מהרי"ל דפסק דאפילו בדיעבד קי"ל כר"ת וכן משמע גם כן בתשובת הר"מ מינץ סי' ה' וכיון שכן בניד"ד אי בעינן תרווייהו וליכא אם כן עדיין הוא ברשות העובד כוכבים הראשון ואי סגי במעות א"כ העובד כוכבים הב' קנה ובין הכי בין הכי לא נולד הבכור ברשות ישראל שאם תאמר דהישראל קנה מהראשון משום דקי"ל דמעות בלבד קונות ואלו גבי עובד כוכבים הב' נימא דלא קנה העובד כוכבים משום דצריך גם משיכה אין לך תרי חומרות דסתרן הדדי מזה דהוי כסיל בחושך הולך ועג"כ להרב משאת בנימין סי' נ"ה ופשוט הוא ע"ש:

ט"ל השיב לשואל בענין מעשר ב' דהכל מודין שיש לפדותו ושמ"ש מר"ם בפ"ב מהל' מ"ש מדת חסידות לפדות מ"ש בזה"ז אינו לענין גוף הפדיון רק לפדותו בשוויו דבפחות משוויו חייבין ולא ממדת חסידות והנוהגים שלא לברך אינו מנהג ותיקון (ואם פודין אותו דוקא בכסף של צורה ע"ל אות יו"ד) (אבקת רוכל סי' ד'):

מ ישראל שקנה מהעובד כוכבים ענבים מחוברים לקרקע אם הישראל עושה בהן יין חייב מן התורה בכל אף שלקחן לאחר לעונת המעשרות דהא גמר ישראל מלאכתן דדוקא כשלקחו ישראל אחר שנתלשו פטור ואם בצרן ע"י עובד כוכבים אז יש לחלק אם לקחן קודם שבאו לעונת המעשרות דחייב לאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דפטור (שם סי' ח'):

מא הורה גבר הרב המבי"ט בדין תרומה ות"מ בזה"ז מן היין שלא להשליכו בין החביות דזלזול הוא בקדושתן אף שטמאין ונכנס גם כן בדין זילוף ויצא בשלום לתתן לכהן וימצאו בני מעשה אפילו ישראלים שיקנו מהם בזול לזלף בהן הבית בערבי שבתות וי"ט אחר שכבדו הבית ואז יזלפוהו לכבוד שבת וי"ט (שם סי' ט'):

סימן לה דיני חולה. גוסס ומיתה. הספד וקבורה וטומאת כהן:

אות א' ראתה עינו עין כל פעמים רבות חכמים הספדנין שאין מתעטפין בטלית כשמספידים ואולי משום דלסי' שמחה לובשים לבנים בט"ו באב וביוה"כ כדתנן בסוף תעני' ולסי' אבלו' לובשי' שחורי' לכן יושבים בלי טלית בלבושים שחורים פחד יצחק אות ה' ע' הספד ראיתי) ב מעולם תמה על מנהג כהני עירו היושבים בבהכ"נ גדולה לאיטליאני ובהכ"נ אשכנזים שבהודע להם עודם בבהכ"נ (וע"ל אות ל"א) היות מת ח"ו באהלים הסמוכים לבהכ"נ ועוברים דרך החצר מגולה והלא היו יכולין לעמוד בחצר בלי שום צער מ"מ יוצאים אח"כ מחצר ונכנסין עוד תחת אהל המת לצאת חוצה לילך לביתם ולפי שזקני הוראה לא א"ל דבר מעולם חשב הרב המחבר דאולי היתה כוונתם רצויה דמוטב שיהיו שוגגים וכו' דס"ל דטומאת אהל הסמוך לאהל שהמת בתוכו איסורא דרבנן הוא ומנה ולא טעה דסברת רוב הפוסקים היא דאורייתא ואף מ"ד דהויא דרבנן מ"מ לא התירו רק בצער גדול או סכנה או כבוד הבריות ובלבד שפתחי אהל המת יהיו סגורים ולכן סיים במאי דפתח דאי איישר חיליה לבטליניה וע' חינוך ב"י סי' צ"ד ופרי הארץ להר"ם מזרחי סי' י"ט וזולתם הזכירם שם (שם אות ט' ע' טומאת אהל):

הד"ט וע' להרב אמונת שמואל סי' מ' ולהרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ה דמייתי נמי להיתרא אף במקום אהל דאורייתא ע"י שידה תיבה ומגדל (פורטאנטינ"א בלע"ז) דמדתו אמה על אמה ברום ג' מבחוץ והאריך שם קצת בדין אהל זרוק ע"ש ובסי' צ"ח וע"ל אות ל' ועי' להרב יריעות האהל סי' ל"ג דיישב תמיהת הרב צבי אשכנזי סי' ק"ג על מהרא"י במה שנהגו הכהנים שלא לצאת דרך שער העיר משום דסוף טומאה לצאת ותמה עליו שהוא נגד ש"ס ערוך בפי"א דאהלות והרי"ה הנז' חזק הוראת מהרא"י דיפה עושים הכהנים וכמור"ם סי' שע"א והרב המבי"ט ומהרי"ט בנו ועי' להרמ"ז בתשו' ט"ו ותנ"ז דהיקל לכהן לצורך מצוה כמילה ונ"כ במ"ש הטורים סי' הנז' בחצר מוקפת זיזין וכו' ומת בא' מהבתים אם כל דלתות הבית נעולות וכו' ואף דהרב הדב"ש השיב על ראיותיו חזר והחזיק הוראתו ונכנסו דבריו באזניו והסכים עמו להתיר ועי' להרב פרי צדיק בחידושו לי"ד ר"ס שע"ב דתמה עמ"ש הרש"ך שם דבטומאה דרבנן א"צ להקיץ לכהן דמעולם לא שמענו להקל בטומאה דרבנן רק משום כבוד הבריות שלא יצא כשהוא ערום או במקום מצוה אבל משום צער מועט להקיצו לא שמענו להקל אפילו בדרבנן. ועי' להרב יריעות האהל סי' ל"ב דמאשר ומקיים תשובות הרב תה"ד שהסכים הרמ"א בכהן השוכב ערום באהל המת שאסור לו להתעכב להלביש עצמו והשיב לקושית הרב אבן עוזר שחלק עליהם ועל רש"י וביאר היטב דברי הרמב"ם בפ"י מהל' כלאים ובענין סוף ט"ל הנז' ועי' ג"כ להרב פרי צדיק הנז' בח"ב סי' ה' דלא מקילים בה אפילו בדאיכא ביטול מצוה כגון נ"כ ותפלה בצבור וכיוצא ה"ד בחול אבל בשבת דאין חשש ליציאת המת יכולין הכהנים ליכנס לבהכ"נ ולא יחוסו על סט"ל והביא דברי מהרימ"ט ח"א סי' צ"ו והמבי"ט. ועי' ג"כ להרב נחפה בכסף סי' ו' בדין סט"ל דהעלה דעדיין הדבר שקול אם יכול לצאת בלילה אף שבשבת אפשר להקל כיון שאסור לקבור משא"כ בליל חול דאין בו איסור כלל ועי' להרב מכתם לדוד סי' נ"א על עיר וויניציאה דהוכיח דפתח הראשון שעתיד המת לצאת הוא מהלכה למשה מסיני איסור סט"ל ומשם ואילך מדרבנן ושאין מקום לסמוך על תיקון הנסרים על פני המת לומר דחייצי אפי' אין בנסרים נקבים דאם יש בהם נקבים פשיטא דטמא טמא יקרא ומ"ש דרך אגב בסוף תשובות מהרא"י בודאי פלטו הקולמוס שלא מדעת ע"ש. גם הרב סמא דחיי החמיר על עיר וויניציאה ושאין תיקון הנסרים מועיל והסכים לסברת הרב ביליליוס ע"ש בסי' י"ט וכתב שאין תקנה רק לסגור דלתי בתיהם והחלונו' אם אין להן סריגות פחות מפ"ט וע"ש תיקונים אחרים. ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' א' וג' בדין בית החיים שבצדו בית דירה לישראל ובצדו אחר בהכ"נ שיש בו חלונות פתוחות מותרים הכהנים לילך לבהכ"נ ולאותו בית שאין דרך להוציא המת מהקבר להכניסו בבתים והיכל הבנוי ע"ג קברים ולא היה מתחלה סתום סביב הקברים רק עשוי כעין אכסדרה נראה שאסור לכהן ליכנס להיכל ושמא יש תקנה לדבר ע"ש עוד לו שם תשובות מחכמי הדור בדין שכונת היהודים גיטט"ו בלעז שיש לה חומה בפתח ודלתים לחבר צדדי המבוי המפולש וצדדי הבתים היו במשל ממזרח למערב והחומות בין צפון לדרום ששם פתחים לצאת ולבא חוץ לגיטט"ו ועל הפתחים וכל שאר החומה עשו זיז יותר מטפח מן הקצה לקצה למען לא יזיקו הגשמים החומה ודלתים ומהזויות הזיזין הללו מכוונות למטה מן הרעפים היוצאות חוצה לחומו' הבתים אם ב"מ יהיה מת בא' מצדדי הבתים אם אסור לכהנים לישב בא' מהבתים שבצד האחר שכנגדו והסכימו שצריך תיקון להתיר להם לישב בבתים שכנגד המת ולצאת ג"כ חוץ מהגיטט"ו משום סט"ל ואין למנוע מלגדור גדרים ולתקן איסורין מפני כבודן של ראשונים דכבוד שמים עדיף עי' בס' מים עמוקים להר"א ן' חביב סי' י"א ולהרב מהר"י בזרע אברהם שלו סי' י"ז על עיר וויניציאה עצמה (שם):

הד"ט ותשו' מהרש"ם על הנז' עי' בספרו שמש צדקה בחא"ח סי' כ"א. ועי' להרב בית יהודה ח"ב סי' מ"ט תשו' הרב יד מלאכי וזולתו. גם עיר הלזו פירינצי שרויה על זה בצער מימי קדם קדמתה וכבר כתב הרפ"י הנז' באות ג' ע' גבינות העובדי כוכבים שמעמידים דאגב הביא כי בעברו מכאן הרב יהודה אריה ממודינא נתן עיניו בגיטט"ו העשוי כעין של מעלה ואסר להן ושאין לתמוה למה לא השגיחו הראשונים והכל משום מקום הניחו וכו' ועי' להר"ץ אשכנזי בתשו' סי' ק"ג דכתב דכהנים הנמנעים לצאת בפתח שער העיר כשיש מת בעיר טועין בדבר משנה דאין אומרין כן אלא כשהכל תחת אהל א' אלא נעול בדלת וסופו להפתח מחמת הטומאה שסופה לצאת דרך שם אבל בשערי חצרות והעיר אין בהן בית מיחוש ומחינן בהו אם לא שנהגו כן לזריזות בעלמא כדי שלא יבאו עליהם מוליכי המת עודם תוך חלל הפתח וכמ"ש מהרי"ט ח"א בשם הרב אביו ותמה במ"ש הרל"ח דף קי"ח על פסקי הרמא"י סי' כ"ד. ועי' להרב משאת משה ח"א סי' כ"ד בכהן שנטמא בסט"ל נגד הוראת חכם שבעיר והשיב שכן התירו הרבנים שקדמוהו וכ"ש