עיקרי הד"ט יורה דעה ס

אתה מונה לאו דכלאים דאין לך מין בשאינו מינו גדול מזו גם הקדים דבזמן האבות היה לבכורים דין כהנים ושכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף היתה בגד כהונה לפי שנתן לו הבכורה וכ"כ הרב כלי יקר ושגם במצרים היה יוסף לובש בגדי כהונה וזש"ה ותתפשהו בבגדו בכנוי היינו בגד המיוחס לו וכראות אשת פוטיפר את יוסף לבוש כלאים ותתפשהו בבגדו להסיתו לבוא עליה כי אמרה לו הלא אין אתה חושש לכלאים ולמה אין אתה בא אלי ע"כ תוכן כוונתו לפי הרשום בזכרוני החלש. ולפי שיטתו הוספתי נופך במש"ה אחריו ויעזוב בגדו וגו' ויהי כראותה כי עזב בגדו וגו' ותקרא לאנשי ביתה וגו' דמשמע שצעקה לפי שעזב בגדו בידה ואל"כ היתה שותקת על שיצא חוצה ומלתא היא דבעיא טעמא ולפי האמור מובן שפיר שכל עוד שהיה לבוש כלאים חשבה אשת פוטיפר אם לא היום אפשר לאחר זמן שיודה לדבריה דמה לי כלאים לבוא אליה מה לי לבישת כלאים אך כראותה שעזב בגדו אצלה ולא היה רוצה ללבוש עוד בגדי כלאים אז אמרה הלא מעתה אבדה התקוה לפתותו ולכן ותקרא לאנשי ביתה וגו' והוציאה עליו ש"ר ודו"ק:

יד ישראל שקנה אילן מעובד כוכבים ונטעו בכרמו ואח"כ נודע לו שהוא מורכב מב' מינים אסור לו לקיימו שכן סתם מרן בסימן רצ"ה דאסור לקיים אילן מורכב ואף שקנהו כבר מורכב בכלל איסור קיום הוא ואין להשגיח בקולת הכל בו סימן צ"א שאין לו במה לסמוך וכבר דבריו בטלים אצל דברי הרא"ש וטור וריר"ו ובעל צדה לדרך דאסר וכמ"ש מרן שם (דברי יוסף סימן כ"ד):

טו בשם הרב רבו מהר"א ליב אב"ד קק"י אשכנזי שבאמשטרדם יישב דברי הרמב"ם בפ"י מהל' כלאים דין ט"ז בדין מוכרי כסות מוכרים כדרכן ומ"ש שם דין כ"ט הרואה כלאים של תורה על חבירו וכו' שהניח בעיון הרב צרור החיים (דברי דוד סימן י"ו וי"ז):

טז הורה חכם שההולך בדרך ורואה קן צפור על העץ או על הארץ אינו חייב ליזקק ליטפל לשלח את האם ורשאי לילך לדרכו ולהניחה עיין בפ' שלוח הקן דק"מ וקמ"א עוד לו שם שאין לברך על שלוח הקן אם לקח הביצים ושולח אח"כ האם דמצוה הבאה בעבירה הויא עיין לרשב"א בתשו' סימן ח"י ובמיוחסו' סימן קפ"ט ולאבודרהם ריש הספר תשוב' הר"י ן' פלט להראב"ד ולהרב צבי בתשו' וכנה"ג בס' דינא דחיי עשה ס"ה ובכ"מ פי"ג מהל' שחיטה דין י"ט ולח"מ שם ולהרב יבין שמועה דף פ"ג כלל רכ"א ולהרב חות יאיר סימן ס"ו דף ע"א ומסיק דאף שהדין כך מ"מ מדברי רבינו האר"י נראה שמצוה ליטפל ולהשתדל לקיים מצוה זו (עדות ביהוסף (להר"י ן' סאמון) סימן ל"ה):

הד"ט ועג"כ בחבורי הקצר הלז ח"א סימן יו"ד אות מ"ט ולהרב תורת נתנאל סימן ט' דטעמא טעים שאין לברך על מצוה זו משום שלא הזכירו הפוסקים חובה לברך על מצות שלוח שמא יהיו הביצים מוזרות ושע"כ אין לברך מספק ע"ש:

יז הוכיח במישור דאיסור כלאים נוהג אף בבגדים שאולים והקישא דגדילים תעשה לך ללא תלבש שעטנז לאו הקישא לכל מילי ולומר דבגדי שאולים דפטירי מציצית פטירי נמי מכלאים. ופלפל על תשו' הרב תומת ישרים סימן פ"א דאיבעיא ליה במאי דאמרינן נשים פטורות מציצית ואסורות בכלאים אמאי לא דרשי' סמוכין והקשה הרב המחבר עליו ע"ש (יד אליהו סימן צ"ט(:

יח הורה להחמיר לנהוג איסור חדש לשתות מי הדבש שקורין מע"ד מחשש שמרים של שכר שמעמידים הדבש אף שידוע שדבש זה מעמידו בשאר דבש לפי ששמרים הראשונים היו של שכר והוי דבר המעמיד ודבש זה הוא ג' מדבש ראשון שהועמד בשמרי השכר ודלא כמה שהתיר הרב פנים מאירות סי' ק"ז (בית לחם יהודה בתשובותיו לסימן רצ"ג):

סימן לג דיני בכור אדם ובהמה וחלה ושאר מתנות כהונה:

אות א בכור שחל יום ל' בע"ש וכלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' בבוקר ופדאוהו באותו יום אין פדוי כלל דבין בדין יבום בין בדיני אבלות היכא דלא קי"ל דכלו חדשיו וה"ה בניד"ד של פדיון לא מיקרי הגיע הזמן אף לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג ודלא כרב"ח רק כהמג"א א"ח סימן של"ט ס"ח וכסברת הגאון צבי בתשובות סימן קי"ד ועג"כ להר"י יעב"ץ בנו בברכות שמים שלו (ובתשו' ח"ב סי' ל"ד) (פנים מאירות סימן ג'):

הד"ט ודעת הרב שבות יעקב בח"ב סימן פ"ז דבדיעבד מיהא בנו פדוי:

ב תמה על הרב"י סימן ס"א שרצה לפרש דברי הרמב"ם דמ"ש הכוי מפרישין ממנו כל המתנות ר"ל דמפרישן ונותנן לכהן (שם סימן נ"ב):

ג עיסה שנילושה במי פירות ובלי מים חילוק ידע בין מי פירות שאינן מז' משקין דפטורה מן החלה לאם הן של ז' משקין דחייבת וכן חילק בין בלילתה עבה לדקה (שם סי' ס"ח). ד עמד וימודד אר"ש מהר"ש פרימו בדין הפרשת תרומות ומעשרות בשבת (בית יהודה ס"ס צ"ב):

הד"ט ועמ"ש בח"א בחבורי הקטן הלז סימן י"ד אות כ"ף אל"ף ועיין להרב אהל יוסף בהשמטות בדין מי ששכח להפריש תו"מ מיין ושכר בע"ש דסבירא ליה דיכול לשתותו בשבת ולשיירן בשולי הכלי דאינו אלא מן המנהג ואפילו להראב"ד אינו אלא מדרבנן ונחלק עליו הרב פרי האדמה וס"ל דאין להתיר וחזר הרא"י הנ"ל לחזק הוראתו ושכן הלכה רווחת דתרומת ח"ל אפילו בחול אוכל והולך ואח"כ מפריש:

בן בכור שמת אביו תוך ל' ללידתו פסק כרט"ז סימן ש"ה סקי"א דאין לב"ד לפדותו רק יפדה עצמו כשיגדיל ויישב השגת הרש"ך עליו בנקה"כ שחלק עליו והעלה בהיפך ממ"ש בש"ך שלו (שם סימן ט"ו):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות מ' (כ"י ערך מעשה שנולד) תשובה שלימה מהרב עפר יעקב בדין פדיון בכור שנולד אחר מיתת אביו דלהרב מעדני מלך בהל' בכורות פ"ח אם פדאו אבי אביו הרי הוא ספק נפדה והרב צדה לדרך מודה באבי אביו ולא בב"ד ובהסכמת ב' גאוני הדור הורה הלכה למעשה לפדותו ע"י ב"ד וכ"ש ע"י א"א וכ"פ הרש"ך סימן ש"ה ואין להניח ודאן של אלו הגדולים משום ספקו של הרב מ"מ הנז':

ו אחר סמוך שהביא סברת הרי"ף בעירובין דף רי"ז בדין שיעור בצק הראוי לחלה דהיינו מ"ג ביצים (שכמנין תיבת חלה כמ"ש הרב מטה משה אות תקע"ג) ושליש ביצה כתב שמצא בשם הרב גאל"ו איש פירארא שנתיישב במנטובא ששיעור הקמח של שיעור חלה שוקל ה' ליטרות וחצי מי"ב אונקיות לליטרא למשקל מנטובא ויש לידע דק"י אונקיות של מנטובא הן ק' בלבד של פירארא וכיון שכן שיעור הבצק החייב בפירארה בחלה אינו רק ס' אונקיות של י"ב לליטרא ממשקל פירארא ומ"ש מרן בא"ח סימן תנ"ו שיעור עשרון תק"ב דראמי מצרים בקירוב אם המשקל ההוא בשל פירארא ששמנה דראמי הן אונקיא א' יהיה שיעור החלה ס"ב וג' רביעי אונקיא ועיין יד אליהו סימן כ"ה (ועגכ"ל סימן כ"ב אות ח') (פחד יצחק אות ח' ע' חלה ושיעורה):

ז אסר בפשיטות בשמו של הרב עפר יעקב ליקח עיסה מעובד כוכבים ולהפריש ממנה חלה ולהכשיר התנור למי שמדקדק במעשיו בפרט בין כסא לעשור כבמרן בא"ח סימן תר"ב שלא לברך בהפרשתה דעיסת העובד כוכבים פטורה וברכה לבטלה היא (שם ע' חלה עיסה):

ח הביא פסק מהרב מלכת שב"א בדין בכור שלא נימול מחמת חולי והגיע יום ל"א ולא נתרפא להקדים הפדיון ולא לאחר לכשיתרפא אף דבנרפא ביום ל"א יש להקדים המילה לפדיון כהראנ"ח ח"א סימן נ"ט ומדבריו עצמן למד כן דפסק שאם יש בעיר מילה ופדיון המילה קודמת לפדיון ושכדומה לו שכן עמא דבר ושגם מזה ראיה דעשה דמילה אלים טפי מפדיון (שם אות מ' (כ"י) ע' מילה קודמת). הד"ט ולי אני עבדו נראה דמה שנהגו במקומנו להקדים מילה לפדיון ה"ט משום דהמילה עושים לעולם בבקר והפדיון עושים אותו לעולם אחר חצות וכיון שאין זמנו של זה כזמנו של זה אין מהמנהג ראיה דעשה דמילה אלים משל פדיון ובעיקר טעמו של הראנ"ס כבר עמד בו הרב יעב"ץ בברכות שמים דף כ"ח ע"ב ותמה עליו דנ"מ חורבא דהגע עצמך שחלה עוד חדש ושנה וכי בשביל כך יעכבו הפדיון עד שיתרפא למולו תחלה ואח"כ לפדותו וכן אם מתו אחיו מחמת מילה וכיוצא יחשבו שאין עול תורה עליו כ"ז שלא יוכלו למולו וחלילה לעלות כן על הדעת א"ו דבלא"ה דבר פשוט הוא דמילה קודמת שהיא תדירה ודאי וזמנה קודם גם כן. ול"ד כלל למוסף ומנחה דמנחה קודמת חדא מפני שהיא תדירה ועוד דעיקר זמנה עכשיו משא"כ מוסף דבדיעבד זמנה כל היום לאפוקי מילה הן עוד היום גדול עיקר זמנה עומד בכל תקפו שבכל יום עומד בכרת כ"ז שלא מל הלכך לית דין צריך בשש ומ"ש עוד להקדים נתינת הה' סלעים בתוך ל' ג"כ דבר מתמיה וכבר השיגו הרש"ך שם וכתב עוד ששוב זכה וראה משם תשוב' הרב צ"ץ בדין בכור שנולד לז' וחששו למולו עד ב' חדשים ושהורה שאביו חייב לפדותו מיד אחר ל' ואין לעכב הפדיון עד שימול שהרי בכורות שבמדבר לא היו נימולין ואעפ"כ נפדו. ועג"כ להרב פני אהרן סימן ט' דחילוק ידע בין נתרפא ביום ל"א ללא נתרפא שאם עדיין לא נתרפא אין לעכב הפדיון להקדים מילתו והיינו דהרצ"ץ הנז' סימן קכ"ח הזכירו הרב לקט הקמח בדיני מילה משא"כ אם הילד בריא ביום ל"א ויכולים למולו המילה קודמת כהראנ"ח דנקראת תדירה והיא קדמה וגם הוא לחלק יצא בין מי שלא התפלל שחרית דמתפלל מנחה ב' והא' למנחה וכו' לפי שכבר עבר זמן שחרית ואילו מנחה זמנו הוי משא"כ גבי מילה דאף דלאיזה סיבה לא מלוהו לא עבר זמנו מקרי אדרבה כל שעתא ושעתא הוי זמניה. ועג"כ להרב חיים שאל ח"א סימן ל"א דפסק דכשלא נתרפא ביום ל"א יפדוהו אז וימולו אותו כשיבריא וכ"פ הרב"ח בתשו' החדשות סימן נ' ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סימן ב' דנשא ונתן בדין מילה או פדיון שלא בזמנו אם יש חיוב לעשות סעודה והביא בידו תשו' מהרא"י סימן רמ"ט ולמד משם דמצוה לעשותה והביא ג"כ דברי הרש"ל בים של שלמה בקמא סימן ל"ז ע"ש:

ט שאל למהרי"ב ממנטובא ולמהר"י מוויניציא על נוסח הפדיון הנדפס בוויניציא לקוח מספר תניא מה היא הכוונה במ"ש הכהן ואו"א מבקשים לפדותך דמאי שיאטיה דאם דאינה חייבת לפדות בנה ועוד אמרו ואם לאו הרי אתה פדוי וכו' וכי בדידיה תליא מלתא לעשות מה שלא נעשה כאילו עשוי והשיבו לו שהדין עמו ושאין לומר רק הא לך לפדיון בני עוד שאל מהם שיווי החמשת שקלים והשיב מהרי"ב הנז' דלחשבונו יש לתת ע"ה ליטרין של מנטובא ושוב דבר אליו שנית דמנהג מנטובא היה לתת ה' דוקאטי מוויניציא או ה' חצאי גינובינ"י ושבימים הבאים יצטרך להוסיף דבר מה לשיווי כסף מזוקק ומהרי"א הנז' השיב לו ג"כ כיוצא בזה והרב המחבר עשה מעשה בעצמו לתת לבנו ארבעה פיליפו"ס השוים בוויניציא ופירארא ארבעים פאולי השוים במנטובא שמונים ליטרי ושבחו מהרי"ב הנז' שיצא ודאי מכל ספיקות עיין בפ' שור שנגח הגהת מהר"ם טיקטין בהרי"ף ד' קראקא דף י"ז ורמב"ן פ' תשא וי"ד סימן ש"ה ונחלת שבעה סימן י"ב אות ב' וחות יאיר סימן א' וחוט השני סימן צ"ז וזולתם (ועג"כ לתשב"ץ ח"ג סימן כ"ו) (שם אות פ' (כת"י) ערך פדיון בכור אדם):

י נדרש לנו שאל לעשות סמוכים למנהג אנשי א"י לחלל מעשר ב' על שוה פרוטה ואפילו ממין על שא"מ שנוהגים לחלל הכל על ש"פ של לחם דלפי מ"ש הר"ם בפ"ד מהל' מעשר שני משמע דאין לחלל לכתחלה ממין עשא"מ וביקש ולא מצא סמוכות והאריך בדברי הרמב"ם הראב"ד ומרן ורבינו בצלאל סימן א' והרב כפות תמרים וכפתור ופרח ומטה יוסף והרים מהם דלא מצי כלל לחלל מ"ש רק על כסף דכתיב וצרת הכסף דוקא שיש בו צורה )ואם צריך לפדות בשיוויו או אפילו בפחות ע"ל אות ט"ל) (טל אורות בשו"ת דף יו"ד ע"ד):

יא חרש שאינו שומע ואינו מדבר שנולד לו בן בכור פשוט הוא שאינו חייב לפדות את בנו שפטור הוא מכל מצות שבתורה ועמד על הכלל דחרש שדברו חכמים וכו' דכתב הר"ב בפ"ז דתרומות משנה ב' דלא כללא הוא והביא ג"כ מ"ש התי"ט במשנה ד' פי"ב דיבמות (שדה הארץ בי"ד סימן כ"ב):

יב אין להפריש תו"מ מענבים על ענבים או צמוקים מצמוקים ועתיד להוציא מהן יין דהעיקר כרמב"ם בפ"ה מהלכות תרומות ואם תרמו תרומתן תרומה והקשה להטור סימן של"ה והר"ש פ"ז דתרומות ויישבן והקשה על הרב סירילייו בפירושו לירושלמי ופלפל על התו"ט פ"ה דעדיות משנה ב' (שם סימן ס"ד):

הד"ט ועיין להרב שער המים סימן ז' בדין עיסה שנילושה בשמן שאינו מעושר ומצות אפו ממנה אי מצי לעשר ממקום אחר על שיעור אותו השמן א"ד כל העיסה טבל וצריך להפריש מכל המצות לפי חשבון העיסה והביא מחלוקת מהר"י זאב המיקל ונחלק עליו הרב אפרים נבון להחמיר והרב המחבר מביא מתניתין דפ"ג דחלה נטל שאור שלא הורמה חלתו ונתן לתוך עיסה וכו' ומאי דאיתמר ממהר"י הנז' בספרו למוד ז"ך ומ"ש מהרא"נ הנזכר שם למוד כ"ה והרב מנחת כהן ד"ק ע"ג והפר"ח סימן צ"ח סקכ"ח שעמד על כל הענין וזולתם והרים מהם לכאורה שהשמן שבניד"ד חייב במעשר כיון שנגמרה מלאכתו ביד ישראל ממילא כל העיסה טבולה שהשמן נ"ט בעיסה שהוא א' מהתבלין כמ"ש בפ"ב משנה יו"ד דערלה וטעם כעיקר דאורייתא ולכן צריך להפריש ממקום אחר על שיעור כל העיסה (וע"ל אות י"ג) ושוב הביא חילוק ישר של מהרי"ז הנזכר וסמך בכל כחו עליו ודסגי להפריש ממקום אחר לפי חשבון השמן בלבד עוד חקר ודרש בדין שמן שומשמין שהוציא ישראל ע"י אם חייב במעשר והביא מ"ש הרב בצלאל דף ט"ו שע"ב ורשד"ם סימן קצ"ג דס"ל דדין שומשמין וזיתים שוין הן לחיובא ושוב הביא דברי הרב זקנו בהלק"ט שלו ח"א סימן צ"ה שהשיב בנידון כדומה דדוקא תירוש ויצהר חייבים ולא שומשמין ודברים אחרים ושכן עושין מעשה רבני צפת וכיון שכן בניד"ד להם שומעים דמעשה רב ופטור כסברת הרב זקנו ורבני צפת ורדב"ז:

יג טעמא טעים למנהג עה"ק שלא לברך על הפרשת תו"מ ועוד לו שם שבעה פרטי דינים על הקונה זיתים או שומשמין מהעובד כוכבים לענין תו"מ (שם סימן כ"ה):

הד"ט וע"ל אות י"ב ודוקא שלא לברך נהגו אמנם על הפרשתן אין ספק שנוהגים להפריש ועיין להרב בעי חיי סימן צ"ד דפסק דלענין הלכה קי"ל כמאן דפוטר בח"ל מכ"מ אף דמידי מחלוקת פוסקים לא יצאנו וכסברת הטור ומרן סימן ס"א אמנם בא"י כ"ע מודו דנהיגי ועיין למהר"ם מטראני ח"ב סימן קט"ו ורש"ל פ' ראשית הגז סימן ה' דכתב דבח"ל דאינו מבואר דינו אם נוהג או לא יש לצרף הטעם דאין לנו בזה"ז כהן מבורר כדי לפטרו אך בא"י דהדין פשוט דנוהג אין בטעם זה כדאי לפטור ומ"מ הרוצה להחמיר ע"ע ולתת אפילו בח"ל לא יקרא הדיוט כמ"ש רש"ל גופיה סימן י"א ושכ"כ מהרי"ל סימן צ"ט בשם מהר"ם ורש"י בתשו' כמ"ש הפוסקים ועיין ג"כ בחינוך סימן תצ"ה דמש"ה יכול הטבח שהוא המוחזק לטעון קי"ל כמ"ד שאינן נוהגות בח"ל ואם תפס הכהן אין מוציאין מידו למ"ד ספק בכור תקפו כהן אין מוציאין מידו וע"ע לו שם דביאר מיני מת"כ ושאם באו ליד כהן בטבלייהו יכול להוציא ממנו בדיינין ועיין ג"כ להפר"ח בקונטרס אחרון בי"ד דתמה על הרב ב"ה שכתב מפי השמועה דגם בא"י אינו נוהגת בזה"ז דליתא וליתא ואם אינם נותנים היינו משום שותפות דעובד כוכבים או שכולה של עובד כוכבים. ועיין למרן באבקת רוכל סימן ז' והנמשכים וי"ו דכתב בזה כל הצורך ובסימן כ"ב האריך בדין שביעית בזה"ז דלדידיה וסייעתיה אינו נוהג וחייבים בתו"מ כשאר השנים וכן הכריזו בקהל דלא כהרב המבי"ט דס"ל דנוהג ואינו חייב בתו"מ כמ"ש בתשו' ח"א סימן י"א כ"א ושל"ו וע"ל סימן ל"ב אות ח. ועל הפרט דאין עתה כהן מבורר ע"ל אות כ"ב:

יד הורה גבר כסברת האחרונים דיכול האב לעשות שליח לפדות בנו שלא כמור"ם סימן ש"ה ס"י עיין לרט"ז ורש"ך ודב"ש סימן רס"ו ועיין בדבר משה חי"ד סימן ס"ד דחש לסברת מור"ם אפילו בדיעבד ואין לחוש נגד כל גדולי האחרונים רק בניד"ד פקפק בלשון ההרשאה ששלח אבי הבן אך בהרשאה כהוגן יכול גם הכהן לעשות שליח לקבל הה' סלעים ואף בלי שליחות כהן יכול אבי הבן להקנות הה' סלעים לכהן ע"י