עיקרי הד"ט יורה דעה נט

סמוך הביא דעת הרב אליעזר נחום דס"ל דבקשורים כולם בחבל אחד אסור לרכוב על שום אחד מהם ואם אינם קשורים בחבל אינו אסור אלא הגמל הא' והב' דהוי כח כחו דחמור ככחו כמ"ש בפ' כיצד הרגל בדין בהמה ששברה כלי אחד ונפלה חתיכה ממנו ושברה את השני וכן הביא מדין שחיטה בסובב גלגל אך מגמל ב' ואילך ולא ב' בכלל אם אין חשש שיצעק לבהמות שילכו כגון שרחוקים ממנו שקולו לא ישמע מותר לרכוב עליהם ואם יכולין לשמוע בקולו אסור לרכוב על שום אחד מהן (שדה הארץ ח"ג סימן י"ט):

ה חבצלת השרון שעוקרין ממנה שורש קטן מקרקע ומניחים בכלי זכוכית מלא מים ובפי הכלי משימין מעט אדמה אסור לעשות כן בשביעית דזריעה מיקרי ואף בעציץ שאינו נקוב אם נופו נוטה לארץ ויוצא חוץ לעציץ וכן בניד"ד דנופו נוטה חוץ לכלי יונק מקרקע מאויר דא"א שיעמיד הכלי לעולם על התיבה ובפרט בימי קליטה שמוציאים אותו לשמש מעט ואף דאחר זמן יוצא הנוף חוץ לעציץ משעת זריעה חייב ועיין לרשב"א סימן אל"ף ק"ע ואם שביתת קרקע בשביעית בזה"ז מדאורייתא עיין לרמב"ם ומרן בפ"ד ופ"ט דשביעית ולהרב משנה למלך פ"ב דבכורים ולהריט"ץ סימן מ"ז (שם סימן כ"ח). הד"ט גם הרב נחפה בכסף סימן ה' עמד בדין חבצלת הנז' ועל דין זו"ז גורם ומסיק לאיסור והסכים לדבריו הרב מטה יהודה בליקוטיו דף מ"א ע"ג ואפילו בזה"ז דאיסורו דרבנן דכל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

הביא בשם מהר"א מלויקיו דמיני אטד פטורין בערלה דעץ מאכל כתיב לאפוקי עץ סרק אף שגזעו מחליף ואפילו נטעו למאכל לא אסרו מחשבה בערלה רק להקל ויש לברך עליהם בפה"א דלא גרע מירק והביא ג"כ משם הרב משה ישראל פואה דמהרי"ף פ' כיצד מברכין יש ללמוד שהקריסכיני"א ודאי אינה חייבת בערלה מדכתב גבי צלף דזורק האביונה ואוכל הקפרס ואם בצלף יש חילוק בין אביונות לקפרס כלענין ברכות לא כ"ש הקרישפי"ו שהוא ודאי מין אטד וכבר כתב הר"ר מנוח בשם הירושלמי דעל כל מיני אטד מברכינן בפה"א א"כ דין פירות הארץ אית לה דאינן חייבים בערלה (פחד יצחק אות ע' (כ"י) ע' ערלה אטדין):

הד"ט ועג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקל"א דביאר דהפרי הנז' בינגא"ר במחלוקת הוא אם יש בו דין ערלה והמחמיר תע"ב (וע"ע להרב פ"י הנז'):

ז השיב לשואליו דבר דאין בהרכבת אילן באילן דין ערלה אם כשהרכיב הענף נשלמו כבר שני ערלה לאילן שהרכיב שנקצץ הענף וכמ"ש רבי אבהו בפ' משוח מלחמה ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה וע"ש ברש"י וכי תנן במס' ערלה דמרכיב חייב ילדה בילדה תנן. ועג"כ להר"ן פ"ק דר"ה גבי א' המבריך וא' המרכיב וכ"פ המרדכי שם וסמ"ג בלאוין סימן קמ"ו ועג"כ להרא"ש פ"ק דקדושין סוף דבר המרכיב יחור של אילן מאכל וקצצו מאילן שהוא מינו הכל כדין האילן שאינו מונה משעת הרכבה רק מזמן נטיעת האילן שהרכיב בו הענף דהענף בטל גבי אילן (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סימן צ"א):

הד"ט ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"ב סימן י"ט כ' וכ"א דהשיב לאחד חכם דכתב דדין מבריך ומרכיב לענין ערלה נוהג גם בח"ל דליתא דמידי ספק לא יצאנו וכיון שהוא ספק אינו נוהג בח"ל ועג"כ להרב ב"ד של שלמה סימן ט"ו דפסק דגם בסוריא אינו חייב בערלה המבריך כשם שאינו חייב בח"ל כמ"ש הטור ומרן בסימן רצ"ד ס"ז וכ"כ בתשובות לרמב"ן סימן קנ"ו והא דהלכה כמיקל בח"ל איתא נמי בסוריא ועג"כ להרב פחד יצחק במהדורא בתרא שלו כ"י אות ה' ע' הרכבת פרחים דנשאל אם מותר לזרוע בח"ל כלאי זרעים והרב השואל יצא לחלק שהפרחים שהם תחת סוג ירק או עשב מותרים להרכיב בשאינן מינן ולא כן בהנקראים בשם עץ ולהרב המחבר מספקא אם היתר כלאי זרעים ח"ל ימשך ויהיה בכל הפרחים יען דמרן בסימן רצ"ו סט"ו הביא הירושלמי הורד ואטדין מיני אילן ואינן כלאים בכרם וא"כ אינן זרעים רק אילנות ושאין למנות השושנה וחבצלת שאנו קורים רוז"א ויאו"לא בכלל הפרחים דלכ"ע עצים הן עיין בא"ח סימן ר"ד סי"א ורי"ו ס"ג לענין ברכת הריח דזכינו לדין דהורד עץ הוא ומהעצים הנאכלין ואינו נראה לחלק בין ורד לויא"ולא ועיין בדב"ש סימן ב' וחזר מעלת השואל והשיב דאין בדבריו כדי שביעה והביא טעמיה וחזר הרב ופירש דבריו באופן דלדידיה מותר לזרוע הורד בשאינו מינו בארץ וכיון שמין אילן הוא ההרכבה אסורה אף ח"ל דהא אין איסור באילן רק ההרכבה וכמרן סימן רצ"ח ע"ג ואם הורד ירק הזריעה אסורה בא"י וההרכבה בכ"מ ושנה ושלש מעלת הרב השואל והודה שהורד אילן הוא ומ"מ נסתפק אם יש לדונו כאילן סרק והרב הנשאל שנה ושלש גם הוא להוכיח שהורד הגדל בינינו רז"א בלעז אילן מאכל הוא והרכבה אסורה אף בח"ל והזריעה מותרת גם בארץ ח ביאר איך יתנהג ישראל שבח"ל שיש לו אחוזת קרקע מושכרת מעובד כוכבים וזורעה וחורשה ע"י עובד כוכבי' שכיר שנה שמלבד שכרו הקצוב יש לו ג' או ד' לק' ממה שתוציא מה דינו בענין כלאי זרעים והכרם ותו"מ ומ"ע ושם הגהות מהרב בנו שמש צדקה ז'):

הד"ט ועיין להרב שמן המור בסימן י"ד בקונה כרם בא"י איך יתנהג בשנת השמטה דמסיק כיון דבשדה הכרם א"א למעבד תיקון השכירות משום דבודאי יעשה עבודת הכרם לכל ימכור כרמו לעובד כוכבים לחלוטין גוף הקרקע ממש בשטר מפורש לב' שנים היינו שנה שלפני השמטה ושנת השמטה במה ששוה זה הכרם להיות קנוי לאדם גוף הקרקע והאילנות להיות מושל בו ב' שנים כקונה קנין עולם ושיחזירנו לו אחר שנת השמטה אם אין בטוח לעשות עמו מכירה סתמית א"נ יתנה עם העובד כוכבים חכירו שלא לעבוד הארץ והכרם בשנת הז' כלל ע"מ לוותר לעובד כוכבים מחלקו בפירות עד שיתרצה ואח"כ יפקיר כרמו בפני ג' יפרש שאינו מפקירו רק לשנה ז' ואם ילך לכרמו בז' יכוין שלא להחזיק בו ואחר הז' יחזור ויחזיק בכרמו חזקה גמורה ועיין ג"כ להרב זרע יצחק (עטייה מארם צובה) בקונטרס פלפלת כל שהוא סימן ז' דעמד בדברי מרן פ"ד מהל' שמטה דין כ"ה והריט"ץ צ"ח ומהרי"ט ח"א סימן מ"ב ולהרב נחפה בכסף והפר"ח במים חיים שלו בחידושיו לגיטין דף ו' ומסיק דנקטי' דאינה אלא דרבנן ועג"כ להרב שער המים בדין יין העשוי בשנת השמטה אם חייב לעשר כיון שעשוי מפירות ששית א"ד כיון שגמר מלאכתו למעשר הוא לאחר ר"ה ומסיק דיש לו דין פירות ששית לכל דבר והביא דברי המבי"ט ח"א סימן י"א וח"ב סימן מ"ה והרימ"ט סימן מ"ב ומ"ג ודחה הרב דברי מהרי"ט במה שהליץ בעד אביו והביא לכלל הקם דעת מרן עיין שם. וע"ע לו בסימן ה' שעשה סמוכות למה שנהגו לשכור בית מעובד כוכבים שיש לו גפן בחצר או שאר פירות חותכין אותן בשביעית כשהן בוסר והא תנן בפ"ב דשביעית אוכל פתו בשדה ולא בבית והוא מת"כ פ' בהר דף ס"ה ע"ב ובסימן ו' גם בדין פרוזבול עיין שם שהביא גם כן מ"ש מר אביו בפרי האדמה ח"א ומ"ש הרב ידי אליהו ודברי מרן ופוסקים אחרים בדין שמיטת קרקעות וכספים בזה"ז ומ"ש סמ"ג בעשין קמ"ח וחינוך ר"פ בהר ורב"ח סימן קמ"ג ומבי"ט ח"ב סימן ס"ד וח"ג סימן קכ"ד וע"ל סימן ל"ג אות י"ג ומים חיים בחידושיו לגיטין ומסיק דשמיטת קרקע בזה"ז דרבנן ובא לו משם לדין אמירה לעובד כוכבים במילי דרבנן דמידי מחלוקת לא יצאנו ומסיק דמה שנוטע העובד כוכבים מאליו אף שהישראל גמרה מותר לקיימה וגם שרש העשב שנותן לעובד כוכבים במתנה אף שידע שהעובד כוכבים מביאו מותר לקיימו:

ועיין להרב נחפה בכסף סימן ד' בדין עובד כוכבים שלוה מאלמנה אחת מעות חן וחסד וא"ל העובד כוכבים בשעת הלואה לעשות גם הוא טובה עמה לקנות במעותיה חטים ולזרעם בקרקעו לשמה ויהי כמצחק בעיניה וגם לא ידעה ששנת שביעית היתה והעובד כוכבים חלף והלך ושוב שאלה לישראל ממכירי העובד כוכבים על זה והשיבה שאותו העובד כוכבים נאמן בדבורו וגם אז ידעה האשה ששנת ז' היא ולא שלחה לומר לעובד כוכבים שלא יזרעם לשמה ועובד כוכבים קיים דברו וזרע לשמה ובהגיע עת הקציר שלח עובד כוכבים אחר האלמנה לבא לאסוף תבואתה ובאה האשה לשאול מה דינה באכילה ובהנאה ופסק לקולא ופלפל בדין שביעית בזה"ז והביא מ"ש הפר"ח במים חיים ומהרי"ט ח"ב סימן נ"ב ויישב מה שהקשה לו הרב ידי אליהו והביא ג"כ מ"ש המבי"ט סימן כ"א וריט"ץ סימן מ"ו גם נשא ונתן בדין אמירה לעובד כוכבים למהר"א ן' ששון סימן קנ"ו (וע"ל אות א') ומ"ש הרב בני חיי סימן תרכ"ט ומסיק דבניד"ד מותרת האלמנה לאכול אותן הפירות כיון שהשדה אינו שלה אכן אם השדה שלה ועשו איזה הערמה פשיטא דאסורים עליה הפירות דעברה על איסור שביעית ואפילו ע"י עובד כוכבים אסור וכן הסכים בפשיטות הרב מטה יהודה בליקוטיו שם ועי' להרב פאר הדור סי' קכ"ב וקכ"ז דפסק שגם בזה"ז נוהג דין שמטה וכן יש לכל ירא שמים לדון שאל"כ גזל את העניים וששנת השמטה היתה בשנת התק"ז ושהיתומים אפילו יורש גדול לא יפסדו בשביל השמטה גם התשב"ץ ח"ג סימן ר"ב פסק בהדיא דאף בזה"ז נוהג בא"י וששנת השמטה היתה בשנת קפ"ז עפ"י מ"ש הרמב"ם ע"ש ועיין להרלנ"ח ששלחו לכל תפוצות ישראל וכולם הסכימו לדעת א' ועפ"י אותו חשבון כתב מרן ששנת השמטה היתה בשנת השי"ג לבריאת העולם גם הרב כפתור ופרח כתב שדעת רוב הפוסקים והמנהג הוא כרמב"ם ושבנקל אפשר לעמוד על החשבון לדעת הרמב"ם דדי לחשוב השנים מבריאה ולהשליך ז' ז' ויעלה החשבון כנז' בשנת השמ"ח כאשר היתה בשנת השי"ג וכנזכר ועג"כ להרב ספר החרדים דף נ"ה ע"א. ט טרח ויגע ומצא כמה צדדי היתר לחדש בח"ל בשל עובדי כוכבים ופלפל בדברי הרב בברכת הזבח והעלה דאינו נוהג בח"ל בשל עובדי כוכבים וכסברת הרב"ח ויישב כל מה שהקשו עליו הרט"ז ורש"ך עיין שם והשיב על דברי הרב יודא מילר שהקשה והחזיק עליו בהוראתו דאע"ג דבא"י נוהג איסור חדש בשל עובדי כוכבים משום דאין קנין לעובד כוכבים בארץ מ"מ בח"ל אינו נוהג בשל עובדי כוכבים (שב יעקב סימן ס"א):

הד"ט ועיין בתשובות גאוני בתראי סימן א' מ"ש מהרי"ט ליפמן דמסיק דראה בס' אבי העזרי כת"י ישן נושן דאסר בפשיטות מדאורייתא אף בשל עובדי כוכבים אף בח"ל והרב"ח השיב להיתר וחזר מהריט"ל הנז' להחזיק בתשובה הראשונה ועיין להרב חק יעקב סימן תפ"ט אות כ"ב ג' וד' שכתב שאינו נוהג עכשיו איסור חדש ועיין להרב כנסת יחזקאל סימן מ"א שהאריך וכל יקר ראתה עינו עין כל והעלה להתיר תבואות עובדי כוכבים בח"ל אמנם תבואות ישראל שזורעין שדותיהם או ששוכרים מהשר כיון שיש לישראל חלק בהן איסור גמור הוא לאכול חדש וצוה לתלמידיו לדרוש ולהזהיר לבני ישראל אולי ינזרו מחדש של ישראל עד אחר יום הנף או יחליפו בשל עובדי כוכבים שאין החדש אסור בהנאה ופשיטא שישמעו בזה ומ"ש הרמ"א בסימן רצ"ג דמוטב שיהיו שוגגים וכו' היינו לפי דעתו לאסור אף של עובדי כוכבים לא כן אנן בדידן דס"ל דאין האיסור אלא בשל ישראל ואין הפסד כלל בודאי ישמעו וישראל קדושים הן:

הגם דבדיקת הקנבוס קשה והסימן שנתנו רז"ל גרוע גם יסוד ההיתר דאומן לא מרע נפשיה אין חזקתו כ"כ חזקה כיון דמצי להעמיד שקרו מ"מ אין למחות בנוהגים ההיתר אבל במשי הכל יכולים להבחין בינו לפשתן (שאלת יעב"ץ ח"א סימן נ"ג נ"ו פ"ג):

הד"ט ועיין למהר"י מקראקא בפני יהושע שלו סימן ח' שהוכיח דכיון שאין בדיקה כדאי לסמוך עליה וכמו שהעיד על עצמו שראה כמה פעמים פשתן שהולך ושורץ כקנבוס א"כ אסור לקחתו ומי שמתיר עתיד ליתן את הדין:

יא התיר להטיל צמר בבגד שאינו של צמר או פשתן שתפרה האשה האומרא בחוטי פשתן דאתיא מק"ו ממה שהתירו הפוסקים אף שלא במקום מצוה בעורות התפורים בפשתן לתפור תחת מלבוש צמר הגם שחוט קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד הצמר (שם ח"ב סימן ל"ב):

הד"ט הבאתיו גם בח"א סימן ב' אות מ"ז ועג"כ להרב בית דין ש"ש סימן ה' שעמד טעמו בו בדין כרים וכסתות הממולאים גיזי צמר ותפורים מסביב וגם באמצע יש תפירות רבות לחברן וחוט התפירה עובר מעבר לעבר הביאו טור ומור"ם סימן ש"א ס"ג ונשא ונתן מדבריהם ומצא פתח פתוח להתיר כמור"ם אך ראה בשיטה מקובצת דאין להתיר לע"ה ולא למדרשינהו בפרקא ועג"כ להרב פרח שושן כלל ה' סימן ב' דדחה הוראת הרב גו"ר שם סימן י"ג שכתב שיש בהן כלאים דאורייתא דליתא דכיון שאין חוטין שזור אין בהן איסור אפילו דרבנן ומ"מ לכתחלה אין להקל ובדין כובעות של צמר שמשימים גרגיר א' בוטנ"י בלעז וכן בגלימות של צמר שהם מחופים משי ובתוכם פשתן עיין להרב ב"ד ש"ש הנזכר שם דכתב דלדעת הרמב"ם אסורים מן התורה וגם הרב דב"ש סימן קס"ט פקפק לאסור לכ"ע וששוב נדפס שו"ת הרדב"ז החדשות ח"א ובס"ס קפ"ט חשש לדעת הרמב"ם בהיותו מארי דאתרא ומ"מ אף במקומות אחרים מספיקא לא נפקא ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן ד' וח"ג סימן שכ"ד דדחה מעיקרן ראיות מי שהתיר לתפור בגד ששתי פשתן וערבו צמר גפן בבגד שכלו צמר והוכיח איסורו ושאם המתיר חוזר בו מוטב ואם לאו יכתוב עליו זקן ממרא כמ"ש שמואל לרב אכול משחא ואם לאו וכו' כדאיתא בירושלמי דע"ז וכדאר"י לר' פנחס כדאיתא בירושלמי דיבמות ע"ש ועג"כ להרב שדה הארץ ח"ג סימן כ"א שגם הוא דרש וחקר בדין הקרסים הנז' דעיקר פנימותם מסמרטוטי פשתן ואורגים במשי או צמר גפן מכל הצדדים וכשתופרים אותן לחברן בבגד צמר רוב התופרים אין מעבירים חוט התפירה של משי או צמר גפן בפנימיותן אלא בחיצוניותן אך חפשו ומצאו כמה וכמה שהתפירה היתה מגעת גם לסמרטוט של פשתן ואיכא בהו ב' תכיפות והביא תחלה עיקר דין תכיפה א' או ב' תכיפות דאפליגו הפוסקים והקשה על מרן כ"מ פ"ו מהל' כלאים והניח בעיון ופלפל ג"כ על דברי הרמב"ם מפירוש על המשנה ומהל' כלאים להל' שבת ויישבם ותירץ קושית הרמ"ך שהקשה עליו ולענין ניד"ד כתב דכיון דאין כוונת התופר לחבר הסמרטוט פשתן בבגד צמר רק לתפור חיצוניות הקרסים שאינן של פשתן מותר ללבשן אף שאפשר שעובר חוט התפירה בסמרטוט והביא ראיה ממ"ש מרן בי"ד סימן ש' ס"ה ולפי מ"ש הרש"ך דכיון דס"ס אינו רק כלאים דרבנן הולכים בספיקו להקל א"כ היה מקום לומר דכיון דבניד"ד ודאי נכנס יהיה בדין להחמיר אך לפי סברת התה"ד בשם הר"ש דהוי משום דלא חשיבי ובטלים לגבי העור ה"נ הסמרטוט אינו עיקר ויש להקל. ואף דדחה קצת סברת הר"ש הנז' בעובדא דעורות מ"מ חילק ידע ניד"ד מההיא וקם דינא דלכ"ע חוץ מרמב"ם מותר אפילו ממדת חסידות ומ"מ הרוצה לחוש לסברת הרמב"ם יחוש ואגב אורחיה מייתי בידיה תשובת מהרי"ח בהלק"ט שכתב בשם מהר"ם ן' חביב דיש לחוש בנייר שעושים מבלאי פשתן אף שנשתנה צורתן ועיין להרב תודת שלמים בשלמי תודה סימן ט' בדין בגד צמר שבתי זרועות שלו קצרים ורוצה להאריכן בהתרת התפירה המחברן עם הבגד ולשים משיחה של פשתן העוברת בנקבים שנוקב בבגד ובבתי זרועותן ולקשור המשיחה כדי שיתקיימו הבתי זרועות עם הבגד רפויה ולא מהודקת דהאריך קצת והעלה לאיסור ושאף אם עשה עניבה בב' צדדיה יש לאסור שמא תשמט העניבה ויקשור ע"ש. ועג"כ להרב באר עשק סימן נ"ה בדין לבישת בגד צמר על בגד פשתן שמותר לקשרן יחד במשיחה אפילו בד' קשרים זע"ז ע"ש וכיון שאינו עשוי להתקיים ימים רבים דלרוב העולם עשוי להתיר בכל יום שרי ושרי ע"ש ועג"כ בפאר הדור סימן ק"ג במי שיש לו אזור צמר ומונח במכנסים של פשתן דפסק דשרי ושרי ושכן עושים בערי מערב ואנדסליא ע"ש:

יב תמה על מ"ש הרב הלק"ט ח"א סימן ל"ו דהמלביש את חבירו כלאים דאפשר דהי' לוקה משום דשני קרא ואמר לא יעלה עליך ולא כתיב לא תעלה לחייבו אף שלא עשה מעשה והוא תמוה דהלכותיו הפוכות מתלמוד ערוך ר"פ הלוקין היה לבוש בכלאים וכו' שם סימן קל"ד):

יג העלה כהראב"ד דס"ל כלאים דבגדי כהונה מותר ללבשן אפילו שלא במקום עבודה ודלא כרמב"ם אמנם כלאים בציצית לא הותר רק במקום מצוה אבל שלא במקום מצוה כגון בלילה דלרמב"ם אינו זמן ציצית וכדומה אסור שאגת אריה סימן כ"ט ונמשכים):

הד"ט ולסברת המתירים בגדי כהונה שלא בשעת עבודה עיין בכסף נבחר להר"ז מרגלית פ' וישב פרפרת א' על ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי די"ל למאי נ"מ קאמר דתפשו בבגדו ויובן עפ"י מ"ש במדרש דהבא על ארמית עובר על כמה לאוין ובכללן