עיקרי הד"ט יורה דעה סא

ישראל אך אם אמר הכהן לאבי הבן תן הה' סלעים לפלוני ישראל והפטר אין לעשות מעשה לפטרו משום הנאת הכהן על שנתן אבי הבן הה' סלעים לישראל אחר (זרע אמת ח"ב סימן קל"ו):

הד"ט ועיין ג"כ להרב פני אריה דס"ל דמ"מ אין לעשות לכתחלה שליח לזה מי שהוא כהן דהוי ספיקא דאורייתא ועל דבר הברכות יעשה השליח שהוא במקום האב אבל שהחיינו לא יברך וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מהלכות ברכות אלא דמרן בא"ח סימן תקפ"ה כתב על הרמב"ם דאפשר דבמצוה שיש בה מעשה יברך וכאן ג"כ יש מעשה בנתינת הכסף לכהן ע"ש ועג"כ להרב דבר משה ח"א סימן ס"ד דהביא הרז"א הנז' דנשא ונתן קצת בענין והניח בצ"ע וכן בא מעשה לידו באשה שפדה לבנה ובבא אישה אמרו לו לפדותו שנית בלא ברכה ועיין להרב יד אליהו סימן נ"א דהחזיק בכח ידו הוראת הרמ"א שאין לעשות ע"י שליח והביא ראיה מדעת השואל שם ובריב"ש סימן קל"א ואפשר דגם הריב"ש מודה לו בזה ומה שהשיגו האחרונים לרמ"א שלא הביא ראיה לאיסור הנה הרב י"א הנז' טרח והביא מקדושין דף כ"ט ע"ב ת"ר לפדות את בנו ע"ש ובהכי אזדא לה נמי קושית האחרונים המקילים עוד הביא ראיות אחרות ע"ש באורך לפסול הפדיון ע"י שליח ועג"כ בחא"ח בהשמטות סימן ו' אות כ"ט:

טו עמד טעמו בו בדין הבא לפדות בנו בתת משכון לכהן בעד הה' סלעים דלדעתו פדוי והביא דברי הרב בני יעקב שנשא על שפתיו הרב רבו מהר"י אלפאנדרי שנסתפק בהם שלדעתו לדעת הריב"ש נראה דלא מהני והרב המחבר הוכיח דאין מדברי הריב"ש הכרעה והביא תשובת הרב תומת ישרים סימן פ"ח והעלה דגם הריב"ש דס"ל דאסור לפדות בשבת אפילו במשכון מ"מ יודה דבחול מותר עוד לו שם כתב דלא אמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן רק במה שאין עליו חיוב מקודם רק רוצה לקנות הדבר ונותן משכון עליו אך אם כבר נתחייב כגון פדיון אף דלא בריר חיובו למי יתן מ"מ בנתינת משכון מהני וכההיא דרדב"ז בתשו' סימן קל"ד באופן שלמד מתורתו של הראב"ד בחידושיו והריטב"א והרח"ש בתשו' (הביאה הכנה"ג בח"מ סימן ק"ץ הגב"י אות כ"ד) והראנ"ח ח"א סימן קי"ו ותומת ישרים הנז' דהמשכון מועיל לפדיון ותמה על ראיית מר חמיו בספרו בארות המים אף דדינו דין אמת שמועיל המשכון ואחריו הביא מ"ש מהר"ש אמאריליו בלתי מסכים לדבריו ואדרבה ס"ל דאפילו בדיעבד אם פדה במשכון ולא מהני (אשדות הפסגה סימן יו"ד וי"א):

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ז מא' מבני הכפרים שאינן בני תורה שפדה בנו בשבת על ידי משכון שהחליט דבנו פדוי מן הדין ומ"מ לפי שאינן בני תורה ראוי לגזור עליו ועל הכהן תענית בו"ה כדי שלא יבאו לזלזל באיסור שבת. ועיין להר"י נחמולי הביאו הרב פני אהרן סימן פ"א דהוציא ראיה דבחול על ידי משכון ש"ד גם הרב בארות המים סימן י"ח הביא דברי מהרי"ב הנזכר שהשיב לשאלת חכם בן הרב המחבר ומסיק בפשיטות להתיר אם נותן לו משכון שוה ה' סלעים אמנם משכון סתם שאינו שוה ה"ס לא מהני ועיין להרב אגורה באהלך דף ב' ע"ב בדין מי שהוא בכפר ועיין ג"כ להרב קול אליהו סימן כ"ה כ"ו שכנפש האב נפש הבן דכל שאינו נותן הממון בתורת פרעון רק בתורת משכון אין הבן פדוי כלל:

טז אשה שהפילה אחר מ' יום לטבילתה כעור אדם שהוא שפיר ולא ניכר בו צורת ריקום הביא תשו' מהריק"ו שורש קמ"ג והעלה דהבא אחריו פטור מפדיון ואף אם רוצה להחמיר ולפזר מעותיו ולפדות בלא ברכה לאו שפיר עביד דיבא עי"כ לספק ברכה וכמו שראה רבים ששגגו וברכו (שבות יעקב ח"א סימן פ"ג):

הד"ט ועיין בשו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה סימן צ"ב וצ"ג שפסק בדין אשה שהפילה שפיר מרוקם דאם היה בא מעשה לידו היה יועץ לאבי הבן שעל הבא אחריו לתת הה"ס לכהן בלי ברכה ועיין ג"כ להרב יעב"ץ ח"א סימן פ"ט בכיוצא לזה שדעתו ג"כ לחייב בפדיון הבא אחריו בלא ברכה ויישב מה שהשיג הרב צבי אביו בסימן ק"ד על מהריק"ו שרש קמ"ג הנז' ועיין למהר"י קצבי הנז' סימן ה' באשה שילדה תוך ב' חדשים לטבילתה וסברה דכיון שעברו מ' יום אחר טבילתה ולד איקרי לפטור הבא אחריו ולכן אמרה שאינו בכור ויגדל הילד והוא בכלל מצות והנה אביו על ידי מעשה שאל פי אשתו גופא דעובדא וא"ל דמה שהפילה היה כעין חתיכת בשר קטנה כמו ב' אצבעות בלי שום ריקום כלל והנשים שהיו שם אמרו שנקבה היתה ולכן לא נתרקמו איבריה כדרך הנקבות שאינה נגמרת צורתן עד כמשלש חדשים והאריך הרב המחבר להוכיח דחייב בפדיון ונשא ונתן במ"ש מהריק"ו שרש קמ"ג ושאף שבכיוצא בזה יש להחמיר בענין טומאת לידה מ"מ אין להקל בענין פדיון וכיון שהבן גדול א"א להפדות אלא על ידי עצמו והוא יברך בשמו ע"ש וע"ל אות כ"ד ועיין להרב חיים שאל ח"ב סימן טו"ב בכדומה לנז' דעמד ויישב במ"ש הרש"י והר"ץ הנז' ותמה על הרב באר היטב דבחדא מחטא מחטי דעת הרב ש"י והר"ץ הנז' דאין הדבר כן והביא גם כן מ"ש הרב בית לח"י סימן ש"ב ופוסקים אחרים וששוב ראה דברי מהר"י קצבי ושעפ"י דבריו יתפשטו כל הקמטים ושחייב בפדיון ויברך ע"ש ועיין להרב אורח לצדיק בחי"ד סימן ד' ששאל מהרב בנימן הלוי בדין הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת דפסקו הפוסקים בסימן ש"ה כשמואל דאמר דאין הראש פוטר בנפלים דקשה דהא איתותב שמואל התם בש"ס והרב"ה הנז' השיב תשובה ארוכה והעלה דבכלו לו חדשיו אף אם יצא ראשו מת פוטר ואם לא כלו לו חדשיו אינו פוטר הבא אחריו אם החזיר ראשו וקדמו אחיו ויצא עיין שם והשיב הרב המחבר על תשובתו וחזר הרב"ה הנז' והחזיק בכתבו הראשון והשיב באורך על כל פרט ופרט של הרב המחבר ע"ש:

יז בכור שנולד לישראל מבהמה חולבת שקיה ונתנה לרועה וסרס אם נסתרס בידיעת ישראל יש להחמיר שלא לאכלו אא"כ יולד לו מום אחר אף שהיתה חולבת וספק הוא כדאיתא בי"ד סימן שי"ג אך אם יש שם ספקות אחרות יש להקל (שם ח"ב סימן צ"ב):

הד"ט ועיין למהר"ם זיסקינד בתשובותיו סימן ט"ו בדין בכור שביד ישראל שמסרו לכהן ובא הכהן ואמר שהגיד לו הישראל שמסרו האם ליד עובד כוכבים ולזמן מה בא העובד כוכבים והגיד לו שהיה זכר ושסרסו נאמן הכהן במה שאומר בשם הישראל דאף דכהנים חשודים להטיל מום בבכור מ"מ כיון שיכול להתברר אם אמת הוא שא"ל הישראל בעל בכור שהעובד כוכבים א"ל כך ושנתנו לו במום כזה דמום מובהק הוא ומסכים עליו להתיר אף בזה"ז עיין ברש"ך סימן שי"ג סק"א ולפיכך בניד"ד נאמן הכהן ועכ"פ צריכים ג' בני הכנסת להתיר כיון שאין לנו עכשיו מומחה כדאיתא בסימן ש"ט ואף יתירו לכהן לשחטו ולנהוג בו קדושת בכור ואם ימצא טריפה עור ובשר צריך קבורה ולא מלאו לבו להקל כסברת מור"ם סימן ש"ו למכרו לעובד כוכבים קודם שחיטה ואז אף אם ימצא טריפה יהיה מותר למכרו כיון דרבו המחמירים מהרי"ל בשם מהרי"ח ורש"ל כמ"ש הרש"ך שם ועיין להרב זכרון יוסף סימן י"ט והנמשכים בלוקח מעובד כוכבים איזה גדיי עזים כבני שנה וראה אצל המוכר ב' עזים זקנות בנות ה' שנים בקירוב וא"ל שגם הזקנות יקח שיש להן תולדה טובה שאלו הקטנות נולדו מהן ובאותה שעה לא לקחן ואחר כך הלך וקנאן ממנו והיו חולבות ושוב מסרן לרועה עובד כוכבים וילדו שתיהן א' זכר וא' ב' זכרים ולא נודע מי מהן יצא ראשון רק עפ"י הרועה האומר על אחד מהן שיצא א' ועל הב' שיצא אחריו וכתב הרב ז"ל דמש"ס דבכורות די"ט והרא"ש ורמב"ם פ"ד מהלכות בכורות וש"ע סימן שי"ו משמע דלא מהני עובד כוכבים מסל"ת אפילו לבהמה זקנה ומה גם הכא דלהשביח מקחו אינו נאמן ואפילו היו חולבות גבי עזים דשכיח להיות חולבות גם בלא ילדו אא"כ הוא במקום שאין דרך העזים בכך וא"כ לרמ"א כל השלשה בספיקא קיימי אא"כ אין דרך העזים במקומו לחלוב בלי לידה ואפשר לבררו על ידי שאלה ועיין להרב חוות יאיר סימן ל"ו וכיון שאפשר להתברר נאמן עובד כוכבים מסל"ת וכמ"ש הרב ח"י הנזכר והרש"ך סימן צ"ח סק"ב ואפשר דאם א"א להתברר נמי מי יצא ראשון מ"מ נאמן הרועה להתיר את שיצא אחרון וכדאיתא בקדושין דע"ג ע"ב חיה נאמנת וכו' וכפסק הרמב"ם בפ"ג דהל' נחלות וטור ומרן סימן רע"ז סי"ב ובאה"ע סימן ד' סל"ה ועיין בפוסקים שם ואף דהתם בחיה ישראלית מיירי דאסור לישראלית להתילד מבת עובדת כוכבים מ"מ כיון דהאמינוה משום דאי אפשר בלא"ה ה"ה הכא אף דבעלמא אין העובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן להתיר הגדי שאומר שיצא אחרון:

עוד יישב קושית הרש"ך סימן שי"ו סק"ב בשם הדרישה על הרט"ז ורב"ח בענין נאמנות של מל"ת כשאין הוכחה דלהשביח מקחו מתכוין וסיים דאין דברי הרמא"י שממנו נובעים דברי הרמ"א מוכרחים ושהיה אפשר להקל בניד"ד אם יטעון העובד כוכבים המוכר דמקח טעות הוא שלא ידע שהיו הזקנות מעוברות אלא שאינו רוצה להמציא היתר חדש אך אם יטעון העובד כוכבים כן יש להתיישב בדבר ועיין להרב פני אהרן סימן כ"ב שהשיב לשאלת חכם בדין עובד כוכבים שהיו לו ב' פרות מעוברות והוא אומר שאחת מבכרת ואחת אינה מבכרת ומכר אחד מהן וקבל דמיה והתנה שלא למסרה לו רק אחר לידתה ושיקח הישראל את אשר יחפוץ ואחר לידתן בחר לו הישראל אותה שהיתה מבכרת כי היא ישרה בעיניו ונשאל הרב דין הולד כיון שלא משך הבהמה קודם לידתה ולא זכה בה אפילו לרש"י דס"ל דהכסף קונה גם כן בעובד כוכבים דשאני הכא שלא בחר ולא סיים איזה משתיהן מכר לו ונכנס הרב בענין אם יש ברירה או לא ואי שאני לן בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ומסיק דיש ברירה בניד"ד והוברר למפרע שזו שהיא מבכרת היא מה שהיה רוצה מעיקרא ושגם הרב אחיו האריך בזה בדבר משה שלו ע"ש. ויש לעמוד לע"ד בשאלת השואל דא' חכם היה למאי נ"מ שאמר העובד כוכבים שא' מבכרת וא' אינה מבכרת שאפילו אמר ששתיהן בכרו אינו נאמן אפילו במל"ת כמ"ש מרן בר"ס שי' והרב המשיב גם כן מה לו לדון בדבר ברירה אחרי ששתיהן נתחייבו אף על האומרו שבכרה שוב ראיתי להרב אחיו הנז' בח"א סימן ס"ג דנכנס בעובי תורה זו ודין ברירה ומסיק דמידי ספקא לא נפקא ואזלינן לקולא אפילו בדאורייתא וכ"ש בדרבנן וגם הרב גיסו שם בסימן כ"ח מסיק להקל עיין שם וע"ע שם מה שהשיב על מ"ש עליו הרב עולת שמואל סימן י"ג ומ"מ לענין דינא כולהו ס"ל דבניד"ד פטור הישראל מן הבכורה ועיין גם כן להרב מכתם לדוד סימן מ"ח שנשא ונתן בדיני ברירה בענין ישראל שלקח פרה מהעובד כוכבים וא"י אם בכרה ויש במקומו דינא דמלכותא לתת למלך כל העורות ונשאל אם יפטור מהבכורה:

עוד נשאל אם מסרה ישראל לרועה עובד כוכבים לרעותה חוץ לעיר שאין שם חוק הנז' אאת"ל דיד עובד כוכבים כיד הבעל מי אזלינן בתר מקום הלידה וחייב או בתר בעל הפרה שיושב בעיר שיש בה החוק הנז' ופטור פתח הרב ההוא דריש פסחים במאי דבעו מרבא בהמת ארנונא אי חייבת בבכורה ומשם בא לדין ברירה בדאורייתא ובדרבנן ופלפל במ"ש הרח"א בסמ"ק שלו שורש ברירה ומסיק דבדאורייתא אין ברירה לא להקל ולא להחמיר ובדרבנן יש ברירה אף להקל:

עוד שקיל וטרי עמ"ש הרב שער אפרים דמייתי תשו' הרב מ"ב והעלה לבסוף תשובה כללית לב' השאלות הנז' דפטור ועטיר מהבכורה ע"ש:

ועיין להר"ם זיסקינד בסימן ל"ב דבמקום שהמלך נוטל מעשר מהעדר שיש לכל א' וא' ותיכף שבהמה יולדת נרשם מסופר המלך עד שיעלו הולדות למנין עשרה ואז לוקח המלך הולד העשירי ויש לישראל בהמה א' שילדה בכור לא דמי למ"ש מרן סימן ש"ך עדר שהמלך נוטל ממנו מעשר חשוב יד עובד כוכבים באמצע דשאני ניד"ד שאין למלך כלום על בהמותיו עד שיולד העשירי ואין בידו עדיין לגבות מבהמותיו כלום ואף נולד העשירי אין שייכות כלל לחוב של העשירי על הט' הראשונים לא מיקרי יד עובד כוכבים באמצע ע"ש ועיין ג"כ להרב שב יעקב סימן ס"ב במוסר פרה לעובד כוכבים להיות הברירה בידו ליקח הולד או מעות לשכירות הטיפול ואכילת הפרה עודה אצלו שהביא מ"ש מור"ם ססש"ך ומ"ש הרש"ך שם סק"ח ומסיק דאין לולד דין בכור כלל. ועיין ג"כ למהרי"ו סימן ס"ט וקע"ד דהביא ראיות להתיר למי שיש לו בהמה מבכרת למכור לעובד כוכבים את העובר ולקבל ממנו מעותיו ליפטר מהבכורה וישראל שמסר פרתו לעובד כוכבים לפרנסה בזמן החורף אף שקבל העובד כוכבים אחריותה עליו לא חשיב כיד עובד כוכבים באמצע ולכן אם ילדה חייב בבכורה ועיין להרב אור נעלם סימן כ"ב במי שקנה כבשה א' וא"י אם בכרה והולידה אצלו זכר ונקבה וא"י איזה מהן יצא ראשון דהוי ספק בכור ונאכל במומו לבעלים דאין כאן ס"ס כיון שאין ספק א' מתיר יותר מחבירו וכמ"ש מהרא"י סימן קכ"ט וק"ל וע"ל סימן י"א אות ל"ד ובדין ספק בכור ע"ל אות י"ב יח בהמה מבכרת שהוציא הולד ראשו והחזירו דהוי כילוד אם יש לולד קדושת בכור במעי אמה ונ"מ אם אסור לעשות מלאכה באותה בהמה עד שתלד והביא הרב צדדין ולא מלאו לבו להחליט להתיר (וע"ל סימן כ"ג אות י"ב (בית יעקב סימן ז'):

יט קטן שנשבה לארץ מרחקים ופדאהו ישראל והעידו אנשים עברים גם כן מארץ מרחק היותו מזרע כשר שהכירו את אביו והגדיל הקטן ונשא אשה ונולד לו בכור ובא לידי ספק שמא כהן הוא והעדים שהעידו עליו אינם כאן לשאלם על כך העלה שיש לפדותו בלי ברכה (שמן המור סימן ד'):

הד"ט ועיין להרב שדה הארץ סימן כ"ג בדין פנויה שנתעברה ואמרה מאיש פ' נתעברתי וכהן הוא ותלד בן בכור הרי הוא ספק בכור ואם תפס הכהן הה"ס מממונו של בכור לא מפקינן מכהן:

כ שו"ת פעמים גם שלש מהרב המחבר ומהר"ש ן' אדרת בדין חטים מלובשים בתבנן הנמצאים תוך התבואה הנלקחת מעובד כוכבים והם נמרחים בבית ע"י ישראל אי חשיבי כנגמרה מלאכתן ביד ישראל וחייבים בתו"מ או אזלינן בתר רוב החטין שבכרי שנמרחו על ידי עובד כוכבים ואת"ל דחשיב כנגמרה מלאכתן אי נימא דמירוח בית פטור ודעת הרב המחבר לפטור והרשב"א לחייב (עין משפט סי' ז' והנמשכים):

כא מחא אשמעתתא של הרב קשל"ה הלכות פסח שכתב שהשוכח ליטול חלה מעיסה א' ואינו יודע איזו היא שיטול חלה מא' על הכל בלא ברכה דטעות דמנכר הוא דדילמא אתי לאפרושי ממה שכבר הורמה על שלא הורמה דהוי מפטור לחיוב אך יש ליטול מכל א' וא' או לעשות לה פרנסה ממקום אחר ויטול על המחוייבת שנתערב מהמחוייבת (חלה שנתערבה ע"ל אות כ"ג) (שאלת יעב"ץ ח"א סימן קל"ד):

הד"ט ועיין בשו"ת מהרי"ו סימן מ"ח בדין עיסה שלא ניטלה חלתה ונתבשלה דנ"ל שיש תקנה ליטלנה וליקח מעט שישאר בעיסה יותר מק"א דיש ברירה בדרבנן כדאיתא בפ' בתרא דביצה ועוד דחלת ח"ל קי"ל כשמואל דאוכל ואח"כ מפריש אם כן יש ברירה ע"ש:

כב כהנים הרגילים להחזיר דמי פדיון הבכור שפיר עבדי והאידנא חיובא נמי ואפילו לכתחלה יש לפדותו ע"מ להחזיר וחומרא יש מצד אחר לחזר אחר כהנים רבים שאפשר למצוא ולחזור ולפדות יש לפדות ע"מ להחזיר (שם סימן קנ"ה):

הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך שהאריך בתשוב' לרבנים אחרים על מנהג קק"י א' לתת אבי הבן לכהן הה"ס בפירוש מתנה ע"מ להחזיר והביא תשו' מהרב החסיד אברהם הכהן דפסק לכתחלה ודאי אסור וטרח הרב המחבר לקיים המנהג והביא עוד מ"ש מהרי"ט דאנון דהיכא דאין ספק ביד אבי הבן לפדות ודאי שטוב ונכון להתנות עם הכהן בפירוש וחזר והשיב על פלפולו ושוב באו גם כן לידו מ"ש מהר"י מאייו וסיים דלדעתו טעם המנהג היה על איש עני וגם לו השיב אך לענין דינא הסכימו יחד עיין שם מדף כ"ט עד ל"ו:

ועיין להרב ר"א ושיח השדה סימן ח' דף נ"ו ע"ד דאחר שכתב דהרב כנסת יחזקאל כתב וז"ל דגם שיהיו ח"ו כל בכורי ישראל פדוים שלא כדת לא יהיה חלקו עמהם הרב המחבר כתב דלא דק ואשכח כוותיה דבלא"ה אעיקרא דדינא פירכא מ"ש מרן באה"ע רס"ג וכמו שהקשה עליו הרב נ"ש דאיכא חששא שיבאו לפדות בכורים וכן קשה על אחרונים שכתבו דגבזה"ז נאמן לקרוא בתורה וכו' דהא איכא חשש הנז' אלא ע"כ צ"ל שאף שהכהן ספק אפ"ה הבכורים פדויים וא"צ לחזור לפדותן מספק ועיין להרב חוות יאיר סימן ק' ומהרי"ט סימן קמ"ח ומלבושי י"ט בשו"ת שלו ח"א סימן רי"ט ופרח מטה אהרן ח"א